שלב ההתארגנות

זה יהיה נכון במיוחד השנה, בשל השינוי שתעבור הקבוצה עם עזיבתו הצפויה של יאסיקביצ'יוס. שאראס היה כל כך דומיננטי, כל כך חשוב במשחקים אליהם הופיע ובאלה שלא טרח להתעורר לכבודם, שלמרות שגרעין הקבוצה נשאר אותו דבר עזיבתו לבדה מחייבת שינוי. בשנתיים האחרונות היו רוב מהלכי ההתקפה תלויים ביכולות המיוחדות שלו: החסימה הגבוהה עם וויצ'יץ', שהובילה למסירה מהירה בפיק אנד רול לכיוון הסל או לקליעת 3 של שאראס; משחק המעבר, שנשען על הקליעה הרצחנית שלו או על מסירה מהירה ולא צפויה. יהיה מחליפו מי שיהיה, ייקח זמן עד שהמשחק השוטף של מכבי יחזור לעצמו. השלב הראשון של היורוליג הוא בדיוק המקום כדי לעסוק בשפצורים הנחוצים בהרכב החדש.

גם היריבות אינן ברורות כרגע. כל מה שאנחנו יודעים הוא כמה כסף יש להן, אבל כסף לא בהכרח מבטיח איכות. ברצלונה נראית על הקרשים, אבל מובטח לה תקציב גדול במיוחד השנה, ואיוונוביץ' עשוי להפתיע עם רכש משמעותי. גם מילאנו, שבינתיים הוסיפה את בולרי – הגארד האיטלקי הדומיננטי ביותר היום – יושבת על ערימת כסף פוטנציאלית היכולה להוליד סגל מפתיע. פילזן, לעומת זאת, תציג ודאי את מה שהכרנו: הגנה חזקה, יכולת ביתית אבל לא שחקנים בסדר הגודל של מכבי. סופוט, אולימפיאקוס וריטאס וילנה, שדורגו בקבוצות האיכות התחתונות, נראות חזקות יותר מהמקבילות שלהן בבית א' או ג', מה שמבטיח מאבק חזק שלהן על המקומות האחרונים בטופ 16, ומשחקים שתהיה להם משמעות – ליריבה, אם לא למכבי – עד הסוף.

ועוד דבר אחד: שיטת היורוליג יוצרת מצב, שבו המאבק החשוב באמת הוא על המקום הראשון בשלב השני (למרות שעם הכנסת רבע הגמר, גם זה פחות מכריע מאשר עד העונה שעברה). אחד התנאים של השיבוץ בשלב השני הוא העדפה של ציוות יחד של קבוצות שלא נפגשו בשלב הראשון. זה מגדיל במשהו את הסיכוי של מכבי לפגוש בשלב השני את צסק"א או פנתינאיקוס, שמשחקות באותו בית. אבל עד אז עוד יהיה הרבה מאוד זמן, ו-14 משחקים שאת רובם מכבי תנצח.