"את חייבת לרשום את הבת שלך לתחרות מלכת היופי", כך אמרה כתבת "לאשה" לאילנה ממן (46) כאשר הגיעה לראיין אותה למגזין. שנתיים עברו מאז, ומאשה אנונימית עם סיפור חיים מרתק, הפכה אילנה לאם הגאה של מלכת היופי החדשה של ישראל. בראיונות עם מור ממן, המלכה הטריה, היא סיפרה על ההתמודדות עם המצב הבריאותי הרגיש של האם. לכן בחרנו להביא לכם שוב את סיפורה כפי שהתפרסם ב"לאשה".  

 

>> לעוד כתבות בערוץ אנשים, לחצו כאן

 

יום שבת, 7 בנובמבר,2009‬ היה היום שבו השתנו חייה של אילנה ממן. היא נפלה לאחור במהלך אימון כושר שגרתי, איבדה את ההכרה, ומרגע שפקחה את עיניה לא זכרה דבר - לא את שמה, לא את זהותו של בעלה שעמד לצד מיטתה ואפילו לא את שלושת ילדיה.

 

במהלך השנים זיכרון העבר לא שב אליה, אך בנחישות עזה הצליחה לבנות הכול מהתחלה. היא למדה את סיפור חייה וליקטה זיכרונות של אנשים אחרים מהיום שבו נולדה ועד לרגע שבו התעוררה במחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים.

 

"זה לא פשוט להבין איך חיים שלמים של אישה בגילי נמחקו ברגע", היא אומרת. "אני מרגישה כאילו משהו במחשב הגדול של אלוהים לחץ פקודת 'מחק' על התיקייה שנקראת אילנה ממן, ואני נשארתי עם תיקייה ריקה והייתי צריכה לשוב ולמלא אותה".

 

הרגע הראשון שהיא זוכרת מחייה החדשים הוא הרגע שבו התעוררה במיטה בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע. מסביבה עמדו אנשים בחלוקים לבנים ולצד מיטתה ניצב גבר זר שבכה וליטף לה את הראש. אלא שהיא לא הבינה דבר. כל מה שרצתה זה להקיא ואחר כך להמשיך בשינה. כאשר פקחה את עיניה כמה שעות אחר כך, עמד לצד מיטתה ראש המרפאה לנוירופסיכיאטריה, הד"ר הדר שלו, האיש שיהפוך עם הזמן למלאך השומר עליה.

 

"הוא שאל אותי אם אני יודעת מי האיש הזה שעומד לצד המיטה שלי, ואני עניתי לו שזה כנראה חבר ובלבי חשבתי 'לעזאזל, מי זה בכלל ומה אני עושה כאן‭.'‬ אחר כך הוא שאל אם אני עוסקת בספורט, ואני השבתי 'מה פתאום, בחיים לא עשיתי ספורט‭.'‬ בדיעבד התברר לי שנהגתי ללכת לפחות ארבע פעמים בשבוע לאימון כושר. היום, אגב, אין לי שום כמיהה לספורט‭."‬

 

זכרת מה שמך?

"הרופא שאל איך קוראים לי. הרגשתי חוסר אונים. בהיגיון הבנתי שיש לי שם, רק שלא זכרתי מהו. זה היה רגע מפחיד, משתק ממש. אחר כך הוא ביקש שאצייר שעון, אבל לא ידעתי. כשהוא ביקש ממני לכתוב משפט קצר, חוסר האונים הפך לייאוש של ממש. אני זוכרת שבראש עברה לי המחשבה שזה פשוט מאוד לכתוב, אבל הפקודה לא עברה מהמוח ליד. בסוף הצלחתי לכתוב משהו בכתב מגומגם של ילד בכיתה א‭.'‬ שמחתי שלפחות זה הצליח לי‭."‬

 

וכשהגיעו הילדים, משהו זז בזיכרון?

"כלום. הילדים הגיעו, והגבר הזר, כבר הסבירו לי שהוא בעלי מארק, סיפר לי שזו הבת שלנו מור ואלו הבנים אייל ואביב. מסביב היו עוד הרבה אנשים, ואני ישבתי במיטה כמו זומבי, לא הבנתי מי הם בכלל ומה הם רוצים ממני. לא זכרתי כלום. סיפרו לי שהנשים שעומדות ליד המיטה הן האחיות שלי, אז שאלתי אותן איפה אמא ואבא ולמה הם לא מגיעים לבקר אותי‭."‬

 

זכרת את הורייך?

"היה לי ברור בהיגיון שאמורים להיות לי אמא ואבא. אחיותיי סיפרו שאבא נפטר לפני הרבה מאוד שנים ושאמא חולה באלצהיימר. אני עצמי לא זכרתי בכלל מי הם הוריי, בני כמה הם ומה מצבם.

 

"אחד הדברים הראשונים שעשיתי כששוחררתי מבית החולים היה ללכת לפגוש את אמא שלי. אמרתי לעצמי שאולי מפגש איתה יחזיר לי משהו מהזיכרון שאבד, אולי היא תוכל להזכיר לי משהו, אולי איזה רגש יתעורר. בפועל ישבנו אחת מול השנייה - אמא ובת שלא זוכרות דבר. זה היה רגע קורע לב. שנה וחצי אחרי זה אמא נפטרה. צעדתי במסע ההלוויה שלה בתחושת פספוס אדירה, שאני נפרדת מהאדם הכי משמעותי בחיי בידיעה שאין לי שום זיכרון ממנה‭."‬

 

חזרתי הביתה, למקום זר

 

מה אמרו לך הרופאים?

"הם סיפרו שבמהלך אימון אירובי ביקשו מאיתנו לגשת לקחת משקולות. לקחתי, ומסיבה לא ברורה החלקתי על משהו, עפתי לאחור ונחבלתי בראש. בהתחלה עוד דיברתי ואמרתי שהכול בסדר, אבל אז ההכרה שלי התערפלה ופינו אותי ל'סורוקה‭.'‬ הרופאים אמרו שאיבוד זיכרון זה מצב שעשוי לקרות לאחר חבלת ראש ושבתוך כמה שעות או כמה ימים הזיכרון יחזור אליי, ואני נאחזתי בזה‭."‬

 

אין שום טיפול שמחזיר את הזיכרון?

"אפשר לנסות היפנוזה, יש ריפוי בעיסוק או שיחות עם פסיכולוג, אבל אין שום קסם שמחזיר את הזיכרון. מהבדיקות שעשו לי אני יודעת שיש לי קטע מסוים באחד החלקים במוח שלא מגיעה אליו זרימת דם. זה, כנראה, מה שגרם לאיבוד הזיכרון. היום, חמש שנים אחרי, אני נאחזת בידיעה שהמידע שנאגר במוח במשך שנים לא נמחק ואולי יבוא יום וימצאו דרך לעורר אותו. בפועל, התחלתי מסע שלא נגמר לחיפוש הזיכרון האובד".

 

מה זה אומר?

"זה התחיל מרגע שחזרתי הביתה, כלומר למקום זר שאני לא מכירה. אני לא יודעת להסביר למה, אבל בעיני רוחי דמיינתי את הבית לבן וריק מחפצים, ופתאום הגעתי לבית עמוס בפריטים שונים, מסכות לקישוט על הקירות, מצעים צבעוניים על המיטה, ובחדר השינה יש ארון גדול עמוס בבגדים ובנעליים שטוענים שהם הבגדים שלי‭."

 

איך הגבת?

"לא יכולתי לסבול את זה. ביקשתי מבעלי שיחליף את המצעים בבית למצעים לבנים והודעתי לו שאני מסרבת ללבוש את הבגדים שבארון. כשהוא שאל מה לקנות לי במקום זה, ביקשתי שיקנה פיג'מה. רציתי רק ללכת לישון ואחר כך להתעורר מהסיוט, אבל במקום זה התעוררתי מדי לילה לתוך סיוט.

 

"לפני השינה הייתי לוקחת כדור שינה כדי להירדם, וכל לילה חזר על עצמו אותו תסריט: הייתי מתעוררת בבהלה כעבור שלוש או ארבע שעות בתחושה שמשהו טלטל חזק את הגוף שלי וזרק אותי מגובה רב עד שנחתתי על המיטה. ומרגע שהתעוררתי, לא הייתי מסוגלת לשוב ולישון‭."‬

 

ובמהלך היום?

"בחודשים הראשונים מארק נשאר צמוד אליי כל היום. היו לי עדיין השפעות פיזיות של זעזוע המוח וההליכה שלי לא הייתה יציבה. ומעל הכול, הייתי מתוסכלת ומרירה מהמצב החדש בחיי. היה בי כעס גדול מאוד כלפי בעלי והילדים. איך יכול להיות שהם חיים את החיים, הולכים לעיסוקיהם וזוכרים הכול? ומה איתי? משהו גנב לי את החיים ועכשיו אני צריכה להתחיל הכול מחדש. הייתה לי תחושה שאני אפס, לא שווה כלום.

 

"הגוף שלי רועד גם עכשיו כשאני נזכרת בתחושת המחנק הזו. כל יום שאלתי את עצמי מי אני בכלל, מה האנשים האלה רוצים ממני. זעקתי לאלוהים בבקשה לעזרה, הפכתי לאדם כועס שרק רוטן וצועק, ואת כל זה הוצאתי על הקרובים לי ביותר. הייתי נוראה ואיומה. כשאני חושבת על זה היום, אני אומרת תודה לאלוהים על כך שנתן לי את מארק והילדים המדהימים שלי, שהצליחו לשרוד את זה. אני בכלל לא בטוחה שאני במקומם הייתי יכולה לעמוד באתגר‭."

 

כמו חיה פצועה ומדממת

 

כשחלפו הימים ובני הבית הבינו שזיכרונה של אילנה לא שב אליה, החליט בעלה להכין לה קלסרים ובהם תמונות ופרטי מידע על עברה, וכך למדה איפה נולדו הילדים אייל (היום בן 26), מור (18) ואביב (16.5), בני כמה הם, מתי יצאה אצלם שן ראשונה ובאיזה שלב למדו ללכת. מהתמונות ניבטה אליה נערה יפה, וכששאלה מיהי סיפרו לה שזו היא ושבעבר אף זכתה בתחרות מלכת היופי של באר שבע.

  

איך לומדים לאהוב גבר זר וילדים שאת לא מכירה?

"זה היה תהליך ארוך ולא קל. מצד אחד, הם היו מבחינתי זרים גמורים, ומצד שני אמרו לי שאלו הם הילדים שלי ובעלי. המזל הגדול שלי זו האהבה הענקית שהם העניקו לי, כמות של נתינה ורגישות שאי אפשר להישאר אדיש אליה. מארקי לא הפסיק לרגע להאמין בי. הוא מילא אותי באהבה אינסופית גם ברגעים הכי קשים, האמין ודחף אותי קדימה, ושלושת ילדיי המתינו בסבלנות לרגע שאשוב לחייהם. הם מילאו לי את הלב, והיום אני מבקשת להיות קרובה אל אהוביי בכל רגע. אני לא רוצה לפספס אף רגע איתם, רק לזכור ולהרגיש כל חוויה‭."‬

 

את עדיין חולמת שהזיכרון ישוב אלייך?

"כמובן. אני רוצה להיזכר בילדות שלי, באהבה הראשונה, בלידות, בהתאהבות שלי בבעלי. אבל היום אני גם יודעת שהקלישאה ש'אדם שאין לו עבר אין לו גם עתיד‭,'‬ לא תופסת. העתיד תלוי בך בלבד".

 

"מדובר במצב נדיר"

 

ד"ר הדר שלו, ראש המרפאה הנוירופסיכיאטרית במרכז הרפואי האוניברסיטאי "סורקה":

 

"ההגדרה הרפואית למצב של אובדן זיכרון כמו זה שאילנה סובלת ממנו, נקרא אמנזיה מלאה והוא מתרחש במקרה של חבלת ראש או אובדן הכרה. ברוב המקרים תופעה כזו תחומה בזמן ויש לה נקודת התחלה וסיום. למשל, אנשים שמעורבים בתאונת דרכים עלולים לעתים לזכור את בוקר היום שבו התרחשה התאונה ואת הנסיעה ברכב, ואז יש להם איזה חלון זמן של חור בזיכרון, ומיד אחריו הזיכרון הבא יהיה הנסיעה לבית החולים.

 

"במקרה של אילנה מדובר במצב מורכב מאוד. ידוע שיש חבלת ראש, אבל בהדמיה (בדיקות וסיטי מוח) שערכנו לא מצאנו סיבה מספיק ברורה לתופעה של אובדן הזיכרון. האבחנה MRI הייתה שהיא סובלת מאמנזיה גלובלית, שכוללת אובדן שלם של המידע שלה על אודות עצמה ועל אודות הסובבים אותה ואובדן של אומדן הזמן. מדובר במצב נדיר, כשאדם בגיל 43 חסר עבר, חסר שייכות, ואינו מכיר את עצמו.

 

"הטיפול שניתן לאילנה הוא פסיכולוגי שיקומי, תוך הבניה ומתן טכניקות וכלים לשם שיקום יכולות קוגניטיביות כגון ריכוז, זיכרון, תכנון ואינטגרציה של מידע. מטרת הטיפול הפסיכולוגי היא לשקם את תפיסת העצמי שלה ולבנות יחד איתה תפיסה כוללת מלאה של אילנה החדשה".

 

יש סיכוי שהזיכרון יחזור אליה?

"ככל שעובר הזמן, מהסיכוי שהזיכרון יחזור ספונטנית הולך ויורד. לצערי, לרפואה אין הסבר מפורט על כך. זה לא אומר שאין הסבר, אנחנו פשוט עדיין לא יודעים מספיק טוב כיצד למצוא אותו".

_________________________________________________________________________________________________________________________________________

 

עוד באנשים:

 

  • הסוד המשפחתי של מלכת קלטות הילדים