הדפסה
לכתבה באתר
אין מוצדק כחודש אוגוסט, כדי להעלות לסדר היום את אחת הבעיות החמורות במרחב הציבורי בישראל, והיא היעדרו של צל. עצים נותני צל הם מצרך נדיר בעידן של כריתת עצים על
רקע בנייה משולחת רסן, ופרגולות ומצללות (כמו גם תחנות אוטובוס עם הגנה מפני השמש והגשם)
מוצבות במשורה, ולעולם אין מהן מספיק. התוצאה מורגשת היטב בבית השחי: כיכר הבימה בתל
אביב רותחת, פארק מדרון יפו שומם בין זריחה לשקיעה, וגם פארק טדי בירושלים
הוא מקום נפלא לבדיקת תפקוד בלוטות ההזעה. למרות ניסיון העבר העגום, גם בפרויקטים חדשים אין חשיבה של ממש על סבלם של האזרחים בשמש.
חולון אינה יוצאת מן הכלל. העיר נוחה להליכה ויש בה הרבה כיכרות ומרחבים ציבוריים נעימים בפוטנציה, אילו רק היה בהם צל שיזמין את התושבים לשהות בהם ולא לברוח למזגן. "ברגע שאין צל", מסבירה מנהלת השיווק של מוזיאון העיצוב חולון, תמר צדוק, "הקהל נכנס לתוך המרחבים הפרטיים - לקניונים למשל - והמרחב הציבורי אינו בשימוש". אנשי מוזיאון העיצוב זיהו את הבעיה שמונחת מתחת לאפם וגייסו, בעזרת קרן ברכה, תקציב שיאפשר לבדוק כמה מקרי מבחן ולטפל בהם.
חמישה מקרי מבחן - ועוד אחד
לניהול הפרויקט נבחרו האדריכל דן הנדל והמעצב טל ארז, ששוטטו בעיר ואיתרו מקומות שראויים בעדיפות ראשונה למצללות חדשות. השניים בחנו את ההיסטוריה הבעייתית של ההצללה בישראל, שהחלה כבר בעידן השיכונים בעשור הראשון להקמת המדינה. אז נבנו כיכרות עצומות שממוסגרות ברחובות מסחריים מוצלים, אך הלב נותר חשוף. בהמשך הם בחנו מה עושים בעולם. "ההתמקדות הייתה על אזורי אקלים דומים. בדקנו מה עושים בספרד, בפורטוגל, באוסטרליה, בדרום אפריקה וגם במדינות המפרץ", מספר הנדל. הייתה התלבטות אם ההצללות החדשות יהיו אחידות, או תלויות-אתר, ובהתייעצות עם אנשי העירייה נבחרו חמישה מקומות שאינם בהכרח החשובים ביותר בעיר, אלא מקרי מבחן מייצגים: חצר בית ספר, כיכר קטנה יחסית ליד שכונת מגורים, וכיכר גדולה. "אלה מקומות שעם מעט התערבות יכולים לעבוד הרבה יותר טוב", סבור הנדל.
בשלב זה נפתחה התחרות. 17 צוותים בינלאומיים של אדריכלים ומעצבים הוזמנו להשתתף - כל צוות כלל נציג זר ונציג ישראלי שהוצמד לו - ולתכנן הצללה לאחד האתרים הנבחרים. תקציב ההקמה שהוגדר הוא 25 אלף דולר בלבד (רק לשם השוואה: השיפוץ של טיילת תל אביב עלה 150 מיליון שקלים), והפרויקטים נעשים בשיתוף חברות תעשייתיות כדי לוודא שהם פרקטיים ומסוגלים להיות מוקמים בשטח.
בראש צוות השופטים עמד ג'וזף גרימא, העורך-לשעבר של מגזין "דומוס" (המקורי) ואוצר מוערך; לצידו שפטו ברברה קוטיניו, מנהלת ואוצרת ראשית של MUDE, המוזיאון לעיצוב ואופנה ליסבון; והאדריכלים המקומיים צבי אפרת וגנית מייזליץ-כסיף. אפרת מגדיר את ההתערבויות העירוניות הללו "עיצוב פנים אורבני", וסבור ש"הייתה כאן תחרות על משהו לכאורה-שולי, אבל מאוד רלוונטי, בשונה מהרבה תחרויות בומבסטיות אחרות. יש כאן התייחסות לכיסים עירוניים, ולכן הייתי שמח לראות עוד פרויקטים כאלו". לדעתו, ההחלטה לזמן אדריכלים זרים ולהצמיד להם שותפים ישראלים התבררה כנכונה: "הייתה תחרות ברמה מאוד גבוהה וכמעט כל הפרויקטים שהוצגו היו רלוונטיים. תהליך השיפוט היה הוגן והוקלט בווידאו".
השופטים בחרו בחמש ההצעות הזוכות, שמתפרסמות כאן לראשונה, וכעת צריכים הזוכים לבנות מודלים בקנה מידה של 1:1. "הגודל יהיה אמיתי, אבל ייתכן שבמקרים של מצללות גדולות ייבנה רק חלק מהן", מסביר הנדל. המודלים יוצגו ברחבת מוזיאון העיצוב ביולי 2015, ולאחר שתיבחן יעילותם, יוחלט (בשיתוף העירייה) אילו מצללות יוקמו ברחבי העיר ובאיזה היקף. עיריית חולון או כל עירייה אחרת יוכלו לקחת את המודלים ולשכפל אותם בעיר, אך זכויות היוצרים הם של המתכננים. כל צוות שזכה בתחרות יקבל 5,000 דולר. להלן האתרים והזוכים:
1. רחבת המדיטק
מתחם שהעירייה רואה בו חלק מהמרכז החדש של חולון. הרחבה מפגישה בנייני ציבור משמעותיים - מוזיאון העיצוב, המדיטק, הקניון – ומזרימה תנועת הולכי רגל אליה. אלא שלמרות מבני הציבור שמושכים אליהם את הציבור, התנועה סביב הרחבה היא בעיקר ממונעת. המבקרים מזנקים ישירות מהמכונית אל המזגן, מפאת היעדרם של מקומות ישיבה והשמש הקופחת.
ההצעה הזוכה: Cloud Seeding (זריעת עננים)
הזוכים: משרד האדריכלים הניו יורקי MODU (רחלי רותם ופו הואנג) בשיתוף גאוטקטורה (אדריכל יוסי קורי) ובני טבת, הו יאן צ'ונג ואביחי שובל
תקרה שטוחה, שעשויה משכבה מבנית שקופה, התומכת ב-20 אלף כדורי ג'ימבורי (PET, כדורי פלסטיק), מסביר קורי. "זה רעיון שהזכיר לנו הופעה של חלקיקים, והוא מייצר הופעות מגוונות של צל, ולא מופע אטום של כתם צל". ההצלה אינה מתקבלת מאובייקט נייח אחד, אלא מאלפי "זרעים" נעים המייצרים מקטעי צל מחוררים בשינוי מתמיד. מתחת למצללה תפעל ספרייה ציבורית, המורכבת מפרטי ריהוט ניידים ש"מזמינים את הציבור לקרוא, להרהר ולנוח". בפרזנטציה הוצגה מצללה לבנה, אך הזוכים שוקלים להשתמש בצירוף גוונים אחר לחלופין.
2. כיכר ויצמן
המרחב הציבורי שתכנן בשנות ה-50 האדריכל מיכאל בר, וממוקם במפגש בין שדרות קוגל לרחוב סוקולוב, היה במשך שנים רבות הכיכר המרכזית של חולון – במת אירועים, תהלוכות והפגנות. הכיכר מוקפת בבנייני שיכון בני שלוש קומות הממוקמים מעל קומה מסחרית, כשמאחת הפינות מתרומם בניין גבוה. את הכיכר מאכלסים במהלך היום בעיקר קשישים, והיא נקודת חן עם פוטנציאל רב למימוש.
ההצעה הזוכה: Watts Combina
הזוכים: משרד האדריכלים הספרדי Andres Jaque/Office for Political Innovation בשיתוף האדריכל כרם הלברכט
בכיכר יוקם מערך של יחידות מודולריות, שבראשן שבשבות רוח המצופות בצבע פוטו-וולטאי המסוגל לקלוט אנרגיה סולרית. יחידות אלה מטעינות 20 סוללות שבעזרתן אפשר להשמיע מוזיקה, לקרוא שירה או להקרין תמונות מאירועים משפחתיים. תקעים חשמליים, רמקולים, מקרנים ואורות יאפשרו לציבור לבצע את הפעילויות הללו. במרכז הכיכר ימוקמו פריטי ריהוט מפלדה, המאפשרים להתאסף תחת הצל. הזוכים מציעים שבחודשים הראשונים, יהיה בכיכר מומחה באינטראקציה חברתית שיציג לציבור את אפשרויות הפעולה השונות, כמו בישול, צילומים בשטח, שיחות על אדריכלות, תנועה וכדומה.
3. גן הבנים
פארק בשכונת בן גוריון, בחלק הדרומי של חולון, שנחנך בשנות ה-80 ומשתרע על פני 17 אלף מ"ר. במהלך היום הוא משמש בעיקר מבוגרים ומטפליהם, ובשעות אחר הצהרים מגיעים אליו גם בני נוער. ארז והנדל מצאו, כי דפוסי השימוש קשורים למצב ההצללה: באופן לא מפתיע, המשתמשים מתרכזים באזורים המוצלים במהלך היום, ונמלטים מהאזורים שחשופים לשמש.
