אנשים
ערוצים

בלוגרית של טיולים: "אני תמיד מחפשת מקומות פחות תיירותיים"

בילדותה היא הייתה מכורה לאטלסים ולספרים על מדינות שונות, וכיום מיכל בן ארי-מנור מנהלת בלוג המספק מידע שבדרך כלל לא מוצאים במדריכים הרגילים

נגה שנער-שויערפורסם: 02.04.17 04:35
מיכל בן ארי-מנור. "יש לי תשוקה מטורפת לכל מה שקשור לחו"ל: נסיעות, מזג אוויר, גשם, רחובות מרוצפים. שלטים בשפות זרות מרגשים אותי" (צילום: עמרי מנור)
מיכל בן ארי-מנור. "יש לי תשוקה מטורפת לכל מה שקשור לחו"ל: נסיעות, מזג אוויר, גשם, רחובות מרוצפים. שלטים בשפות זרות מרגשים אותי" (צילום: עמרי מנור)

מיכל בן ארי-מנור רואה את העולם מביתה שבמושב בשרון, כשמסביבה גינה פורחת, תריסי עץ ירוקים, אריחים בכחול-לבן והמון פריטים משוקי פשפשים ברחבי העולם. זוהי לה התפאורה לתשוקה אל מה שנמצא מעבר לים: הנופים, החוויות, הטעמים, הריחות. מבחינתה, לא חייבים לנסוע כדי להגיע רחוק; אפשר להמריא למסעות קסומים גם מתוך הבית. זה מה שהיא עושה.

 

פריטים משוקי פשפשים שנמצאים בביתה. התפאורה לתשוקה אל מה שנמצא מעבר לים (צילום: מיכל בן ארי מנור)
פריטים משוקי פשפשים שנמצאים בביתה. התפאורה לתשוקה אל מה שנמצא מעבר לים(צילום: מיכל בן ארי מנור)

 

אז מי את?

"מיכל, נשואה לעמרי ואמא לשניים, בלוגרית עם תשוקה מטורפת לכל מה שקשור לחו"ל: נסיעות, מזג אוויר, גשם, רחובות מרוצפים. שלטים בשפות זרות מרגשים אותי. חקר מפות גורם לי לגירוד באצבעות".

 

ומה את עושה?

"כיום אני בעלת הבלוג רואה עולם העוסק בתיירות, בטיולים ובקשר שלהם לתרבות. בעבר הייתי שותפה בחברה ליצירת משחקי מחשב, תסריטאית ועיתונאית".

 

תמונת ילדות. "גדלתי בבית מחבק, עשיר ומעשיר" (צילום: מתוך אלבום פרטי)
תמונת ילדות. "גדלתי בבית מחבק, עשיר ומעשיר"

 

שורשים, סיפורי ילדות - מה את זוכרת?

"נולדתי וגדלתי בגבעתיים, בת בכורה במשפחה בת שלושה ילדים. אבי אהוד הוא כימאי במקצועו, ואמי שולמית יועצת ארגונית. אמי היא בת גבעתיים, והיא הייתה קשורה מאוד להוריה, יצחק ועדה, שסייעו לה רבות בגידולנו. אני הייתי נכדתם הבכורה וכל עולמם. שעות וימים רבים ביליתי בביתם, שהיה במרחק הליכה מהבית שלנו, והזיכרונות הנעימים משם מלווים אותי עד היום. סבתא בישלה אוכל נהדר, ואמי מספרת שכשהייתי רואה אותה, הייתי מיד פותחת את הפה כדי לאכול. אבי גדל ברמת גן, ואביו היה רואה חשבון והקדיש חלק ניכר מזמנו לפעילות במפ"ם. היה משהו חתרני, אפילו אנרכיסטי, ביחס שלו לדברים שקרו במדינה, וזה איפשר לנו להסתכל על הדברים מזווית ראייה לא שגרתית.

 

"גדלתי בבית מחבק, עשיר ומעשיר ברמה הרוחנית. מצד אחד, הייתה הכוונה ברורה, ללא מילים, להצטיינות בלימודים, ואני הצטיינתי עד כמה שיכולתי. במקביל, היה בבית דגש רב על עולם האמנות והיצירה. הייתי רשומה לחוגים רבים ומגוונים: ריקוד לסוגיו, אמייל, ציור, פיסול, קולנוע, תיאטרון ועוד. אמא הייתה קונה ספרי הדרכה למלאכת יד, והעיסוק ביצירה הוטמע בחיי.

 

אמה, שולמית. "העיסוק ביצירה הוטמע בחיי באמצעותה" (צילום: מתוך אלבום פרטי)
אמה, שולמית. "העיסוק ביצירה הוטמע בחיי באמצעותה"(צילום: מתוך אלבום פרטי)

 

"מגיל צעיר ליוו אותי כמה דברים שהם הבסיס למה שאני היום. הראשון, קריאה וכתיבה: קראתי המון, הייתי מנויה בשלוש ספריות וכתבתי סיפורים. השני, ציור: הייתי מלווה את הסיפורים שלי באיורים. אלמנט שלישי, וחשוב במיוחד, היה תשוקה לעולם הגדול: סבי היה מביא לביתנו אטלסים וספרים על מדינות שונות, ואני הייתי בולעת אותם בשקיקה, כותבת סיפורים על החיים במדינות הללו ומאיירת אותם בדגלי המדינות ובמאפיינים השונים של כל מדינה. האטלסים היו חבריי הטובים. אהבתי לדפדף בהם ולקרוא את שמות המדינות והערים השונות ולדמיין לעצמי איך נראים החיים במקומות הרחוקים הללו, ואיך מגיעים ממקום למקום. עד היום הדרך היא משהו שמרתק אותי. אני עוברת על Google Maps ומדמיינת איך ייראו הדרכים במקומות שאליהם אנו נוסעים.

 

"בשנות התיכון ערכתי את עיתון בית הספר ונעשיתי פעילה פוליטית בתנועת רצ (לימים, מרצ). כל משאביי היצירתיים גויסו לטובת הפעילות הזו, שמילאה אותי מאוד, נפשית וחברתית".

 

ההורים, אהוד ושולמית. "המשפחה היא חלק חשוב מחיי גם כיום" (צילום: מתוך אלבום פרטי)
ההורים, אהוד ושולמית. "המשפחה היא חלק חשוב מחיי גם כיום"
 

 

בצבא שירתה כמאבחנת פסיכוטכנית; אחרי השחרור למדה קולנוע באוניברסיטת תל אביב, ובתום הלימודים עבדה כתחקירנית בערוצי טלוויזיה שונים והשלימה תואר שני בתקשורת באוניברסיטה העברית. "בהמשך למדתי עיצוב גרפי", היא מספרת, "והשתלבתי כבמאית בחברה של משחקי מחשב. במסגרת עבודתי נסעתי הרבה לתערוכות של משחקי מחשב בחו"ל, מה שהוביל ליוזמה הבאה שלי: צירפתי אליי שתי חברות תסריטאיות, וביחד הקמנו חברה שיצרה ושיווקה משחק מחשב לבנות ששווק בחו"ל. באותה תקופה הכרתי את עמרי ונישאנו. אחרי שנולד בני הבכור הוצאתי עם לילך עינב ספר על מקומות בילוי ייעודיים לאמהות ולתינוקות.

 

בביקור בלונדון, 1997. "גיליתי אנשים כמוני, שיש להם תשוקה לטיולים" (צילום: מתוך אלבום פרטי)
בביקור בלונדון, 1997. "גיליתי אנשים כמוני, שיש להם תשוקה לטיולים"

 

"במשך השנים כתבתי הרבה בפורום של טיולי משפחות: כשהיינו חוזרים מחו"ל, הייתי כותבת סיכום של הטיול ומגיבה לסיפורים של אחרים. כך גיליתי אנשים כמוני, שיש להם תשוקה לטיולים, ונהניתי מהדיאלוג איתם. החלטתי לפתח את התחום הזה, ובסוף 2013 פתחתי את הבלוג שלי, שבו יכולתי להביא לידי ביטוי את הכישורים ואת הניסיון המקצועי שלי בתחומים השונים: כתיבה, עיצוב, צילום ויצירת קהילות אונליין. בהתחלה סיפרתי על הטיולים המשפחתיים שלנו לחו"ל; בהמשך הבאתי גם תכנים שהם מעבר למסלול עצמו: שוקי עתיקות, מוזיאונים מיוחדים, חנויות ממתקים, חנויות עיצוב ועוד דברים קטנים אבל משמעותיים שנמצאים בדרך כלל מחוץ למסלול הרגיל בספרי התיירות".

 

טיול בסלובניה. "הייתי כותבת סיכום של הטיול ומגיבה לסיפורים של אחרים" (צילום: מיכל בן ארי מנור)
טיול בסלובניה. "הייתי כותבת סיכום של הטיול ומגיבה לסיפורים של אחרים"(צילום: מיכל בן ארי מנור)

 

ביקור בווינה. "חשוב לנו להתנסות בחיים המקומיים" (צילום: מיכל בן ארי מנור)
ביקור בווינה. "חשוב לנו להתנסות בחיים המקומיים"(צילום: מיכל בן ארי מנור)

 

מה לקחת איתך מבסיס האם אל מיכל של היום?

"גדלתי במשפחה גרעינית חמה ואוהבת ובמשפחה מורחבת חמה לא פחות, שבה לסבים ולסבתות יש תפקיד מהותי בעיצוב חיי וזהותי. גם כיום המשפחה היא חלק חשוב בחיי, בחיינו: אנחנו גרים בשכנות לאביו של עֹמרי ונפגשים לעיתים מזומנות עם הוריי, האחים ובני הדודים.

 

"הבית שלנו שפע הומור, וזה לימד אותי להביט בחיים גם מהזווית ההומוריסטית, לראות בכל דבר גם את הצד המשעשע. חוש הומור משובח הוא תכונה שמאוד מושכת אותי אצל אנשים: חשוב לי שיצחיקו אותי. מסבי הסוציאליסט קיבלתי רגישות חברתית ויכולת לראות את הזולת. הדברים האלה הוטמעו בי בשגרת היומיום, בלי שהיה צורך לדבר עליהם, והם מלווים אותי גם כיום.

 

"בבית שבו גדלתי, המרכיב של קריאה ורכישת ידע היה מרכזי מאוד. כשהייתי ניגשת לאבי כדי לשאול אותו משהו שקשור לשיעורי הבית, הוא היה שולח אותי לפתוח אנציקלופדיה ולקרוא בעצמי. בכך הוא הקנה לי את ההרגל ללמוד ולהבין דברים ואת היכולת להתנהל בצורה עצמאית - כלים רבי חשיבות ושימושיים מאוד. מאמי קיבלתי את העיסוק ביצירה ובאסתטיקה. בטיולים שלנו בחו"ל, עמרי ואני תמיד מקדישים זמן לביקור בשווקים ובחנויות וינטג' ואוספים פריטים שיוצרים בבית מארג שהוא סיפור חיינו והאהבות שלנו. הבית שלנו הוא ביטוי לערגה לארצות אחרות, לתקופות היסטוריות ולעולמות קסומים.

 

"הטיולים שלנו מתוכננים לפרטי פרטים. אני בוחרת בקפידה את המקומות שבהם נלון ונבקר, מחפשת מקומות פחות תיירותיים. חשוב לנו להתנסות בחיים המקומיים: ללכת לקניות, לבשל, להכיר היטב את הסביבה. בעבר הייתי חוזרת מנסיעה ומיד מתחילה לתכנן את הטיול הבא. הייתי נכנסת לפורום של חובבי טיולים כמוני, וביחד איתם רוקמת את הטיול הבא, ובכך מעבירה את הזמן בנעימים עד שהוא יגיע".

 

צולם בבודפשט. "הטיולים שלנו מתוכננים לפרטי פרטים" (צילום: מיכל בן ארי מנור)
צולם בבודפשט. "הטיולים שלנו מתוכננים לפרטי פרטים"(צילום: מיכל בן ארי מנור)
 

 

מסר לאומה?

"באמצעות הבלוג שלי התגבשה בי ההבנה שהיום אפשר לראות עולם גם בלי לעלות על מטוס. כמות הידע העצומה המצויה במרחבי הרשת מנגישה עבורנו גם מקומות רחוקים. אפשר להיות בחו"ל גם בלי לנסוע פיזית: לטייל במקומות אהובים, לעיין ולהתמצא במפות ובמסלולי דרכים גם בלי לנסוע בהם ממש - לפחות עד הנסיעה הבאה".

 

_______________________________________________________

 

שלומית-יפת ביאליק מכורה לטיולים בחו"ל וכותבת מדריכי נסיעות למשפחות. הקליקו על התמונה:

 

"סגרתי את המשרד וחיפשתי דרך חדשה". הקליקו על התמונה (צילום: מתוך האלבום הפרטי)
"סגרתי את המשרד וחיפשתי דרך חדשה". הקליקו על התמונה (צילום: מתוך האלבום הפרטי)

 

>> לבלוג של נגה כפי שהוא מופיע באתר שלה

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
נעים להכיר, נֹגה שנער-שויער. נושמת, חיה, שומעת, מתעדת וכותבת אנשים וסיפורי חיים. בעלת חברת "הד - לסיפורים שמשאירים חותם" ואמא גאה לעשרות ספרים, תוצרי המפגש ביני לבין אנשים נפלאים שבחרו לחלוק עימי את אוצרם הגדול - סיפור חייהם.

ועכשיו הבלוג שלי, "מסע אישי". מה יהיה לנו כאן? מסעות אישיים וסיפורי חיים. מפגשים מהסוג האישי, שבהם נבדוק עבר מול הווה ועתיד - ביטוי לצורך העמוק שלי לקחת סיפור חיים, לאוורר ולמתוח אותו אל מעבר להקשרים המובנים מאליהם.

למדתי שלסיפור החיים אין גיל (לכולנו יש סיפור). הבנתי גם שמשהו בחיבור העמוק והאותנטי לבסיס, לתרבות, למקום שבתוכו צמחנו, מוציא מאיתנו את הטוב ביותר.

אני יוצאת למסע אישי. אתם מוזמנים להצטרף.