הדפסה
לכתבה באתר
הקשיים שעוברים על המותג סיגל דקל בשנה האחרונה הגיעו אמש לשיאם, כאשר אל חנויות המעצבת נכנסו נציגי בית המשפט, הוציאו את המוכרות ונעלו את הדלתות כשהם מחליפים מאחוריהם את המנעולים. זוהי בשורה לא קלה עבור תעשיית האופנה הישראלית, שמאבדת עוד מותג אשר נחשב עד לאחרונה ליציב מאוד, ומעסיק כ-60 עובדים.
במהלך השנה האחרונה נוצרו לא מעט שמועות על מצבו הכלכלי של המותג סיגל דקל, אך המעצבת המשיכה לנסות לשדר "עסקים כרגיל" עד הרגע האחרון. באוקטובר 2013 התגלה כי דקל הגישה בקשה להקפאת הליכים לבית המשפט המחוזי בתל אביב, לאחר שנקלעה לחובות בסך 6.3 מיליון שקל לבנקים ולספקים שונים. הנושה הגדול ביותר הוא בנק הפועלים, כאשר החוב כלפיו עומד על כ-900 אלף שקל. חובות נוספים, בסכומים קטנים יותר, הם לעובדים, לרשויות המס, לביטוח הלאומי ועבור שכירויות. דקל לא היתה מותג האופנה היחיד שעבר משבר באותו החודש: באותם ימים ממש הוגשה בקשה לפירוק חברת מתאים לי – בעלת רשתות האופנה ml וג'אמפ.
עוד בערוץ האופנה
- ביקור בית: אצל מעצבת האופנה המעצבת סיגל דקל
- רוס אובטה, ניסיון שני: המותג החדש של האחיות צוקר
- המעצב יוסף: "הצטמצמתי למקום קטן - אבל אני מרגיש גדול מתמיד"
במסגרת הבקשה להקפאת הליכים הפצירה המעצבת בבית המשפט לדאוג לתקופה של 90 יום במהלכה לא יגבו הנושים את חובותיהם, תוך שהיא תקצץ בכמות הסניפים ובעלה, שי שניר, אשר שימש כמנכ"ל החברה, יתפטר מעבודתו. "תקופת ההקפאה תנוצל להתאמת החברות למבנה העסקי החדש, במסגרתו תתמקד בחדשנות ועיצוב", נכתב בבקשה, "תוך פנייה לקהל מטרה נאמן ומפולח היטב, ללא אילוצי העיצוב אשר נדרשו שעה שהחברות הפעילו את הרשת הרחבה".
דקל הסבירה את הגורם המכריע לחובות בניסיון לגדול ולהתפתח, אולי מעבר ליכולותיו של המותג. "אני מרגישה שהעסק גדל מעבר לפרופורציות שלו", אמרה אז ל-Xnet. "מעצב לא יכול לגדול מעבר לפרופורציות שלו כי הוא המעצב, לכן מה שגדל זה השיווק והקמת החנויות".
בכתב הבקשה שהוגש אז לבית המשפט אף הוסיפה דקל כי חלק בלתי מבוטל במצב אליו נקלעה קשור לתחרות בין הרשתות וההתעקשות שלה לייצר מוצר כחול-לבן ולא במזרח אסיה. בית המשפט נעתר לבקשתה של דקל תוך שהשופט המחוזי בתל אביב, איתן בורנשטיין, מוציא צו הקפאת הליכים לשתי החברות שבבעלות מעצבת האופנה סיגל דקל (סיגל דקל וחברת הבת אוקרה ש.א.ס).
למרות הקשיים הידועים, ובניגוד לשקט שעליו שמרה בשנים האחרונות מול תקשורת האופנה, דווקא בחודשים האחרונים חזרה המעצבת אל אור הזרקורים ואף השיקה קולקציית בגדים ואביזרים לחורף האחרון. היא סיכמה את האירוע בהצהרה כי היא מתעתדת לחזור למקורות ולעבודה בסגנון בוטיקי. "אני לא חושבת שאני צריכה לבוא ולהרים כאן דגלים של אכלו לי-שתו לי", אמרה בראיון חושפני לשוש מולא במוסף "7 ימים". "עשיתי טעויות עסקיות ואני לוקחת עליהן את האחריות". עם זאת, דקל אמרה בראיון שהיא תולה לא מעט מהאשמה במצבה של התעשייה המקומית ככלל ושלה בפרט, בהתנהלות הלא תומכת של המדינה והממשלה.
אמש, כאמור, התברר כי תוכנית ההבראה שאושרה על ידי בית המשפט לא סיפקה מזור למצוקות המותג, שהלך ושקע בחובות כאשר הוא מותיר את ימי הזוהר בהם גלגל מחזור מכירות כולל של למעלה מ-15 מיליון שקל מאחוריו. בעקבות פסיקתה של הנאמנה שמונתה לתיקה של דקל על ידי בית המשפט בחודש אוקטובר האחרון, עורכת הדין דורית לוי טילר, נסגרו כל חנויות הרשת ומשרדי החברה.
"העסק עבר מהקפאה להליך של פירוק, אך מדובר בפירוק פעיל", מאשרת היום עו"ד לוי טילר בראיון ל-Xnet. "זה אומר שאנחנו לא סוגרים, אלא מחפשים רוכש. יש כבר שני מתעניינים ברכישת העסק, ובימים הקרובים נצא גם עם מודעות בעיתונים. עד שיימצא הרוכש, ייתכן ותהיה פתיחה חלקית של החנויות, שלעת עתה נותרות סגורות". ההחלטה להשאיר את העסק במעמד של פירוק פעיל פועלת לטובתה של דקל, שכן עסק מכירות עובד, בניגוד לעסק שנסגר לגמרי וכל שנותר ממנו הוא שם מותג, הוא אטרקטיבי יותר עבור רוכשים פוטנציאליים.
מבוגרת שנקר מבטיחה לרשת של 15 סניפים
דקל, 45, גדלה בנווה מונוסון וסיימה את לימודיה במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר בשנת 1998 עם קולקציה נזירית שהפכה לסנסציה וסימנה קול חדש באופנה המקומית. "אני לא יכולה להגיב על עניינים עסקיים או כלכליים, אני עובדת במוסד אקדמי ומכינה מעצבים לעבודת עיצוב", אמרה היום ל-Xnet לאה פרץ, ראש המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר. "לא היינו קרובות במיוחד בשנים האחרונות, ואני לא יודעת מה בדיוק עבר עליה, אבל אין ספק שזה צובט את הלב. זה תהליך שקורה היום בכל העולם – רשתות אופנה מהירה בולעות את המעצבים שלא יכולים להציע תחרות ראויה. היא בחורה אמיצה ומוכשרת, וזה בהחלט יום עצוב".
לאחר סיום הלימודים יצאה דקל לסטאז' בבית האופנה של קרולינה הררה בניו יורק, אך במהרה חזרה לישראל והקימה מותג הנושא את שמה, שהפך לפופולארי ומתוקשר, ואף היווה לחלוץ לסצנת המעצבים הצעירים שהתפתחה בארץ בסוף שנות ה-90. הבוטיק שפתחה בתחילת שנות ה-2000 בנווה צדק בתל אביב הפך למוקד עלייה לרגל, כשדקל ממלאת הצורך העז באותם שנים לעיצוב צעיר ומקורי.
בימי הזוהר של המותג התרחבה דקל ל-15 סניפים, הקימה מערך ייצוא נרחב לחו"ל ואף פתחה חנות בשכונת סוהו בניו יורק, שנסגרה במהרה. העיצובים שלה התאפיינו בקווים מחויטים ונקיים, גזרות מובנות ומראה סגפני, עוטף ונזירי לנשים בשלות שאינן קורבנות אופנה. עם השנים והצמיחה, התרחק כתב היד שלה מעט מה-DNA הבסיסי שהיה מזוהה עמה, והפך למסחרי ונגיש יותר עבור הקהל הרחב. בדיעבד יכול להיות כי דווקא הבחירה הזו הגדילה את הקשיים, שכן המעבר ממותג בוטיקי לרשת אופנה נטרל את יתרונה כמעצבת והציב אותה בתחרות מול רשתות בינלאומיות גדולות וזולות יותר.
מלבד פעילותה בתחום האופנה, דקל היתה גם מחלוצות השימוש המושכל ברשת החברתית פייסבוק, שבה פעלה על מנת לשמור על קשר עם קהל הלקוחות הרחב של המותג. בעמוד שלה, שזכה בלמעלה מ-40 אלף עוקבים, היתה מעלה, בין היתר, צילום יומי של עצמה בבגדים שעיצבה. גם הקטלוגים של המעצבת, אותם יצרה יחד עם הצלם עדו לביא, נחשבו למקוריים במיוחד וייחדו אותה בנוף המקומי. באחד הקטלוגים הפכה את הדוגמניות לבובות ובאחר צילמה את סבתה בת ה-93, הרבה לפני ששילוב נשים אמיתיות או מבוגרות הפך לטרנד בעולם האופנה.
ביוני 2003 נקלע המותג למצוקה זמנית בעקבות שריפה בסטודיו של המעצבת בבית מרכזים, אשר השמידה גם את הקולקציה שעמדה להציג. עם זאת, דקל התגברה על האובדן ושמרה על מעמדה כמעצבת בולטת וחזקה. בתחילת העשור הנוכחי הופיעו סימניו הראשונים של המשבר הגדול, כאשר השילוב בין הוויתור על כתב ידה המקורי לטובת קולקציה מסחריות יותר, חוסר היכולת להתבלט על רקע הרשתות הבינלאומיות שנחתו בארץ וההתרחבות המתמשכת של המותג נתנו את אותותיהם. גם מערכת היחסים של המעצבת עם כלי התקשורת הלכה והתדרדרה, כאשר בתגובה לביקורות לא חיוביות הוציאה דקל קולקציה בשם "לא בובה של אף אחד" ובהמשך שמרה על שתיקה והתרחקה מסיקור – מה שיצר גם ירידה במודעות של הציבור הישראלי אל המותג.
בשנת 2009, הרבה לפני שנודע על מצוקתה של הרשת, התייחסה דקל – אשר הקימה את המותג במו ידיה וכספה – לחששות שלה לגבי עתידו. "אני לא ישנתי לילות בגלל מועקות נוראיות סביב כסף, כי כל העסק זה אני", אמרה בראיון שנשמע היום כמעט נבואי. "אני חתומה על הכול, זה מפחיד ברמות. אם מחר אחמדינג'אד זורק לכאן פצצה, אני מפסידה את החיים שלי, העתיד של הילדות שלי. זה פחד קיומי".
הידיעה על המעבר לפירוק פעיל תפסה בהפתעה גם לא מעט קולגות וחברים קרובים של דקל. "את רצינית? לא שמעתי על זה כלום, אני בשוק", אמרה ל-Xnet חברתה הקרובה של דקל, המעצבת נעמה חסין.
"בהחלט תחושות מחורבנות היום", אומר מעצב האופנה רונן חן, "סיגל חברה ומעצבת מוכשרת, זה מצער ומראה על שבריריות המציאות של מעצבים בישראל היום. אני לא יכול לשים את האצבע במדויק על הסיבות, אני לא יודע אם זה קשור בהכרח לאיבוד כיוון או למשהו מסוים. זה טבעי שאנשים רוצים לגדול והמציאות מקשה. אני עובד עבודת פרך, ואני ממש לא מרגיש חסין בעצמי. אני זוכר שכשנתנו לסיגל ארכה מבית המשפט הייתי מאוד אופטימי, אבל עכשיו כשזה הסוף, זה בהחלט מדליק נורות אדומות לעשות גם אצלי בדק בית".
"היא עוד תשוב, היא עוד תשוב", פצח בשיר מוטי רייף, מפיק שבוע האופנה גינדי תל אביב שהתקיים בחודש מרץ, ואשר בו היתה אמורה דקל להציג עד שביטלה את השתתפותה ברגע האחרון. "סיגל דקל לעולם תישאר פה, זה לא משנה אם יקראו למותג שלה סיגל דקל או סיגל די, או לא משנה מה, היא כל כך מוכשרת וזו בסך הכול תקופה קשה. ראיתי כל כך הרבה מותגים קמים ונופלים כאן, זו התעשייה, יש עליות וירידות".
סיגל דקל סירבה להגיב לכתבה.
