נדמה לנו שהוא היה כאן מאז ומעולם, אבל האולטרסאונד הומצא רק בסוף שנות החמישים, ונכנס לשימוש רפואי בישראל רק בשנות השמונים של המאה העשרים. עד אז, חלל הבטן ואברי הרבייה הפנימיים שלנו היו עטופים בערפל מסתורי, והרופאים נאלצו להתמודד עם תלונות על כאב, חשד למומים ותופעות שהעידו שמשהו שם בפנים השתבש, באמצעות בדיקות פולשניות שיש להן השפעה דרמטית על גופנו. בדיקות האולטרסאונד שינו לחלוטין את התמונה. הטכנולוגיה הזו, הנקראת בעברית על־שמע, עושה שימוש בגלי קול הנשלחים אל גופנו, נתקלים ברקמות מבלי לפגוע בהן כלל, חוזרים ומתורגמים לתמונה. אולטרסאונד נכלל בקבוצת הטכנולוגיות המרכיבה את המושג העברי דימות – Imaging בלעז - המאפשר לצפות בחתכים בתוך הגוף מבלי לפלוש לתוכו.

 

בבדיקות אולטרסאונד אין קרינה, ולכן אפשר להשתמש בהן במצבים שבהם נמנעים משימוש בצילומי רנטגן, למשל (כמו בשלבים הראשונים להתפתחות עוברים), מבלי לחשוש לגרימת נזק כלשהו. ישנן בדיקות אולטרסאונד שבהן מוחדר מתמר לנרתיק, אך גם סוג זה של פלישה לא חודר את המעטה החיצוני של הרקמות.

 

כפי שמרמז השם, על־שמע, מדובר בתדרים שהם מעל לטווח השמיעה האנושי. אנחנו שומעים תדרים שמתחת ל־20 אלף הרץ, בעוד האולטרסאונד משתמש ב 3-10 מגה הרץ. השימוש בטכנולוגיה מאפשר לא רק יצירת תמונות. תדרים מסוימים (בתחום הנמוך) משמשים לחימום רקמות ומפרקים והקלה על כאב, למשל בפיזיותרפיה; בתדרים גבוהים במיוחד נעשה שימוש לריסוק אבנים במרה, למשל. תחום התדרים הבינוני שמור ליצירת תמונות והדמיה תלת ממדית של רקמות.

 

תמונת מצב

 

פרופ' רוני טפר, מנהל יחידת האולטרסאונד במרכז הרפואי "מאיר" בכפר סבא, מייסד בית הספר של החברה הישראלית לאולטרסאונד ומנהל מרכז הסימולציה של "שירותי בריאות כללית", אומר, כי מדובר בטכנולוגיה שמתפתחת במהירות, כך שהדיוק והעומק שמציע האולטרסאונד היום אינם דומים למה שעמד לרשות הרפואה לפני חמש שנים. סוג זה של דימות מאפשר לרופאים ללוות אותנו, הנשים, לאורך חיינו – מהיותנו עוברים ברחם ועד זקנה מופלגת, ולחסוך מאתנו בדיקות פולשניות מכאיבות, הליכים כירורגיים מסוכנים ובדיקות שאחרת עשויות היו לסכן אותנו ואת הפריון שלנו.

 

מתי בפעם הראשונה עלולה אישה להזדקק לבדיקת אולטרסאונד?

"מיד עם היוולדה. ישנן לא מעט תינוקות שבגיל חודשיים או שלושה מתגלה אצלן הפרשה נרתיקית חריגה או דימום בלתי מוסבר, ממצאים חריגים באברי המין החיצוניים כמו דגדגן מוגדל או שפתיים מעובות. לא ניתן לבדוק אותן בבדיקה גינקולוגית פנימית, משום שאבריהן זעירים והרופא לא מסוגל למשש את הרחם והשחלות. אנחנו מסתמכים על תלונת האם או המלווה של התינוקת, ומשתמשים באולטרסאונד כדי לראות מה מצב הרחם והשחלות, והאם יש פעילות הורמונאלית חריגה שגורמת להפרשות. אנחנו העין המכוונת שמבררת האם התינוקת צריכה ניתוח או מפנה אותה לטיפול אחר".

