הסיפור של הדירה הזו הוא (גם) סיפור אהבה. הנגר אמיר רווה ("נגריא") שכר אותה ביפו, בבניין שנבנה בשנות ה-20 של המאה ה-20. שנה בדירה הישנה והמוזנחת הספיקה לו, והוא החליט לעזוב. אפרת קאופמן, בנקאית ביום ומעצבת חובבת בזמנה החופשי, הגיעה לראות אותה, והשניים התאהבו. שנה וחצי מאוחר יותר, אחרי שעיצבו, צבעו והלבישו את הדירה מחדש – הם גרים בה יחדיו.
>> גם בדירה הזו תוכלו לבקר במסגרת אירועי "בתים מבפנים", שיתקיימו בסוף השבוע הזה, מיום חמישי. לכל הבתים ולפרטים נוספים לחצו כאן.
לבית יש יתרונות התחלתיים בולטים: שלושה חדרים גדולים (140 מ''ר, כולל מרפסת), עם תקרה גבוהה, שלושה כיווני אוויר והמון אור טבעי. ראשית רווה פירק את המטבח ואת חדר האמבטיה המתפוררים, בנה והרכיב ארונות חדשים. את החדר השלישי הפך לחדר ארונות מושקע. אחר כך התפנו השניים "להלביש" את השאר: עם הרעיונות של קאופמן, הכישרון והידיים של רווה, התוצאה היא חללים חינניים, מלאים פרטים מקוריים ומפתיעים.
דלת הכניסה נפתחת מול מסדרון. משמאל הסלון, ובהמשך המסדרון שני החדרים (ארונות ושינה). מימין פינת אוכל, מטבח ואמבטיה (ראו שרטוט למטה). הסלון רחב הידיים מחולק לפינות אינטימיות, ומלא בחפצים שאספו ויצרו רווה וקאופמן, כמו שולחן בר מעץ, שהוסיפו לו מדפים בקצה אחד ומוט ברזל בקצה השני, שמחבר בינו לבין ארון מרובע. שני הכיסאות הגבוהים שהוצבו לצדו נמצאו ברחוב. הבר, שעליו מנורה עומדת עם אהיל מבד יוטה (מבית סבתה של קאופמן), הוא השולחן השימושי ביותר בבית. גם הכורסאות בסלון שופצו ורופדו מחדש בבדים צבעוניים. במרכז פינת הישיבה ספסל שנקנה בשוק הפשפשים ומשמש גם כמקום ישיבה נוסף וגם כשולחן קפה. שלוש מנורות תקרה מספרות את סיפור הזוגיות: "זה שילוב של מנורה שלי ומנורה שלה. את הירוקה קנינו יחד. כשתלינו את המנורות התווכחנו לגבי המרחק הרצוי. בסוף התפשרנו", אומר רווה.
שידת הטלוויזיה נמצאה על ידי רווה ברחוב, נטולת דלתות: "העמסתי אותה על האוטו והוספתי דלתות מחומרים שהיו זמינים בנגרייה". התוצאה היפה משלבת בין פורמייקה צהובה, פורניר מסוג זברנו ושני סוגי פורניר נוספים, פשוטים יותר. מגירה אחת פונתה והפכה לתא מדיה. סביב מסך הטלוויזיה מסגרת עץ שהתקין רווה. ליד השידה הוצב סולם משוק הפשפשים, שלו הוסיפו מדפים צבעוניים. מעליה חובר לקיר שלט מאיר עיניים, שמצהיר מהו המשקה המועדף על בעלי הבית.
המסדרון שחיבר בין הסלון למטבח ולאמבטיה קיבל תפקיד נוסף, של חדר אוכל מוארך. במרכזו שולחן נגרים וספסל שהובאו על ידי קאופמן מגינת הוריה. על השולחן פמוט אדום שמצאו באחד מדוכני נווה שאנן. "במקור היה הפמוט מפליז דהוי. התלהבנו ממנו ואמיר צבע לי אותו באדום", אומרת קאופמן. מעל השולחן נתלתה נברשת בצורת סבך פרחים מוזהב, שהובאה מלונדון. על הקיר ממול הודבקה מדבקה של נברשת אחות.
כיסאות שנמצאו ברחוב שופצו, רופדו בשאריות בדים והוצמדו לשולחן. מעל הפריעה לעין קורה תומכת מבטון, ולכן עטף אותה רווה בשאריות דיקט. דלת גבוהה, שנמצאה באחד מרחובות יפו, הפכה למתלה מעילים. תריס שנמצא בטיול משותף בנצרת נצבע ונתלה כקישוט, מוטיב שמופיע בחדרים נוספים בבית.
במטבח שולטת הפורמייקה - בארונות הקיר (אפור עם גריד משבצות קטנות שנראות רק מקרוב), במשטח העבודה (אפור כהה) ובחיפוי הקיר (אדום). את הארונות העליונים סוגרות דלתות בשלושה גוונים של בז' וחום. מול הארונות משטח עבודה שנבנה משאריות של חומרי אריזה, ומסומן בהטבעות. על הקיר שמעל הכיריים הודבקו אריחי קרמיקה לבנה, שצופו במדבקות שחורות, ליצירת מראה של דמקה.
מפינת האוכל יוצאים גם למרפסת מלבנית. חבית מדורה (חבית חתוכה שבתוכה אפשר להדליק אש) הוצבה בה ובימים הקרים אוהבים דיירי הבית לשבת סביבה, לצפות בים המבצבץ בין הבניינים ולהתחמם.
גודלו הזעיר של חדר הרחצה חייב ארון כיור מינימלי ככל הניתן, בשני מפלסים. מעליו נתלה ארון תמרוקים, עם מסגרת דלת שנמצאה ברחוב ושלה ביקשה קאופמן להוסיף רשת לולים, שתורמת לאווריריות החלל. הרצפה חופתה PVC עם טקסטורה שמזכירה רצפת ברזל.
אל חדר הארונות וחדר השינה מוביל מסדרון שהולבש בכל טוב. חיפוי דיקט בתחילתו מסתיר את משקוף דלת הכניסה לסלון משמאל. מימין "שער בהמות" (בדירה גרים גם שלושה כלבים). שתי נישות שממסגרות חלונות שפונים למרפסת נוצלו בצורה מעניינת: בראשונה מחדירות לבני זכוכית את אור היום אל הדירה. בתוך השנייה הותקנו מדפי עץ, והאור מבצבץ בין הספרים. שרשרת מנורות צבעוניות תלויה לאורך ומולה תריס נוסף, שמשמש מתלה לתיקים. בסוף המסדרון, בכניסה לחדר השינה, הוצבה מזכרת בודדת מסבו החייט של רווה - שרפרף עץ עליו ישב בזמן עבודתו.
בחדר השינה המרווח הוצב ארון הבגדים הראשון שהכין רווה, מעץ אורן צבוע בירוק, עם דלתות שעשויות מאריזות של חבילות דיקט. על הקיר תלוי תריס ירוק שהוסב למעמד לטלפון. מול המיטה אפשר לתלות בגדים על קורת עץ שנתלתה על שני כבלים ממתכת. נישה בהמשך החדר הפכה לפינת עבודה, עם שולחן כתיבה שהורכב מרגליים בצבע שמנת שנמצאו ברחובות תל אביב ופלטת עץ. משמאל לחלון נתלתה מראה שכוונה כך שמי ששוכב על המיטה רואה דרכה את הים.
בעבודותיו מדגים רווה קיימות, הלכה למעשה. הוא מעניק חיים ואופני שימוש חדשים לפריטים ישנים שנזרקו ולאריזות של חומרי גלם: "הרעיון בהלבשת הדירה היה להדגים איך יושבים פריטי ריהוט מסוג זה בתוך דירה. כשרואים את הפריטים האלה אצלי ב'נגריא' מתלהבים. התגובה הבאה היא שאין איפה לשים את זה. אצלנו בדירה אנחנו מוכיחים שיש". מרהיטים נוספים שעיצב אפשר להתרשם בתמונה כאן למטה.
>> לאתר של "נגריא"
>> המייל של אפרת קאופמן: simple.sense.style@gmail.com
>> הדירה שאהבתם לראות, ושאת פריטי הנגרות שלה עשה אמיר רווה
>> דירת הגג שעיצבה לעצמה האמנית והאדריכלית עדי פקט בדיזנגוף
