כשבראיין וורנר החליט לבחור לעצמו שם במה, הוא הרכיב את השם ממה שנראה כשני הפכים. מצד אחד, הוא בחר ברוצח ההמונים המתועב צ'רלס מנסון. מצד שני, הוא בחר בסמל הסקס הנוצץ מרילין מונרו. כמו כל חברי להקתו "מרילין מנסון", בחר הסולן וורנר לשלב בין שם פרטי של כוכבת זוהרת לבין שם משפחה של רוצח סדרתי. אך מנסון לא ביקש להבחין בין השניים, אלא דווקא לרמוז על הקשר ביניהם.

 

באוטוביוגרפיה שלו – "הדרך הארוכה והקשה אל מחוץ לגיהנום" – כתב מנסון כי לצ'ארלס מנסון היה צד טוב ואינטליגנטי, כפי ש"למרילין מונרו היה צד אפל". מי שמחטט בעברה של מונרו ומצליח לסדוק את מסך הזוהר שאופף אותו, עשוי לגלות שמנסון ידע על מה הוא מדבר.

 

1. היה לה זקן

 

מונרו לא האמינה בשיזוף. "באופן אישי, אני מתנגדת לשיזוף עמוק בגלל שאני אוהבת להרגיש בלונדינית בכל הגוף", אמרה בספטמבר 1952 השחקנית (שבכלל נולדה ברונטית). המתכון של מונרו לשמירה על גון העור תחת אורות האולפנים כלל וזלין, קרם הורמונלי, קרם פליטיל של ארנו לאסלו, קרם ניבאה, מייק אפ של לאסלו ופודרה של אניטה מדנמרק. מתחת לכל השכבות האלה זהרה מונרו גם בצילומים הכי מקריים וטבעיים.

 

אבל היה להם מחיר. ג'ין לונדון, מומחה לענייני מונרו, טוען ש"היתה לה את פלומת הזקן הבולטת ביותר מכל השחקניות בהוליווד. הם (מנהלי האולפן – נ.ש) רצו להסיר את שיער הפנים שלה, אבל מרילין סירבה. היא אמרה שכשהאור פוגע בפלומה הוא גורם לפניה לזרוח במעין זוהר רך, ולכן לא היו צריכים לשלם אותה בעדשות מיוחדות, דרך תחרה או עם וזלין כמו שעשו עם כוכבות רבות אחרות". כך טיפחה לעצמה מונרו זקנקן בלונדיני כמעט בלתי נראה, ונדמה שזה לא הפריע לאיש ממעריציה, משותפיה וממאהביה.

 

2. היא היתה מנותחת

 

מעריצים רבים של מונרו מתעקשים שיופיה היה טבעי לחלוטין ונטול התערבויות רפואיות. אבל המציאות, ככל הנראה, טוענת אחרת. בשנה שעברה התגלו צילומי רנטגן ומסמכים רפואיים שמלמדים שהכוכבת אכן עברה ניתוחי אף וסנטר. העיתוי לא היה מקרי – החיסיון על מסמכים רפואיים מוסר 50 שנים לאחר מותו של אדם, וב-2013 מלאו 51 שנים למותה של הכוכבת. כבר באותה שנה הועמדו המסמכים למכירה פומבית.

 

נורמן ליף, מנתח פלסטי מלוס אנג'לס שבכספתו נשמרו המסמכים, ירש אותם משותפו מייקל גארדין. ליף כתב בספרו מ-2010 "הם אמיתיים? סיפורים אמיתיים על ניתוחים פלסטיים בבברלי הילס", כי "גארדין אמר לי פעמים רבות במשך השנים שמרילין היתה מטופלת שלו ושהוא ראה אותה זמן קצר לפני מותה". נדמה שבכך הוויכוחים הנצחיים בשאלה האם עשתה מונרו ניתוחים פלסטיים באו לקצם.

 

 

 

3. היא אהבה להתערטל

 

מונרו לא התביישה בגופה, וקשה להאשים אותה. כבר בסוף שנות ה-40, בתחילת שנות ה-20 לחייה, הצטלמה בעירום תמורת סכומים צנועים לצלמים ארל מורן וטום קלי. שתיים מהתמונות שצילם קלי התפרסמו בלוחות שנה ב-1952, הם עוררו סקנדל קטן שמונרו התמודדה אתו היטב. אחת מהתמונות הגיעה לשער "פלייבוי" בדצמבר 1953 והפכו את מרילין לשפנפנת החודש הראשונה. בהמשך הופיעה בעירום גם בסרט "Something's got to give", העבירה חלק מהתמונות למגזין "לייף" והצטלמה בעירום ל"ווג".

 

בין לבין, היא לא הפסיקה להתערטל. בין נשות האולפנים – מלבישות, מעצבות שיער ומאפרות – היא נהגה להסתובב ערומה באופן קבוע. יש סיפורים על כך שלעתים העניקה ראיונות בעירום, ג'ון-לנון-סטייל. לא פעם הסתובבה מרילין כשהיא לובשת את מעיל פרוות המינק השחור שהעניק לה ג'ו דימאג'יו. כלומר, רק את המעיל.

 

 

4. היא היתה שפחת מין

 

בין נורמה ג'ין למרילין מונרו היתה גם מונה. מונה היה השם שבחרה לעצמה מונרו כשעבדה כרקדנית-חשפנית במועדון בורלסקה בלוס אנג'לס. שם הכירה מונה מונרו את אנטון לאוויי – לימים מייסדה של כנסיית השטן. פריץ ספרינגמייר, סופר העוסק בתיאוריות קשר, טען במאמרו "הנוסחה האילומינטית ליצירת עבד תחת שליטה מוחית" כי לאוויי תמרן נשים רבות והפך אותן לחתלתולות המין הפרטיות שלו. מונרו היתה אחת מאותן נשים. בספרו "אנטון שנדור לאוויי: סקיצה ביוגרפית", כתב מאגוס פיטר ה. גילמור כי השניים אף ניהלו רומן קצר.

 

לאוויי לא היה אדם שטומן את ידו בצלחת כשאפשר לטמון אותה בכוכבות הוליוודיות. בניגוד לשמועות על מונרו, למפגשיו של לאוויי עם ג'יין מנספילד, למשל, ישנו תיעוד מצולם. מנספילד, אגב, חלקה קווי דמיון רבים עם מונרו (היא לא היתה בלונדינית טבעית, ניהלה רומן עם בני משפחת קנדי, וכונתה "מרילין מונרו של האדם העובד"). באתר whale.to נטען כי "אנטון לאוויי שלט במוחותיהם של מספר שחקנים ושחקניות בהוליווד, ביניהם ג'יין מנספילד ומרילין מונרו – שתיהן שירתו אותו כשפחות מין".

 

5. היא היתה נתונה לשליטתם של פסיכיאטרים

 

יש הטוענים כי לאווי לא היה היחיד ששלט במוחה של מונרו. ב-1956, לאחר שנישאה לארתור מילר, חייה של מונרו הצטמצמו לשיעורי משחק ולפגישות עם רופאיה. "חייה היו מונוטוניים", כתבה לנה פפיטון בספרה "מרילין מונרו החסויה: דו"ח אינטימי". "פגישותיה עם הרופא (מאוחר יותר למדתי שהיו אלה פגישות עם פסיכיאטרים) ושיעורי המשחק שלה היו למעשה כל מה שהיה לה לצפות לו".

 

מונרו ציוותה 25% מהונה לאחת מאותם רופאים, ד"ר מריאן קריס. 75% הנותרים הועברו למנטור שלה, המורה המיתולוגי למשחק לי סטרסברג. לפי האתר Loving Marilyn, אינז מלסון, מנהלת העסקים של מונרו, תבעה שלא לכבד את צוואתה של השחקנית המנוחה מכיוון שהיא היתה נתונה לשליטתם של אותם אנשים.

 

לטענה הזו מצטרפת העובדה שמי שגילה את גופתה של מונרו בביתה בשעת לילה מאוחרת היה ד"ר רלף גרינסון – פסיכיאטר נוסף שטיפל במונרו. לשאלה מה עשה הפסיכיאטר בבית השחקנית באותה שעה לא ניתנה תשובה ברורה עד היום, כמו גם לשאלות רבות שאופפות את מותה המסתורי של מונרו.

 

אחת ההוכחות בה מנופפים הטוענים לכך שמרילין נשלטה בידי אנשים אחרים היא "סיפור המנתח". ג'ניפר ג'ין מילר חיברה מאמר בשם "האם תרופת הפנרגן היתה הרוצח השקט של מרילין מונרו או שהיא היתה קורבן להתעללות פסיכולוגית, טיפול רפואי לקוי ומוות שגוי". במאמרה מספרת מילר כי ג'ייסון קנדי, בן דוד מדרגה שנייה של מונרו, כינה את סיפור המנתח "האקדח המעשן".

 

מדובר בשיר-סיפור שכתבה מונרו, ובו היא מספרת על טיפול שעברה תחת ידיהם של סטרסברג והפסיכיאטרית מרגרט הוהנברג. היא מספרת על האופן שבו סוממה ו"נחתכה ונפתחה לרווחה" על ידי האנשים שטיפלו בה. יש המוצאים בטקסט רמזים ברורים לטכניקות של שליטה מוחית: שימוש במונח כמו "בובה" ריקה מתוכן, אזכור הצבע הלבן המרמז על ערפול חושי מסוים וכו'.

 

ג'ייסון קנדי סיפר כי השחקנית עברה על ידי השניים טיפולים שגרמו לה לשקוע בעברה על מנת להפוך אותה לשחקנית טובה יותר, אך "לא היה לזה שום קשר למשחק. זו היתה התעללות לשמה באמצעות טכניקות של שליטה מוחית". רבים טוענים כי "סיפור המנתח" אינו אלא סיוט אותו משחזרת מונרו על הדף. לעומתם, יש האומרים כי הסיוט הזה היה אמיתי לגמרי.

 

 

"למרילין מונרו היתה משפחה, אך הרופאים שלה והמורים למשחק שלה בודדו אותה ממשפחתה", כתבה מילר במאמרה. מרילין – מנותקת ממשפחתה וללא חברים – פגשה פסיכיאטרים כמעט מדי יום. גם אם הטענות בדבר תכנית לשליטה במוחה של מונרו מופרכות, קשה להתעלם מהתוצאות – מצבה של מונרו הלך והידרדר.

 

6. היא היתה אישה של גברים רבים

 

מרילין נישאה שלוש פעמים. ב-1942, עוד כשהיתה נורמה ג'ין בייקר, נישאה הנערה בת ה-16 לג'ים דוהרטי, הבן של השכנים מוואן נייס, קליפורניה. למרות שהשניים ניהלו בעבר רומן קצר, בסופו של דבר היו אלו נישואי נוחות: הוריה המאמצים של נורמה ג'ין עברו למערב וירג'יניה בעקבות הצעת עבודה והשאירו את הנערה מאחוריהם מסיבה לא ידועה. גרייס, האם החורגת, ביקשה מאמו של דוהרטי שהילדים יינשאו, על מנת שנורמה ג'ין לא תיאלץ לעבור לבית יתומים או למשפחה אומנת. ג'ים דוהרטי, תתפלאו לשמוע, לא ממש התלהב מהרעיון, אבל לבסוף הסכים.

 

ארבע שנים מאוחר יותר, ג'ים ונורמה ג'ין – עכשיו כבר מרילין מונרו, כוכבת בנסיקה – התגרשו. את מסמכי הגירושין קיבל ג'ים, ששירת בצבא האמריקאי, על ספינה בנהר היאנגצה בסין. דוהרטי האשים לימים את הוליווד: "היא רצתה לחתום על חוזה עם אולפני 'פוקס' והם אמרו שהיא לא יכולה להיות נשואה – הם לא רצו כוכבת בהריון", טען בראיון ב-1948. מונרו, לעומתו, סיפרה על נישואי תועלת שנכפו עליה ועל חוסר תקשורת מוחלט: "מתתי משעמום".

 

ב-1954 נישאה מונרו לג'ו דימאג'יו, אגדת הבייסבול של הניו יורק יאנקיז. הנישואים בין שני הכוכבים הגדולים נעו בין אהבה גדולה להתנגשויות אין ספור. סצנת החצאית המתנפנפת של מונרו בסרט "חטא על סף דלתך", למשל, הוביל לריב גדול בין השניים. דימאג'יו, שנכח על הסט בסצנה שצולמה שוב ושוב, זעם על רעייתו, והזוג חזר לביתו והתחמק מהתקשורת במשך שבועיים, עד שמונרו הודיעה על פרידתם – פחות משנה לאחר החתונה שבסיומה אמרה לאחד הכתבים כי היא מתכננת להיות שחקנית ועקרת בית ולהוליד שישה ילדים.

 

בנובמבר 1954 הם התגרשו, אבל המשיכו להתראות מדי פעם. ב-1955 דימאג'יו התלווה למונרו להקרנת הבכורה של "חטא על סף דלתך" ואף אירגן לה מסיבת יום הולדת לאחר ההקרנה. אלא שגם הפעם זה הסתיים במריבה, ומונרו עזבה את המקום בלעדיו.

 

 

במאי אותה שנה פגשה מונרו את המחזאי זוכה הפוליצר ארתור מילר. היא התגיירה עבורו, והשניים נישאו ב-1956 בחתונה שהציבור והתקשורת התקשו להבין ("ראש ביצה נישא לשעון החול", בישרה הכותרת במגזין "וראייטי"). בחמש השנים הבאות שקעה מונרו בדיכאון, נכנסה פעמיים להריון והפילה (בפעם הראשונה בשל דלקת מסוכנת ממנה סבלה, ובפעם השנייה באופן טבעי), ולבסוף התגרשה גם ממילר.

 

באותה שנה אושפזה במרפאה פסיכיאטרית במנהטן, משם התקשרה לדימאג'יו, שטס מיד מפלורידה כדי להעביר אותה לבית החולים. הם הוסיפו להיות מיודדים, אם לא יותר מכך – יש הטוענים כי לפני מותה עמדו השניים להתחתן בשנית. כשמונרו נפטרה ב-1962, היה זה דימאג'יו שטיפל בסידורי הלוויה. במשך 20 השנים הבאות הונח מדי יום זר שושנים רענן על קברה של מונרו. גם לזה דאג דימאג'יו.

 

 

בין שלושת נישואיה, ולא פעם גם במהלכם, נקשר שמה של מונרו עם גברים רבים, ביניהם לורנס אוליבייה (שותפה ל"הנסיך ונערת השעשועים") ואיב מונטאן. במהלך צילומי "הנסיך ונערת השעשועים", בעודה נשואה למילר, ניהלה מונרו רומן עם עוזר הפקה בן 23 בשם קולין קלארק. הרומן הקצרצר הזה פרנס שני ספרים שכתב קלארק: "הנסיך, נערת השעשועים ואני" ו"השבוע שלי עם מרילין". "הזוהר שלה חזק להדהים", כתב קלארק, "ובמציאות זה כמעט בלתי אפשרי לעכל אותה. כשאני אתה, העיניים שלי לא רוצות לעזוב אותה". ב-2011 הפכו שני הספרים לסרט "השבוע שלי עם מרילין" בכיכובה של מישל וויליאמס.

 

טוני קרטיס, ששיחק לצד מונרו ב"חמים וטעים", טען בספרו "הצילומים של 'חמים וטעים'" כי הוא שהכניס את השחקנית להריון ב-1958 בזמן שהיתה נשואה למילר (וקרטיס עצמו היה נשוי לג'נט לי). קרטיס אף סיפר כי ניהל עם מונרו רומן מתמשך עוד מ-1950. לפי השחקן, מונרו התוודתה על הרומן בפני בעלה בנוכחותו של קרטיס. מילר דרש מקרטיס "לסיים את הצילומים ולהסתלק מחיינו". בספרו הקודם, "נסיך אמריקני: ממואר", כתב קרטיס כי לנשק את מונרו זה כמו לנשק את היטלר. מאוחר יותר התחרט על דבריו ושינה זאת ל"קשיחות".

 

כוכב אחר אתו ניהלה מונרו רומן היה מרלון ברנדו. "עבדתי עם מאות שחקנים ושחקניות", אמר לי סטרסברג, "והיו רק שניים שניצבו הרבה מעל כולם. הראשון היה ברנדו, והשנייה – מרילין מונרו". שני כוכביו של סטרסברג נפגשו בסטודיו למשחק בניו יורק. "ניהלנו רומן והמשכנו להתראות לסירוגין במשך שנים", כתב ברנדו בספרו "ברנדו: שירים שאמי לימדה אותי". ב-1962 התקשרה מונרו לברנדו והזמינה אותו לארוחת ערב. "היו לי תכניות, אבל הבטחתי להתקשר בשבוע שלאחר מכן. היא אמרה, בסדר. יומיים או שלושה לאחר מכן, היא נפטרה".

 

על פי השמועות, ניהלה מונרו רומנים גם עם האחים לבית קנדי: ג'ון ורוברט. הרומן עם הנשיא האמריקאי הוא כמובן המפורסם שברומנים שניהלה מונרו. השניים נפגשו ב-1962, פגישה שהובילה על פי הסופרת ברברה למינג לסדרה של מפגשי סוף שבוע בפאלם ספרינגס (עפ"י הביוגרפיה "מרילין מונרו"). שיאו הפומבי של הרומן היה כמובן אירוע גיוס הכספים למען קנדי, שבו הציגה מונרו ביצוע בלתי נשכח לשיר "יומולדת שמח". מאותו רגע, לא היה אפשר עוד לעצור את השמועות שהוסיפו לרדוף את השניים עד מותה של מונרו – ואחריו.

 

 

_________________________________________________________________________________________________________________________________________

 

 

עוד באותו נושא: