לפני כשנה עברה ענת אילון התקף של טרשת נפוצה ולא הייתה מסוגלת לעמוד על רגליה - ובוודאי לא ללכת - במשך כחודש. בזמן שהייתה מרותקת למיטה, היא הציבה לעצמה מטרה: להתגבר על הסימפטומים של ההתקף, ולא רק לחזור ללכת, אלא אפילו לרקוד.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- יצחק ביילי הלך ברחוב, פגש במקרה אישה ידועה וקיבל סקופ היסטורי לירון לב משווה בין "כוכב נולד" לריאליטי של ימינו המשורר ו.ב ייטס חזה אסונות קשים ודמות מפחידה
"הייתי בבית וראיתי הרבה סרטים, ביניהם 'ניחוח אישה'", היא מספרת, "וכשראיתי את החלק שבו אל פאצ'ינו רוקד טנגו, החלטתי שגם אני אלמד לרקוד ואצלם קליפ. לא ידעתי איזה סימפטומים מההתקף יישארו, ואם המצב שלי ישתפר, אבל באותה תקופה עשיתי מעין הסכם עם הטרשת והחלטתי שאחרי שאני מסיימת את הטיפול התרופתי, אני חוזרת לעמוד".
היא חזרה לעמוד חודשים אחדים לאחר מכן, וזמן קצר אחר כך התחילה ללמוד אצל המורה לריקודים סלוניים רואי שמש. "הייתי מאוד נוקשה כשהתחלתי לרקוד", היא נזכרת, "אבל הריקוד תרם לשיווי המשקל שלי, ליציבות ולחיזוק הרגליים. היום אני מרגישה שיש לי יכולת לסמוך על הגוף שלי שוב".
הטנגו שעליו התאמנה עם שמש, צולם והועלה ליוטיוב בספטמבר האחרון (ראו למעלה). מאז כבר הופיעו השניים במסגרת הרצאה שהעבירה אילון ובמספר תחרויות ריקוד. "יצאתי לפרויקט חד-פעמי כדי ליצור סרטון ולהעלות אותו לרשת על מנת לעורר מודעות לטרשת, אבל אחרי שהתחלתי לרקוד, החלטתי להמשיך. המצב שלי כיום הוא שבחלק מהימים אני מסתובבת עם מקל, ובימים אחרים אני רוקדת".
צפו בסצנה מ"ניחוח אישה" שגרמה לה לרצות לרקוד:
כולם ידעו, חוץ ממני
אילון (47), רווקה תושבת תל אביב, עברה התקף ראשון של טרשת נפוצה לפני 26 שנים, קצת אחרי שהשתחררה מהצבא. "התחלתי לראות לא טוב: ראיתי הכל כפול, בערך כמו שרואים כששותים אלכוהול. אושפזתי ועשו לי בדיקות, שבסופן כולם ידעו מה יש לי, חוץ ממני. ההורים שלי והרופאים בחרו לא לספר לי. הם חשבו שבכל מקרה אין מה לעשות עם זה, כי לא היו אז תרופות, והייתי מאוד צעירה, אז אין סיבה להגיד לי".
הטרשת הנפוצה היא מחלה כרונית הפוגעת בחומר העוטף את סיבי העצבים ומשבשת את תפקודה של מערכת העצבים המרכזית. אילון עברה שלושה התקפים עד שנודעו לה הפרטים המלאים של מחלתה. באחד ההתקפים הללו נפגעה התחושה ברגליה למשך כחצי שנה; באחר נפגעה ראייתה. "לא פחדתי, כי זה כנראה חלק ממי שאני. עבדתי אז במשרה מלאה ולמדתי לתואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה, אז לא היה לי זמן לדאוג. היו לי יותר מדי דברים אחרים להתעסק איתם".
לאחר אותו התקף החלה טיפול תרופתי שנועד לעכב את הפגיעה במערכת העצבים ולהפחית את כמות ההתקפים. "אני מאוד פוחדת ממחטים, אבל כבר 18 שנים אני מזריקה לעצמי תרופות על בסיס כמעט יומי. כיום הטרשת שלי מתבטאת בעיקר בכך שאני לא יכולה ללכת למרחקים ארוכים, ושהרגליים שלי מתעייפות מהר".
עוד על המחלה:
כיום היא נוהגת לדבר על הטרשת כעל ישות בחייה, ולא כעל מחלה. היא גם מסרבת להגדיר את עצמה כחולה, אלא כמי ש"חיה עם טרשת". "אני מאמינה שהדרך שבה אנחנו מסתכלים על הטרשת, והכוח שאנחנו נותנים לה בניהול החיים, משפיעים על המהלך של הטרשת עצמה", היא מסבירה. "אני לא רוצה לייפות את הדברים: עם כל האופטימיות שלי והדברים שאני עושה, היו לי גם ימים קשים שבהם בכיתי והייתי בלחץ, אבל התפיסה שלי היא שבסופו של דבר הכל בסדר, ואני צריכה לבחור לעשות".
והיא עושה הרבה. "יש דברים, שאם לפני כמה שנים מישהו היה אומר לי שאעשה אותם, הייתי חושבת שהוא משוגע. לפני ההתקף האחרון, לדוגמה, החלטתי שאני מתחילה לרוץ, אז התאמנתי עם מאמנת כושר ובסוף הצלחתי להביא את הרגליים שלי למצב של ריצה. היה לי גם חלום לטוס ללפלנד, ועד שמצאתי דרך להגשים אותו, הגיע ההתקף. כל מה שהיה יכול להשתבש, השתבש, אבל בסוף טסתי".
לאחרונה גם החלה להעביר הרצאות שבהן היא מספרת על הטרשת הנפוצה ועל האופן שבו זה משפיע על חייה. את ההרצאה הראשונה ניצלה כדי לתת ביצוע חי לטנגו שעליו עבדה. "אני אוהבת לעשות דברים משוגעים, אז החלטתי שבמסגרת ההרצאה אני ארקוד על הבמה מול 1,000 איש. אחר כך רואי ואני הופענו גם בתחרויות".
ההופעות הללו גורמות לה אושר גדול. "אחד הדברים שאני לא נרגעת מהם הוא שאני מסוגלת לעשות סיבוב לבד, בלי שרואי מחזיק אותי", היא אומרת. "זו פסגת האושר. אני רוקדת היום מגוון של ריקודים לטיניים ומרגישה שעולם שלם נפתח בפניי. מתברר שלריקוד יש השפעה חיובית על חולים: יש הרבה מחקרים שמוכיחים את ההשפעה המיטיבה שלו על פרקינסון, ולאחרונה התפרסמו שני מחקרים שבוחנים את ההשפעה של ריקוד על טרשת נפוצה. בעקבות הניסיון שלי והמפגש עם המחקרים האלה פניתי לשתי מורות לריקוד והקמנו קבוצה לאנשים עם טרשת. השיעור הראשון התקיים לפני מספר שבועות, עם עשרה משתתפים. המטרה הבאה שלי היא לפתוח קבוצות נוספות בכל הארץ".
צפו בהרצאתה הראשונה ובריקוד שבסופה:
לרקוד כל הדרך למקום השני
היא עובדת בבנק במשרה מלאה וגם משמשת כיו"ר הדירקטוריון של חברת MS ישראל, שהוקמה לפני כשנה כדי לעזור לקהילת הטרשת הנפוצה בישראל ובחו"ל. "אנחנו נותנים תמיכה לאנשים", מסבירה אילון, "מספקים מידע בנושאים הקשורים למחלה ובאים לבקר בבתי חולים".
לדבריה, המשמעות של חיים עם טרשת נפוצה היא ניהול סיכונים. "אני מנהלת סיכונים כל יום בחיים שלי, ולא תמיד זה עובד. תחרות הריקודים האחרונה שבה השתתפתי היא דוגמה נפלאה. היו לי תוכניות מאוד מדויקות לאותו יום, והכל היה מתוכנן: התאמנתי עם מאמנת כושר ועם רואי, ותזונאית בנתה לי תפריט ארוחות במיוחד ליום התחרות. כשהגענו לשם, הודיעו לנו שלוח הזמנים השתנה, והריקוד שלנו נדחה בשעתיים.
"ישבתי כל היום עם נעלי הריקוד, נרדמו לי הרגליים, הייתי עייפה וידעתי שאני לא ממש יכולה לרקוד. בסוף לא רקדנו כמו שתכננו ורצינו, ואיך זה נגמר? זכינו במקום השני. כנראה שבאמת אי אפשר לדעת כלום".
_______________________________________________________
ענת אילון יכולה לקבל כמה עצות מאליסה שריקי. הקליקו על התמונה:
