ההצלחה בהעפלה לגמר, שמסתיימת בכישלון לזכות בו, גורמת תחושת החמצה. בתחרות על הביתן הישראלי בביאנלה לאדריכלות בוונציה 2012, הצגנו כאן את העבודה הזוכהלפני שבועיים בפרסום ראשון.
אך מה בדבר שתי העבודות האחרות, שוועדת השופטים החליטה להשאיר בבית ולא לשלוח לאיטליה?
הצעתם של ארז אלה, דן הנדל ומילנה גיצין-אדירם זכתה ברוב קולות השופטים. בעקבות ההכרזה, עלו קולות המוצאים פסול בעובדה ששניים מחברי הצוות הזוכה מועסקים תחת ראש צוות השופטים, יובל יסקי, המשמש כראש המחלקה לאדריכלות בבצלאל: ארז אלה
הוא חבר סגל בצוות המורים בבצלאל, ודן הנדל עורך את כתב העת המקוון של המחלקה.
האם היה כאן ניגוד עניינים? יסקי הפנה את Xnet למשרד התרבות והספורט, ושם טענו בתגובה: "תחום הארכיטקטורה בישראל הינו מצומצם, כולם מכירים בו את כולם ולא מן הנמנע כי קיימים קשרי עבודה ישירים או עקיפים ביניהם. לפיכך, הנוהל הוא ששופט מחויב לפסול עצמו מלשבת בועדת השופטים רק במידה וקיים קשר משפחתי ראשוני או שותפות עסקית עם אחד מהמתמודדים". אגב, בדקנו, ובישראל רשומים 7,500 אדריכלים.
מכל מקום, רפי סגל ואיתי פריצקי, שהשתתפו בצוותים השונים שהצעתם נדחתה, משתדלים לשמור מרחק מהפוליטיקה האדריכלית המקומית. "מה שהולך שם מאחור זה לא משהו שאני עוסק בו", מסביר פריצקי, "ואני לא יודע איך זה עובד. אני מעדיף לא לעסוק בפוליטיקה". סגל סבור ש"יכול להיות שמישהו היה צריך לקום ולהחליט שלא להצביע ברגע שזה הגיע למצב של אינטרסים כאלה, אבל אני לא אקבע פה. יש דברים יותר מהותיים מזה".
בעוד שההצעה הזוכה מציגה הבטים היסטוריים באדריכלות הישראלית, שתי ההצעות האחרות פונות כל אחת לכיוון אחר ולא פחות מאתגר. הצעתם של האדריכלים איתי פריצקי ופאולה ליאני והאוצר אמנון ברזל, נקראת "חולפת עם החשיכה". היא מתארת, באמצעות המקרה של העיר תל אביב, את החוויה הפרטית והציבורית של החלל העירוני במהלך הלילה. לטענתם, תפיסת החלל העירוני הלילי היא נושא שטרם נחקר ביסודיות. "החשיכה חושפת עולם מרחף בו קווי המתאר מטושטשים, עולם שלא ניתן לראותו לאור יום, בו אובדים העומק הוויזואלי והרגשי", נכתב בהצעה. "החושך יוצר סדר חדש של הופעה והיעלמות שבאמצעותו הוא שובר את החוקים, מותח את גבולות האפשר ויוצר על ידי כך אופן התבוננות חדש לגמרי".
פריצקי-ליאני וברזל בחרו להתייחס בהצעתם באופן ישיר לאדריכלות ולזהות של הביתן הישראלי בביאנלה: מבנה שאותו תיכנן בשנות החמישים האדריכל התל אביבי זאב רכטר, המזוהה יותר מכל עם הסגנון הבינלאומי. ההצעה רואה במבנה הביתן רסיס מהעיר תל אביב בוונציה. בפנים הביתן הוצע ליצור חוויה עירונית לילית, באמצעות תנאים חזותיים וקוליים. החלק השני של התערוכה הוא יותר תיאורטי, ומתייחס לסוגיות של תפיסת החלל העירוני הלילי והתבוננות במרחב באמצעות אדריכלות, קולנוע, אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, ספרות, פסיכולוגיה ועוד.
פריצקי וליאני
שותפים מאז 2001 במשרד אדריכלים תל אביבי
הנושא את שמם. ליאני, ילידת איטליה ובוגרת אוניברסיטת לואב בונציה (University Iuav of Venice), השתתפה בביאנלה בוונציה ב-1995. ברזל אצר את הביתן הישראלי בביאנלה החל מ-1976 למשך שש שנים.
בשונה מהצעתם של פריצקי-ליאני וברזל וכן מההצעה הזוכה, הצעתם של האדריכלים ד"ר רפי סגל, יונתן כהן ומתן מאיר, הנקראת "ערי ים ערי חול", מעזה ללכת צעד קדימה ולפרוץ את הגבולות המקובלים בתערוכות אדריכלות קונבנציונליות. הצעתם האינטליגנטית מצליחה לאתגר את האירוע ולמנף אותו לחשיבה אחרת, המתרחקת בכל דרך אפשרית מהצפוי.
סגל, כהן ומאיר - שלושתם אדריכלים ישראלים המתגוררים ופועלים בארצות הברית ובאנגליה - מבקשים לפרוץ את הגבולות הלאומיים והפוליטיים, ולקבוע חוקי משחק חדשים במזרח התיכון. בשיחה טלפונית עם סגל, הוא מסביר כי ההצעה מתייחסת לישראל מבחוץ, וזאת באמצעות הים התיכון והנגב.
"אנחנו מציעים להבין את המגע של ישראל עם הים התיכון כחלק ממערכת גדולה יותר. ההצעה היא לא להסתכל על הים התיכון כעל גבולה המערבי של ישראל, אלא כעל מרחב", הוא מסביר. "איגוד ערי הים התיכון יכלול ערי נמל כאשדוד וחיפה, וכן ערים אחרות לצד הים התיכון במדינות אחרות. אותו הדבר ביחס לנגב, השוכן במדבר שמחובר באופן טבעי למדבריות באפריקה, ויוצר מכנה משותף לבאר שבע וערד עם ערים רבות השוכנות בהמשך המדבר, אפילו בסהרה. יש כאן עניין שהוא מעבר לגבולות לאומיים, שהם בדרך כלל חסרי הגיון".
השלושה מחפשים פתרון למציאות העכשווית, שבה ישראל היא מדינה מבודדת, והם מותחים ביקורת על התפישה של ביתנים לאומיים בביאנלה. מבחינתם, מדגיש סגל, "ראינו הזדמנות ליזום שיתוף פעולה. במקום להסתכל על מדינות, בחרנו להסתכל על ערים. זו תפיסה שמנוגדת לתפיסה המודרניסטית שרואה מזרח תיכון חדש – אנחנו מציעים להוסיף למערכת הגבולות הקיימת מערכת נוספת של רשת ערים בעלות אינטרס משותף של תיירות, כלכלה או מסחר".
לדבריו, "ישראל לא יוזמת יותר פרויקטים סביבתיים מרחביים, וכאן אנחנו מציעים שהיא תציע פרויקטים שלא מתמקדים רק בעצמה. דווקא בגלל כוחה ומיקומה של ישראל, היא צריכה לנצל את הערכים האלה ולהוביל אותם".
רפי סגל השתתף ואצר תערוכות בינלאומיות בגלריות ובמוסדות אמנות, ולאחרונה הוזמן להשתתף בתערוכה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MOMA) שתיפתח בתחילת 2012. בעבר מנעה עמותת האדריכלים את הצגת התערוכה "הפוליטיקה של האדריכלות הישראלית", שסגל אצר בשיתוף אייל ויצמן, בעבור כנס בינלאומי בברלין.