 

כשאנחנו גדלות והופכות לילדות, כל תלונה שלנו על כאבי בטן שעלולים להיות ממקור גניקולוגי, תיבדק באולטרסאונד. "גם בגיל שבע לא ניתן לבדוק ילדה בדיקה גניקולוגית רגילה ולהגיע למסקנות", אומר פרופ' טפר. "האולטרסאונד הוא התחליף לפעולה הפולשנית (כגון לפרוסקופיה, למשל, שכוללת הכנסת סיבים אופטיים דרך קיר הבטן בהרדמה כללית). באמצעותו אפשר לראות האם יש ציסטה והשחלה מדממת, האם הילדה זקוקה לניתוח דחוף להצלת השחלה שלה, האם ההפרשה מהנרתיק מקורה בגוף זר כמו עיפרון או מטבע שנמצאים בנרתיק. במקרים כאלה המתמר מונח מבחוץ, אינו מוחדר לנרתיק הילדה ואינו פוגע בקרום הבתולים שלה (שאין לו, אגב, משמעות רפואית, אלא חברתית מסורתית בלבד).

 

"בסביבות הגילים 11-16 האולטרה סאונד מסייע לברר למה אין לנערה וסת. זו תופעה שכיחה, כשלעיתים עדיין לא הייתה וסת ראשונית, ולעתים ישנה הפסקה, אחרי שכבר היה דימום וסתי בעבר. החשד המיידי הוא שיש חסימה במוצא הנרתיק. למשל, קרום בתולין שאין בו פתח – הרחם והשחלות מתפקדים, אבל הדם לא מופרש מדי חודש החוצה אלא מצטבר בנרתיק, נכלא בחללים בגוף ומתבטא בכאבים חזקים, ולעתים גם דולף לחלל הבטן ויוצר גירוי חריף מאוד. בעבר נאלצנו להשתמש בפעולה כירורגית על מנת לוודא שאין דימום בחלל הבטח ויש סכנה לחיי הנערה. היום אנחנו מסוגלים לראות את הצטברות הנוזל, ובפעולה כירורגית קלה ליצור פתח בקרום, בלי לפתוח את הבטן".

 

אתם מסוגלים לאתר בעיות עתידיות בפוריות?

"אנחנו יכולים לבדוק בגיל צעיר מאוד האם יש רחם ושחלות (ויש לא מעט הפתעות בתחום הזה), לגלות מומים מולדים של הרחם (שיש ל 1-2 אחוזים מהנשים) ולדעת שזה עשוי לבוא לידי ביטוי בקושי להרות בעתיד. האולטרסאונד מגלה האם יש ברחם מחיצה, או האם יש לו קרן לא מפותחת. באמצעות מחשב אנחנו יוצרים מתמונות אולטרסאונד רבות תמונה בעלת נפח, שמאפשרת סקירה של האיברים האלה מכל הכיוונים וחוסכת את הצורך לבצע לפרוסקופיה, היסטרוסקופיה, או ניתוח לבירור מבנה הרחם, למשל".

 

איך הבדיקות האלה מקלות על התהליך שעוברת מטופלת במרפאת פריון?

"אנחנו מלווים ותומכים בטיפולי פוריות. האולטרסאונד מאפשר לבדוק, כאמור, את מבנה הרחם, את עובי הרירית – האם הוא תואם את השלב במחזור שבו נמצאת האישה. רואים את מבנה השחלות, מספר הזקיקים, מיקום הביצית. לפני האולטרסאונד כל ההתרחשויות האלה היו בגדר תעלומה מוחלטת. כדי לברר את עובי הרירית צריך היה לבצע גרידה, מה שאומר שבאותו חודש אי אפשר היה להרות, ובחודש שאחריו הסתמכו על תוצאות ישנות של הרירית מהחודש הקודם. עלינו כיתה. אנחנו מדלגים על כל הפעולות שעשויות לגרום נזק".

 

וישנן, כמובן, אינספור בדיקות האולטרסאונד שנשים עוברות לאורך ההיריון כולו...

"נשים בארץ עוברות הרבה יותר בדיקות כאלה מאשר באירופה, למשל, אבל זה לא בהכרח רע. זאת דרך להתחבר לעובר, והיא דרך מוחשית מאוד, הרבה יותר מתוצאות של בדיקת דם, בחילות, או השמנה. זו חוויה שעוזרת לאישה להיקשר לילד שייוולד לה, כי היא ממש רואה אותו".

 

באיזה שלב של ההיריון מתחיל המעקב באולטרסאונד?

