כששואלים אדריכל ישראלי מה פסגת שאיפותיו המתכנן, סביר להניח שהוא ישיב אוטומטית: "בית ספר". מוסדות חינוך מגלמים את קשת הערכים שאדריכלים מעוניינים לצקת לתוך עמודים וקורות, אלא שבמציאות הישראלית, החלום על בית ספר שוקק חיים, חלל ותוכן, מצטמצם לפרוגרמה שמכילה נתונים וכמויות, וכמובן תקציב מצומצם. כל אלה נארזים לתוך קופסאות משעממות, מוקפות בגדר.

 

משרדי האדריכלים של חיים דותן ו"פלסנר אדריכלים" זכו במתנה משמיים לפני כעשור. הם קיבלו לידיהם את תכנון הקומפלקס החדש של בית הספר האמריקאי, שעמד לעבור לאבן יהודה מכפר שמריהו, שם פעל מאז 1958. בבית הספר לומדים כיום כ-550 ילדי דיפלומטים וילדי עובדים השוהים כאן בשליחות, אך לא רק הם; כמעט 40% מהתלמידים הם אמריקאים, כשהשאר מייצגים את צרפת, הולנד, גרמניה, פולין, דרום אפריקה, יפן, קוריאה, בריטניה, רוסיה, קנדה, הודו – אך גם את מדינת ישראל: כמעט 20% מהתלמידים הם מקומיים, שהוריהם יכולים לממן את שכר הלימוד הנדיב שמכניס אותם פנימה.

 

 

שבע שנים עברו מאז שנחנך בית הספר, ואפשר לחזור ולבחון את בית הספר המושקע ביותר בישראל. התלמידים, מגילאי 3 עד 18, לומדים ב-15 כיתות יסודי וגן, 9 כיתות חטיבה ו-10 כיתות תיכון. הלימודים נערכים בימים שני עד שישי בין השעות שמונה בבוקר עד שלוש אחר הצהרים.

 

הכניסה. לכאן מגיעות ההסעות (צילום: איתי סיקולסקי)
הכניסה. לכאן מגיעות ההסעות (צילום: איתי סיקולסקי)

 

יותר יקר ללמוד כאן מאשר במרכז הבינתחומי בהרצליה: 89,400 שקלים לשנה לתלמיד בבית הספר היסודי, 95,800 שקלים לתלמיד בחטיבת ביניים ו-102,300 שקלים לתלמיד בתיכון. בניגוד לתלמידי תיכון מן השורה, שמצטופפים בכיתות שגודלן עד 50 מ"ר, בבית הספר האמריקאי הכיתות משתרעות על פני 70 עד 80 מ"ר ובכל אחת מהן לומדים עד 20 תלמידים. בכיתות הנמוכות, יש סייעת צמודה לכל כיתה. את המקום מפעילה עמותה בינלאומית ללא מטרות רווח - wbais - The Walworth Barbour American International School in Israel. חלק מההנהלה שייכת לשגרירות האמריקאית.

 

שולחנות וכסאות גם מחוץ לכיתה (צילום: איתי סיקולסקי )
שולחנות וכסאות גם מחוץ לכיתה (צילום: איתי סיקולסקי )

 

בניגוד למרבית בתי הספר במדינה, ששטחם אינו עולה על 10 דונמים ותקציב הקמתם נתחם ב-30 מיליון שקלים לכל היותר (לפעמים גם מחצית מזה), השטחים שהוקצו כאן הם עצומים: 70 דונם בסך הכל, ו-14 אלף מ"ר שטחים בנויים. הקמפוס נראה למרחוק, וכבר מהכביש אפשר להבחין באוסף הבקתות שנחתו בשדה פתוח, כשהן מחופות ברעפים דמויי כורכר. האדריכלית דניאלה פלסנר, שמלווה אותנו בסיור במקום, נזהרת מלציין תג מחיר לפרויקט ומצהירה שהעלות למ"ר אינה גבוהה מבית ספר רגיל. "החומרים כאן פשוטים, עץ אורן וריצוף אקרשטיין", היא אומרת. בעבר התפרסם כי ההקמה עלתה כ-150 מיליון שקלים. לשם השוואה, בית הספר הממוגן בשער הנגב עלה 100 מליון שקלים, והוא מהיקרים שנבנו בישראל.   

 

דגלי ארה''ב וישראל באודיטוריום (צילום: איתי סיקולסקי)
דגלי ארה''ב וישראל באודיטוריום (צילום: איתי סיקולסקי)

 

הגנה מלאה בפני גשם ושמש

 

האדריכלים בחנו בתי ספר אמריקאיים של העמותה, שמפעילה את בית הספר הישראלי בוורשה ובבודפשט (שלוחה שלו פועלת גם בירושלים), ובהמשך הם ראיינו תלמידים ומורים כדי להבין את צרכיהם. כשעוברים את שער הכניסה ומתקדמים לקראת בית הספר, מבחינים כי נקודת האיסוף שבה ממתינים לאוטובוסים שמסיעים את התלמידים מקורה היטב. הגגות של כל בניין ובניין אינם מסתיימים עם קו הקיר החיצוני, אלא ממשיכים כמה מטרים הלאה. מלבד הגגות הרצופים שנמתחים לאורכו ולרוחבו של הקמפוס, התלמידים והמורים פוסעים במעברים מקורים המחופים קורות אורן או לוחות osb, וכך אין סיכוי שהם יירטבו בגשם או ייצלו בשמש.

 

אחד המעברים המקורים בבית הספר (צילום: איתי סיקולסקי)
אחד המעברים המקורים בבית הספר (צילום: איתי סיקולסקי)

 

מימין לכניסה מסודרות כיתות בית הספר היסודי וכיתות הגן. המעברים משופעים, בהתאם לטופוגרפיה המשתנה, וגם הם מקורים. האור, בניגוד למצב בכיתות סטנדרטיות בארץ, חודר לכיתות משתי חזיתות. בגגות שובצו רעפי זכוכית שקופים, שמחדירים אור למסדרונות, שמהם ניתן לרדת לכיתות נוספות. בסוף השיפוע נמצאות מדרגות המובילות לחצר הספורט, וזו משמשת את בית הספר היסודי בלבד. שני מבני כיתות נוספים – של חטיבת הביניים ושל התיכון - ממוקמים בצד הדרומי של הקמפוס.

 

מראה חריג בנוף בתי הספר הישראליים (צילום: איתי סיקולסקי)
מראה חריג בנוף בתי הספר הישראליים (צילום: איתי סיקולסקי)

 

בלב בית הספר נמצאת חצר ענקית (2,300 מ"ר) שממנה יורדים לאמפי פתוח המיועד לאירועים. בחצר נשתלו אמנם עצים, אך הם לא השתרשו כראוי ולכן החצר חשופה ואינה ממלאת את ייעודה. במהלך הסיור התפתח דיון בין פלסנר לבין המנהל החדש של בית הספר, מייקל דאונס (Michael Downs), שמעוניין לערוך שינויים בכניסה ובכמה מעברים. פלסנר הציעה שבראש סדר העדיפויות יהיו נטיעות חדשות, כדי לאפשר לחצר לתפקד ככיכר המרכזית של המוסד.

 

במבחן הזמן: חשוף מדי. דרושים עצים (צילום: איתי סיקולסקי)
במבחן הזמן: חשוף מדי. דרושים עצים (צילום: איתי סיקולסקי)

 

משני צדי החצר נמצאים מבני הציבור המרכזיים. מבנה הקונוס המזרחי מאכלס את ההנהלה והספרייה, שמשתרעת על פני 2,591 מ"ר. במרכזה פטיו ענק והיא מכילה כ-17 אלף ספרים (באנגלית) ומושבים לתלמידים צעירים ובוגרים. ממול, מבנה קפסולה שמאכלס חדר אוכל ומזנון. יש גם מבנה אודיטוריום המכיל 400 איש וחדרי אמנות, ומבנה ספורט המכיל חדר כושר, אולמות טניס שולחן ומגרש רב-תכליתי למשחקי כדור. לאורך המבנה מוקמו חצרות אנגליות, שמחדירות אור לקומות התחתונות. תוחמים את בית הספר בריכת שחייה, מגרשי טניס, כדורסל, כדורגל וספורט אמריקאי (בייסבול ופוטבול). "מי ששולח את הילדים לכאן הוא בר מזל", אומר דאונס. "זה בית ספר נהדר והתכנון שלו מאפשר הרבה סוגים של פעילויות, בפנים ובחוץ".

 

גם הקפיטריה באנגלית (צילום: איתי סיקולסקי)
גם הקפיטריה באנגלית (צילום: איתי סיקולסקי)

 

לא ג'אנק פוד. ירקות חתוכים (צילום: איתי סיקולסקי)
לא ג'אנק פוד. ירקות חתוכים (צילום: איתי סיקולסקי)

 

מיהם הילדים הישראלים שלומדים כאן, ולמה הם לומדים בבית ספר אמריקאי?

 

"זהו בית ספר ברמה גבוהה, ולכל אחד יש סיבה אחרת. יש כאלה שחזרו משליחות במדינות דוברות אנגלית והילדים שלהם שולטים בשפה, ולכן הם רוצים שהם ימשיכו ללמוד באנגלית ובמערכת אמריקאית. ויש כאלה שחושבים שאולי הם עוד יחזרו לארה"ב או למדינות דוברות אנגלית".

 

מי המורים שמלמדים כאן?

 

"רובם מארה"ב, יש גם ממדינות דוברות אנגלית כמו בריטניה, דרום אמריקה או אוסטרליה, ויש גם מורים ישראלים שהיגרו מארה"ב. חלק מהמורים מגיעים במיוחד לבית הספר לשנתיים-שלוש, ויש כאלה שנמצאים בישראל ומתקבלים לעבוד כאן".

 

לתלמידים בבית הספר האמריקאי צרכים אחרים מתלמידים בבתי הספר הציבוריים?

 

"אנחנו מקבלים תלמידים שמגיעים ממקומות שונים בעולם, למשל ילדים להורים אמריקאים שלומדים בבית ספר אמריקאי בארה"ב ומוצבים כאן. ההורים שלהם מחפשים להם מקום באווירה שהם רגילים אליה, ולכן הצרכים שלהם קשורים גם לתנאים הפיזיים שאנחנו נותנים, אבל גם לתכנים שאנחנו מציעים".

 

בספרייה של בית הספר (צילום: איתי סיקולסקי)
בספרייה של בית הספר (צילום: איתי סיקולסקי)

 

עדה רנן, שעובדת בבית הספר כבר 26 שנה - בעבר כמורה וכיום כאחראית קשרי קהילה – מספרת שבית הספר אינו מסתגר באופן מוחלט מפני הסביבה אלא פותח את הפונקציות הציבוריות שלו, כמו האודיטוריום והבריכה, לשימושים ציבוריים מסוימים. "יש לנו קשרים עם המועצה המקומית. עם מד"א ועם כיבוי אש, וגם תזמורת המשטרה הייתה כאן. הסברנו לילדים שיש גם את השוטר הטוב", היא אומרת, ומתגאה במיוחד ב"מיני-כינוס או"ם" שבו התחפשו תלמידי בית הספר לדיפלומטים: "אנחנו מלמדים אותם להתעמת, לדבר ולייצר דעה משלך בנושאים פוליטיים ואקולוגיים. הם באים עם חליפות ועומדים על הבמה".