אבודה אחרי הלידה: "לא ידעתי
מה לעשות עם הילד. בכיתי המון"

"נולדתי בשכונת קטמונים בירושלים להורים מבוגרים וקשי יום. אחרי הלידה שלי חוותה אמי דיכאון קשה שהביא אותה למצב של חוסר תפקוד מוחלט. הדיכאון שלה היה משתק. היא לא הייתה מסוגלת אפילו להרים אותי, להחזיק אותי. עם השנים הבנתי את החוסר הזה שלי באחיזה בטוחה, גופנית ורגשית. פשוט לא היה לי את זה. בעקבות הדיכאון של אמי החליטו גורמי הרווחה להעביר אותי למשפחת אומנה.

עוד בערוץ אנשים:

• אשתו של כוכב הטלוויזיה הייתה תרמילאית בהודו בגיל 61
• זוג הישראלים יצא למזרח למסע קצת אחר
• הצעיר שנחטף בקולומביה משחזר את הטראומה ומסביר איך נשאר שפוי
  

"יום אחד, כשאבא שלי בא לבקר אותי שם, הוא שמע אותי, תינוקת בת חודשיים, בוכה מעבר לדלת. מתברר שנעלו אותי והלכו בלי לתת לי לאכול. בעקבות זאת הועברתי למשפחה אחרת. הייתי מחוץ לבית עד גיל שמונה חודשים, ואז חזרתי למשפחתי. עד גיל שנה וחצי הייתה מגיעה אלינו הביתה עוזרת לסייע לאמא בטיפול בי. כשהייתי בת שלוש, אמא ילדה שוב, וגם אז חוותה דיכאון, אבל היא ידעה לזהות את התחושות ולכן מיד חזרה לעבוד. היציאה מהבדידות הצילה אותה.

"בבגרותי למדתי בווינגייט הדרכת כושר ופילאטיס. כשהייתי בת 22, נפצעתי בפיגוע באוניברסיטה העברית. הפציעה הפיזית הייתה קלה, אבל בעקבות הפיגוע התעוררו בי כל הפחדים מהילדות. במהלך השנתיים שלאחר מכן ירדתי במשקל והגעתי למצב של אנורקסיה, עד שהחלטתי לאשפז את עצמי. במהלך האשפוז הקמתי קבוצת פילאטיס לאמהות שכולות של נפגעי פעולות האיבה, וזה מה שעזר לי לרפא את הפצעים.

"את בעלי פגשתי בתקופה שאחרי לימודי המשחק שלי, כשבניתי מופע קומי על נשים. לצורך המופע חיפשתי באתרי היכרויות חומרים מעניינים. סער, בעלי, כתב באחד האתרים משהו מצחיק. התכתבתי איתו, וכשראיתי שאני משתמשת בדברים שכתב, הזמנתי אותו למופע. עם הבחור שבתיאוריה לא הייתי יוצאת איתו אפילו, התחתנתי אחרי שנה וחצי. 

"בגלל הרקע המורכב שלי, היה בי פחד גדול להיות אמא - אבל לא ויתרתי, ונכנסתי להיריון. לפני חמש שנים נולד בני הבכור. כל הזמן הידהד לי בראש הדיכאון של אמא שלי. תמיד פחדתי שזה יקרה גם לי, ושאם זה יקרה, לא אדע לזהות את זה.

"כמה ימים אחרי הלידה הבנתי שגם אני חווה דיכאון. ראיתי שאני לא יודעת מה לעשות עם הילד, שאני מרגישה אבודה ובודדה. בכיתי המון, הייתי מפוחדת ומבוהלת, היה לי קשה לישון בלילה. מה שהעצים אצלי את הדיכאון היו המחשבות על איך אפשר לעזוב תינוק. איך עזבו אותי. 

"מיד עם הופעת הסימנים הראשונים, פניתי לעזרה. אמא שלי הגיעה לגור איתי למשך שלושה חודשים. היא רצתה וניסתה לעזור, ולא באמת ידעה איך. היא הייתה מבוהלת בתוך כל הסיטואציה. רבנו לא מעט על העניין הזה של 'איך עזבת אותי כשהייתי תינוקת'. היא טענה שלא היה מה לעשות, היא לא הייתה מסוגלת. בעלי תמך בי בצורה יוצאת דופן. הוא לקח חופש מהעבודה כדי לעזור, וכשהרופא אמר לי שאני צריכה לישון יותר, הוא היה קם בארבע לפנות בוקר כדי להאכיל את הבן שלנו בחלב ששאבתי.

"בשלב מסוים החלטתי להיעזר בשיטת 'עוצמת הרכות', שאותה למדתי כמה שנים קודם לכן, בשילוב עם עולם הפילאטיס והכושר. במקום לשבת בבית ולבכות, התחלתי לשחק עם הבן שלי ולעשות איתו תרגילים. עזרתי לו להטמיע את העולם דרכי, ובמקביל התחזקתי מבחינה נפשית. הוספתי לזה שירים שהמצאתי, מקצבים וקולות, וכך פיתחתי את שיטת 'אימונאמא'. כשבני היה בן חצי שנה, כבר העברתי סדנאות לקהל הרחב. היום אני מנחה סדנאות וגם מטפלת באופן פרטי.

"כשנולד בני השני, הקדמתי תרופה למכה: מיד עשיתי כושר, חזרתי לעבוד והייתי בעשייה. הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי הוא הכנסת השמחה לחיינו: למדתי לצחוק עם הילדים, לשחק איתם, לשיר להם המון. אמא שלי לא אחזה בי, והיום אני יודעת יותר טוב מכל פסיכולוג ודוקטור מהי אחיזה של אמא בתינוק שלה.

שורה תחתונה:

"הקושי והכאב הם האור. לכו אליהם, חבקו אותם. הם החברים הכי טובים שלכם".

_______________________________________________________

שנים לאחר השער הזה לקתה גם מיכל נדל בדיכאון אחרי לידה. הקליקו על התמונה:

"הרגשתי מאוד לבד". הקליקו על התמונה

מה הסיפור שלכם?

אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו - צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: sipur@laisha.co.il