הם נפגשו לראשונה לקראת יריד "צבע טרי". לא הכירו לפני כן - מעצבת תקשורת חזותית, מעצבי מוצר ונגר. כך נולד Both Matters, אחד הפרויקטים המסקרנים שיוצגו השנה ביריד האמנות והעיצוב השנתי, שייפתח במוזיאון הטבע החדש ברמת אביב ב-28 בחודש.
כמו בלא מעט רומנים, גם ברקע הזיווג הטרי הזה יש מעשה שדכנות. אמיר רווה, נגר אמן ובעליה של "נגריא", החליט לענות לקול קורא של היריד. מיכל ויטל, שמייצגת מעצבים וכותבת שני בלוגים, אחד מהם כאן ב-Xnet והשני בשם upcyclish), יעצה לו לציין בפנייתו שישמח לחבור לשיתוף פעולה, המליצה לו על כמה אפשרויות ומנתה בהן גם את שמו של סטודיו Knob, של יותם שפרוני ועדי עזר. לרעננות ולפוטנציאל ההפתעה של שיתופי פעולה נקודתיים התוודעה ויטל בשבוע האיור האחרון, שבו אצרה תערוכה שחיברה בין מעצבי מוצר ומאיירים.
הקשר בינה ובין רווה נוצר סביב העניין המשותף שלהם בעבודה עם חומר קיים ומחדושו. בחיבור עם סטודיו Knob סקרן הדיאלוג הפוטנציאלי בין עבודת היד המסורתית-אומנותית, העושה שימוש בעץ ישן, ובין עבודות הזכוכית האקרילית של שפרוני ועזר, הנוצרות בתהליך דיגיטלי, שדורש מיומנות גבוהה בטיפול בחומר (המוכר יותר בשמותיו המסחריים: פרספקס או פלקסיגלס).
כשהגיעה בקשת ההשתתפות של רווה למנהלת הפרויקטים של היריד, טל גולני, היא גלגלה בהתלהבות את הכדור לשפרוני ועזר, שנענו בשמחה. "הרבה זמן לא עשינו שיתוף פעולה", הם מספרים, "ופתאום נפתחה הזדמנות למשהו מעורר ומפרה יצירתית".
פרויקט המשותף שיציגו השלושה ביריד - Both Matters - הוא סדרה בת שישה אובייקטים, שכל אחד מהם יחיד ומיוחד. missing legs chandelier, למשל, מפגיש בין רגלי עץ חרוטות של כיסאות ישנים לסילואטות של פרספקס צבעוני המשמשות על תקן אהיל; Guillotine Mirror הוא רהיט קיר זקוף שעומד על רגל אחת, במרכזו מגירה ומעליה מראה שצורתה כצורת הגליוטינה; מנורות Layered המוכרות של סטודיו נוב משתלבות במסגרות עץ של חלונות ישנים, שקולף מהן הצבע.
שם הפרויקט Both Matters משחק על כפל המשמעות של המילה Matter: חומר, וגם חשוב, משמעותי. כך אפשר לקרוא אותו כ"שני החומרים", המרמז למפגש החומרי שהוא מציע, וגם כ"שניהם חשובים", המתייחס לחיבור בין שני הסטודיות.
ארבעה אנשים מדברים עם נייר ועיפרון
רווה מודה שמה שסקרן אותו במפגש היצירתי הוא החיבור בין חומרי הגלם והטכניקות שלו לאלו של סטודיו נוב, "שהם אחרים לגמרי", הוא אומר. "אני עובד עם רדי מייד שאני אוסף, על כל הפגמים, השריטות, הבלאי והסיפורים שמאחוריו, והם עובדים עם חומר חדש ונקי, שדורש טכניקה סופר מדויקת. אלו שני עולמות מנוגדים לחלוטין". כבר במהלך העבודה, הוא מספר, אפשר היה לראות שמהמפגש בין הניגודים-לכאורה כל צד יוצא נשכר. "בכל אחד מהפריטים אנחנו מציגים חיבור שונה בין שני העולמות. חוץ מההנאה שהפקנו מהתהליך, היו בו הרבה למידה והפריה הדדית".
"הדינמיקה בינינו הייתה נהדרת", אומרת עזר, "כל אחד מאיתנו הצליח לחדד את העבודה שלו, להביא אותה לקצה, ולבטא את הייחודיות שלו. אמיר עושה קומפוזיציות אמנותיות ממש. היה לנו מזל לעבוד איתו".
"העבודות שלנו מאוד פיגורטיביות וסיפוריות", מוסיף שפרוני, "והקומפוזיציות של אמיר מאוד מופשטות. לא טריוויאלי שהצלחנו לקשר בין השניים. אנחנו רצינו לספר סיפור, ואמיר אמר 'תנו לדבר להיות, אל תכניסו אותו למסגרת של סיפור'".
ויטל הייתה שותפה לתהליך. "היו רגעים", היא מספרת, "שאפשר היה לראות ארבעה אנשים שמדברים עם נייר ועיפרון. קשה מאוד להגיד מי אמר 'או.קיי, זה יהיה ככה'. אחד העניק מניסיונו לשני, יצק ערך מוסף לעבודתו, והתוצאה מחמיאה לשני הצדדים. בדיאלוג התרקם משהו מקסים, והוא חלק מההצלחה של הדבר הזה".
בדרך למוזיאון העיצוב
עוד לפני שנפתח היריד, ולגמרי בהפתעה, בבוקר יום ראשון לפני כשבועיים, חיכתה לשלושה הודעה משמחת בתיבת המייל, שבישרה להם כי הפרויקט המשותף שלהם נבחר, מבין הפרויקטים שיוצגו ביריד, לליווי של מוזיאון העיצוב בחולון במשך שנה, "לשם עיצוב פריט לאוסף המוזיאון".
זו יוזמה חדשה של המוזיאון ושל צבע טרי. "זאת הייתה הפתעה בלשון המעטה", מחייכים שפרוני ועזר. "עם כל הלחץ של העבודה לקראת היריד פתאום יצאה לנו אנחת רווחה. יום ראשון תמיד מבאס, וזה היה יום ראשון הכי טוב בחיים".
איך שילב אמיר רווה את מיומנותו כנגר בדירתו השכורה ביפו?
