התפנית בחייו של שי וקסמן התרחשה בגיל 16, כשנעצר עם חבריו על ידי המשטרה בשל עבירת אלימות שהוא לא רוצה לגלות מהי. זה לא היה המעצר הראשון שלו, אבל הפעם השפיעה עליו החוויה בצורה מיוחדת. "עשיתי מעשה חמור", הוא אומר, "וכשחזרתי הביתה והסתכלתי במראה, בפעם הראשונה בחיים שלי הרגשתי שאני מגעיל, שמן, מכוער, טיפש וכלומניק. הייתה לי סוג של הארה, ורציתי להשתנות, להפוך לאדם מצליח".
>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים
עוד בערוץ אנשים:
- במה שונה בלוג הטיולים של מיכל בן ארי-מנור ממדריכי תיירות?
בעקבות זאת הוא פתח בדיאטה חריפה והוריד 21 ק"ג ממשקלו בתוך שלושה חודשים. בהמשך הצטרף לתוכנית של משרד העבודה והרווחה שעזרה לו לסיים 12 שנות לימוד, התגייס והשלים בגרויות במהלך השירות.
אחרי שסיים תואר ראשון במשפטים, פתח שני עסקים עצמאיים - לייעוץ עסקי ולייעוץ בתחום הבריאות והכושר – ונראה היה שהוא הגשים את חלום ההצלחה במלואו. "נכנסתי כשותף במשרד עורכי הדין שהתמחיתי בו", הוא מספר, "העסקים שלי שגשגו, ובפעם הראשונה בחיי התחלתי לראות אור כלכלי". אבל במקום ליהנות מהרווחה, בחר להשקיע כמעט את כל הכנסותיו בפרויקט התנדבותי שיזם. "החלטתי שאני רוצה לעזור לאנשים שמעוניינים לעבור שינוי בחיים: אנשים שנסיבות החיים שלהם דומות לשלי, שעברו דברים דומים למה שאני עברתי. כיום העיסוק המרכזי שלי הוא התנדבותי: אני נותן הרצאות שפתוחות לקהל ונפגש עם אנשים מכל הגילאים כדי לייעץ להם בכל הרבדים של החיים. זה עיקר העשייה שלי עכשיו, ולשם הולכות רוב ההכנסות שיש לי מהעסקים האחרים. המהלך הזה גרם לירידה ברמת החיים שלי, אבל אם בא אליי בן אדם ואומר שעזרתי לו, זה שווה בעיניי יותר מהכל".
הכירו אותו:
ברחוב, עם אנשים מפוקפקים
מאחורי החזות המרשימה של וקסמן (31) מסתתר סיפור חיים לא קל, שהתחיל בקריית ים, שם נולד למשפחה שהוא מתאר כקשת יום: אביו נהג מונית, ואמו מתקשה לעבוד מסיבות רפואיות. "מלבד חום וחיבוק, להורים לא היה הרבה לתת לי", הוא אומר. "היו לי כל הסיבות לא להצליח בחיים - לא רק בגלל המצב הכלכלי. יש לי בעיות בריאותיות, ובגיל שנה חשבו שאני גמד בגלל בעיה בזרימת הדם לרגליים. יש לי גם אסתמה כרונית ובעיה בצפיפות העצמות שגרמה לכך שבמהלך חיי שברתי כמעט כל עצם בגוף. בנוסף, הייתה לי בעיית השמנה, ובגיל 15 שקלתי כ-100 ק"ג".
לדבריו, היו לו גם הפרעות קשב וריכוז וליקויי למידה, ואלה לא אובחנו בנעוריו. "באותה תקופה לא אבחנו בעיות כאלה, וזה הוביל לכך שהפסיכולוג של בית הספר אמר שאני לא מסוגל לקרוא ולכתוב - וזרקו אותי. מצאתי את עצמי ברחוב, מסתובב עם אנשים מפוקפקים - חברים שלא באמת היו חברים שלי, אלא אנשים שהתאימו לסיטואציה. פניתי לפשע ועשיתי טעויות לא קטנות, עבירות אלימות וגניבות, שבגללן נעצרתי ונחקרתי".
בגיל 17 עזב את הבית ועבר לגור באילת, שם נשאר תשע שנים, שכללו גם את שירותו הצבאי. "התגייסתי למרות בעיות הבריאות", הוא מדגיש. שנתיים אחרי הגיוס עבר למשטרה, שבה שירת שש שנים. בתקופה זו גם למד משפטים במכללה האקדמית קריית אונו והיה נוסע אליה מאילת פעמיים בשבוע. "המסלול הזה הוביל אותי בסוף למצוינות אקדמית", הוא אומר, "וקרו לי דברים מאוד יפים".
את דרכו במשטרה החל ביחידת סיור, ותוך מספר שנים התקדם לתפקיד בלש, תחילה באילת ולאחר מכן ביחידה ארצית. אחד האירועים הזכורים לו מעבודתו שם התרחש בתחילת דרכו בארגון, כשקיבל משימה להוביל פשיטה על בית שבו גר סוחר סמים. "הייתי בן 20, וזו הייתה המשימה הראשונה שפיקדתי עליה. פרצנו לבית ועצרנו אדם שבביתו גר סוחר סמים, שלמעשה השתמש בו כדי להסוות את העיסוק שלו. תפסנו המון סמים, והייתי כולי מנופח כי זה היה המעצר הראשון שלי. אחר כך ישבתי עם האדם הזה ושאלתי אותו למה הוא הסתיר את הסוחר. הוא ענה שאין לו כסף, שהוא לא יכול למצוא עבודה, אז שלחתי בשבילו תשובות למודעות דרושים.
"חמש שנים לאחר מכן, כשכבר שכחתי מהמקרה, נעצר לידי אוטו בחריקת בלמים: האיש יצא מתוכו, רץ אליי, חיבק אותי וסיפר שהוא מצא עבודה בזכות זה שהאמנתי בו, וזה גרם לו להאמין בעצמו. זה שינה לו את החיים, ואני בכלל לא ידעתי".
ובאימון כושר:
בדירת חדר, לבד
הוא עצמו השתנה דרמטית מאז שהיה ילד שמן ומוזנח, שלטענת הפסיכולוג בבית הספר אינו מסוגל לקרוא ולכתוב: במקביל ללימודי המשפטים ולהשתלמויות כעורך דין וכמגשר, למד במכון וינגייט והשתלם בטיפול בתנועה ובהסמכת מאמני כושר. "כשאמרו לי שאני לא מסוגל לקרוא ולכתוב, הפסקתי לקרוא ולכתוב", הוא נזכר. "ניסיתי ולא הצלחתי, כי באמת האמנתי בזה. אחד הדברים שאמא שלי הכי גאה בהם הוא תעודת הצטיינות שקיבלתי כשסיימתי 12 שנות לימוד. היא מאוד התלהבה ממנה וחיפשה את הפסיכולוג ההוא כדי להראות לו אותה".
בעבר ניסה למחוק את עברו והתמקד בדרכו להצלחה, אבל בשנים האחרונות החל לנתח את ילדותו ואת התבגרותו וכתב עליהן פוסטים בפייסבוק. אחד מהם הוביל לפנייה של אחת העוקבות, ומכאן החלה הפעילות ההתנדבותית שלו.
"היא חשבה שהחיים שלי מעוררי השראה וביקשה שארצה בכנס עובדים", מספר וקסמן. "זה מאוד עניין אותי, אבל פחדתי. כמה חודשים לאחר מכן העזתי וארגנתי הרצאה מאולתרת, שהייתה גרועה, אבל אחריה הגיעו אליי אנשים שאמרו שהיא נתנה להם כוח. דברים התחילו להתחבר, והגישה שלי השתנתה. התחלתי להבין את המניעים שלי בחיים וגם לשים לב להתפתחות האישית של האנשים שאני מייעץ להם בתחום העסקי".
לאחר שתי הרצאות החלו אנשים לבקש ממנו ייעוץ אישי. הוא סירב, אבל בכל זאת מצא את עצמו משוחח איתם על נושאים שלא היו בתחומי הייעוץ שלו. "אמרתי להם שאני לא מטפל, אבל הם עשו סוג של עוקץ וקבעו פגישה עסקית, שבמהלכה הם דיברו על החיים האישיים שלהם. ככה התחלתי להיות יועץ אישי".
בשנתיים האחרונות הוא גר לבדו בדירת חדר בפתח תקווה. "לפני שנתיים הייתה לי דירה מפוארת והייתי במקום כיפי מבחינה כלכלית, אבל אני לא מצטער על כלום, גם לא על זה שאין לי זוגיות. קשה לעמוד בקצב שלי, ולא כל אחת מוכנה להיות בזוגיות עם אדם שפעיל 17 שעות ביממה. יש אנשים שמשפחה היא אחד היעדים שלהם בחיים, אבל בשבילי זה עדיין לא הזמן. אני גם רוצה להעניק לבת הזוג שלי יותר ממה שיש לי היום, ושגם לילדים שלי לא יחסר שום דבר: שלא יגדלו כמו שאני גדלתי. אני רוצה להעניק להם הרבה יותר מאהבה".
_______________________________________________________
האופנוענית נפצעה אנושות, וכיום היא בכושר מלא. הקליקו על התמונה:
