מה השתנה מאז שאני הייתי בריאליטי לפני 12 שנה? הכל!
הכיסאות מסרבים להסתובב, המסכים מתקשים לעלות, הפוליטיקלי קורקט מת וכל הפוקוס עבר לשופטים. חורף קשה עובר על המתמודדים. לא מקנא בהם
חורף קשה עובר על הזמרים בתוכניות הריאליטי. נראה שהשנה הכיסאות מסרבים להסתובב, המסכים מתקשים לעלות, ובאופן כללי כל הפוקוס עבר מהמתמודדים לשופטים. לא במקרה התפרסמה בחודש שעבר כתבת שער ב"7 לילות" ובה "עשרת שופטי הריאליטי הטובים ביותר בכל הזמנים". אני זוכר איך לפני עשר שנים התפרסמה ממש באותו עיתון כתבת שער על "עשרת מתמודדי הריאליטי הטובים בכל הזמנים". אז מה השתנה מאז? הכל!
הפוליטקלי קורקט מת. אפילו נשיא ארצות הברית הוא כוכב ריאליטי. אם לפני עשור הספיק קטע מוזיקלי עם מבט דרמטי של נינט ומודולציה מרגשת כדי לסחוף מדינה שלמה בים של דמעות - היום זה כבר לא מדגדג לנו את קצה הזרת. נמאס לנו לשמוע שירים רומנטיים, התעייפנו מסיפורי סינדרלה, איבדנו את הסבלנות: אנחנו רוצים אקשן. תנו לנו עוד נשיקה של מירי מסיקה וריטה, תנו לנו עוד קטילות של אביב גפן, הזוכה המאושר בתחרות השופטים. כבר ארבע עונות שהוא מתרווח בכיסא המסתובב, "מפטר" מתמודדים ומתבדח על חשבונם, שולף מהמותן ויורה לכל הכיוונים. מזכיר לי מישהו... (יכול להיות שאביב גפן הוא דונלד טראמפ של הריאליטי הישראלי?)
בטח חלקכם חושבים עכשיו שאני יורק לבאר וכל זה: עוד בוגר "כוכב נולד" שיוצא נגד התוכנית שטיפחה אותו. אז זהו, שלא. התוכנית שבה אני השתתפתי לפני 12 שנים הייתה אחרת לגמרי. נתחיל מזה שהחלק של השופטים היה הרבה יותר צנוע בימים ההם. לנו, המתמודדים, כמעט לא הייתה אינטראקציה איתם. הם צפו בביצועים שלנו בחדר הבקרה והקליטו את הביקורת שלהם מאוחר יותר, שלא בנוכחותנו, כך שלא עמדנו למשפט שדה בסוף כל נאמבר כמו היום.
חוץ מזה, ההבדל המשמעותי יותר מבחינתי הוא שבסוף העונה שלנו (כמו גם בעונה הראשונה) יצא אלבום עם הרגעים הגדולים, ורבים מהביצועים שבו הם חלק מהפסקול שלנו עד היום ("ים של דמעות", "מקיץ אל חלום", "פמלה", "הנני כאן", "נר על החלון", "נבראתי לך"). בואו נחשוב לרגע על ביצוע מרגש שאנחנו זוכרים מהשנים האחרונות, על שיר שחצה את גבולות התוכנית ונצרב בתודעה שלנו. מישהו? משהו? זה בסדר, גם לי אין מושג. לאט-לאט המוזיקה התפיידה. הביצועים המרגשים של המתמודדים התחלפו בקרבות אגו מתוזמרים בין השופטים.
והשופטים, מצדם, מדושני עונג, נשענים בזחיחות על הכיסא ונהנים מכל רגע. לא משנה מה יעלה בגורל המתמודדים שלהם - הם כבר זכו בפרס הגדול. הם קיבלו את התפקיד הנחשק ביותר בתעשייה. הרי הטייטל "שופט בריאליטי" מקנה לך, בנוסף לחוזה שמן וזמן מסך בפריים טיים, גם כרטיס חופשי-חודשי לפלייליסט של גלגלצ ויומן מלא בהופעות. עם סידור כזה, אין פלא שמירי מסיקה פוצחת בשירה "ספונטנית" אחת לכמה דקות ומפזרת נשיקות לכל עבר.
ובינתיים, מן העבר השני, ב"כוכב הבא" הסתיימו החיפושים. בתום עונה קצרצרה (או קדם אירוויזיון ארוך במיוחד, תלוי איך מסתכלים על זה), יש לנו נציג לאירוויזיון - אימרי זיו ההורס - אבל לכולם ברור מיהם הזוכים האמיתיים של העונה הזאת: זה קללללללל. אפילו אבא שלי כבר מעריץ. בשיחת טלפון השבוע הוא הצחיק אותי כשאמר: "ראית 'כוכב נולד'? לא פראייר הסטטיק הזה". והאמת שאבא צודק. דווקא הליהוק שנשמע די הזוי בהתחלה, התגלה כהפתעה נעימה. לעומת הקולגות שלהם, סטטיק ובן אל באים ליהנות. אולי משום שהם קרובים בגיל למתמודדים, ושגם הם זמרים בתחילת דרכם, סטטיק ובן אל מזדהים עם הזמרים שעומדים מולם, וגם כשיש להם ביקורת, הם מוסרים אותה באהבה ובפרגון, בלי גינונים של חשיבות עצמית והתנשאות מיותרת, ועם הרבה סוואג.
לסיכום, אני לא מקנא במתמודדי הריאליטי החדשים שנאלצים להסתגל למציאות נושכת. ולמרות הכל, נראה שיחסית לשאר העולם, מצבנו די טוב. קראתי שברוסיה מתכננים לעלות בקרוב ריאליטי חדש ואלים במיוחד, שזורק את המתחרים להתמודד עם איתני הטבע ביערות סיביר, בקור של מינוס 40 מעלות בין דובים וזאבים. אז מה זה כבר ביקורת של אביב גפן לעומת קרב עם דב גריזלי? קטן עלינו.
_________________________________________________________
כשהיא השתתפה ב"כוכב הבא", השופטים התבלבלו. הקליקו על התמונה:
