הדפסה
לכתבה באתר
ראש המחלקה לאופנה בשנקר, לאה פרץ, חייכה אמש למוזמנים שגדשו את האנגר 11 בנמל תל אביב בתצוגת הגמר השנתית של המחלקה, והבטיחה כי "הערב לא היו טילים". זאת, לאחר שבשנה שעברה הפך אותו אירוע ממש ליריית הפתיחה של מבצע צוק איתן, עם מתקפת הטילים הראשונה על תל אביב. על רקע שמיים תכולים ונקיים ממכונות מלחמה, פרץ שחרר את הארטילריה הכבדה שלה אל המסלול.
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
שתי הקולקציות שפתחו את התצוגה, קולקציית הגברים של הסטודנט יליד אוזבקיסטן רומי פיילו, והקולקציה המשותפת של נוי גולדשטיין ואנה קוסיצ'נקו, היו מרהיבות והפכו למדוברות עוד בטרם הגיחו על המסלול – לא מעט הודות לבאז שעוררה סביבן עורכת האופנה שרה מיינו מווג איטליה, שהגיעה לביקורות בשנקר בשבוע הבא, והעלתה לחשבון האינסטגרם של המגזין את העבודות שאהבה במיוחד.
33 פרויקטי גמר עלו אמש על המסלול וחתמו ארבע שנות לימודים ארוכות. בשיחות עם הסטודנטים מאחורי הקלעים רגעים לפני התצוגה, סיפרו חלקם כי בעבודה על הפרויקט בחרו לפנות אל סיפור אישי, חוויה אינטימית או אמירה חברתית-פוליטית שביקשו להציף. מטיול להודו, דרך זיכרונות ילדות, ועד בית שנשרף על תכולתו. אחרים ביקשו לבחון חומרים חדשים, בדגש על הדפסות תלת-ממד טקסטיליות.
על אף השוני הגדול שניכר בין פרויקט לפרויקט, ניתן היה לזהות שני מוטיבים שבלטו בקולקציות רבות: נעליים לבנות שצוותו לקולקציית הלבוש, ושימוש בבד ניאופרן, מהחומרים הטרנדים של השנה שעברה (ספרנו לפחות עשר קולקציות שעשו בו שימוש). הבוגרת רונה נחמד מספרת כי אחת הסיבות לכך היא העבודה הקלה עם החומר, שמאפשר להדפיס עליו בקלות, ויחד עם זאת החוזק שלו, שמאפשר גזירה ותפירה קלה יותר.
מגמה בולטת של גנדרנות בלטה השנה גם בקולקציות בגדי הגברים, שמצד אחד התכתבו עם אופנת רחוב עכשווית, כמו בקולקציה של נינה לכמן, ששילבה בין השפעות אמריקאיות לאירניות, או בקולקציה המרהיבה של דפנה קירשנר, שעשתה חיבור היפר-קולי בין שני גברים שאנחנו מחבבים: קנייה ווסט ומועמר קדאפי. קירשנר יצרה חליפת פיג'מה מודפסת במראה אוברסייז עם הכיתוב Why Not? ומעיל טרנץ' בצבע ורוד בייבי, שנלבש מעל מכנסי סריג בצבע תואם.
קולקציית גברים מעניינת נוספת היתה של הבוגר ערן צמח, שבדומה לקירשנר, הציף שאלות על גבריות, נשיות וטרנד הג'נדר-בנדר העכשווי. צמח לקח את מדי צה"ל, החל ממעיל הקצינים ועד חולצת הירכית, ויצר פרשנויות מעורבלות מגדר. הדוגמנים שלו עלו עם תחתונים שנראו כמו מגני אשכים, וחלקים עליונים, כמו ז'קט צבאי מעוטר פייטים ורודים, לצד קיטבג מנומר מפוני סקין.
שיאים שקטים של רגש הצליחו לייצר הפרויקט הענוג של אבישי ברגר, שהפגין יד בטוחה ושימוש מרשים מאוד בחומר, אורגנזה משי במקרה זה.
פריטים יפים וטכניקה מעורבת ומרשימה הציגה גם נוי דרור, שפרמה בדים וארגה לתוכם חוטי פשתן. גם מן הפרויקט של ציפורה בייזר - - קשה היה להתעלם. "הקולקציה בוחנת את מעמד האישה בטקס החופה מתוך נקודת מבט אישית ודתית", אומרת בייזר. "אני משחררת את הכלה ממעמד הקניין ומשליטה גברית במיניותה, הנובעת מתוך פסיקות הלכה בענייני טהרה, מקווה ונידה". השמלה האדומה שעלתה אל המסלול הבהירה את הנקודה.
על אף שרמת הפרויקטים הכללית היתה גבוהה, ורבים מהם הצליחו להרשים עמוקות, סימנו את שש הקולקציות שגרמו לנו לצאת מגדרנו. הנה הן לפניכם.
רומי פיילו
מה: הפרויקט הצבעוני Bukha-Rap, שהציג מערכות לבוש לגברים בהשראת זיכרונות ילדותו של רומי פיילו, שעלה לארץ בגיל 6 מסמרקנד, אוזבקיסטן. פיילו מספר כי את הזיכרונות מבית קישר עם עבודתו של האמן האמריקאי קינדה ווילי, שצילם נשים וגברים אפרו-אמריקאים בתנוחות המחקות יצירות קלאסיות, בעבודות שנראות כמו היפר-ריאליזם מעורב בקיטש.
למה: הפרויקט של פיילו היה אוסף חד פעמי של עולם עשיר בהשראות, ניואנסים וחיבורים בלתי רגילים. פיילו יצר גזרות של אופנת רחוב עכשווית בסגנון אוברסייז, ושילב בבגדים משפטים דתיים רקומים, כמו "בשמאלה (בשם האל, א"י) עשר וכבוד", ציטוט שנלקח מפסיפס של בית כנסת עתיק באוזבקיסטן, אותו רקם על אוברול אדום, שבחלקו הקדמי רקומה המילה "כבוד" עם שלושה מגני דויד קטנים. ההתכתבות עם עולם הדת המשיכה בכיפות שעיטרו את ראשי הדוגמנים, עם הכיתובים "כבוד ותפארת" ו"ברכה ותהילה", אשר העניקו נופך מיסטי לקולקציה כולה.
בשיחה עם פיילו מאחורי הקלעים הוא מספר כי הוא פחות מצליח לראות את עתידו בעיצוב קולקציות לבישות לנשים ולגברים, והוא מעוניין לעסוק בעתיד בעיצוב בגדים חכמים (Wearable). נאחל לו שיתחרט.
נוי גולדשטיין + אנה קוסיצ'נקו
מה:
למה: העבודה המשותפת על הקולקציה אפשרה לשתי הסטודנטיות לייצר קולקציה בת 10 דגמים (5 כל אחת), שנראתה על המסלול מרשימה ומגובשת להפליא. מלבד העושר שהתבטא בכמות הדגמים, הכוח של הקולקציה היה בהגשה שלה ובסטיילינג הנכון, כמו חרוזים שנשזרו על גרבוני ברך בצבע גוף, או צמידי הענק שהודפסו בתלת ממד ונראו כבדים על אף משקלם הקל. גם הבגדים עצמם היו מופת של חשיבה קונספטואלית: החל ממעילי הניאופרן המודפסים ועד לפריטים קלילים ועדינים יותר, כמו חצאית מידי ממשי עם כיס קדמי שנלבשה עם חולצת בטן בדמות תחרה מבטון. הצבעוניות ההרמונית והגזרות העכשוויות היו יכולות בקלות לשלוח את הקולקציה הזאת למכירה מיידית ברשת הבוטיקים הנחשבת דובר סטריט מרקט.
דנה כהן
מה:
למה: הפרויקט של כהן הוא פרויקט מתעתע: הוא לא קורץ מחומרים וירטואוזיים שמצליחים להרשים על המסלול, אלא הוא מצריך מבט נוסף, עמוק יותר, כדי לגלות את המלאכה המורכבת - שלא לומר בלתי נתפסת - של כהן כמעצבת. הוא משלב בין עבודות יד של ליבוד, חשיבה על קיימות וכיצד ניתן לעשות שימוש חדשני בבגדים שנשלחו לגריסה. את הכול היא ארזה לחמש שמלות בגזרות קרובות אל הגוף, שנראו כמו משהו שהיינו שמחים ללבוש.
שירה כספי
מה:
למה: כספי יצרה אסופת בגדים מסחרית, שבאותה נשימה מנסה לומר משהו על העידן הנוכחי של גברים רכים ונשיים, ולא באמצעות אמירות בומבסטיות, אלא באלגנטיות, בתחכום, ותוך שימוש נכון בחומרים ובצבעוניות הרמונית של כחולים ואפורים. כמאמר הקלישאה, דברים שנלחשים בשקט, נשמעים חזק יותר.
רונה נחמד
מה: הפרויקט "שיא המודה" תוקף את האופנה מכיוון מסקרן - טיפוגרפיה. אותיות האלף בית העבריות הוגדלו ועוצבו מחדש על ידי נחמד, שהדפיסה אותן על 7 מערכות לבוש. האותיות שהסתתרו בין הבגדים יצרו צורות גרפיות מסקרנות, למעט הכיתוב "שיא המודה" שהודפס על שמלת מיני לבנה. "זה ביטוי בו משתמשות אמי וסבתי באופן קבוע כשהן מתלהבות מטרנדים חדשים באופנה", מספרת נחמד. "שיא המודה הינו ביטוי ארכאי ומיושן, והשימוש בו כדי לתאר משהו חדשני יוצר אוקסימורון שהתאים לי לפרויקט".
למה: הפרויקט של נחמד טיפל בשני מישורים - האופנתי והגרפי, ופחות בקונספט הנבחר - שיא המודה, שמרפרר לשאלות על רלוונטיות בתעשייה שמקדשת טרנדים שמחזיקים בקושי שבוע. ועדיין, נחמד יצרה מערכות לבוש שהתחברו לכדי אמירה מגובשת והוגשו בצבעוניות מרהיבה. היו שם מעיל ניאופרן בצבע טורקיז, שבטנתו היתה צבעונית כקליידסקופ, או שמלה א-סימטרית בצבעוניות של לבן ושחור. גם במקרה הזה, עם מספר פריטים נוספים לבניית מיני-קולקציה, הפרויקט הזה בהחלט יכול למצוא את מקומו על הקולבים של אחד הבוטיקים הטובים בעולם.
שי טקו
מה: 10 מערכות לבוש אקסטרווגנטיות שעוצבו בהשראת דור העתיד ההיברידי, שיוולד כתוצאה מהפריות והשבחות גנטיות. בנוסף לביקורת הזו, בחר טקו להציף בפרויקט הגמר שאלות על רב-תרבותיות גלובלית, ויצר סדרה של פריטים המערבבים בין תרבויות ודתות שונות. טקו שילב בין דימויים של האל גנש ההודי, ישו הנוצרי ואותיות עבריות, במערכות לבוש לנשים ולגברים שהורכבו מניאופרן מודפס ופרווה מלאכותית.
למה: זוהי ללא ספק קולקציית ה"וואו" השנתית של שנקר, שאף זכתה לחתום את התצוגה - כבוד השמור לקולקציה מרשימה במיוחד. לטקו עין טובה לשילובי צבעים ולטיפול בפרטים הקטנים, ומבט מקרוב על הקולקציה חשף את העבודה הסיזיפית שהושקעה בפריטים. העבודה של טקו נעשה תוך יצירת הקשר אופנתי ותרבותי רחב, והיא מתכתבת עם מגמות עכשוויות באופנה, כמו השימוש בסמלים נוצרים (ע״ע ז׳יבנשי ודולצ׳ה & גבאנה), הצפת שאלות של טעם רע (פראדה) וצלליות של אופנת רחוב עכשווית המאגדת אלמנטים רב תרבותיים (KTZ). עם זאת, היקפה הרחב של הקולקציה היה גם בעוכריה, מכיוון שלא כל עשר מערכות הלבוש היו מדויקות. שיעור להמשך הקריירה, ברוב המקרים באופנה, פחות זה יותר.
