הדפסה
לכתבה באתר
איך נולדה מחרוזת הטריקו? רבקה שכטר, מעצבת רב תחומית ומעצבת תכשיטי בד, מספרת: "האמת היא שהרעיון מתגלגל מזמן. בתי רננה נהגה לעשות טריקים מטריקו, תוך כדי ציור סקיצות לשדרוג חולצות הטריקו שלה. גזירות, חורים, שילובים והחלפת חלקים בין כמה חולצות, משיכת חוטים, הוספת תחרות, פאייטים ומה לא.
"ההשראה משם מגיעה אליי בעונה של "החלפת ארונות" וניפוי המיותר. חולצות טריקו הן אלה שבמהלך השנים מאבדות חן, הן מתכווצות/ שמוטות/ צמודות וכדומה.
"ובכן, לא לזרוק! לא את אלה ולא את חולצות הנוסטלגיה עם ההקדשות, עם ההדפסים מבית הספר, מהחבר'ה בתיכון או מסיום המסלול בצבא.
"לכל חולצת טריקו שמורה הזכות לרוח חדשה שתשמר בתוכה את הרגע ההוא, את הרגש ההוא, ותגלגל אותם הלאה לתכשיט עדוי על הצוואר שיתחכך ברוך צמוד ללב".
מה צריך
- חולצות טריקו ישנות (יש לגהץ אותן כדי להקל את גזירתן)
- חומרים: חוטי טריקו, סרטי בד, חוטי רקמה ותפירה, חרוזים, כפתורים, פונפונים, שאריות בדים, שרשראות ועגילים שניתנים לפירוק.
- כלים: פלייר לתכשיטים, מספרי בד, מספריים קטנים, דבק גוטרמן, מחטים, סיכות תפירה, קיסמים, מסרגה, עיפרון.
גזירת השרשרת והכנתה
שימו לב: אפשר לדלג על שלב הגזירה ולקנות גלילים מוכנים של חוטי טריקו.
1. גוזרים בקו התפר את השרוולים , מכפלות השרוולים, והצווארון, מכפלת תחתונה וקו ישר מבית שחי לבית שחי. שומרים את כל החתיכות הגזורות בצד.
2. את שתי שכבות המלבן שנוצר (למעשה לולאה) מהדקים בסיכות תפירה, כדי למנוע תזוזה.
3. גוזרים לאורך המלבן רצועות ברוחב 2 ס"מ עד 2 ס"מ מהקצה - משאירים חלק קטן מחובר . מוציאים את הסיכות.
4. משחילים על האמה השמאלית (אם אתם שמאלים אז ההפך) את המלבן הגזור - כשהחלק המחובר מונח על האמה.
5. בעזרת היד השנייה גוזרים בצורה הבאה: את הרצועה הראשונה באלכסון כלפי חוץ (זה קצה אחד של חוט).
7. ממשיכים את הגזירה באלכסון , מהרצועה התחתונה כלפי העליונה (מפתח לפתח), עד הרצועה האחרונה.
8. מתקבל שרוך טריקו ארוך.
9. מותחים את השרוך לכל אורכו.
10. מלפפים את השרוך ללולאות באורך הרצוי, על היד. אוחזים בשתי הקצוות, מלפפים אותם פעמים אחדות סביב הלולאות וקושרים.
11. בעזרת מכפלת השרוול (שהושארה בצד) קושרים את הלולאה ברבע התחתון שלהן כך שנוצרת חלוקה בין "הגוף" ל"זנב".
12. גוזרים את "הזנב" בחלקו התחתון כך שנוצרים "שוונצים".
הכנת האביזרים והקישוטים
- המחרוזות אינן צריכות להיות סימטריות, מדויקות ומדוקדקות, היד מוזמנת לזרום בקלילות ובהנאה. וגם הראש. לכן עבודת הקישוט תלויה במידה רבה במידת ההשקעה שתרצו להקדיש.
- בתחילת העבודה ממיינים את כל שאריות הבד ואפשר להוסיף עוד בדים. בוחרים עגילים, צמידים, שרשראות, סרטים צבעוניים, כפתורים וחרוזים שרוצים לשלב בתכשיט. אפשר לבחור צבעים משלימים, בגוונים מאותה משפחה, או דווקא בצבעים מנוגדים או רועשים.
- אפשר להכין חרוזי בד (בעזרת ליפוף בד על מסרגה ודבק) וכן לגוון בקשירות: קושרים בדים, חוטים, תחרות, סרטים צבעוניים, מכפלות מהחולצה הגזורה, חבלים - ותופרים בתפירה נסתרת לחיזוק.
טיפ: אם משהו משתבש, אם אינכם מרוצים מהתוצאה או מחלק מסוים בתכשיט - תמיד אפשר , לתפור כפתור, להשחיל חרוז לקשור סרט ולנצל את אינספור האפשרויות כדי לשפר את התכשיט.
הכנת כדורי בד מפונפונים
1. גוזרים עיגול בד משאריות החולצה, בגודל שיעטוף את ברווחה את הפונפון.
2. מניחים את הפונפון במרכז הבד.
3. אוספים את שולי העיגול כלפי מעלה, כך שנוצרת מעין כרבולת ותופרים מכל הכיוונים כדי שתיסגר על הפונפון. מטפטפים טיפות דבק אחדות כדי להדק את הסגירה. קושרים היטב מסביב "לכרבולת" וגוזרים את הקצוות.
4. מהכדורון שנוצר מושכים חרוזים כלפי מעלה או מטה או גם וגם. המעבר מצד לצד נעשה בקלות בעזרת מחט. מחברים את הכדור לאחד מחלקי השרשרת.
- עיצוב המחרוזות: רבקה שכטר, יוצרת רב תחומית ומעצבת תכשיטי בד, ,rshechterr@gmail.com "בוטיק מטילדה," הרופא ,1 כרכור; ע' צלם: נועם רונן
