סופרת הילדים, מיכל חזון, שחתומה עם נורית הירש על קלטות הילדים המצליחות "דיג דיג דוג" ו"פים פם פה", מוציאה את "בית הסודות", רומן ראשון למבוגרים, שיוצא לאור אחרי 20 (!) שנות כתיבה. נשמע כמו תהליך ארוך, מייגע, רובץ? ועוד איך.
>> לעוד כתבות בערוץ אנשים, לחצו כאן
"זה באמת היה נורא קשה. הספר עבר שלושה גלגולים – הוא נכתב שלוש פעמים כל פעם בקול אחר, עד שמצאתי קול שמאחד את הכל", חושפת חזון, "זה קשה נורא, מייסר ממש, אבל אני חושבת שמהרבה בחינות הזמן עשה לי טוב: קראתי, למדתי, העשרתי את עצמי.
"במתכונת הקודמת הספר עדיין לא היה מספיק מגובש: לא הייתה הוצאת ספרים אחת בארץ שלא דחתה אותו. היום אני גאה לומר שהספר מאוד מצליח. ביקורות מדהימות בכל העיתונים. תוך שלושה שבועות כל המהדורה הראשונה נגמרה... ואיזה מכתבים אני מקבלת... מרוב התרגשות אני כבר בעומק הרומן הבא".
שיפורסם בעוד 20 שנה?
"אוי לא... תחזיק לי אצבעות".
משפחה שכזאת
כדי להבין איך קורה שספר אחד נכתב במשך 20 שנה – צריך לחזור שני עשורים אחורה. סוף שנות ה-80: המוזיקה גרועה, הכריות-כתפיים באופנה, ומיכל חזון שבה משהות ממושכת בניו-יורק אל הפרובינציה הים תיכונית המכונה בית. תוך זמן קצר הכירה כאן נייס ג'ויש בוי, התחתנה ומהר מאוד הולידה בת בכורה, יעל. בקושי התרגלה לאמהות וכבר הטלטל עולמה.
"לא הבנתי על מה היא מדברת, היא אמרה 'כן, על כל בנות המשפחה הוטל כישוף'. הזדעזעתי. 'אני את אמא שלי מעולם לא הכרתי', סיפרה לי, 'היא הייתה יותר מדי יפה וכל דבר שהוא יותר מדי - זה כמו קללה'. הסיפור סיקרן אותי מאוד. בכל שבוע הייתי באה עם סבתא לבית של אחותה, ומקליטה אותן מספרות את קורות המשפחה - איך בכל דור משהו רע אחר קרה לבנות המשפחה. ההקלטות האלו הן הבסיס לספר".
איך נולד הכישוף?
"אחותה של סבתא שלי האמינה שהוטל עלינו כישוף ועין הרע – שהתבטאו בכך שלבנות המשפחה ובעיקר לבכורות אין מזל בזוגיות או בנישואים. באופן כללי כתבתי על סודות - מה קורה כששומרים סודות במשפחה לאורך דורות. מה שהניע אותי זה להנציח חיים של נשים שהתמודדו בכלים מאוד מעטים בעולם של גברים והיו צריכות לנצח עם מה שיש להן.
"רציתי לכתוב על דיכוי ואומץ ועל חיים בעולם ישן ופרימיטיבי ואיך בכל זאת אפשר לפלס דרך בעולם כזה. העובדה היא שסבתא שלי וסבא שלי בסופו של דבר התחתנו מאהבה. גם אחות של סבתא שלי התחתנה מאהבה, וזה היה נדיר אז. זאת אומרת שהיה להן אומץ להתמודד עם לחצים קשים ולנצח".
ואת ניצחת?
"למען האמת, למרות שמעולם לא שייכתי זאת לכישוף, הייתה תקופה בה חשבתי שיש לי חוסר מזל גמור ביחסים. כל מערכות היחסים שלי לא הסתיימו בטוב. אולם אני לא יחידת סגולה. כיום הדינמיקה של מערכות יחסים באופן כללי היא כזו. הן לא שורדות זמן רב. רבים מתגרשים ונפרדים.
"אני יכולה להגיד דבר אחד: אם יש כישוף או לא - זו החלטה של כל בנאדם. אני נוטה לחשוב שהחיים הם תוצאה של הבחירות שאנחנו עושים ולא של כישופים. ולא רק אני, אף אחת מבנות-הדודות שלי שחיות כיום לא מאמינה בכישוף, למרות שיש ביניהן כאלו שמאמינות במזל".
לחיות בכבוד
זמן קצר לאחר שבתה יעל אובחנה כאוטיסטית, הספר הוקפא. "עשיתי הקרבה גדולה", היא מתארת, "במצב אחר הייתי כותבת הרבה יותר, שלא לדבר על המשבר ביחסים ביני לבין האקס שלי שנוצר בעקבות המחלה. היחסים שלנו לא היו מאושרים. הייתי איתו 11 שנים ומתוכן הרוב לא היו מאושרות, סבלתי את זה כדי לא לפרק את החבילה – בשביל להחזיק משפחה – במיוחד עם ילדה כזאת. זה מאוד קשה.
כתיבה מצילה חיים
מיכל נולדה ב-1961 בשכונת "הדר יוסף" בתל אביב – מקום אותו זוכרת לטובה ("לאזור הזה יש השפעה גדולה על היצירה שלי - השכונה הייתה 'כור היתוך' שבזכותו נחשפתי למנגינות שונות וטעמים שונים שפתחו לי את הראש"). בגיל 9 עברה עם משפחתה לשכונת "נווה אביבים" – דווקא שם העניינים התחילו לחרוק.
איך את מתמודדת עם כל המעמסה הזאת?
"מה ששומר על אדם יוצר בחיים – מה ששומר לו על השפיות כשהכל מסביב מתמוטט – זו האמנות שלו. כשזה נוגע לרומנים למבוגרים הכל הרבה יותר אמיתי, הרבה יותר גדול; כשאתה נוגע ברגשות - הפחד הוא יותר פחד, האובדן הוא יותר אובדן, האושר הוא הרבה יותר אושר.
"דווקא בגלל מה שאני עוברת ביומיום – אני מרגישה שאני חייבת את זה לעצמי. להתאפס קצת. המקום שאני מרגישה בו הכי בנוח זה בספרים שלי. שם זו באמת החירות המוחלטת. שם זה באמת החופש המוחלט"._________________________________________________________________________________________________________________________________________
עוד באנשים:
- על הגלסקי: הנווד שמתכנן להציל את העולם