תצוגת הדפסה של -- וילה בג'ונגל: הישראלי שהקים ארמון למשפחת מלוכה ערבית בלב השרון

"זה היה מפגש תרבויות מרתק: הישראלים למדו את שיטת העבודה האמריקאית ומנגד האמריקאים גילו את שיטת העבודה הישראלית, שהיא שונה ואחרת ולא פחות מקצועית – אבל עם ההיגיון שלה", כך מספר מעצב הסט עדו דולב (44) על חוויית צילומי סדרת הטלוויזיה האמריקאית "הרודן" בישראל (המשודרת בימי שבת ב-22:15 בערוץ yesOh ופרק הסיום שלה ישודר ב-30.08 בצמוד לשידור בארה"ב).

דולב עובד בתחום שנים רבות ומאחוריו רזומה ארוך ומרשים של הפקות. לפני ש"הרודן" הגיעה ארצה, הוא עבד לצד יוצר הסדרה גידי רף גם על הפרויקט הקודם שלו שעשה עלייה לצורכי צילומים – "הומלנד". אלא שאם אז צולמו בארץ מספר פרקים מצומצם, הרי ש"הרודן" רצתה לציין את מהפכת התעשייה המקומית ולהביא לארץ לצילומים סדרות אמריקניות רבות. אך כמו מהפכות אחרות במזרח התיכון, גם כאן היה טוויסט, ו"דיג", הפרוייקט הבא של רף לרשת "יו.אס.איי" אשר צפוי היה להצטלם בישראל, הועבר לבסוף לארצות הברית בעקבות המצב הביטחוני.

בין אם התעשייה תצליח במשימתה לייבא הפקות ענק נוספות ארצה, ובין אם לאו, נראה כי דולב מייצב עצמו כאחד ממעצבי הסט העסוקים בביזנס, כשבמקביל הוא גם מרצה בתחום בבית הספר לעיצוב של המכללה למנהל. איך הוא עשה זאת?

את הלימודים האקדמאיים הוא השלים במדרשה לאמנות ולאחר מכן במכון הטכנולוגי בחולון. במהלך לימודיו הוא קיבל את ההזדמנות הראשונה שלו לעצב סדרה בשם "בלש בירושלים" ובהמשך עבד בסרט "כנפיים שבורות" (2002) שהיה לאחד הסרטים המדוברים בשנת יציאתו. מאז, עושה הרושם שדולב עבד כמעט בכל הפקה ישראלית מצליחה שהייתה כאן (אם למנות קמצוץ מהפילמוגרפיה: "פלאות", "אביבה אהובתי", "הבועה", "החוב" בגרסתו המקומית והבינלאומית ועוד רבים וטובים, ובצדם לא מעט סדרות טלוויזיה).

"היום כשאני מסתכל אחורה", הוא אומר, "אני לא יכול לחשוב על מקצוע שיותר מתאים לי מבחינת הכישורים והרצונות לעצב, ליצור סביבות בעלות משמעות ולתקשר עם אנשים דרך המסך".

מה מושך אדם יצירתי לבחור מכל דרכי הביטוי באמנות דווקא בעיצוב סט ותפאורה?

"כל פרויקט מפגיש אותך עם שאלות וסיפורים ועולמות חדשים, שגם אם אתה חושב שאתה מכיר אותם, אתה לא באמת מכיר אותם. כשעבדתי על 'פלאות' עשינו תחקיר בניסיון להתחקות אחר העולם של המרחב הירושלמי ואמני גרפיטי חתרניים בעיר. כשעבדתי על 'אושפיזין' התחקיתי אחר העולם של המגזר החרדי. ב'מנפאוואר' התחקינו אחר מהגרי העבודה והפליטים.

"בכל פרויקט אני שואף להגיע למקום של אמת, וכדי לעשות את זה צריך לחקור ולפצח אותה. רק אז אפשר לבנות ולעצב את החלל והסט ביחס לסיפור, והצופה צריך להרגיש שהחלל מדגיש את הדילמות והשאלות שבבסיס העלילה".

מתוך הסדרה "הומלנד":

איך "הרודן" התגלגלה להצטלם בישראל?

"כשעבדתי עם גידי רף על הפרקים של 'הומלנד' שצולמו בישראל, הוא סיפר לי לאורך הדרך על 'הרודן', וניסיתי לחשוב איך אפשר לפצח את העולם הזה עבור הצופה האמריקאי. כשאומרים לך 'רודן' – מה אתה רואה? כשאומרים לך 'אביב ערבי' – מה אתה רואה? עבודת העיצוב בקולנוע ובטלוויזיה היא בסופו של דבר ניסיון לפצח את התפיסות הראשוניות שלנו.

"צילמו את הפיילוט במרוקו לפני עשרה חודשים ובמסגרת שיח יום-יומי גידי שאל אותי אם אפשרי שנצלם את זה בארץ. אמרתי לו שאני צריך לראות וכמה ימים אחרי כן מצאתי את עצמי על טיסה למרוקו. הסתובבתי בשקט בסט בין אנשים כמו דיוויד ייטס הבמאי, שבעבר ביים ארבעה מסרטי 'הארי פוטר', ובדקתי. אחרי שבועיים אמרתי שכן, אפשר לצלם בארץ, אך שהדבר ידרוש משאבים מאוד גדולים".

שידורי המהפכה

ואכן, "הרודן" הינה הסדרה האמריקאית הגדולה והיקרה שצולמה במלואה בישראל עד כה. בפרויקט הנדסי מורכב הוקם מתחם ענק בכפר סבא בשטח כולל של 3,000 מ"ר והורמו שני סטים בפרק זמן בלתי יאמן של שבועיים. לאחר עבודת עיצוב אינטנסיבית של החללים החיצוניים, איתור מקומות לצילומי חוץ בתל אביב-יפו, ושאיבת רעיון לאופי הבנייה ממתחם התחנה בירושלים – ניתן היה לעבור לריהוט ולאבזור.

איך מתבצע תהליך בחירת האביזרים שנכנסים לסט?

"עורכים תחקירים, שואבים השראות ויוצאים לדרך. עבדנו עם המון שכבות של קירות, קשתות, טקסטורות, צבעים, מרחבים אינסופיים, גופי תאורה גדולים. התבצעו הרבה כיתותי רגליים למצוא אביזרים מתאימים, פנינו לייצור בהזמנה של חלק אחר, ערכנו עשרות בדיקות התאמה וטסטים לצבעים ולדוגמאות. זה לא מובן מאליו כמו שזה נראה על המסך".

הכנסתם פריטים בעלי משמעות מיוחדת לסט?

"מטבע הדברים אני מתחבר לחפצים ולכל דבר שיש בו עניין ומקסים. אבל היו כמה פריטים שזכורים לי במיוחד: הפורטרטים של המנהיג היו פרויקט בפני עצמו שכלל הבאת ציירים שיציירו משהו שהוא מספיק מיושן ועדכני בו זמנית. יצרנו מפה שבה הזזנו גבולות והוספנו את מדינת עבודין למפת העולם. מחלקת הארט יצרה לוחיות רישוי, לוגו של הצבא, דגל - כשהכל מרפרר לעולם הערבי ולאורך כל הדרך לא רוצה לפגוע ברגשות של מישהו ולשרת את העולם שבנינו, ואת ההתרחשויות שקורות בתוכו".

ולמרות הרצון הטוב, המועצה ליחסים אמריקאים-איסלאמים טענה מייד בפרק הראשון שהתרבות המוסלמית מוצגת בסדרה בצורה סטריאוטיפית.

"אני מדבר מהמקום של העיצוב, ולא בשם הסדרה כולה. ואני, כבן אדם וכמעצב, וכך כל המחלקה שעובדת עמי, תמיד מגיעים ממקום של כבוד לכל דבר. היכולת לבנות עולם חדש היא מתוך הכרה וכבוד. העולם המוסלמי הוא מקור השראה מאוד חזק בכל הסדרה הזו. קראנו היסטוריה, חקרנו, הסתכלנו על ארמונות ומבנים. אני כלל לא חושב שיש משהו מעליב בעיצוב, ומהפידבקים – הקהל אוהב את העיצוב וחושב שהוא אמין".

כיצד השפיעה העובדה שמדובר בהפקת הטלוויזיה הזרה היקרה ביותר שצולמה בישראל?

"כמעצב, אין דבר יותר כיף מלדעת שאתה לא מתפשר על דברים. שכשאנחנו צריכים כוסות קריסטל - לא צריך לחפש כוס מפלסטיק שדומה לדבר הזה. שאם הצבע לא נכון, נשנה את זה ולא נתפשר. יש משהו משחרר ונעים בכך שהעיצוב והלוק מקבלים מקום מאוד מרכזי ותקציב בהתאם.

"אם משווים להפקות בישראל, ההפקה היא עתירת תקציב. אבל ביחס לסדרות אחרות בעולם, יש הפקות יקרות בהרבה. אנחנו עוסקים במשפחת מלוכה והיה חשוב לנו לשמור על ה'היי-אנד' בצורה החזקה ביותר. הרהיטים, חפצי האמנות, הוילונות והברזים – הכל היה צריך להראות ברמה הכי גבוהה שקיימת. בנוסף, לכל דבר נדרש מענה מיידי והחשיבה צריכה להיות מהירה וממוקדת. מהרגע שמגיעות דרישות הבמאי של כל פרק, בלילה אחד הצוות יכול לשנות חדר אוכל לספרייה".

תהיה עונה נוספת?

"אני עוד לא יודע על זה. לדברים האלו יש את ההיגיון שלהם ברשתות האמריקאיות, ואני מניח שנדע בפרק הזמן הקרוב".

לסיום, בתור מי שעובד בסטים רבים, מה דעתך על מצבה של תעשיית הקולנוע והטלוויזיה הישראלית העכשווית?

"בוא נגיד ככה, היום מצבנו לא טוב כי אנחנו בימים קשים במדינה. כולנו קיווינו ש'הרודן' יהיה פתח להמשך העבודה של תעשיית קולנוע וטלוויזיה זרה בארץ, ואני מחזיק אצבעות שנדע ימים טובים יותר והדבר יתממש.

"מבחינת התעשייה הישראלית בחו"ל, הדברים מדברים בעד עצמם ויש ייצוג מאוד מרשים של קולנוע ישראלי בעולם. הקולנוע הנשי פורח ואנחנו מתחילים להתנער מהתדמית של קולנוע שמתעסק רק בסכסוך ומוצא פנאי לסרטים מעניינים בתחומים נוספים. גם בתחום הדרמות והפיצ'רים בטלוויזיה ולמרות ההשפעות המסחריות בתחום יש תוצר מקומי מרתק ומעניין".