חברת העיצוב הוותיקה "אלסי" (ALESSI) נוסדה באיטליה ב-1921, כ"סדנה לעיבוד יריעות פליז, ניקל וכסף, עם בית יציקה". כמעט מאה שנים חלפו מאז, והיום היא אחד ממותגי העיצוב המובילים בעולם, מפעל משגשג שעיקר מוצריו מתאפיינים עדיין בנצנוץ הקר של המתכת, וחתומה עליהם גלריה מפוארת של מיטב המעצבים והאדריכלים, דוברי שפות שונות וסגנונים מגוונים, בני כל הגילים. מי לא, בעצם? אלדו רוסי, דיוויד צ'יפרפילד, מייקל גרייבס, ריצ'רד מאייר, זאהה חדיד, טויו איטו, פיליפ סטארק, אלסנדרו מנדיני, פטריסיה אורקיולה, רון ארד, בני הזוג פוקסאס, מרסל וונדרס, האחים בורולק, האחים קמפנה – רשימה חלקית.

בקרו במפעל ''אלסי'':

שמו של המותג מקושר עם יצירתיות, הומור וברק, אך מתחת לתארים האלה נמצא שינוי אמיתי שחולל ביחס אל כלי המטבח: אם בעבר הוקדשה תשומת לב ליופיים של כלי השולחן וההגשה בלבד, והדגש בעיצוב כלי בישול הושם על השימושיות והנוחות שלהם, אלסי הפכה את היוצרות והתייחסה גם לפותחן בקבוקים או לסיר בישול כאל יצירת אמנות. בשילוב השמות שגייסה לשורותיה והפרויקטים היצירתיים שיזמה הפכו הפריטים, למרות שהייצור הוא תעשייתי לגמרי, לסמלי סטטוס נחשקים. המחיר, כמובן, בהתאם.

סיר בישול בעיצובו של סטפנו ג'יובנוני (באדיבות מוזיאון אלסי, איטליה)
סיר בישול בעיצובו של סטפנו ג'יובנוני (באדיבות מוזיאון אלסי, איטליה)

16 כפיות שנותנות זווית חדשה לביטוי ''נולד עם כפית כסף בפה''. צילום מהתערוכה במוזיאון העיצוב חולון  (צילום: ענת ציגלמן)
16 כפיות שנותנות זווית חדשה לביטוי ''נולד עם כפית כסף בפה''. צילום מהתערוכה במוזיאון העיצוב חולון (צילום: ענת ציגלמן)

מוזיאון העיצוב חולון בחר בתערוכה "רעיון מגירה" של מוזיאון אלסי כאחת משלוש שהוא מציג לציון חמש שנים להיווסדו. התערוכה כוללת שני חלקים: במסדרון מתעגל מוצגים פריטים מפורסמים, כולל סקיצות שחושפות את תהליך העבודה. למשל:

סקיצה של ריצ'ארד סאפר לכלי להכנת קפה (באדיבות מוזיאון אלסי, איטליה)
סקיצה של ריצ'ארד סאפר לכלי להכנת קפה (באדיבות מוזיאון אלסי, איטליה)

והמוצר המוגמר (באדיבות מוזיאון אלסי, איטליה)
והמוצר המוגמר (באדיבות מוזיאון אלסי, איטליה)

בגלריה התחתונה של המוזיאון, שאותה המסדרון מקיף, מוצגים פריטים שעוצבו עבור המותג אך בסופו של דבר לא הגיעו לפס הייצור. "מוצר תעשייתי הוא לרוב תוצר של עבודת צוות שבבסיסה מפגש בין המעצב לבין בעלי מקצוע מיומנים", מוסבר בקטלוג התערוכה, "דיאלוג בין המעצבים לבין החברה, המתפקדת כ'מוציאה לאור' של העבודה (...) מה מונע מאובייקט להגיע לפס הייצור? בעיות טכניות ומגבלות כלכליות אינן הסיבות היחידות שבגינן מוקפא פרויקט".

מתוך התערוכה ''רעיון מגירה''. לואיג'י פיורנטינו דמיין את מגררת הגבינה כגשר המתוח מעל הצלחת, אך המבנה לא היה חזק דיו (צילום: בן קלמר)
מתוך התערוכה ''רעיון מגירה''. לואיג'י פיורנטינו דמיין את מגררת הגבינה כגשר המתוח מעל הצלחת, אך המבנה לא היה חזק דיו (צילום: בן קלמר)

וכך, למשל, אחד הפריטים המעניינים בתערוכה הוא מגררת גבינה שהציע לאלסי בשנת 1996 המעצב האיטלקי הצעיר לואיג'י פיורנטינו. הוא דמיין את המגררת כסוג של גשר הנמתח מעל לצלחת. החברה אהבה את ההצעה והחלה לפתח את הפרויקט, אך המוצר הוקפא בשל המבנה הדק של גוף המגררת. המחלקה הטכנית, כך מוסבר בתווית הנלווית לאב הטיפוס המוצג, ניסתה לחזק את המבנה העדין על ידי החדרת מוט עשוי פלדת אל-חלד, אך התוצאה הייתה אובייקט שלא תאם את הרעיון המקורי של פיורנטינו.

התערוכה "רעיון מגירה" חושפת את המנגנון הפנימי של המפעל, עם יותר מ־50 פרויקטים. במקרה הזה, קריאת ההסברים הקצרים הנלווים אליהם היא חובה, ומעניינת לא פחות מהעיצובים עצמם.

עוד על התערוכות שמוצגות בימים אלה במוזיאון העיצוב חולון :

>> שבט השרפרפים של יעקב קאופמן, שהתנחל בגלריה העליונה.

>> ואיך הופכים צעצועי פלסטיק זולים לכלי קרמיקה בוהקים?