"מהשבוע השישי, כשההיריון זעיר מאוד, ניתן כבר לראות האם הוא נמצא במקום או חלילה מחוץ לרחם. הזיהוי אפשרי הרבה לפני שהאישה מתלוננת על כאבים. כשזה קורה, נחסך ממנה הצורך בפעולה כירורגית. בלי להסתכן, היא תקבל זריקה שתעצור את התפתחות ההיריון והוא ייספג בגופה".

 

וכשההיריון תקין ונקלט ברחם?

"אפשר לעקוב אחרי כל מהלך ההיריון ולוודא שהעובר מתפתח בצורה תקינה. אנחנו יכולים לזהות לעתים גם חורים במחיצות הלב, מומים במוח, בעיות בגדילה, סימנים שמזהים אינספור סינדרומים. ניתן לזהות מצוקה של העובר ברחם, שליה שאינה מתפקדת היטב ולא מזינה אותו מספיק, וניתן להחליט להוציא אותו וכך להציל אותו.

 

"זאת התקדמות עצומה, אבל זה עדיין לא מבטיח זיהוי של 100% מהתקלות והמומים. לעומת זאת, ניתן היום לזהות 90% ממקרי תסמונת דאון ולבצע אולטרסאונד בשילוב בדיקות דם במקום דיקור מי שפיר. זה חשוב מאוד לנשים שהשיגו היריון בעמל רב ולא מוכנות להסתכן, כי בדיקור מי שפיר יש חצי אחוז סיכוי לפגיעה בעובר, ואילו באולטרה סאונד, הנתמך על ידי בדיקות דם, יש מענה חלופי שאין בו סכנה בכלל".

 

איזה בדיקות מכאיבות חוסך מאתנו האולטרסאונד לא בהיריון?

"זהו כלי מצוין לבדיקת כל תלונה על דימומים או כאבי בטן, בטן תפוחה ומיומות (שרירנים). ניתן להגדיר את גודל השרירנים ומיקומם, לברר האם מדובר בגידול שפיר או ממאיר, וגם למצוא אם התקן תוך רחמי זז ממקומו או נפלט, או חדר את דופן הנרתיק ועבר לחלל הבטן. הוצאתו תחייב פעולה כירורגית, אבל הבדיקה והבירור מדלגים על הפולשנות הזו, ולא מסכנים את האישה".

 

איך אתם מזהים האם גידול הוא ממאיר או שפיר?

"הטכנולוגיה הנוכחית, טכניקת דופלר, מאפשרת זיהוי זרימת הדם באיבר הנבדק. ניתן לראות לא רק את צורת הגידול, אלא גם את אופי זרימת הדם בו, ובלי לדקור או להיכנס לחלל הבטן לדעת האם יש חשד לממאירות. רק אם הבדיקה הלא פולשנית תעורר חשד כזה, הרופא ייקח דוגמית (ביופסיה)".

 

האם אנחנו נפרדות מהאולטרסאונד כשאנחנו נפרדות מהפוריות שלנו?

"ממש לא. זהו כלי יעיל לבירור אי סדירויות בווסת לקראת גיל המעבר. ניתן לברר האם יש שיבוש הורמונאלי או תהליך גידולי. גם נשים שמקבלות טיפולים תרופתיים שעלולים ליצור שינויים ברחם או בשחלות, כמו תרופות נגד סרטן שד, יכולות לבדוק באולטרסאונד האם נוצרים פוליפים, מה קורה לרחם וכדומה, בלי שנצטרך לבצע בהן בדיקות פולשניות".

 

מהן מגבלות האולטרסאונד, למה בעצם הוא לא מחליף את כל סוגי הדימות האחרים שיש בהם קרינה?

"לא מדובר בטכנולוגיות מתחרות אלא משלימות. האולטרסאונד לא יכול להחליף צילומי רנטגן כי לא רואים בו עצמות. כשבודקים עוברים, קל מאוד לקבל תמונות, אבל בבדיקה של מבוגרים שיש להם הסתיידות בעצמות, יש יותר מדי חסמים ואי אפשר לקבל תמונות ברורות. בנוסף, חשוב לזכור שלמפעיל ולמי שמפענח את תמונות האולטרסאונד יש חשיבות מכרעת, כי זו לא טכנולוגיה שנותנת אבחנה אוטומטית. זה כמו כינור משובח. אפילו סטרדיבריוס לא ישמיע צלילים מעולים אלא אם ינגן בו אמן מוכשר מאוד".

__________________________________________________________________________________________________________________________________________

 

עוד לאשה: