הדפסה
לכתבה באתר
חני פרי היתה בת 14 בלבד כשצלם האופנה המנוח פיטר הרצוג ראה אותה בבית קפה בתל אביב והזמין אותה לצילומי ניסיון אצלו בסטודיו. בגיל 16 כבר הצטלמה לפלייבוי ("בבגד ים, לא בעירום", היא מציינת), ושנתיים לאחר מכן כבשה בסערה את תעשיית האופנה בניו יורק. היום היא בת 61 ועדיין נראית נפלא. "הכינוי שלי היה דאבל T, תל אביב טורנדו", היא נזכרת השבוע ברמז לאישיותה הסוערת. עשור וחצי אחריה, היתה זו מיכאלה ברקו,
ילדה בת 14, שעשתה את כל הדרך לבדה מהבית החם בשכונת נווה שרת בתל אביב, אל תחרות תגלית השנה הבינלאומית, שהתקיימה אותה שנה במאוריציוס. "אחר הצהריים התקיימו החזרות לתחרות, ובבקרים היו מגיעים צלמים מכל העולם ובוחרים פנים חדשות", היא מספרת כיצד התגלגלה בגילה הצעיר להפקת אופנה שצולמה לווג האיטלקי ולאחר מכן לשער הנכסף של הווג האמריקאי. לאחר מכן היתה זו מיקי ממון,
דור שני למשפחת דוגמניות, שפתחה את הדלת לתור הזהב של הישראליות בשנות ה-90, עם דוגמניות שדי היה בשמן הפרטי כדי לספר את ההצלחה כולה: מיקי, שירז (טל), ויק (נינה ברוש), עמית (מכטינגר), מעיין (קרת) וקים (איגלינסקי). יחד ובנפרד הן כיכבו על מסלולי התצוגות של פריז, מילאנו, ניו יורק ולונדון, והיו לגאווה ישראלית חוצת גבולות. "היתה בינינו אחווה מאוד גדולה באותן שנים", נזכרת ממון. "זאת היתה תקופה יפה מאוד".
>> הורידו כאן את האפליקציה החדשה של Xnet לאייפון או לאנדרואיד
עשור לאחר מכן, עם השתלטותן של הסלבריטאיות על הקמפיינים הבולטים והכסף הגדול, דעך גם זוהרן של דוגמניות בתעשיית האופנה. שרון גניש היתה מהבודדות שהצליחו לבלוט מעבר לים, על המסלולים בפריז ובמילאנו, הרבה לפני שבר רפאלי הפכה לישראלית הכי מפורסמת בעולם, ועברה במהירות האור מקטגוריית דוגמנית לקטגוריית סלב. ככה זה כשאת מנהלת רומן מתוקשר עם ליאונרדו דיקפריו.
עוד בערוץ האופנה
- היפהפייה שחזרה מהגיהנום: אחרי שנים ברחוב, קטיה גאלי שוב מדגמנת
- האחות היפה: איך הפכה קנדל ג'נר לאייקון האופנה של משפחת קרדשיאן
- הילדה הכי יפה בהוליווד: הישראלית אודיה רש כובשת את השטיח האדום
העשור הנוכחי מסמן רנסנס של היופי הישראלי באופנה העולמית. בחמש השנים האחרונות חוזר לחיים הייצוא של דוגמניות ישראליות לעבודות מרכזיות בחו"ל, הרבה בזכות סוכנת הדוגמנות אלינור שחר, שמרכזת את עבודתה בסגירת חוזים מעבר לים. נעם פרוסט, נטלי איידלמן, שלומית מלכה ושני זיגרון (כולן חתומות אצל שחר), הן ארבע המופלאות העסוקות ביותר כיום בחו"ל, והן מסמנות V אחר V על מסלולי התצוגות, הקמפיינים והשערים החשובים בעולם. זיגרון, 18, שנבחרה להצטלם עם החבורה המכובדת שקובצה לטובת הכתבה, כבר צעדה על מסלולי התצוגות של ויויאן ווסטווד, ולנטינו וז'אן פול גוטייה, נבחרה לקמפיין של asos והיא אחת ההבטחות הגדולות במחוזותינו, עוד בטרם חלפה מחצית העשור.
הפנים של חני, מיכאלה, מיקי, שרון ושני מסמלים חמישה עשורים של יופי ישראלי שעושה גלים מחוץ לישראל, כך שכל אחת מהן גם מייצגת באופן המדויק ביותר את אידיאל היופי של התקופה בה פעלה. לרגל השנה החדשה, הן מתייצבות לראשונה יחד אל מול המצלמה, להפקה משותפת בסטודיו של צלם האופנה יניב אדרי, ומספרות על הצעדים הראשונים בקריירה, הרגע שבו הבינו שעשו זאת בגדול, והחסרונות בלהיות דוגמנית בינלאומית. מי שמחפש קרבות מאחורי הקלעים, יופתע לגלות פרגון ענק בין הבנות. אולי כי בתוך נבחרת של מצליחות בזמנים שונים, אף אחת לא מרגישה מאוימת. "איזה כיף להצטלם מבוגרות", פולטת ברקו בזמן הצילום הקבוצתי. "אף אחת לא חוששת שהשנייה תצא יותר טוב ממנה".
ממאות למיליוני דולרים, וממידה 38 למידה 34
הן התגלו במקרה, מי על ידי צלם אופנה, מי בעקבות שיטוט אקראי ברחוב, ונזרקו בגיל צעיר אל הביצה הטובענית של עולם הדוגמנות. בשיחות איתן, כולן משרטטות סיפורים בעלי קווים מקבילים, בעיקר בכל הנוגע לנאיביות שאפיינה אותן בתחילת דרכן בתעשיית האופנה הבינלאומית, אליה הגיע ללא שום הכנה מוקדמת מבית. ממרחק הזמן, התמימות הזו נשמעת משעשעת לפרקים. "יום אחד סבתא שלי באה לבקר אותי בניו יורק, אישה בת 84, קטנטונת, והזמנתי אותה לצילומים", נזכרת מיכאלה ברקו, "זה היה עם הסטייליסטית פולי מלן (אז עורכת האופנה של המגזינים ווג והארפר'ס בזאר, א"י), שהיתה נחשבת לקשוחה. אף אחד לא פצה פה במהלך הצילומים, אבל מאוחר יותר הגיע טלפון מהסוכנות לשאול אותי מה חשבתי לעצמי כשהבאתי את סבתא לצילומים. מה ידעתי אז? זה היה נראה לי טבעי". דברים דומים גם מספרת ממון. "אני לקחתי את אחי בן ה-13 איתי לצילומי הקמפיין של גוטייה", היא צוחקת. "היינו נאיביות".
מי שיכולה היתה לספק לבנות הצעירות שיעור או שניים לחיסול הנאיביות היא חני פרי, האמא של הדוגמניות בשנות ה-70, שהיתה גם הדוגמנית הישראלית הראשונה שפרצה את גבולות המדינה. לפניה היו אומנם מספר שראליות שעברו בסלונים של בתי אופנה צרפתים, כמו ורדה דן (אשתו של העיתונאי אורי דן, ז"ל), אך אלה לא פיתחו סביב העניין קריירה מפוארת וארוכת שנים. רק בשנות ה-70, עם פריחתו של שוק הדוגמנות הבינלאומי והופעתן של כוכבות מסלול כמו לורן האטון, אימאן ופטי הנסן, ושל הסוכנויות ווילהלמינה ועלית מודלס לתוך שוק שעד אז נשלט על ידי איילין פורד - החלו גם דוגמניות ישראליות לנגוס בשוק הבינלאומי.
חני, שנקראה בטבעיות "האני", כי לכו תסבירו לאמריקאים איך מבטאים חי"ת, היתה בשנות ה-70 אחת מעשר הדוגמניות המובילות בעולם, לא פחות. היא הצטלמה למעצבים איסי מיאקי, דיאן פון פירסטנברג, הלסטון, אוסקר דה לה רנטה, רוברטו קוואלי, וכיכבה בקמפיינים של הלנה רובינשטיין, רבלון, בלומינגדיילס ואחרים. "אין לאף דוגמנית ישראלית קריירה כמו שהיתה לי", היא משוויצה. "14 שנה עבדתי ברציפות בניו יורק".
הרבה לפני בר רפאלי, כבשה פרי מחוזות שדוגמניות מקומיות יכלו לראות רק במגזינים, שהגיעו לישראל באיחור של מספר חודשים. עיני האנקונדה הכחולות שלה והטמפרמנט הלוהט הצליחו לכבוש את לב המעריצים. "באותו עשור הבינו לראשונה שדוגמנית היא לא קולב, שיש אישיות מאחורי הפנים היפות", מסבירה פרי. "השוק גם נפתח ללוקים חדשים. פתאום היה מבחר וורסטיליות". פרי התגוררה אותה תקופה בארצות הברית וביקרה בישראל פעמיים בשנה, כשעל הדרך היא גם תופרת פה קמפיינים לחברות ישראלית בינלאומיות, כמו גוטקס, בגד עור ומכון הייצוא. "תחום הדוגמנות בארץ היה פיראטי. הצלם היה מרים טלפון לדוגמנית, את פנויה מחר? תתייצבי בחמש בבוקר. והיו משלמים שוטף פלוס 60. בחו"ל התעשייה כבר החלה להתמקצע. כל שעה תומחרה על השעון, שישי ושבת היו דאבל-טיים, והכסף היה נכנס לחשבון באותו שבוע".
התעשרת מזה?
"בתקופה שלנו שילמו מאות דולרים לקמפיין, מה שהיום משלמים מיליונים. לצערי בשנות ה-70 לא היו חוזים של מיליונים".
גם מודל היופי היה אחר. לא הייתן מידה 34.
"בתקופה ההיא היינו מידה 38 באופן טבעי. עד שילדתי בכלל לא עשיתי דיאטות. מידה 38 זאת מידה נורמטיבית, ולצערי היום המידות הם 34 ו-36. זה לא ישים הרזון הזה. כשכולן היו אוכלות חסה, אני הייתי אוכלת פסטה, ותמיד שמרתי על המשקל שלי. אני גם נגד ריטושים בפוטושופ. אני לא רוצה שימכרו אשליה, אלא להציג מראה ריאלי. לא מזויף".
סולידריות ישראלית מאחורי הקלעים
יריית הפתיחה של פרי הובילה לגל של דוגמניות ישראליות שניסו את מזלן בחו"ל, כמו יוצאות תחרות מלכות היופי חוה לוי, ומאוחר יותר אילנה שושן. אך רק באמצע שנות ה-80, הצליחה נערה צעירה בשם מיכאלה ברקו להתגלגל לפסגת התעשייה הבינלאומית, ולעשות את זה הכי בגדול שאפשר. רק לאחרונה הצטלמה הדוגמנית הצעירה ג'יג'י חדיד, כשהיא לבושה כתאומה של ברקו על השער הבלתי נשכח של ווג מנובמבר 1988, שהיה גם השער הראשון של העורכת אנה ווינטור במגזין. לדברי ברקו, נקודת המפנה בקריירה התרחשה שנתיים קודם לשער הזה. היא היתה בת 16, ויום לפני יום ההולדת קיבלה שיחת טלפון מסוכנות עלית מודלס בניו יורק. על הקו היתה הסוכנת שלה, שקראה לה לעלות על טיסה לניו יורק לטובת קמפיין של הבושם "אובסשן" של קלווין קליין, שצילם ברוס וובר. "לא ידעתי כמה זה חשוב אז", היא מספרת. "התקשרתי למעצב גרשון ברם ושאלתי אותו אם זה חשוב. זה מצחיק אותך היום, אבל עד תקופה מסוימת הייתי מתקשרת אליו ובודקת איתו שמות, כדי לדעת אם הם מעצבים חשובים. הוא היה מתפלץ מזה שאני לא מכירה שמות".
בחזרה להווה, בתום שלב הצילום הקבוצתי על הסט של אדרי, כשהן לבושות מדים של מכנסי ג'ינס וחולצה לבנה, המבליטים בפשטותם את יופיין, מתחילים הסיפורים לעוף באוויר. הן מספרות על לילות של בדידות בדירות דוגמניות, או על הצעות מסוכנים חרמנים. "ג'ון קזבלנקס תמיד הזמין אותי לארוחות צהריים", מספרת ברקו. "ותמיד אמרתי לו שאני אשמח להגיע, ברגע שיהיו בארוחה 20 בנות נוספות". ויש גם סיפורים על הסולידריות הישראלית: "מיכאלה עזרה לי רבות כשהגעתי לפריז", נזכרת ממון, 43, שגם אחראית על הסטיילינג בהפקת האופנה שלפניכם. "אני זוכרת שראיתי אותה בלובר, ליד חנות הספרים Smith, והיא אמרה לי, 'אל תדאגי, הכול יהיה בסדר'. למחרת, בתצוגה של שאנל אם אני לא טועה, היא לקחה אותי מאחורי הקלעים, ועם כל הגודל והרעש שלה, היא אמרה לכל הבנות: 'דיס איז מיקי פרום איזראל. בי קיינד טו הר'. עד היום אני זוכרת את זה כאחת המחוות הכי גדולות שעשו לי בתעשייה". "טוב, לא הייתי ביצ'ית, על אף שיש מי שחשבו ככה", אומרת ברקו. "הייתי מאוד בודדה תקופה ארוכה בתעשייה, ולא רציתי שגם אחרות ירגישו בודדות".
כולן בנותיו של סטיבן מייזל
אבל לא רק היופי, הכריזמה והעבודה הקשה סייעו לכל אחת מהבנות הללו להפוך למובילה בדורה. בשיחות איתן חוזר שמו של צלם האופנה היהודי סטיבן מייזל, כמי שאחראי לנקודות ציון חשובות בקריירה של ארבע מתוך החמש, רק כי לזיגרון הצעירה, שזה עתה סיימה טירונות בבט"ר ניצנים, עוד לא היתה ההזדמנות לעבוד עם מי שנחשב לצלם האופנה החשוב ביותר בזירת האופנה. פרי מספרת כי פרסומת לחברת אגפא, שצילם מייזל בכיכובה במוניומנט ואלי, היתה מנקודות השיא בקריירה שלה; מיקי מספרת שצילם אותה לקמפיין הבושם של ז'אן פול גוטייה, ואילו את מיכאלה הזמין גם הוא לארוחת ערב ראש השנה בביתה של אימו, כדי "לאכול מרק עם לוקשן (מיידיש: איטריות)", לאחר שנותרה לבדה בערב החג ולא היה לה אצל מי להתארח. אבל יותר מכל, מייזל אחראי באופן ישיר על מינוף הקריירה של שרון גניש, 30, שהפכה מדוגמנית ישראלית אנונימית לפנים של בית האופנה ורסאצ'ה.
"הגעתי לצילומים של קמפיין הגברים, והייתי צריכה להיות אחת מהדוגמניות ברקע", מגלה גניש את הסיפור מאחורי קמפיין אביב-קיץ 2002 של בית האופנה ורסאצ'ה בכיכובה. "ישבתי כמה שעות בצד, בשקט, לבושה חלוק לבן, וחיכיתי שיקראו לי. ככל הנראה, בזכות הסבלנות, מייזל החליט להחליף אותי בדוגמנית הראשית שהגיעה לצילומים. נבחרתי להוביל את הקמפיין, והשאר היסטוריה". גניש הובילה את קמפיין הנשים, את קמפיין ורסאצ'ה ג'ינס קוטור של הקו הצעיר, ופתחה את התצוגות של כל המותג אותה שנה. מהר מאוד היא הפכה לאחד השמות הלוהטים ובהמשך דילגה על המסלולים של ז'אן פול גוטייה, סטלה מקרטני ובלנסיאגה. מאוחר יותר פרשה מדוגמנות, ועכשיו היא מנסה לעשות צעדים ראשונים חזרה, כשהיא חתומה בסוכנות הדוגמנות יולי מודלס. על סט הצילומים היא מספרת ששבה עתה משבוע האופנה בניו יורק, שם נפגשה עם לקוחות מתחום האופנה. "אני רוצה לחזור לתודעה הבינלאומית, אבל אני לא מגיעה לבד. אני עם שתי בנות ובעל. וזה כבר סטטוס אחר מדוגמנית שחיה לבד", היא אומרת.
דוגמניות VS סלבס
העשור של גניש, כאמור, היה דל בסיפורי הצלחה בינלאומיים של דוגמניות ישראליות. "השוק השתנה, החוקים השתנו", היא מודה. "הפרזנטוריות של אותו עשור היו שחקניות וסלבריטאיות". היום המגמה הזו מתחילה שוב להתהפך, ומקומן של הדוגמניות המקצועיות כפנים של התעשייה חוזר. אחת העדויות לכך היא גל שערי ספטמבר של מגזיני האופנה החשובים בעולם, שבחרו בדוגמניות ככוכבות שלהם. הבולט שבהם הוא כמובן ווג אמריקה, שהיה גם המגזין הראשון לסמן את הבריחה לכיוון הסלבס, כשהציג החודש על שערו שלוש מהדוגמניות הבולטות של התקופה:
קרלי קלוס, קארה דלווין וג'ואן סמולס. במקביל, השיק הווג האיטלקי שער שלא ישכח, שריכז לכדי פריים אחד 50 דוגמניות מובילות מכל העולם ומכל הזמנים.
שני זיגרון בת ה-18 היא מהקולות המבטיחים בדור הדוגמניות החדש. אל יום הצילומים היא הגיעה ימים ספורים לאחר שסיימה טירונות, ובמהלך היום ברחה מדי פעם לשיחות טלפון בניסיון לבדוק את השיבוץ הצבאי שלה. אבל למרות גילה הצעיר, היא פיקחית ועצמאית, אולי כתוצאה של הנדידה בעולם. "אף פעם לא רציתי להיות דוגמנית, אבל כשהתחלתי עם זה הצבתי לעצמי יעדים לעשות את זה על הצד הטוב ביותר", היא מספרת. זיגרון הספיקה להצטלם במיאמי, לדגמן בשבועות האופנה של לונדון ופריז, לככב בקמפיינים בינלאומיים ולהיפרד מהחבר בגלל העבודה. "קשה להחזיק מערכת יחסים כשאת נוסעת לחו"ל למספר שבועות", היא אומרת בתמימות נעורים שובת לב. כצעירת החבורה, היא מספרת בהתרגשות ש"כל דוגמנית שנכנסת לחדר עושה לי בום של התרגשות בלב. כל אחת ואחת מהן מדהימה".
הכרת אותן לפני שנכנסת לתחום?
"לא. לא הייתי מהילדות שחולמות להיות דוגמניות. הייתי ילדה משקפופרית שמשחקת כדורסל".
מהצד, זורקת מיקי ממון הערה שמגדירה יותר מכול את הפערים בין אז להיום, בין אלה שהמקצוע בחר אותן לאלו שבחרו את המקצוע: "הדוגמניות הצעירות היום רוצות להיות דוגמניות לפני שהן הפכו לדוגמניות". וזאת, כנראה, התורה כולה, על עקב סטילטו אחד.
דוגמניות: חני פרי, מיכאלה ברקו, מיקי ממון, שרון גניש ליולי מודלס ושני זיגרון לאלינור שחר
צילום: יניב אדרי
סטיילינג: מיקי ממון ל"סולו"
איפור: שירלי ויינר במוצרי mac
שיער: יניב זאדה
עיבוד תמונה: קרן סעד
