אנשים

    מה גרם אושר לוולט וויטמן, ולמה שר הפנים של ארה"ב דרש לפטר אותו

    הוא נחשב כיום לאחד מגדולי המשוררים האמריקאים, אבל כששיריו ראו אור לראשונה, הם עוררו תגובות קשות. ב"כששמעתי עם ערב" חשף את אהבתו לגברים

    עופרה עופר אורןפורסם: 02.07.17 03:32
    וולט וויטמן. "לא משנה מה אתה עושה - סקס, סקס, סקס, הוא שורש העניין" (צילום: George C. Cox, CC)
    וולט וויטמן. "לא משנה מה אתה עושה - סקס, סקס, סקס, הוא שורש העניין" (צילום: George C. Cox, CC)

    בעיצומה של מלחמת האזרחים בארצות הברית קרא שר הפנים האמריקאי ספר שירים והורה לפטר מיד מהשירות הציבורי את האיש שכתב אותו. הוא לא היה היחיד שהגיב על הספר בזעם: אחד המבקרים כתב שעל המחבר להתאבד, ומשורר עמית – מישהו ששמו שקע מאז באלמוניות – סיפר שהשליך אותו לקמין.

     

    המשורר שנאלץ לספוג את כל התיעוב והנאצות היה וולט וויטמן, המוכר בישראל בעיקר בזכות שיר שכתב לאחר ההתנקשות בנשיא ארצות הברית, אברהם לינקולן, ב-1865. הקינה על לינקולן זכתה למספר גרסאות בעברית; המפורסמת מכולן, "הו, רב חובל", נכתבה והולחנה על ידי נעמי שמר והוקלטה בביצוע מיטל טרבלסי ב-1996, לציון יום השנה הראשון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין.

     

     

    הספר שעורר כל כך הרבה כעס היה "עלי עשב", שראה אור לראשונה ב-1855, כשהיה וויטמן בן 36. המהדורה הראשונה שלו כללה 12 שירים בלבד, ועל העותק הראשון נמנע וויטמן מלחתום בשמו. המשורר שילם עבור ההדפסה ועשה את רוב עבודת הסדר בעצמו, ובמודעות הפרסום נכתב שהספר מיועד ל"אוהבי מוזרויות ספרותיות". אפילו שמו העיד כנראה על עמדתם המזלזלת של המוציאים לאור: המשמעות הנוספת של המילה "עלים" באנגלית (Leaves) היא גיליונות דפוס, והמילה "עשב" (Grass) הייתה בעולם המו"לות שם נרדף ליצירות נטולות חשיבות. אבל למרות הזלזול, המשיך וויטמן להרחיב את ספרו והוציא מהדורות רבות שלו. האחרונה, שאותה פרסם זמן קצר לפני מותו, בגיל 72, כבר כללה 400 שירים.

     

    עטיפת אחת המהדורות הראשונות של "עלי עשב". מיועד ל"אוהבי מוזרויות ספרותיות" (צילום: Gettyimages)
      עטיפת אחת המהדורות הראשונות של "עלי עשב". מיועד ל"אוהבי מוזרויות ספרותיות"(צילום: Gettyimages)

       

      בתחילת דרכו האמנותית עוררו שיריו מחלוקת, אולי משום שחגגו את יופיו של הגוף האנושי, וגם מכיוון שהמשורר לא היסס להשתמש בדימויים מיניים גלויים. דוגמאות: "חַבְּקֵני הֵיטֵב לַיִל עֵרוֹם חָזֶה/ לֵיִל אֶבֶן שׁוֹאֶבֶת/ לֵיִל שֶׁפַע מֵנִיק/ חַבְּקֵני הֵיטֵב"; או: "הַבֵּט בְּפָנַי/ שָׁעָה שֶׁאֲנִי מְרַחְרֵח בִּצְדוּדִית הָעֶרֶב"; או, בפנייה ארוטית ישירה: "יֵצֶר וְֵיֵצֶר וְֵיֵצֶר,/ תָּמִיד הַיֵּצֶר הַמַּפְרֶה שֶׁל הָעוֹלָם"; וכן: "בְּעֶדְנָה אֶנְהַג בְּךָ עֵשֶׂב מִסְתַּלְסֵל/ אוּלַי אַתָּה בּוֹקֵעַ מֵחֲזוֹת בַּחוּרִים/ אִלּוּ הִכַּרְתִּי אוֹתָם אוּלַי הָיִיתִי אוֹהֵב אוֹתָם" (מתוך "שירת עצמי", בתרגומו של עודד פלד).

       

      את תפיסת העולם שלו הביע כשאמר לידידו הקרוב, המשורר והוגה הדעות הורס טרובל: "לא משנה אם אתה שר, מייצר מכונה, נוסע לקוטב הצפוני, אוהב את אמך, בונה בית, מייצר נעליים שחורות או עושה כל דבר אחר, כל דבר שהוא - סקס, סקס, סקס, הוא שורש העניין".

       

      כפי שאפשר לראות מתוך הציטוטים, וויטמן גם לא הסתיר את אהבתו לגברים. באחד משיריו, "כששמעתי עם ערב" (כאן בתרגומו של שמעון זנדבק) הביע את האהבה הזאת בגלוי:

       

      כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי עִם עֶרֶב אֵיךְ הִתְקַבֵּל שְׁמִי בִּתְשׁוּאוֹת בַּקַּפִּיטוֹל, בְּכָל זֹאת לֹא מְאֻשָּׁר הָיָה לִי אוֹתוֹ לַיְלָה,

      וּכְשֶׁשָּׁתִיתִי לְשָׁכְרָה, אוֹ כְּשֶׁתָּכְנִיּוֹתַי הִתְגַּשְׁמוּ, עֲדַיִן לֹא הָיִיתִי מְאֻשָּׁר, אֲבָל אוֹתוֹ יוֹם כְּשֶׁקַּמְתִּי עִם שַׁחַר מִמִּטַּת הַבְּרִיאוּת הַשְּׁלֵמָה, רַעֲנָן, שָׁר, שׁוֹאֵף אֶת נְשִׁימַת הַסְּתָו הַבְּשֵׁלָה,

      כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת הַיָּרֵחַ הַמָּלֵא בַּמַּעֲרָב מַחְוִיר וְנֶעְלָם בְּאוֹר הַבֹּקֶר, כְּשֶׁשּׁוֹטַטְתִּי לְבַדִּי עַל הַחוֹף וְהִתְפַּשַּׁטְתִּי וְרָחַצְתִּי, צוֹחֵק עִם הַמַּיִם הַצּוֹנְנִים, וְרָאִיתִי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה, וּכְשֶׁנָּתַתִּי דַּעְתִּי עַל רֵעִי אֲהוּבִי הַיָּקָר הַנִּמְצָא בְּדַרְכּוֹ לְכָאן, כִּי אָז הָיִיתִי מְאֻשָּׁר, כִּי אָז מָתְקָה כָּל נְשִׁימָה כֶּפֶל-כִּפְלַיִם, וְכָל אוֹתוֹ יוֹם הֵזִין אוֹתִי אָכְלִי כֶּפֶל-כִּפְלַיִם, וְהַיּוֹם הַיָּפֶה עָבַר בַּנְּעִימִים,

      וְיוֹם הַמָּחָר הָיָה מָלֵא אַף הוּא שִׂמְחָה, וְלַמָּחֳרָת עִם עֶרֶב בָּא רֵעִי, וְאוֹתוֹ לַיְלָה, בִּהְיוֹת הַדְּמָמָה בַּכֹּל, שָׁמַעְתִּי אֶת הַמַּיִם מִתְגַּלְגְּלִים לְאִטָּם בְּלִי-הֶרֶף בְּמַעֲלֵה הַחוֹף, שָׁמַעְתִּי אֶת רִשְׁרוּשׁ הַמַּיִם וְהַחוֹל כְּמוֹ מֻפְנֶה אֵלַי לוֹחֵשׁ לְבָרְכֵנִי,

      כִּי עַל כֵּן זֶה שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי שָׁכַב יָשֵׁן לְצִדִּי תַּחַת הַכִּסּוּי הָאֶחָד בַּלַּיְלָה הַקָּרִיר,

      בַּדְּמָמָה בְּקַרְנֵי הַיָּרֵחַ שֶׁל הַסְּתָו פָּנָיו מֻפְנוֹת אֵלַי,

      וּזְרוֹעוֹ נָחָה קַלּוֹת עַל חָזִי – וְאוֹתוֹ לַיְלָה הָיִיתִי מְאֻשָּׁר.

       

      הקשיבו לשיר באנגלית:

       

       

      האהוב מתקרב ובא

       

      כמו ברבים משיריו, גם כאן מערב וויטמן את רגשותיו כלפי האהוב עם אהבתו לטבע. שום דבר אינו יכול לשמח אותו כמו הידיעה שהאהוב מתקרב ובא אליו. הציפייה למי ש"נִּמְצָא בְּדַרְכּוֹ לְכָאן" מעצימה את כל חוויותיו החושניות, ממתיקה את האוויר, מעצימה את הצלילים ואת התחושות הסובבים אותו: רשרוש המים, מגע החול, יופיו של היום. שום דבר – כבוד שזכה לו בעיר הבירה, שתייה לשוכרה, מימוש תוכניות – לא ישווה לעונג שהוא חש במפגש, בקרבה הגופנית, בקשר הקרוב עם האהוב.

       

      אפשר להבין למה שירה שכזו, שנחשבה נועזת בזמן פרסומה, עוררה תגובות קשות. בערוב ימיו הצטער וויטמן שלא יצא למסעות הקראה של שיריו: הוא היה בטוח שמגע מיידי והדוק עם הקהל היה מעניק לו אהבה והוקרה. אבל אם בחייו לא תמיד זכה וויטמן להערכה הראויה, לאחר מותו הכל השתנה. המשורר האנגלי עזרא פאונד, לדוגמה, כתב על וויטמן ש"הוא המשורר של אמריקה. הוא – אמריקה". במלחמת העולם השנייה חילק הממשל האמריקאי את שיריו בקרב הלוחמים: השלטונות האמינו שהם משקפים את תפיסת העולם האמריקאית, וכי יש בכוחם להפיח רוח קרב בלוחמים. כיום יש הסבורים שוויטמן הוא גדול המשוררים האמריקאים בכל הזמנים.

       

      _______________________________________________________

       

      יש הסבורים שמלחמת האזרחים פרצה בגללה. הקליקו על התמונה:

       

      "לא אני כתבתי את הספר: אלוהים הכתיב לי אותו". הקליקו על התמונה (צילום: gettyimages)

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      נולדתי בתל אביב, אבל מעולם לא חייתי בה. אני סופרת, עורכת ומתרגמת. כתבתי תשעה ספרי פרוזה - האחרון שבהם: "רצח בבית הספר לאמנויות" - וזכיתי לקבל מידיו של יצחק רבין את פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. הנחיתי במשך כמה שנים סדנאות כתיבה בבית אריאלה ושימשתי לקטורית בהוצאה לאור גדולה. אני גרה עם אריק, בקריית אונו. בקרו באתר שלי - סופרת ספרים