ההצעה הזוכה: Serpentina
הזוכים: משרד האדריכלים היווני Point Supreme בשיתוף Reineke Otten ורוברט אונגר
המצללה הזו תהיה מבנה מלבני של 300 מ"ר, המורכב מחומרים תעשייתיים הניתנים למחזור. השופטים התרשמו שמדובר אמנם ב"מחווה אדריכלית פשוטה", אך כזו ש"משנה את תפקידם של אזורים בגן הבנים ומגיבה אליהם". האנגר פשוט עשוי להפוך את רחבת האספלט המעגלית בגן לבמה, שתשמש לפעילויות שונות, בעוד שהריהוט שמתחת להצללה עשוי למשוך את הציבור באמצעות אלמנטים פשוטים: שולחנות פיקניק, כיסאות/מושבים נמוכים, טריבונה וקיוסק.
4. בית ספר עלומים
ממוקם בשכונת תל גיבורים ומאכלס 300 ילדים. חצר בית הספר נמצאת בין שלושה מבנים, והיא פתוחה לקהל הרחב אחרי שעות הלימודים. הנדל וארז התרשמו, כי האינטימיות שמאפיינת את החלל והסיטואציה החברתית השכונתית טומנות בחובן פוטנציאל רב לשימוש, שתגבר עם תוספת הצללה מתאימה.
ההצעה הזוכה: NETWORK LAB
הזוכים: משרד המעצבים הבלגי Unfold בשיתוף publieke ruimte / Sannah Belzer יחד עם נעה חיים
כיוון שמדובר בחצר בית ספר, ולא בחלל ציבורי עירוני רגיל, הוחלט כאן לחפש פרויקט תהליכי, ולא כזה שמוצב בשטח מוכן מן המפעל. בניית המצללה תיעשה בשיתוף תלמידי בית הספר והקהילה השכונתית, בסדנה בת שלושה ימים שתהפוך את חצר בית הספר ל"מעבדה ליצירת רשתות", ובמלים אחרות: התושבים יוכלו לייצר אלמנטים של הצללה. בנוגע לחומר הגלם, הזוכים מציעים מתקן ליצירת חבלים שיכול להפוך חומרי פסולת ממפעלים מקומיים לחבלים עמידים לשזירת הרשתות. ההצעה כוללת את השארת הכלים ששולבו ברחבה ליצירת רשתות ביתיות, שטיחים, ערסלים ועוד.
5. מרכז שטיינברג
זהו ריבוע קטן בקרית שרת, התוחם את מרכז שטיינברג לתרבות. במקום קיימים אלמנטי מים וצמחייה, והוא דורש התערבות עדינה.
ההצעה הזוכה: Under Blue Sky (תחת שמי תכלת)
הזוכים: סטודיו AN+ (נתנאל אלפסי ואביטל גורארי) בשיתוף Toshikatsu Kiuchi
זהו ניסיון חסכוני להצללה של שטח רחב, באמצעות מערך של רצועות רשת שייתלו לאורכו ולרוחבו של האתר (50 על 70 מטרים שטחו). זו תהיה קונסטרוקציה מ-21 עמודים עגולים, המחוברים באמצעות ארבע קורות ראשיות. לאורכם יחוברו רשתות חקלאיות גמישות ובהיקף יותקנו נתזי מים, שירטיבו את הצמחים ויעודדו את צמיחתם. גם ההצעה הזו, כמו האחרות בפרויקט, מאפשרת מבט לשמיים ואינה אוטמת את כל השטח, כמו שנהוג ברוב המצללות ברחבי המדינה. "זה מונח כמו בריסוליי", מסביר אלפסי. "זו פרוגרמה שמייצרת מרחב לאירועים. הכל כבר נמצא מסביב, כל מבני הציבור, אנחנו רק מוסיפים עוד קצת". אם העיצוב הזה יתברר כמוצלח במציאות, גם אותו אפשר יהיה לשכפל במקומות אחרים.
- בנוסף לחמש ההצעות הזוכות, הוחלט לבצע גם הצעה של משרד "זית-לב אדריכלים" בשיתוף המעצב התעשייתי אלון רזגור. ההצעה כוללת סדרת קונסטרוקציות המאפשרות לצמחייה לטפס עליהן ולהפוך ל"איי הצללה" ירוקים, חסכוניים במים. האלמנט גמיש ולכן אפשר להציבו בכל אתר. "נתנו לנו את חצר בית הספר", אומר האדריכל שחף זית, "אבל בחרנו לעשות פתרון גנרי שאפשר לתכנן אותו בכל העיר".
