אחרי כמעט שנתיים של תחקיר וצילומים, ישודר מחר בערב בערוץ 8 הפרק הראשון של "הקיבוץ" - סדרת טלוויזיה דוקומנטרית מבית מודי בר און וענת זלצר. השניים, שיצרו כבר כמה "סדרות סיכום" (בין השאר על תל אביב ועל ההומור הישראלי), מגישים את תולדות הקיבוץ בארבעה פרקים גדושים בקטעי ארכיון, ראיונות וקריינות, שמסבירים היטב את חשיבותה של התופעה החברתית, התרבותית והכלכלית הזו.
"זה לא היה ניסוי מופרך. היה פה חתיכת מפעל, ובפרקי זמן ארוכים הוא גם עבד, ועבד היטב. יש הבדל בין איך שתפסת את הקיבוץ כילד או כנער ואיך שהוא נראה היום, עם הקלנועיות שהשתלטו על השבילים", מספר בר און. "זו בעיה, כי ברגע שישלימו את תהליך שיוך הדירות וירימו גדרות – זה נגמר, האדריכלות הזו תיעלם. מצד שני, הקיבוץ הוא לא שמורת טבע ולא גלעד. זו הדילמה הרגילה בין שימור לקדמה. הם צריכים לפתח מודעות לעבר, שהוא מאוד מיוחד".
מה הרשים אותך באדריכלות הקיבוצית?
"מה שהרשים אותי היה כיצד התכנון מביע את הרעיון. היעדר גדרות בין הבתים, כשמחלונות חדר האוכל אתה רואה את השבילים, שהם כמו מסדרון לחדרים בבית. זה יפה ומקסים. עכשיו, כשהקיבוץ משתנה, אפשר לראות כיצד האדריכלות הצליחה לשמור ולהזכיר את העבר. למשל, בשנות הששים והשבעים רוב הקיבוצים בנו מחדש את חדרי האוכל שלהם, אלא שהפעם הם נבנו כמו מבצרים, נעדרי אינטימיות. הם בנו את הפחדים שלהם, כי הם הבינו שהרעיון מתפורר".
הפרק החסר
הסדרה אינה עוסקת בפרק האדריכלי במפעל האדיר, שעיצב במשך שנים רבות לא רק את גבולות הארץ אלא את ההוויה והחלום הישראלי – אולי הפרק החשוב ביותר של האדריכלות הישראלית.
האדריכל פרדי כהנא עבד במחלקה הטכנית של האיחוד ואחר כך של התק"ם בשנים 1955-1990, ואף עמד בראשה. כהנא, חבר קיבוץ בית העמק, פתח משרד עצמאי לאחר שהמחלקה נסגרה, ובמקביל הקים ארכיון לאדריכלות ולתכנון הקיבוצי. בשבוע הבא יחגוג 84, ולאחר שנים רבות של עבודה, ייצא לאור ספרו "לא עיר ולא כפר" (בהוצאת יד טבנקין), המביא את סיפורה של האדריכלות הקיבוצית מאז הקמתה של דגניה לפני מאה שנים, ועד השינוי וההפרטה שהחלו בשנות התשעים. הספר מצטרף למספר לא מבוטל של ספרי אדריכלות שהתמקדו בשנים האחרונות בקיבוץ. גם הביאנלה ה-12 לאדריכלות בוונציה בשנה שעברה עסקה באדריכלות הקיבוצית.ביקשנו מכהנא לבחור את עשרת המבנים החשובים שנבנו בקיבוצים במאה השנים האחרונות. שני קריטריונים כיוונו אותו בבניית הרשימה: שכל מבנה ייצג תקופה ורעיון, וגם אדריכל חשוב בקיבוץ.
1. דגניה א': בית המגורים הראשון / אדריכל פסובסקי, 1911.
"אין כאן אדריכלות גדולה", אומר כהנא, "אבל זהו הבניין הראשון שנבנה בקיבוץ בארץ ישראל. על האדריכל שעשה כאן היסטוריה אין לנו פרטים חוץ משם משפחתו. במבנה הופיע בפעם הראשונה 'הגג הכפול', שמאוחר יותר הופיע בהרבה מאוד מקומות – מעל לגג השטוח נבנה גג נוסף של רעפים, וכך נוצרה מרפסת גדולה לקירור הבניין ומקום נעים לנוח או לישון בו".
2. תל יוסף: חדר אוכל / אדריכל ליאופולד קרקואר, 1936.
"לדעתי הבניין היפה ביותר שנבנה בתנועה הקיבוצית. זה גם הבניין הכי מוזר, שנראה כמו עב"ם בצורת יהלום על הדשא במרכז הקיבוץ. בשנות השבעים פנו אלי כדי להרחיב את הבניין, שהיה כבר קטן מדי. לא היה לי אומץ לגעת בו. אולי בגלל החינוך האנגלי שקיבלתי, היה לי כבוד למבנים בעלי ערך. הצעתי להם לבנות חדר אוכל חדש ולהפוך את הבניין ההיסטורי למוזיאון. בתגובה הם זרקו אותי מכל המדרגות ופנו לאדריכל אחר. התערבתי ודאגתי שהבניין לא ייפגע יותר מדי. אני קשור רגשית אליו, וכואב את מצבו הנוכחי העגום".
3. עין חרוד: המשכן לאמנות / אדריכל שמואל ביקלס, 1948.
"מכל העבודות של שמואל ביקלס, שהיה חבר קיבוץ בית השיטה ועבדתי איתו הרבה מאוד שנים, המשכן לאמנות הוא בניין שבאמת אומר הרבה. יש כאלה שמכנים אותו 'משכן האור', בגלל משחקי האור שחודר דרך התקרה באולמות התצוגה השונים".
4. מזרע: חדר אוכל / אדריכל שמואל מסטצ'קין, שנות ה-50.
"את שמואל מסטצ'קין מאוד הערכתי. הוא המציא את טיפוס חדש לחדר האוכל: במקום אולם אחד גדול, שני אגפים וביניהם חצר שאפשר לנצל אותה בחגים. הרבה פעמים שואלים מהי אדריכלות קיבוצית, כי למשל, חדר אוכל הוא בסך הכל אולם אכילה ומטבח. אבל כאן, בטיפוס הזה שחזר והועתק אחר כך לקיבוצים אחרים, הצליחו באמצעות האדריכלות לענות על צרכי הקיבוץ ולסמל רעיון אידיאולוגי. הבניין המקורי כבר לא קיים, והיום במקומו יש חדר אוכל ענק".
5. נצר סרני: "בית בוכנוולד" (מועדון ובית הנצחה) / אדריכל פרדי כהנא, שנות ה-60.
"ברשימה כזו צריך גם לכלול בניין אחד משלי: למדתי אדריכלות באנגליה אחרי מלחמת העולם, והסטודנטים ניסו ליצור אדריכלות אוטופית. חלק מזה הבאתי לארץ אחרי שעליתי ב-1954. היום קוראים לזה 'ברוטליזם'. את הבניין בנצר סרני יצרתי החל מתכנון הסביבה, דרך הבניין עצמו ועד ידית הדלת, על פי המודולור של לה-קורבוזיה. גם את הקונסטרוקציה תכננתי בעקבות 'בית הדומינו' של לה-קורבוזיה, שבו עמודי פלדה נושאים את הרצפה והגג והקירות עשויים בנייה קלה. הבניין מתפקד יפה עד היום, ולידו ניצבת אנדרטה שעיצבתי עם הפסלת בתיה לישנסקי".
6. חפצי-בה: אולם מופעים / אדריכלית זיוה ארמוני, שנות ה-60.
"ארמוני, שנפטרה בשנה שעברה, היתה בצעירותה חברת קיבוץ שדות ים. היא פרשה ממנו בגיל צעיר יחסית אך תמיד היתה קשורה לקיבוץ. האולם הזה מיוחד במינו. הוא אמנם מאוד מוזנח היום, אבל עדיין אפשר לראות את האופן המוצלח כל כך שבו נבנה בניין על צלע של הר".
7. געתון: חדר אוכל / אדריכל מני באר, שנות ה-70.
"מנחם באר מקיבוץ געתון היה מהאדריכלים הבולטים בקיבוץ הארצי. בחדר האוכל של קיבוצו אפשר למצוא דוגמה ייחודית לשילוב בין פיסול בבטון עם אדריכלות. את הפסל יצר שמוליק כץ, ויחד יש כאן שילוב של ריאליזם סוציאליסטי, שהתאים לאותה תקופה והעביר מסר חברתי. היום הבניין מתפקד כסטודיו למחול".
8. עין המפרץ: חדר אוכל / אדריכל חיליק ערד, שנות ה-70.
"חיליק ארד מקיבוץ סער היה יד ימינו של מסטצ'קין, וחדר האוכל בעין המפרץ דומה לזה של מזרע: מבנה של שני אגפים עם חצר מרכזית פתוחה. אבל בשונה מחדר האוכל של מזרע, כאן ערד פיתח ושיכלל את המודל, והתאים אותו לתקופה".
9. כפר עזה: חדר אוכל / אדריכל ויטוריו קורינלדי, שנות ה-70.
"קורינלדי היה חבר קיבוץ ברור חיל, וברגע שעברו ללינה משפחתית, עזב ועבר לתל אביב, בגלל האכזבה האידיאולוגית. הוא אדריכל נהדר ומבין מאות עבודותיו חדר האוכל בכפר עזה הוא העבודה המיוחדת ביותר שלו. לא רואים בתמונה, אבל המבנה יושב בצורה יוצאת מן הכלל בסביבה ומותאם לאקלים המדברי המקומי. לצערי, היום חדר האוכל כבר לא בשימוש, כפי שקרה בעוד הרבה מאוד קיבוצים".
10. גינוסר: "בית אלון" / אדריכל חנן הברון, 1981.
"הברון, שאותו הכרתי יותר מארבעים שנה, היה מהאדריכלים החשובים בקיבוצים. התלבטתי רבות באיזה בניין לבחור מבין עבודותיו הרבות. היה לו קו נקי וקר, הוא לא הראה אף פעם רגש באדריכלות שלו. את 'בית אלון' תיכנן בצורה אינטלקטואלית, ושילב צורות באופן נהדר ומעניין. לדעתי זה השיא של חנן הברון".
- הפרק הראשון מבין ארבעת פרקי הסדרה "הקיבוץ", ישודר מחר בשעה 22:00 בערוץ 8. מספטמבר תשודר הסדרה גם בערוץ הראשון.
