אם הייתם אומרים ל אפרת אנזל שאחרי שתסיים שש שנים מפרכות של לימודי רפואה היא תעשה ריסטרט ותתחיל מחדש את חייה, היא דווקא הייתה מאמינה לכם. כי כזאת היא, הולכת אחרי הלב שלה, ולא משנה אם זה כרוך בסכנה ממשית לשלומם של הוריה, שכמעט התעלפו כשהיא בישרה להם שבגלגול הזה כבר לא תהיה להם בת רופאה.

 

"האמת היא שלא ממש סיפרתי להם, כי ידעתי כמה זה יצער אותם", היא אומרת. "חודשים אחרי שעזבתי הם עוד חשבו שאני לומדת, עד שהגיעה הודעת תשלום וכבר לא יכולתי להמשיך עם זה".

 

איך הם הגיבו?

"הם היו שבורים, אבל זה עבר להם. היום הם מרוצים וגאים מאוד. בהתחלה כשרק התחלתי לצייץ שאני שוקלת לעזוב, הם עשו לי את המוות. אבל אני מבינה אותם, כי בשלב שעזבתי הם כבר ראו את עצמם כהורים לבת רופאה".

 

מה משך אותך לרפואה מלתחילה?

"אם תהפכי את האותיות של השם שלי, תקבלי את המילה 'תרפא', אז על פי הקבלה זה איזשהו יעוד שלי. האמת היא שחברה טובה שלי מתה מסרטן בגיל 18, והייתה לי איזו פנטזיה שאם אהיה רופאה, אוכל להציל אנשים. זה התחבר לחלום של אבא שלי להיות רופא. עד היום, על אף שהוא רואה חשבון מצליח, הוא מצטער שלא הלך לרפואה. כשהחלטתי ללמוד רפואה, הדבר הראשון שחשבתי עליו זה על הרגע שבו אני אספר לאבא שלי".

 

ישבתי ברבנות ושברתי את הראש

 

את דרכה לצמרת התחילה אפשרת אנזל (36) על קו זינוק לא ממש מבטיח, בסוכנות הניצבים "גדי בר לביא". "היה לי מזל של מתחילים. איך שהגעתי לשם שלחו אותי לפרסומת של 'המשביר לצרכן' והתקבלתי. למחרת שלחו אותי לפרסומת לנעליים והתקבלתי. אמרתי לעצמי 'זה מה זה קל השואו ביז הזה, כל מה שרוצים, מקבלים'".

 

היא השתתפה בפרסומות רבות, בין היתר ל"אופטלגין", "שברולט", חברת החשמל, בירה "טובורג", בנק הפועלים, "קלאב מרקט" ומפעל הפיס. אבל את ההזדמנות הראשונה להופיע בטלוויזיה היא קיבלה אצל אודטה.

 

"נבחנתי להגיש פינה חד פעמית בנושא טרנדים. אודטה התגלגלה מצחוק, העורכת התגלגלה מצחוק, וכשסיימתי הן שאלו אותי אם אני רוצה להגיש פינה קבועה של גאדג'טים. אמרתי: 'בוודאי, מה זאת אומרת?' ואפילו לא ידעתי מה זה גאדג'ט. ארבעה חודשים אחרי שנכנסתי לשואו ביז, כבר הייתה לי פינה בערוץ 10. הייתי שם שנה והיה סבבה".

 

איך התקדמת משם?

"הגעתי לערוץ 'ג'טיקס' שם הייתי שם שלוש שנים, ואז הציעו לי להגיש פינה על אוכל בתוכנית הבוקר של ערוץ 10".

 

אפשר לחיות מפינה בטלוויזיה?

"לא ממש, אפילו שזו עבודה יומיומית מפרכת. כשהגשתי את הפינה בדיוק התגרשתי. אני זוכרת שישבתי ברבנות ושברתי את הראש ממש אני הולכת לחיות. כמו בסרטים, בדיוק בשנייה שחתמתי על הסכם הגירושים, הטלפון צלצל, ועל הקו הייתה אילנה זיו, המפיקה של תוכנית הבוקר, ששאלה: 'בא לך להנחות תוכנית בריאות?' כמעט התעלפתי. זו הייתה קפיצה גדולה הקריירה שלי".

 

לימודי הרפואה עזרו לך?

"בוודאי. בתוכנית הזאת הבנתי שאי אפשר להנחות תוכנית בריאות בלי ללמוד רפואה. ראיתי את התפקיד שלי כמתורגמנית מרפואית לעברית, כי באים לתוכנית רופאים שמדברים ג'יבריש, ואם את לא מתרגמת את זה לצופה, איבדת אותו. עשינו 423 תוכניות בשידור חי, ונורא נהניתי. זאת הייתה מתנה אמיתית".

 

אז למה עזבת?

