אדריכלות

    חיליק ערד תכנן את ביתו, בתי חבריו ואת כל המבנים ביישוב. ולא רק בו

    האדריכל הקיבוצי הפורה מת בגיל 90, ומשאיר שלל פרויקטים ברחבי הארץ. ''מי היום יכול לתכנן בהיקף כזה, ולהצליח לשכנע את האנשים לעשות מה שהוא רוצה''? פרידה

    מיכאל יעקובסון

    |

    04.09.17 | 11:30

    חדר האוכל בקיבוץ עין המפרץ, הסמוך לעכו. ''אחד הנושאים האהובים עלי בארכיטקטורה הוא המקצב'', העיד על עצמו ערד, שהיה מתופף בצעירותו (באדיבות חיליק ערד)
    חדר האוכל בקיבוץ עין המפרץ, הסמוך לעכו. ''אחד הנושאים האהובים עלי בארכיטקטורה הוא המקצב'', העיד על עצמו ערד, שהיה מתופף בצעירותו (באדיבות חיליק ערד)
    בתי מגורים בקיבוץ סאסא שבמרום הגליל, בתכנונו של ערד. החל לעבוד תחת השגחתו של שמואל מסטצ'קין, ואז הציעו לו ללכת ללמוד אדריכלות בעצמו (באדיבות חיליק ערד)
    אתר ההנצחה לבני קרית טבעון שנפלו במערכות ישראל, אחת מאנדרטאות רבות שתכנן ערד ברחבי הארץ (צילום: מיכאל יעקובסון)
    אנדרטת משמר הגבול, סמוך לצומת עירון (הכניסה לוואדי ערה). ערד היה אח שכול, שאיבד את אחיו משה בקרב של שיירת יחיעם במלחמת העצמאות (צילום: מיכאל יעקובסון)
    הציור, שתמיד היה חלק מעשייתו של ערד, הפך לדרך הביטוי המרכזית שלו בעשור האחרון לחייו. גם בציור ביטא את חשיבתו האדריכלית (באדיבות חיליק ערד)
    קיבוצי השומר הצעיר היו הקנווס שעליו צייר, מסאסא בגבול לבנון דרך גן שמואל וגזית, ועד סמר ואליפז בדרום הערבה (צילום: מיכאל יעקובסון)

    מעטים האדריכלים שזכו לתכנן את ביתם, את בתי חבריהם ואת כל המבנים ביישוב שבו הם חיים. חיליק ערד היה אחד מהם. אתמול (א') מת בביתו שבקיבוץ סער, בגליל המערבי, והוא בן 90.

     

    "ההעזה שלו לתכנן את ביתו ואת בתי חבריו הייתה ייחודו של חיליק. זה תכנון אידיאולוגי משותף והוא עשה את זה למופת", קובע מוקי צור, היסטוריון התנועה הקיבוצית ומי שערך במשותף עם יובל דניאלי את המונוגרפיה על ערד "הבית, המקום – מתיקיו של המתכנן חיליק ערד" (יד יערי, 2013). "מי יכול היום לתכנן בהיקף כזה, ולהצליח לשכנע את האנשים לעשות את מה שהאדריכל רוצה? חיליק ועוד שלושה או ארבעה אדריכלים בקיבוצים עשו את זה והצליחו".

     

    חיליק ערד. בן 90 במותו (צילום: ארכיון השומר הצעיר יד יערי)
      חיליק ערד. בן 90 במותו(צילום: ארכיון השומר הצעיר יד יערי)

       

      על אף פעילותו הייחודית, היא לא זכתה להכרה מחוץ לגבולות הקיבוצים, שהיו חממה סגורה, וככזו גם האדריכלים שהתגוררו בה לא נהגו לפרסם בכתבי העת המקצועיים של התקופה, לא השתתפו בתערוכות והתרחקו מפולמוסים שהתעוררו חדשות לבקרים. רק בשנים האחרונות זכתה יצירתו של ערד לעניין מחודש, לא מעט הודות למונוגרפיה עליו, עם רוח גבית של העניין המחודש באוטופיה הקיבוצית ובתוצריה האדריכליים.

       

      כחבר קיבוץ ותיק וכמתכנן במחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי, היה ערד מבכירי האדריכלים בתנועה הקיבוצית, חבר בדור האדריכלים שהובילו את התנועה לתקופת שיא במפעל הבנייה. בדרכו המקצועית יישם את תפישת העולם האוטופית שהונהגה בקיבוץ – היצירה הייחודית ביותר שיצאה מהתרבות הישראלית בעת החדשה.

       

      בית ספר דתי והשומר הצעיר

       

      סיפורו מייצג את סיפורה של הארץ. הוא נולד בעיירה קוטנו שבמרכז פולין ב-1927, ובגיל שבע היגר עם משפחתו לתל אביב ונשלח לבית ספר דתי. אלא שבמקביל הצטרף לתנועת השומר הצעיר, החל ללמוד ציור בסטודיו של הצייר אהרון אבני, ואף הציג תערוכה משותפת בקן השומר הצעיר שבה השתתפו בין השאר דני קרוון ויורם קניוק. בעיצומה של מלחמת העצמאות ב-1948 הצטרף לגרעין שייסד את קיבוץ סער, ואז גם עיברת את שם משפחתו מפלוצר לערד.

       

      מגדל בבאר שבע (לא נבנה) (באדיבות חיליק ערד)
        מגדל בבאר שבע (לא נבנה)(באדיבות חיליק ערד)

        בית המועצה המקומית ינוח-ג'ת (באדיבות חיליק ערד)
          בית המועצה המקומית ינוח-ג'ת(באדיבות חיליק ערד)

           

          העניין שלו באדריכלות הביא אותו לעבודה כשרטט במשרד הטכני של הקיבוץ הארצי, שם קלט אותו האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר בית הספר הגרמני "באוהאוס" ומי שהיה אדריכל ראשי במשרד זה. לאחר שנשאב לעולם התכנון, החליט הצעיר ללמוד באופן מסודר את המקצוע בטכניון, ולמרות התנגדות הנהלת התנועה, הצליח לבסוף לצאת לתקופת לימודים. עם סיום לימודיו חזר כאדריכל למחלקה הטכנית והחל לתכנן את קיבוצו שלו – מחדר האוכל, דרך המגורים ועד למבני הציבור והמשק.

           

          כרבים מבני דורו אימץ ערד את הסגנון הברוטליסטי, כשהבטון החשוף והטיח בעיבוד גס הם חומרי הבנייה והגמר העיקריים שלו. בחלק מעבודותיו שילב אמנות, שאותה יצרו חבריו בקיבוץ הארצי, בהם אריה סרטני מקיבוץ מרחביה ורודא ריילינגר מקיבוץ הזורע. עבודות אמנות אלה שולבו כיציקות בטון בחזיתות המבנים, והעניקו להם רובד נוסף, מופשט וחופשי, השונה במהותו מהמסות התיבתיות והגדולות שיצר ערד.

           

          המאפיין המרכזי ביצירותיו היה הניסיון לעטוף את המבקר כבר בשלב החזית, שהיא מרשימה וסימטרית, לעתים אטומה אך גם אז מזמינה, ולעתים בעזרת האמנות שמשולבת בה. הרעיון לעטוף את המבקר בא לידי ביטוי באופן מובהק בעבודותיו המופשטות, שם גם יצר אינטימיות בין האדם ובין עצמו. לאורך 50 שנות יצירה תכנן ערד שורה ארוכה של אתרי זיכרון. האתר הראשון היה ביתניה, המשקיפה על הכנרת, שם יצר מעין אוהל בטון שאליו עולים ושוהים בו, תוך שהמבקרים מציצים החוצה ונחשפים לבקעת כנרות.

           

          לאתר ההנצחה לחללי שיירת יחיעם במלחמת העצמאות, היה לערד קשר אישי כאוב. אחיו הבכור משה פלוצר היה בין חללי השיירה, וכך סיפר ערד על האופן שבו נודע לו מותו של אחיו: "הייתי בתל אביב, שם גרנו, והלכתי עם אבא ברחוב בצהרי יום. פתאום ראיתי עיתון שהייתה בו ידיעה על נפילת 47 בחורים בשיירה ליחיעם. בין שמות הנופלים ראיתי גם 'משה קלוצר'. מיד ידעתי שזה אתה, למרות השיבוש של שמך. לא ידעתי שהתגייסת. רק כשראיתי את העיתון הבנתי את זה. אבא הסתכל והיה מאוד מאופק, אבל הרגשתי שבפנים יש מהומה. עמדה לפנינו בשורה – לספר לאמא. אני לא זוכר מה אמרנו לה. אני רק זוכר את ההרגשה".

           

          אנדרטת משמר הגבול הונצחה בבול ממלכתי (איור: יגאל גבאי)
            אנדרטת משמר הגבול הונצחה בבול ממלכתי(איור: יגאל גבאי)

            אנדרטה לחללי חטיבת יפתח, סמוך לצומת בית קמה בצפון הנגב (צילום: מיכאל יעקובסון)
              אנדרטה לחללי חטיבת יפתח, סמוך לצומת בית קמה בצפון הנגב(צילום: מיכאל יעקובסון)

               

              אתרי ההנצחה הבולטים שתכנן ערד: אנדרטת מג"ב בצומת עירון, אנדרטת חטיבת יפתח סמוך לצומת בית קמה, האתר לזכר בני קרית טבעון, ולחללי חטיבת גבעתי במצודת יואב. אתרי הנצחה ייחודיים נוספים שלו, ובהם שולט הבטון, יצר באתר דנגור הסמוך לרצועת עזה ובגן זיכרון בנוי בקיבוץ שובל.

               

              כל קצוות הארץ זכו למגע ידו של ערד: בדרום הערבה תכנן בשנות ה-70 את הקיבוצים סמר ואליפז שהפכו מאז לנווה מדבר, וגם בכישור ובפלך שבגליל תכנן. חדרי אוכל  - שהיו לב הקהילה הקיבוצית, וזכו לתקציב ולעיצוב משמעותיים בהתאמה - תכנן בקיבוצים גן שמואל, גזית, סאסא ונחשון. כמו כן תכנן ספריות, מועדונים לחבר, אולמות מופעים, מרפאות, משרדים, מפעלים, מוסדות חינוך בתנועה ואף מחוצה לה, כמו בנייני המועצות המקומיות ינוח-ג'ת ואבו סנאן.

               

              חדר האוכל בסער, קיבוצו של ערד. כמו רבים מחדרי האוכל בתנועה הקיבוצית, הוא נטוש (צילום: מיכאל יעקובסון)
                חדר האוכל בסער, קיבוצו של ערד. כמו רבים מחדרי האוכל בתנועה הקיבוצית, הוא נטוש(צילום: מיכאל יעקובסון)

                אולם תרבות בקיבוץ ברעם במרום הגליל (צילום: מיכאל יעקובסון)
                  אולם תרבות בקיבוץ ברעם במרום הגליל(צילום: מיכאל יעקובסון)

                   

                  "אתה חולם חלום ומשתדל להגשימו" תיאר ערד בסוף ימיו את תחושתו כאדריכל. בעשור האחרון צמצם את פעילותו עד שהפסיק כליל, והקדיש את כל זמנו לציור, שגם בו לא התנתק מהאדריכלות אלא נתן לתוכניותיו דרור אמנותי. כך ניתן למצוא בהדפסיו ובציוריו תוכניות ודגמים של חדרי אוכל ומועדונים לחבר, כשהם צבועים בצבעים אופטימיים ועליזים, ושגם אם הודפסו בשחור ולבן הייתה בהם תנועה תוססת.

                   

                  גוויעתה של התנועה הקיבוצית הותירה רבים מהמבנים שתכנן ערד חסרי משמעות וריקים מתוכן, אך רבים אחרים משמשים עד היום עשרות אלפי אנשים בתנועה ומחוצה לה. ערד הותיר אחריו אשה ושלוש בנות, נכדים ונינים. הלווייתו תתקיים היום (שני) בקיבוץ סער, שבו התגורר ב-69 השנים האחרונות.

                   

                  עוד חבר בכיר במסדר האדריכלים הקיבוציים, מנחם באר, הלך לעולמו השנה. הנה מיטב יצירתו:

                   

                  אולם המופעים המרהיב בכפר מנחם הוא יצירת מופת של מנחם באר. לחצו על התצלום לעוד מיצירותיו (צילום: עמרי טלמור)

                   

                   
                  הצג:
                  כל התגובות לכתבה "חיליק ערד תכנן את ביתו, בתי חבריו ואת כל המבנים ביישוב. ולא רק בו"
                  אזהרה:
                  פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד