בשם חופש הביטוי

דבריו של מני מזוז, על כך שלא הוכחה בוודאות אשמת ההסתה ברצח רבין, היא התבטאות אומללה של יועץ משפטי שבמקרה הטוב - לא חושב לפני שהוא מדבר, ובמקרה רע - לא מבין מה מילים יכולות לעשות. כמעט מאליה מתבקשת השאלה, איפה הוא היה ברגע הנורא ההוא? איפה הוא היה בימים הקשים שלפני, בחשבון הנפש שאחרי? טוב יעשה מר מזוז אם ייקח שיעור רענון בהיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית, אז אולי ילמד דבר או שניים על כוחן של מילים. 

הבה נקפוץ לרגע לתמונות ולקולות ששמענו רק לפני 10 ו-12 שנים. "רבין בוגד", "רבין רוצח", "רבין מוסר", רבין במדי גסטפו, רבין בכאפייה, תהלוכת לפידים עם ארון קבורה - כל אלה התאפשרו הודות ל"חופש הביטוי" הדמוקרטי, שמזוז לא משוכנע כי הביא לרצח ראש הממשלה. ניזכר גם בסיורים שערך רבין בשלהי כהונתו - האם לא היו שם תמיד כמה עשרות חוליגנים ימנים, שבשם "חופש הביטוי" צעקו, גידפו, קפצו וניסו לפגוע בו פיזית? נמשיך, כדי לרענן את הזיכרון למי שהיה אז צעיר מדי, זקן מדי, או שסתם לא היה לו אכפת; מול ביתו של יצחק רבין עמדה דרך קבע "משמרת מחאה" ימנית, שבשם "חופש הביטוי" קראה לו לפעמים לעבור מן העולם.

איזה עוד אדם בישראל עבר את מה שרבין עבר, מר מזוז? האם חוות דעתך המשפטית מחייבת שתבוא לה הוכחה "מעל לכל ספק" כי ההסתה רוצחת, כדי שתבוא על סיפוקה? אכן, היה זה כשל אבטחתי חמור שאיפשר את הרצח. אך האם שאלת את עצמך מדוע נזקק רבין לאבטחה שכזו? ומדוע מאז נשמרים ראשי ממשלה בצורה קפדנית כל-כך, שלא לומר היסטרית על-ידי השב"כ? נכון, רק אחד יורה באקדח בסופו של דבר. אבל מאחורי האחד יש רבים, מתפתחת הסכמה כללית, כזו שמערפלת את החושים של טוב ורע, כזו שבהינתן מסה קריטית, מכריעה גם את מה שאסור לכיוון המותר, אצל אנשים שכך או כך היו שמחים לעשות המעשה - ורק מחכים לרגע המתאים.

אני יודע, אדוני היועץ, שאתה חושש מפגיעה בדמוקרטיה, כמי שאמון על שמירתה. ודמוקרטיה נמדדת בחופש שהיא מעניקה לאזרחיה - בכלל זה חופש הביטוי וההפגנה. אבל הדמוקרטיה, כמו שכבר למדנו על בשרנו - על בשרו - חייבת להגן על עצמה. ומי אם לא אתה אמור למצוא את האיזון. אז מה עוד צריך לקרות, כדי שתבין שמילים יכולות להרוג? האם באמת אתה סבור שיגאל עמיר לא קיבל רוח גבית של הסתה? ומה עם ברוך גולדשטיין? והמחבל האחרון בשפרעם? ומה עם המתנקש הבא?  

ועתה, מקרב מפגיני הימין טוענים רבים כי חופש הביטוי שלהם נפגע. ייתכן שהם צודקים. אבל לפני שאתה מפתח מצפון דמוקרטי כואב, כמו זה שהפגנת אתמול בכנסת, הבט עליהם רגע. בתמימות רבה הם מניפים שלטי "בוגד" המכוונים לאריק שרון, יושבים להנאתם על נתיב באיילון, עורכים הפגנות שאתה עצמך כינית בלתי חוקיות, קוראים לחיילים לסרב פקודה, מטמינים מדי פעם מטעני דמה. אנשים מסוגם של אלה, שטוענים עתה כי נגזל מהם חופש הביטוי, ניצלו בשעתו כל חור אפשרי בדמוקרטיה כדי להצהיר על כוונתם לפגוע בו. לפגוע בנו, כעם. והם הצליחו.

ההסתה של היום אינה מתוקף חופש הביטוי. היא נועדה לערער את יסודות המשטר הדמוקרטי בישראל ומבוססת על "דיני תורה" של רבנים למיניהם, כמו אותו דרוקמן שקרא לשרים "בוגדים" והשווה את התהליך לסיפור פילגש בגבעה, וכמו כל אלה שמוציאים עכשיו פסקי הלכה שונים ומשונים. ואת הרב דוד מאיר דרוקמן, להזכירך, דווקא המלצת להעמיד לדין. מה עם מחוללי הפולסא דנורא, שמתירים את דמו של ראש הממשלה?  

הדמוקרטיה הישראלית מאפשרת להפגין ולהתבטא, אבל צריך לדעת מתי לעצור את זה. כי היסודות מתערערים מתחת לרגלינו, שוב. עלינו לפקפק במניעים של אלה היום ואל לנו לתת לאותם אגואיסטים, המייצגים מיעוט קטן, להגיד לנו מהו חופש הביטוי והמחאה. כי הם עברו את גבולות חופש הביטוי והמחאה כבר מזמן, כמו שהם עברו על שאר חוקי המדינה כבר מזמן, כמו שהם יורקים על הרוב בישראל כבר מזמן - ויורקים בכל צורה אפשרית, דמוקרטית ולא דמוקרטית.