"קיבלתי הצעה מ'רשת', שעלו בדיוק עם תוכנית בריאות יומית בשם 'אצבע על הדופק'. בערוץ 10 כבר הרגשתי שמיציתי, ו'רשת' זה מקום טוב להתקדם בו. הם גם הציעו שכר טוב יותר ושעה טובה יותר בבוקר. חתמתי על חוזה לחמישים תוכניות, וכשנגמרו הצילומים שוב נשארתי בלי עבודה. נבהלתי קצת, אבל כבר ידעתי שיהיה בסדר. זמן קצר אחרי זה משה דץ עזב את תוכנית הבוקר 'לחיות טוב', והציעו לי להחליף אותו ולהגיש יחד עם קובי מחט".

 

תגידי, לא נמאס לך קצת מתוכניות הבוקר?

"אני נהנית מהבנייה האטית הזאת. אני ממש מרחמת על פליטי ריאליטי למיניהם, שמקבלים את על פצצת הפרסום שלהם ביום אחד. זה שוק נורא גדול, ואני לא חושבת שהייתי יכולה להתמודד עם זה. אבל אני עוד אגיע לפריים טיים".

 

אם הייתי יכולה להעניק לך תוכנית טלוויזיה אחת לפי בחירתך, מה היית מבקשת?

"אני רוצה תוכנית אוכל, ויש לי אפילו קונספט מעניין. בא לי להנחות גם שעשועון או תוכנית תרבות, והכי בא לי להנחות לייט נייט".

__________________________________________________________________________________________________________________________________________

 

עוד בלאשה:

__________________________________________________________________________________________________________________________________________

 

לא היינו צריכים להתחתן

 

את עו"ד רם גורודיסקי, הגרוש שלה ואבי בנה, אור (6), היא הכירה בחתונה של חבר משותף שהיה איתה בצבא ועשה עם רם את ההתמחות במשפטים. היא הייתה אז בת 26, סטודנטית לרפואה בסוף שנה ג'.

 

"הוא היה נורא חמוד והיה בינינו קליק מטורף", היא משחזרת. "אחרי שנתיים התחתנו, ומתחת לחופה אמרתי לו משפט מפרקי אבות שאני מאוד מאמינה בו: 'אהבה שתלויה בדבר- בטל הדבר, בטלה האהבה. אהבה שאינה תלויה בדבר- אינה בטלה לעולם'".

 

האהבה שלכם הייתה תלויה בדבר?

"כן, כנראה. נלחמנו הרבה וקשה על הזוגיות הזאת, היינו אצל שלושה מטפלים זוגיים, עד שהרמנו ידיים. האמנתי מאוד באהבה, חשבתי שכשיש אהבה אפשר להציל הכול, אבל במשך הזמן הקשיים כרסמו באהבה, ובאיזשהו שלב לא היה לנו כוח יותר".

 

מה לא עבד?

כשהכרתי אותו הייתי ברמנית בתל אביב, וכל מה שרציתי זה שקט ויציבות. ידעתי שהוא בחיים לא יעזוב אותי, ושהוא בחיים לא יבגוד בי, ושהוא יהיה אבא נהדר. אחרי כמה שנים יחד הבנתי שהכול טוב ויפה, אבל משעמם לי. אני לא מאשימה אותו ולא כועסת, כי אני השתניתי. כשהכרתי אותו הייתי סטודנטית לרפואה, וכשנפרדנו הייתי שחקנית ומגישה בטלוויזיה. היציבות והשקט שחיפשתי כבר לא התאימו לחיים שלי. הרגשתי שאני מכניסה הרבה יותר תוכן לזוגיות, ולאט לאט זה דעך".

 

ראית בזה כישלון?

"ראיתי בזה תיקון טעות. קשה לומר את זה, כי יש לנו את אור, ואור זה הדבר הכי מדהים שקרה לי בחיים, אבל לא היינו צריכים להתחתן. היום אנחנו הורים הרבה יותר טובים מאשר פעם. אני יודעת שאני יכולה לסמוך עליו, ואני יודעת שהוא תמיד יהיה שם בשבילי".

 

את רוצה עוד ילדים?

"לפני שובע אור הושיב אותי לשיחה והודיע לי שהוא רוצה אח, והצורך שלו הוא כל כך אמיתי, ברור וחד, שזה ערער לי באיזשהו מקום את הביטחון שלא יהיה לי עוד ילד".

 

יש אופציה לעשות ילד בלי בן זוג?

"זה לא משהו שאני שוללת, אבל כרגע זה לא על הפרק. כרגע יותר חשוב לי למצוא אהבה, למצוא בן זוג. אני נורא אוהבת לאהוב. אני נורא טובה בלאהוב".

 

 

* הראיון המלא עם אפרת אנזל בגיליון השבוע של "לאשה"