"לפני עשר שנים, מיד אחרי שהתגרשתי, נסעתי לקוסמוי שבתאילנד כדי לבקר את דני, ידיד ותיק ששהה שם במלון על שפת הים. החופשה הזו הייתה חלום בלתי נשכח. ביני ובין דני התפתח רומן קסום. אכלנו, שתינו, השתזפנו, טיילנו, צחקנו, רקדנו, עשינו אהבה ועשינו חיים. השיא של הביקור היה מסיבת פול מון, הנערכת בלילה של ירח מלא וכוללת ריקודים עד אובדן החושים ועד אור הבוקר.

 

"בליל המסיבה ירדנו לחוף כדי לחכות למעבורת שתיקח אותנו לאי הסמוך קופנגן. יצאנו ללב הים כשירח ענק, עגול וצהוב מאיר את החוף הלבן והים השחור. עלינו על סירת דייגים רעועה שהמנוע שלה לא הפסיק להרעיש כאילו הוא נחבט במשהו, אבל אני הייתי מאושרת ולא היה אכפת לי מכלום.

 

"כשירדנו לחוף, הייתי המומה. מול עיניי ראיתי אלפי אנשים משתוללים, צבועים בצבעי גוף זוהרים, מיליוני נרות, להטוטי אש וזיקוקים, ונסחפתי לתוך הטירוף של המוזיקה והאווירה, שהדליקו לי את כל החושים. דני ואני השתוללנו ורקדנו כל הלילה. רק לפנות בוקר, מותשים לגמרי, ירדנו שוב לחוף לחכות לסירה שתשיב אותנו למלון.

 

"נהג הסירה נראה מת מעייפות, הרבה יותר מאתנו. הוא ישב בתא קטן למטה ובו חלון פצפון לכיוון הים, וקיבל הוראות נסיעה מבחור תאילנדי שעמד על הסיפון וכיוון אותו. ככה יצאנו לים הפתוח.

 

"נהניתי מהרוח הקרירה ומהאוויר הצח, כשממול, לא רחוק מאיתנו, ראיתי משפחה תאילנדית מתקדמת לעברנו כשהיא צפה בעמידה על בול עץ ארוך. דני אמר לי שהם דייגים. פתאום שמעתי את התאילנדי צורח בהיסטריה, וממש באותה שנייה דני קם והודיע שצריך מיד לקפוץ למים.

 

"כל האנשים על הסיפון צעקו נורא אבל קפצו, שמענו בום גדול, ואז השתררה דממה. הסירה שלנו נעלמה, עם הנהג, מתחת לפני המים. הבנתי שהיא התנגשה בבול העץ, פירקה אותו לחתיכות, ואחר כך שקעה במצולות.

 

"מצאתי את עצמי עם דני ועוד כמה אנשים מבוהלים, נטושים באמצע האוקיינוס הקפוא. על המים היו מפוזרות חתיכות עץ קטנות. אחזנו בהן, וככה הצלחנו לצוף. בשלב מסוים מצאנו את עצמנו מחובקים כולנו, תומכים זה בזה. אני זוכרת שעזרתי לבחורה צעירה שלא ידעה לשחות ובקושי נשמה מרוב פחד והיסטריה.

 

"כך צפנו, חסרי אונים, רועדים מקור ומפחד, ללא שום סימן חיים באזור. מסביב היה רק ים וים. שום פיסת אדמה לא נראתה באופק. בהתחלה עוד קיוויתי שמישהו יבוא לאסוף אותנו, ואילולא הבחורה שהשתוללה במים לא הייתי דואגת יותר מדי, אבל אחרי כמה שעות שבהן לא נראה שום מושיע והקור שיתק את ידיי ורגליי, התחלתי גם אני לאבד את האמונה.

 

"פתאום, משום מקום, שמענו מרחוק מנוע של סירה. נופפנו בידיים וצעקנו, אבל הסירה פשוט חלפה והמשיכה בדרכה. הרגשנו מיואשים לגמרי. דני החליט לשחות קצת מסביב, אולי ימצא עוד כמה בולי עץ או עצים שניתן להיאחז בהם, אלא שהבחורה לידי כל כך נבהלה, שברגע של פאניקה היא התחילה להשתולל במים כשהיא מושכת אותי איתה למטה, למצולות.

 

"אני לא יודעת אם זה היה האלכוהול, העייפות או הייאוש, אבל לא היה לי כוח להתנגד. הייתי תשושה מכדי להילחם איתה ורק רציתי לנוח. נתתי לה למשוך אותי פנימה לקרקעית הים, ובאופן לא מוסבר הרגשתי רגועה מאוד. לא בלעתי מים ולא חשבתי שאני הולכת לטבוע. גם לא חשתי שום פאניקה או כאב, רק תחושה שלווה של חום ואהבה.

 

"אור בהיר ויפה הציף אותי. חשבתי לעצמי 'איזה כיף למות'.‬ כנראה איבדתי את תחושת המציאות בתוך הים השקט והגדול הזה. הרגשתי שאני דג, נושמת בתוך המים, ולא יכולתי להיפרד מהאור הגדול. זו הייתה הרגשה מוחלטת של שחרור.

 

"לפתע הרגשתי משיכה חזקה. ראיתי את דני מחבק אותי ביד אחת ואת הבחורה ביד השנייה. הוא חזר עם כמה שברי עצים, וכשראה שנעלמנו צלל מתחת למים והחזיר אותנו. כשחזרתי לנשום, התחלתי לחייך. דני לא הבין איך אני רגועה כל כך לאחר כשכמעט טבעתי. חיבקתי אותו ואת הבחורה והבטחתי להם שהכל יהיה בסדר.

 

"עשרים דקות נוספות חלפו. הבחורה לידי הייתה כבר מעולפת ושנינו היינו קפואים כאשר פתאום שמענו שוב רעש של סירת מנוע. הסירה שחלפה על פנינו לפני כן הבחינה בנו אבל הייתה מלאה, ועכשיו חזרה למעננו.

 

"פרט לנהג המעבורת שלנו, כל האנשים שהיו על הסיפון ניצלו. אם לא היו מגלים אותנו, לא הייתי כאן כדי לספר את הסיפור".

 

השורה התחתונה:

 

"מה שקרה לי בתאילנד גרם לי להסתכל על המוות כעל סוג של חוויה או הרפתקה. היום אני לא פוחדת למות, זה מסקרן אותי. מתי שהמוות יבוא, שיבוא. אין לי בעיה. במיוחד בצורה המיוחדת והיפה הזו".

__________________________________________________________________________________________________________

 

ומה הסיפור שלכם?

אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו- צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: farkash33@gmail.com

____________________________________________________________________________________________________________________________________

 

לכל אדם יש סיפור: