חמשת אחיה נולדו עם פיגור שכלי:
"זה היה סיוט, הישרדות יומיומית"

רחל רוזנפלד גדלה בבית עם חמישה אחים מוגבלים. שנים רבות חשה בושה וכעס, אבל כיום היא אומרת: "אהבתי אותם ואני עדיין אוהבת. הם מורי הדרך של חיי"

רחל רוזנפלד, 44, מאמנת אמהות לניהול זמן באושר, מנחת סדנאות ומרצה, נשואה ואם לשלושה, מתגוררת בהרצליה (צילום: מוניקה פיץ)
רחל רוזנפלד, 44, מאמנת אמהות לניהול זמן באושר, מנחת סדנאות ומרצה, נשואה ואם לשלושה, מתגוררת בהרצליה (צילום: מוניקה פיץ)

"נולדתי בהרצליה, הצעירה מבין שמונה ילדים. חמישה מאחיי אובחנו כלוקים בפיגור שכלי. כשאחי הבכור לא דיבר ולא התפתח, צצו סימני שאלה. כשגם אצל השני הופיעו אותם סימפטומים, הבינו שיש בעיה. כשהתופעה חזרה אצל הילד השלישי, הפעילו על אמי לחץ לא להיכנס להיריון יותר. היא בחרה להמשיך, מסיבות של מסורת ומנטליות. אחריו נולדו עוד בן עם פיגור, שתי בנות, בן נוסף עם פיגור, ואחריו אני. רק שנים מאוחר יותר, כשהייתי כבר בת 18, עברנו כל המשפחה בדיקות גנטיות. אז התגלה לנו שהאחים שלי לוקים בתסמונת גנטית נדירה, שהיא תוצאה של בעיה בכרומוזומים אצל אמי ומתבטאת רק אצל זכרים. היא עצמה לא ידעה על כך עד יומה האחרון. העדפנו לחסוך ממנה את הצער.

 

 

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

 

עוד בערוץ אנשים:

 

 

"נולדתי לתוך מציאות קשה. זה היה סיוט. הישרדות יומיומית, מהרגע שקמתי בבוקר ועד שהלכתי לישון. מרכז הבית היה האחים, הכל היה סביבם. היה צריך לעזור להם להתלבש, להתקלח, להתגלח, לאכול. טיפול אינטנסיבי ללא הפוגה, הרבה אשפוזים בבתי חולים. הרגשתי שאני חיה בתוך טיפול נמרץ. וכל זה בבית של שני חדרים, שהיה לי בקושי מקום לעמוד בו, ולא הייתה בו פרטיות לרגע. הסתובבתי כל הזמן בבתים של אחרים. ברחתי לשם. המשפחות של החברות הטובות שלי אימצו אותי לחיקן.

 

"אבל ההתמודדות הכי קשה הייתה נפשית: לקבל את עצמי כחלק מהמשפחה. אני אחות לחמישה אחים מוגבלים. לפעמים עברה אצלי מחשבה שמשהו אצלי לא בסדר. הייתי מוצפת בבושה גדולה - בבית, באחים, בהורים שהיו מבוגרים ולא משכילים. כל החבילה הזו הייתה כבדה עליי. כאילו נדפקתי מאיפה שלא הסתכלתי על זה. שנים היטלטלתי בין לא לדבר על זה לבין כן לספר את זה כדי שיקבלו אותי, יאהבו אותי וירחמו עליי. חבל ההצלה שלי היה האהבה לחיים. זה מה ששמר והגן עליי כל השנים. 

 

"כשהייתי בת 16, אחי אלי, הרביעי במספר, נדרס למוות על ידי נהג ההסעה שלו, בגיל 23. זה זכור לי כיום טראומטי ביותר. אמא שלי התאבלה קשות. האחים שלי, שאותם כינתה 'חולים', היו אצלה בראש סדר העדיפויות. לפני 12 שנה גם עוזי, האח הצעיר, נפטר. לעוזי היה דיכאון שאובחן מאוחר מדי, וכתוצאה ממצב כללי ירוד הוא חטף חיידק בריאות. כשהוא נפטר כבר הייתי מעורבת מאוד בטיפול באחים שלי, שעברו בינתיים לחיות בהוסטל, וקיבלתי את זה קשה מאוד. הרגשתי אשמה. עד היום אני מרגישה פספוס לגבי הטיפול שהוא קיבל, ומצד שני יודעת שעשינו את המיטב שידענו.

 

צפו ברחל רוזנפלד מספרת את סיפורה:

 

 

"התחלתי לטפל בעצמי בגיל 22. חוויתי אז משבר נפשי קשה עם התקפי חרדה והתחלתי בתהליך של היכרות עם עצמי, תוך התמודדות עם רגשות קשים שהודחקו לאורך השנים. האור בחיי הוא בן זוגי צ'יצ'ו. הכרנו דרך חברה, וכשהייתי בת 27, התחתנו. דרכו חוויתי לראשונה סוג של קבלה של המשפחה שלי. במקביל, למדתי פסיכולוגיה ועבדתי בהשמה של אנשים עם צרכים מיוחדים. כן, ניסיתי לברוח מהעולם הזה ולא הצלחתי. זו הייתה מבחינתי שליחות. לפני עשר שנים נחשפתי לתחום האימון האישי, ופשוט התאהבתי. כשאני מאמנת, אני מביאה אותי, את רחל שגדלה בבית הזה, שמאמינה בעוצמה שטמונה בנו וביכולת לבחור לחיות בתודעת אושר.

 

"רק לקראת גיל 30 התחלתי להתקרב לאמא שלי. ניסיתי להבין אותה יותר. עד הרגע האחרון שלה קיוויתי לקבל ממנה חיבוק ותחושת ביטחון, שמעולם לא קיבלתי. לקח לי שנים להתמודד עם האכזבה הזו. מצאתי ביטחון בעצמי. 

 

"האוניברסיטה של חיי היא הבית שבו גדלתי. במשך שנים הרגשתי קורבן ועברתי לצד של לקיחת אחריות על חיי. זה לא פשוט. זו הייתה דרך רצופת סבל, אבל החיים מפצים אותי. הקללה הפכה להיות ברכה: האחים שלי הם הברכה של חיי. אהבתי אותם ואני עדיין אוהבת, ועכשיו גם מחשיבה אותם למורי הדרך של חיי. הם חלק יומיומי מהחיים שלנו. אנחנו חוגגים חגים ביחד, הם באים לבקר ואנחנו מבקרים אותם.

 

השורה התחתונה:

לצד הקושי והכאב, בחרתי ואני בוחרת בכל פעם מחדש לחיות את חיי במלואם".

 

______________________________________________________

 

החתונה הזו הייתה מאוד מיוחדת. הקליקו על התמונה:

 

"אודי הוא הילד שלי. אנחנו מתחבקים ומתנשקים כל הזמן". הקליקו על התמונה (צילום: מתוך האלבום הפרטי)
"אודי הוא הילד שלי. אנחנו מתחבקים ומתנשקים כל הזמן". הקליקו על התמונה (צילום: מתוך האלבום הפרטי)

 

מה הסיפור שלכם?

 

אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו - צלצלו אלינו ל:03-6386951 או שלחו מייל: sipur@laisha.co.il

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד