הדפסה
לכתבה באתר
השולחן לשלושה שהוזמן במסעדת-הגג הירושלמית Roof Top באוגוסט אשתקד נראה כתחילתו של מפגש חברתי קליל בין שלושה אנשי אקדמיה מוערכים: פרופ' אוה אילוז, נשיאת האקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל"; פרופ'
צבי אפרת, אדריכל ותיאורטיקן משפיע ולשעבר-ראש המחלקה לאדריכלות בבצלאל; והאדריכל ד"ר צבי אלחייני, לשעבר מרצה במחלקה ומייסד ארכיון אדריכלות ישראל.
אילוז בחרה לקיים את הפגישה מחוץ ללשכתה, אחרי שעות העבודה והרחק מעיניהם הבוחנות של המרצים באקדמיה. אלה היו עשויים להתפלא על עצם קיום המפגש בין אפרת לאלחייני, בהתחשב בסכסוך השורר ביניהם. אמנם, עבודתם המשותפת על "הפרויקט הישראלי" (אפרת כעורך הספר, אלחייני כסגנו) הניבה אבן-דרך חשובה בשיח האדריכלי המקומי, ושיתוף הפעולה נמשך כאשר אפרת כיהן כראש המחלקה ואלחייני לימד בה. אלא שהיחסים נעכרו בהדרגה, עד שאלחייני קם והתפטר ב-2009. טענותיו כנגד אפרת הפכו לתלונות רשמיות, שטיפסו בצמרת ההיררכיה של האקדמיה הירושלמית עד שהגיעו לפתחה של הנשיאה.
הדרך שלה לטפל בתלונות הייתה לשוחח על כך במסעדות באופן בלתי פורמלי - פעם אחת פגשה את המתלונן במסעדת "שקד" בתל אביב, ובפעם השנייה עימתה אותו עם מושא-תלונתו באותה מסעדה ירושלמית על גג מלון "נוטרה דאם". בשני המקרים אין פרוטוקול שיתעד מה קרה שם, ועל הבעיה הזו - בהמשך.
לא מדובר בסכסוך אדריכלים שכיח; זו דוגמה למה שמתרחש במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל, ולאופן שבו בוחרת ההנהלה של האקדמיה לפקוח עין - או לעצום אותה - ביחס לנעשה שם. כמו המרחק מהמסעדה ללשכה של אילוז, גם המרחק בין המחלקה לאדריכלות לבין הקמפוס שבו לומדים שאר תלמידי "בצלאל" הוא יותר מאנקדוטה גיאוגרפית; המחלקה לארכיטקטורה ממוקמת בנפרד משאר האקדמיה, בבניין ההיסטורי ברחוב בצלאל שבמרכז ירושלים. יש גורמים באקדמיה הטוענים שהיא לא מתנהלת רק מאחורי חומות אבן, אלא כמחלקה עם חוקים משלה.
משפחה כן בוחרים
חמישה בתי ספר לאדריכלות פועלים
בישראל. בבצלאל רוצים לחשוב שהם מחזיקים במחלקה המובילה (מול הטכניון, המתחרה הוותיק) ושהם מעסיקים את מיטב האדריכלים והמורים. כאשר אפרת, שהיה ראש המחלקה במשך כשמונה שנים (2002-2010), סיים את תפקידו, החליף אותו גיסו, יובל יסקי. המינוי של יסקי, שנשוי לאחותו של אפרת, גרר הרמת גבות במחלקה: לא היה לו תואר ראשון בארכיטקטורה, אלא תואר ראשון בפילוסופיה ותולדות האמנות ותואר שני בארכיטקטורה, וניסיונו התיאורטי והמעשי היה דל ביחס לקודמיו - החל באפרת, דרך זאב דרוקמן וסעדיה מנדל,
וכלה בקודמיהם. אפרת הבהיר אז, בראיון ל"גלובס", כי לא היה מעורב בהחלטה למנות את הגיס כמחליפו.
בהסכם העבודה שעליו חתם ארגון מרצי "בצלאל" מול ההנהלה ב-2004, נכתב כי לא יאושרו מינויים של בני משפחה, שותפים מקצועיים או אנשים שמקיימים ביניהם קשר עסקי מתמשך, ללא זימון של ועדה פריטטית שתאשר את המינוי החריג. קשר המשפחה יסקי-אפרת אינו חריג במחלקה, וגם אם לא מדובר בכל המקרים בעבירה על הקוד האתי של בצלאל (מבחינת ההגדרה מי הוא איש סגל ומי הוא מרצה מן החוץ), הרי שכאן נראה כאילו מדובר במנהג של ממש. הרשימה ארוכה:
• ראש המחלקה יובל יסקי עובד עם המרצה יהושע גוטמן על פרויקט "מגדל הים" בבת ים.
• דן חסון, שמלמד במחלקה, היה שותף של גוטמן (ניגשו יחד לתחרות לתכנון קמפוס חדש לבצלאל) וגם של אפרת-קובלסקי (בית העיר בכיכר ביאליק בתל אביב).
• צבי אפרת ומאירה קובלסקי מחזיקים יחדיו במשרד אדריכלים, שתכנן בין היתר את חידוש מוזיאון ישראל בירושלים ומוזיאון לוחמי הגטאות בגליל המערבי. שניהם לימדו במקביל במחלקה בראשותו של הגיס, יובל יסקי (קובלסקי הפסיקה ללמד בינתיים).
• האדריכל אסף לרמן, שהיה שותפם של אפרת-קובלסקי לתכנון מוזיאון ישראל והאחראי על החלק הביצועי (יחד עם האדריכלית תמי יניב), מלמד אף הוא במחלקה.
• ליאת בריקס-אתגר וארי אתגר הם בני זוג ושותפים – שניהם לימדו במחלקה בו בזמן (אתגר הפסיק ללמד בינתיים).
• טנדרוולד יאן ונילי חר"ג הם בני זוג ושותפים – מלמדים יחד במחלקה.
• ארז אלה ומתן ספיר עובדים במשרד משותף – ומלמדים במחלקה.
• טליה טריינין ודניאל מינץ הם בני זוג שמלמדים במחלקה.
• אורן שגיב עבד עם אפרת-קובלסקי, מכהן כמעצב ראשי במוזיאון ישראל וגם מלמד במחלקה.
• יסקי וגוטמן חלקו בעבר חלל עבודה משותף בתל אביב. היום עובד עם גוטמן באותו חלל האדריכל אלון בן נון, שעבד אצל אפרת-קובלסקי. גם הוא מלמד במחלקה.
• עולש קיי ועליאל קיי הם אב ובתו שעובדים במשרד משותף – ומלמדים במחלקה (קיי הוצא לגמלאות השנה).
איך מאפשרת הנהלת המוסד את המצב ומדוע לא דרשה לכנס ועדה פריטטית בכל מקרה שעלול להוות בעיה? אפרת, יסקי ואילוז טוענים – כל אחד מהם בנפרד - שמינויים כאלה לא קרו בתקופתו. אילוז מסרה בתגובה: "בתקופת כהונתי לא מונו קרובי משפחה או שותפים עסקיים, לכן לא נדרשנו לכינוס ועדה זו". יסקי מסר, באמצעות דוברת בצלאל: "על פי הסכם העבודה הקיבוצי של בצלאל לא יועסקו קרובי משפחה מדרגה ראשונה כחברי סגל באותה מחלקה אם יש בין אותם תפקידים זיקה קרובה או יחס של כפיפות או מרות. מצב כזה אינו מתקיים ולא התקיים במחלקה בכל השנים בהם מכהן האדריכל יובל יסקי כראש המחלקה. בשני מקרים בשנים האחרונות הופסקה עבודתם של מורים מן החוץ (שאינם חברי סגל כפי שנאמר בתקנון) בשל קרבת משפחה לנושאי תפקידים במחלקה, כדי למנוע ולו גם מראית עין של ניגוד עניינים בנדון". אפרת מסר, באמצעות דוברת בצלאל: "בשמונה שנות כהונתו כראש המחלקה לא הייתה כל העסקה של קרוב משפחה מדרגה ראשונה (בני זוג, הורה, בן-בת, אח-אחות) כחבר סגל, במינוי אקדמי או במשרה מנהלית, זאת בהתאם להסכם העבודה הקיבוצי של בצלאל".
יוצא מן הכלל הוא המקרה של האדריכל אלי דרמן, שלימד במחלקה לעיצוב אורבני בבצלאל, והתפטר כשבת זוגתו ושותפתו, אלס ורבקל, מונתה אשתקד לראשת התוכנית לתואר שני בעיצוב אורבני.
נפגשים בתחרויות ובביאנלה
לקשרים שנרקמים בין מסדרונות המחלקה יש ביטוי גם בעולם המקצועי, כאמור, ושיתופי פעולה בין מרצים מגיעים לעתים להתמודדות משותפת בתחרויות סגורות. כך, למשל, כשנערכה תחרות מוזמנים לתכנון חצי האי הירקוני בתל אביב,
הוזמן האדריכל סנאן עבד אל-קאדר להשתתף בה – והמשרד של ראש המחלקה לשעבר, אפרת-קובלסקי, הצטרף אליו. משרדם של בני הזוג פרת-שיתף פעולה עם שני מרצים אחרים במחלקה, דן חסון ועידו גינת, בהתמודדות במכרז לתערוכת expo 2015 במילאנו. צבי אפרת גם כיהן בחבר השופטים של התחרות לתכנון מצללות בחולון,
שאותה ריכז איש המחלקה המקורב ליסקי, דן הנדל, וזכו בה שניים ממורי בצלאל (מתוך חמש קבוצות זוכות).
זו לא הייתה הפעם הראשונה שאפרת שופט בתחרות שבה זוכים מקורביו. הוא כיהן כשופט בתחרות לחידוש כיכר רבין ב-2001, תחרות שזיכתה ב"פרס מיוחד" את יהושע גוטמן; השניים לימדו יחד בטכניון ומלמדים יחד במחלקה בבצלאל. יש עוד מרצים במחלקה שנוהגים לשתף פעולה בתחרויות: בתכנון מיצבים בירושלים זכו יחדיו גוטמן ואשתו-שותפתו עדי אסיף, דן חסון ומתן ספיר. יובל יסקי היה אחד השופטים בתחרות לתכנון בתי המשפט בירושלים, שבה זכה אחד המורים בבצלאל - דניאל זרחי.
ההגמוניה של אפרת ויסקי משתקפת גם בפן נוסף בשדה האדריכלי: ההחלטה הדו-שנתית מי יאצור את הביתן הישראלי לביאנלה לאדריכלות בוונציה. בעשור האחרון שפטו ו/ או אצרו את התערוכה רבים ממורי בצלאל: סיגל בר-ניר, סנאן עבד אל-קאדר, צבי אפרת, יובל יסקי, עולש קיי, ארז אלה עם דן הנדל, כשיסקי חבר בוועדת הבחירה - בהחלטה שכבר ספגה ביקורת; הנדל השתתף בתורו בוועדה שבחרה כעבור שנתיים בעמיתיו אורי שלום ורועי ברנד (חבר סגל המחלקה לאמנות בבצלאל). ב-2010, השנה שבה מונה יסקי לראש המחלקה, הוא נבחר לייצג את ישראל בביאנלה יחד עם ד"ר גליה בר אור (אפרת היה שותף לתערוכה זו). הנושא שנבחר היה "הקיבוץ – אדריכלות בלא תקדים". אגב, אותו נושא נדחה שנתיים קודם לכן בוועדה, כאשר משרד "חיוטין אדריכלים" הגיש אותו.
הישיבה שבה אירע העימות
האדריכל שרון רוטברד, שהובא על ידי אפרת כדי לכהן כמרצה במחלקתו, הפך עם הזמן ליריבו. רוטברד, חוקר אדריכלות בכיר, כותב מחונן (בין ספריו: "עיר לבנה עיר שחורה", "אדריכלות קונקרטית" על אברהם יסקי) והמוציא לאור של הוצאת "בבל", הוטרד ממה שהוא ראה כניגודי אינטרסים ובעיות התנהלות במחלקה. תחושתו התפרצה לכדי התנגשות פומבית עם מרצה המקורב ליסקי ולאפרת – יהושע גוטמן.
ב-28 בנובמבר 2013 התכנסו בכירי המחלקה לארכיטקטורה כדי לבחור את נציגם לסנאט של בצלאל. דן חסון (שהיה בעבר שותפו של גוטמן) העלה את שמו של גוטמן כמועמד, ואז דרש רוטברד שגוטמן ימשוך את מועמדותו. "ליהושע יש היסטוריה מסוימת של ניצול מרות, פה במחלקה", טען רוטברד. "הוא ניהל מערכות יחסים עם סטודנטיות, בלי להגיד לאף אחד. הוא העסיק סטודנטים (...) יש כאן אמת שכולם יודעים אותה וכולם שותקים אותה, אני חושב שיש פה אלימות בלתי נסבלת, בזה שאנחנו חייבים להמשיך לשתוק".
גוטמן הנסער הגיש תלונה נגד רוטברד לנציבת קבילות באקדמיה, ד"ר טל בן צבי (המשנה לנשיאת בצלאל), תקף בחריפות את עמיתו על שהוא מרבה להפנות כלפיו חצי ביקורת ואשמה, וטען כי ההערה הספציפית כלפיו רימזה על הטרדות שמעולם לא ביצע. הביקורת של רוטברד על "ההיסטוריה המסוימת" כיוונה ליחסיו של גוטמן עם עדי אסיף, שהחלו כאשר היא הייתה סטודנטית שלו במחלקה. היא סיימה בהצטיינות את פרויקט הגמר שנעשה בהנחייתו. מאז ועד היום גוטמן ואסיף הם בני זוג ושותפים במשרד אדריכלים יחד עם אביה של עדי, שמאי אסיף, מאושיות התכנון הבכירות במדינה (כיהן כראש מינהל התכנון במשרד הפנים וכמהנדס עיריית תל אביב.-יפו).
גוטמן החזיר מלחמה שערה, והזכיר בתלונתו כי "נושא העסקת סטודנטים במשרדי לא הפריע לאדר' רוטברד כלל ועיקר, כאשר בשנת 2006 היה שותף לתחרות אדריכלית שנעשתה במשרדי וגם לא כאשר נזקק לשירותי משרדי, לצורך הגשת הצעה לאוצרות לביאנלה בוונציה בארכיטקטורה בה זכה (אך בסופו של דבר לא השתתף) בזכות הפרזנטציה שהוכנה ונהגתה בשיתופו ובעבורו, במשרדי". הוא הודה שהעסקת סטודנטים במשרדי המרצים שלהם תוך כדי לימודים היא תופעה שכיחה: "הסטודנטים והסטודנטיות בהווה או לשעבר שמועסקים במשרדי, הועסקו ומועסקים בהתאם לפרוטוקול ובהתאם לכללי האתיקה הנדרשים והמתבקשים במצבים אלו, כפי שעושים מרצים רבים באקדמיה".
יש לציין, כי לא רק בצלאל נגוע בתופעה של העסקת סטודנטיות וסטודנטים במשרדים של המרצים שלהם תוך כדי לימודים. משיחות עם מרצים וסטודנטים בבתי ספר אחרים, עולה כי סטודנט שמועסק אצל מרצה שלו נחשב לסטודנט מצטיין עם פוטנציאל להצליח בתום לימודיו. פרופ' זאב דרוקמן, ראש המחלקה לשעבר, אומר כי המליץ בשעתו לסטודנטים שלא לעבוד במשרדי אדריכלים בזמן הלימודים. "צריך להשאיר את הסטודנט במקום הטהור של הפריבילגיה של ללמוד ארכיטקטורה", הוא גורס. הוא מודה שגם הוא לא אסר באופן רשמי על מרצים להעסיק סטודנטים, אבל לדעתו "מוכרח להיות סוג של קוד אתי, אפילו אם הוא לא כתוב בעניין זה".
ראש המחלקה מגבה את גוטמן ויוצא נגד רוטברד
בעימות גוטמן-רוטברד היה ברור מי זוכה לגיבוי מלא מצד ראש המחלקה ומועצת ההוראה המחלקתית, שבה חברים (בנוסף ליסקי) האדריכלים ליאת אתגר-בריקס, מיכאל ולמה ון דר מולן, ברק פלמן וענת דוד ארטמן. החמישה שיגרו לד"ר בן צבי מכתב הדורש להעמיד את רוטברד לדין משמעתי, משום שלטענתם "הצהיר הצהרה כוזבת בפני מועצת המשנה ומסר מידע כזב כאילו הוא אמת לאמיתה (...) כל זאת על מנת לפגוע בשמו הטוב של חבר סגל (...) לא הביע שום התנצלות על הפגיעה החמורה שפגע בחבר סגל אחר ובמרקם יחסי העבודה במחלקה".
יסקי לא הסתפק בכך. הוא שיגר למורי המחלקה מכתב, המבהיר כי דבריו של רוטברד כלפי גוטמן נאמרו "בדרך פוגענית, משולחת רסן ונטולת בסיס (...) והם גם מהווים חריגה מגבולות השיח המותר והלגיטימי". ד"ר בן צבי החליטה לטפל בתלונה זו בהליך של בית דין משמעתי, שהורכב אד-הוק והתכנס לישיבתו הראשונה והיחידה ביוני 2014. ראש בית הדין היה איש העסקים רימון בן שאול, נציג ההנהלה, ואיתו ישבו ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי, חיים פרנס; ופרופ' ורד קמינסקי מהמחלקה לצורפות ואופנה. את התביעה ייצג פרקליט בכיר בתחום הצווארון הלבן: עו"ד ינון סרטל (תובע בפרשת דרעי, פרקליטו של ראש עיריית רמת גן ישראל זינגר ועוד). אשתו, החזאית שרון וכסלר, היא אחייניתו של היזם עוזי וכסלר שנשוי לדניאלה וכסלר – חברת הוועד המנהל של בצלאל.
מדוע נבחר דווקא פרקליט מתחום זה, והאם קרבתו המשפחתית הייתה שיקול בהחלטה? מבצלאל נמסר בתגובה: "עו''ד סרטל נשכר על ידי בצלאל מהסיבה שמשרד עורכי הדין של האקדמיה לא יכלו לשמש בו זמנית גם כבא כוח התובע בהליכים משמעתיים וגם כיועצים להנהלה ולוועדת המשמעת, והמליצו בפני בצלאל לשכור את שירותיו של עו"ד חיצוני לעניין זה. עו"ד סרטל הומלץ כמועמד מתאים, בין היתר בשל ניסיונו המקצועי הרב בניהול הליכי משמעת במוסדות אקדמיים אחרים. לא ידענו שיש קירבה משפחתית למי מחברי הוועד המנהל, ומי מחבריה לא נדרש לאשר העסקה זו". עו"ד סרטל מסר בתגובה: "לראשונה, למקרא פנייתך, נודע לי כי גב' וכסלר הינה אחת מחברות הוועד המנהל בבצלאל".
הישיבה צולמה בווידאו. האם המרצים עודכנו?
מתברר שהישיבה הסוערת שהביאה להקמת בית הדין המשמעתי הוקלטה וצולמה בווידאו – באופן חסר תקדים במחלקה. היועצים הטכניים שהוזמנו לדיון העידו, כי מזכירת המחלקה ביקשה מהם לצלם את הדיון, כי לא זכור להם מקרה דומה, וכי הדיסק עם החומר הועבר לידי ראש המחלקה, יובל יסקי. בבית הדין נכח יו"ר איגוד המרצים, האדריכל מוטי בודק, שהתערב בדיון ואמר: "כבר 30 שנה פה ואני לא זוכר שמישהו אמר בישיבה שהיא מוקלטת". עורך דינו של רוטברד, ברק בר ורשבסקי, טען כי "יש חשיבות לעובדה שמדובר במקרה הראשון, כמו ששמעתם, שבו צולמו מועצת המחלקה, בלי ידיעתם של הנוכחים".
הנהלת בצלאל טוענת בתגובה, כי "הישיבה צולמה והוקלטה היות והדיונים המתוכננים בה היו משמעותיים ועסקו בתכנית הלימודים העתידית, כפי שנהוג בישיבות גדולות כשהנושאים הנדונים הם מהותיים וחשוב להפיק תמלול מדויק. הטענה שהנוכחים בישיבה לא היו מודעים לכך היא תמוהה בהתחשב בכך שהמצלמה עמדה על חצובה בנקודה מאוד בולטת בחדר ותופעלה על ידי עובד טכני של האקדמיה". ואולם, כמה מהמשתתפים בישיבה, ששמעו מ-Xnet כי הישיבה תועדה, מסרו כי לא ידעו מכך. לטענתם, הם לא עודכנו שהישיבה הזו תוקלט ותצולם בווידאו, ולא הבחינו בכך.
היועץ המשפטי: להשתדל להימנע באופן טוטאלי ממערכות יחסים
משתתף נוסף בדיון בבית הדין המשמעתי היה היועץ המשפטי של בצלאל, עו"ד יאיר זלפרוינד, והוא התייחס למצב שבו מרצים מנהל יחסים עם סטודנטים/ות: "בהדרכות שניתנות בבצלאל, פה במוסד לעובדים ובכלל במקומות אחרים, אנחנו ממליצים לבעלי סמכות ומרות להשתדל להימנע באופן טוטאלי ממערכות יחסים".
לאחר שמיעת העדויות, עיון בתלונות ובמכתבים שהגיעו בעקבותיהם, תוך הבנה שגוטמן ואסיף אכן הכירו בזמן לימודיה אצלו, החליט בית הדין המשמעתי לדחות ברוב קולות (פרנס וקמינסקי מול דעת מיעוט של בן שאול) את שתי התלונות – הן של גוטמן והן של מועצת ההוראה מטעמו של יסקי. כך נפסק, כי דבריו של רוטברד נגד גוטמן אינם בגדר לשון הרע.
אלא שהחלטתו של בית הדין המשמעתי לא שמה קץ לפרשה. בישיבה של מועצת המחלקה דיווח יסקי למרצים, כי הסכסוך בין גוטמן לרוטברד הסתיים דווקא בהתנצלות מצדו של רוטברד. לאחר שרוטברד התרעם על כך בפני מורי המחלקה, שלח יסקי בחודש שעבר מייל התנצלות למרצים. הוא ציטט את ניסוחו של יו"ר הוועד המנהל, שלפיו "ההליכים בתלונה שהוגשה כנגד אדריכל רוטברד בוטלו בהסכמת הצדדים", התנצל בפני המרצים על טעותו וכתב: "אי הדיוק של הדיווח הקודם שלי בנושא נבע אך ורק מכך שאלו היו הדברים שהועברו אלי ע"י גורמים באקדמיה שהיו מעורבים בהליך עצמו, לא הייתה לי כל כוונה להטעות את המועצה. אני תקווה שבכך נשים את המקרה מאחורינו".
אגב, בן צבי וגוטמן ערערו על החלטתו של בית הדין המשמעתי (שטל בן צבי עצמה כינסה), והערעור נדון בוועדה בראשותו של יו"ר הוועד המנהל של האקדמיה, דן מרידור. ההליך הסתיים בלא כלום מבחינת המתלונן.
''זה ייגמר במכות'' הוא סוג של הומור
הסכסוך שהתגלע בין רוטברד לגוטמן לא התפרץ בחלל ריק. מאחוריו עומד סכסוך בין רוטברד לאפרת. אם ספריהם המקיפים על האדריכלות הישראלית מצטיינים בשפה מעודנת, בחיים האמיתיים מדובר לעתים בשפה בוטה במיוחד. נקודת השפל ביחסים הטעונים הייתה כנראה מייל שאפרת שלח לרוטברד כבר ב-2011, תחת הכותרת: "חרא". קודם לכן, רוטברד חיווה את דעתו הביקורתית על הליך התכנון של חידוש מוזיאון ישראל (שבו זכה אפרת ללא תחרות שקופה), ולא הסתיר את דעתו בשיחות כאלה ואחרות במחלקה. משהדבר נודע לאפרת, הוא כתב לו ש"זה ייגמר במכות – איש רע שכמוך".
רוטברד הנסער דרש מראש המחלקה המכהן להתערב בנושא, אבל יסקי ענה לו שמדובר ב"סוג של הומור". יחלפו שנתיים, עד שרוטברד ישגר מכתב תלונה לד"ר טל בן צבי (בתפקידה כמשנה לנשיאת בצלאל) ולמנהלת משאבי האנוש כנגד שני הגיסים, ויטען: "התלאות שאני עובר במחלקה בשנים האחרונות הן מימוש איומו של אפרת ש'זה ייגמר במכות'".
מדוע בחר רוטברד להמתין שנתיים? אולי משום שצבי אפרת התמנה בינתיים לחבר בוועדה למינוי פרופסורים. רוטברד שואף כבר שנים לקבל את הפרופסורה, וישיבתו של אפרת - יחד עם הקו של יובל יסקי - עלולה למנוע ממנו את האופציה. אגב, צבי אפרת הוא הפרופסור היחיד במחלקה כיום. יו"ר עמותת האדריכלים, פרופ' אלי פירשט, היה הפרופסור האחרון מלבדו - והוצא לפנסיה השנה.
בחודשים האחרונים רוטברד אינו נמצא בארץ, אלא שוהה בחו"ל מבלי ללמד. האם ילמד השנה? האם הוא מקבל שכר? לא ברור. בבצלאל מדגישים כי רוטברד הוא איש סגל באקדמיה, "ולפיכך הוא מקבל את משכורתו לאורך כל השנה ומחויב מתוקף החוזה ללמד שני סמסטרים בשנה בהתאם להיקף משרתו. בארבע השנים האחרונות מלמד רוטברד בסמסטר האביב והקיץ, ולכן בסמסטר הסתיו הוא אינו מלמד ועדיין מקבל את משכורתו".
בינתיים, דומה שגוטמן ממשיך לזכות לגיבוי מצד יסקי. אשתקד הוא הנחה במחלקה פרויקט גמר, אחרי שרק סטודנט אחד נרשם לסטודיו שלו. במקביל נוספו לו עוד כמה סטודנטים משנה רביעית, והשנה הוא מרכז שנה ג'. גוטמן ויסקי עובדים מחוץ לכותלי המחלקה על פרויקט משותף בבת ים, ובעבר חלקו פרויקט משותף במתחם ביג באשקלון. בכתבות מ-2008 מתגאה גוטמן בפרויקט ברשימת הפרויקטים שלו וגם כאן. מנגד, באתר משרד הפנים יסקי מוזכר כמתכנן התוכנית.
מבצלאל נמסר: "פרויקט הגמר במחלקה לארכיטקטורה נלמד במסגרת יחידות ורטיקאליות בהן לומדים תלמידים מן השנים ד' ו-ה' במקביל. בשנה החולפת הנחה גוטמן פרויקט גמר אחד בסמסטר ב' אבל במקביל הנחה מספר סטודנטים נוספים משנה ד', זאת במקביל לכהונתו כנציג המחלקה לארכיטקטורה בסנאט האקדמיה וקידום תחומים נוספים במחלקה". בנוגע לשיתוף פעולה עסקי ביניהם, נמסר מיסקי באמצעות דוברת בצלאל כי "מעולם לא התקיימו קשרים עסקיים בינו לבין אדריכל יהושע גוטמן. הטענות בעניין זה הן שקריות". אפרת מסר, באמצעות דוברת בצלאל, כי הוא אינו מכהן בתפקיד כלשהו במחלקה זה למעלה מארבע שנים, ומכאן שאין לו כל קשר לדברים.
אני אזמין חשבון
בעוד שתלונתו של גוטמן טופלה בבית דין משמעתי, התלונה של אלחייני - שהוזכר בפתח הכתבה – טופלה באופן אחר לחלוטין. זו הועברה דרך המשנה לנשיאה אל הנשיאה עצמה, שיכלה לקרוא בה טענות כי גוטמן זכה-לכאורה לתנאי העסקה מועדפים עקב קרבתו ליסקי ולאפרת, על נוהל העסקת סטודנטים במשרדו, אך גם על טענתו לבעיית אתיקה של צבי אפרת בהיותו ראש המחלקה.
אילוז לא זימנה את אלחייני לפגישות מסודרת, וגם לא תיעדה את השיחות בפרוטוקול מסודר כפי שאפשר לצפות במקרה של תלונות חמורות – בפרט על רקע הטיפול המסור בתלונה של גוטמן. אחרי הפגישה הראשונה במסעדת "השקד" בתל אביב, היא הזמינה את אלחייני למסעדת-הגג של מלון נוטרה דאם. מה קרה באותה פגישה קולינרית, כטוב לבם בבריזה הירושלמית? אלחייני טוען, כי הנשיאה דרשה ממנו להביע התנצלות בפני אפרת - ולבטל למעשה את תלונתו כלפיו.
הפגישה לא הסתיימה בטוב. בחודש מאי אשתקד ניסה אלחייני לערב את שר החינוך, כששיגר לשי פירון את מכתב התלונה המקורי שיועד לנשיאה. אילוז שיגרה לשר החינוך מכתב תגובה, ובו הסבירה כי כל הטענות של אלחייני נבדקו "באופן יסודי ע"י המשנה לנשיאה, פרופ' יערה בר-און, אשר מצאה כי אין להם בסיס". לאילוז הייתה טעות עובדתית: התלונה הובאה לידיעתה של סגניתה הנוכחית, טל בן צבי, וממילא היא נכתבה ב-2013, אחרי שבר און כבר עזבה את בצלאל ולא יכלה להיות מעורבת בכך – ובוודאי שלא יכלה לפסוק שאין בסיס לטענות של המתלונן.
ואמנם, פרופ' בר-און, המכהנת כיום כנשיאת מכללת אורנים, מבהירה בשיחה עם Xnet כי לא הוגשה שום תלונה רשמית בעניינם של אלחייני-אפרת בתקופתה בבצלאל, ולכן העניין לא טופל באופן רשמי. "ידעתי שהיו מתחים, אבל רק לאחר שהוא (אלחייני, נ"ר) עזב", הוסיפה פרופ' בר און. היא מדגישה, כי בתקופתה כמשנה לנשיא בצלאל הייתה הקפדה על טיפול בכל נושא בהתאם לתקנון ולנהלים.
מה שאוה אילוז כן הודתה בו, בתגובתה לשר החינוך, הוא שהפגישות עם אלחייני היו בלתי פורמליות. היא נימקה את חוסר הפורמליות בכך שמדובר במרצה שכבר אינו עובד בבצלאל. את הפגישה המשולשת עם אפרת ואלחייני היא מציירת כ"פגישת פיוס. במהלכה התנצל מר אלחייני בפני פרופ' אפרת על הדברים הקשים שהטיח בו בעבר". היא הוסיפה כי ביקשה מאלחייני להעלות את התנצלותו על הכתב, "אלחייני לא עשה כך וניתק מגע עם בצלאל".
גם צבי אפרת טוען שאלחייני כן התנצל: "פגישה זו הייתה לא פורמאלית, נינוחה וממושכת. במהלכה הסביר אלחייני את מניעיו והתנצל בפני פרופ' אפרת ובנוכחות פרופ' אילוז על האשמותיו כלפיו". אילוז מסרה בתגובה ל-Xnet: "הפגישה הייתה לא רשמית, התקיימה לבקשתו (של אלחייני, נ"ר) והתקיימה מספר שנים לאחר שהתפטר מבצלאל ובזמן הפגישה לא היה מועסק בבצלאל". בעניין בר-און ממשיכה הנשיאה וטוענת: "הטענות שהועלו במכתבו של אלחייני משנת 2013, הועלו בעבר, נבדקו ונמצאו כחסרי בסיס על ידי פרופ' יערה בר-און, טרם תקופת כהונתי".
במכתב תגובה על תגובה, הבהיר אלחייני לשר החינוך (שהתפטר באחרונה) כי מעולם לא התנצל בפני אפרת וכי אין בכוונתו לעשות זאת. הוא ביקש מפירון לפתוח בבדיקה יסודית של המתרחש בבצלאל, כדי לחשוף "ולתקן את הפגמים ואי התקינות". בקשתו לא צלחה: המועצה להשכלה גבוהה מסרה לו, בתגובה לפנייתו, כי הנושא: "מצוי במישור היחסים שבינך לבין המוסד ואין מקום להתערבותנו". הטענה של אילוז ואפרת כאילו אלחייני התנצל על תלונותיו החמורות נדחית על הסף בפניותיו של אלחייני; מאחר שאילוז לא דאגה לתעד את הדברים בפרוטוקול, אין לפי שעה הוכחה שהתנצלות כזו אכן ניתנה בעל פה. בכתב, כך כולם מסכימים, אין התנצלות כזו.
רוטברד בחו''ל, יסקי ממשיך לעוד קדנציה
כהונתו של יובל יסקי הוארכה לאחרונה בארבע שנים. הנשיאה הכריזה, בשיחה סגורה, כי "יובל הוא אחד מראשי המחלקות שהכי קל לעבוד איתם". לא היא תעבוד מולו בקדנציה הבאה שלו, שהרי היא עצמה נאלצה לסיים את תפקידה אחרי קדנציה קצרה וטעונת סכסוכים. האם גיסו של יסקי יהיה הבוס שלו? צבי אפרת מכחיש בתוקף שהוא מעמיד את עצמו לנשיאות בצלאל במקומה של אילוז. גורמים שונים בבצלאל חושבים שזו אפשרות ריאלית.
דחיקתו של רוטברד לפינה היא, מן הסתם, תמרור ברור למרצה הבא שיעז למתוח ביקורת על הקליקה השלטת במחלקה. גורמים בבצלאל מסבירים, כי כוחם של המרצים אינו רב משום שלרבים מהם אין קביעות, ולכן עליהם ליישר קו עם "רוח המפקד" של ההנהלה ושל מנהלי המחלקות.
פרופ' זאב דרוקמן, שמלמד בתוכנית לתואר שני בבצלאל (שאליה עברו עוד מרצים ותיקים שאינם מלמדים יותר בתואר ראשון), אומר שהוא מרגיש כיום "זר בביתו". הוא ביקש שלא לנקוב בשמות ספציפיים, אלא באופן כללי, כשאמר שהוא מאמין ש"חשוב שאנשים יבואו לעשות אקדמיה ולא לצבור כוח".
סיום: מבקרת הפנים פתחה בבדיקה
המבקרת הפנימית של בצלאל, רו"ח בתיה קוצובאי, קיבלה לידיה לאחרונה את מכלול התלונות והטענות, והתבקשה לבדוק אם המחלקה לאדריכלות מתנהלת באופן תקין. לאחרונה שיגר רוטברד מכתב ליו"ר הוועד המנהל של האקדמיה, דן מרידור, שבו הוא מתבקש להעביר את ד"ר טל בן צבי מתפקידה כנציבת קבילות האקדמיה עקב דרך התנהלותה בפרשה.
דוברות בצלאל אישרה בתגובה, כי התלונות אכן נבדקות אצל מבקרת הפנים לבקשתה של הנשיאה. בתיה קוצובאי סירבה להגיב. ד"ר טל בן צבי סירבה להגיב.
לפרקים הקודמים בסדרה בערוץ האדריכלות של Xnet:
פרק א': איך (לא) בוחרים נשיא חדש בבצלאל
פרק ב': שני נשיאים מקבלים משכורת בו בזמן פרק ג': מי יממן את הקמפוס החדש במגרש הרוסים
