הדפסה
לכתבה באתר
"בשביל מה בונים פה עוד שכונה חדשה?" שואלים שלושה תלמידי י"א משועממים שמחפשים תעסוקה, שיושבים על ספסל ברחוב המרכזי של קרית גת ושומעים מאיתנו על השכונה החדשה שעלתה לאחרונה לכותרות, "כרמי גת". היא הרבה יותר גדולה משכונה, למעשה, משום שהיא עומדת לאכלס 25 אלף בני אדם. "מה הם יעשו פה?" משתוממים התלמידים, "יבואו להשתעמם איתנו? אין מה לעשות כאן, אין מקומות בילוי, רוב התושבים אחרי צבא הולכים ללמוד במכללות, עוזבים לבאר שבע, עוזבים למרכז. בשביל לבלות אנחנו נוסעים לרחובות או לראשון. כאן אין מה לעשות".
בקרית גת, בירת חבל לכיש, מתגוררים 52 אלף תושבים. היא נהנית ממיקום מצוין ומנתונים תחבורתיים טובים מאוד: בין שני כבישים ראשיים (35 ו-40) ועם תחנת רכבת הסמוכה למרכז העיר (נתון נדיר בישראל). העיר הוקמה ב-1955, וכמו ערי פיתוח נוספות היא הונחתה על קרקע בתולית וחולקה לארבעה אזורים מנותקים: מגורים, מרכז קטן, חללים ציבוריים פתוחים, ואזור תעשייה. כמו דימונה, ירוחם, מעלות, אופקים או קרית מלאכי, תכנונה המקורי היה שאפתני למדי. המדינה תיכננה להושיב כאן 60 אלף איש, יעד שלא הוגשם גם כעבור 60 שנה.
ניתוח שכונות ויישובים בערוץ האדריכלות של Xnet
> צפופה מדי: אם המושבות החדשה, פ''ת
> זו שכונה או יישוב? צור יצחק> פסגות אונו, קרית אונו
> העתיד של חדרה
> כפר סבא ירוקה באמת?
> חולון רוצה להיות ת''א. מה המחיר?
פיזור האוכלוסייה נכשל
כל היישובים במדינת ישראל קמו בהתאם לחזון שהגה דוד בן גוריון כבר ב-1935, וששולל את האפשרות שתושבי המדינה היהודית יתקבצו רק בשלוש הערים הגדולות. החזון נכשל במבחן המציאות: שיעור הישראלים שמתגוררים בשלוש הערים הגדולות לא השתנה מאז 1948 ועד היום, למרות הקמתם של מאות יישובים בכל חלקי הארץ (נתון שמופיע בבלוג של יואב לרמן).
צבי אפרת כתב בספרו "הפרויקט הישראלי" על עיירות הפיתוח, כי גם עשרות שנים לאחר שנחנכו, הן נותרו כפי שהיו – "בלא עבר, בלא הבדל, בלא הקשר (...) בכל גלגול התעמק מעמדן כ(אזור) ספר (...) אבל הזמן עשה את שלו ומזמין ספקולציה נדל"נית".
ערי פיתוח תמיד סבלו ממחסור במקומות עבודה, ומהישענות בעייתית על מפעל גדול אחד – תלות שתמיד מתבררת כמזיקה כאשר אותו מפעל נופל ("כיתן" בדימונה, "פולגת" בקרית גת וכך הלאה). "אינטל" הענקית אמנם מספקת תעסוקה ליותר מ-4,000 עובדים במפעליה בקרית גת, ו-60% מהעובדים אכן מתגוררים מדרום לצומת קסטינה, אלא שרובם העדיפו את יישובי הווילות, המושבים והקיבוצים באזור – הכל מלבד מגורים בקרית גת. תרומה לעסקים בעיר יש ויש, אך חיזוק האוכלוסייה – לא ממש. אביחי אוסדון, בן 30, יליד העיר, עובד עם נוער בסיכון. על "אינטל" הוא אומר ש"העיר הפכה מעיר של עובדי צווארון כחול במתפרות לעובדי צווארון כחול בהייטק. אין כאן מהנדסים, אלה מפעלים של עובדי יצור".
לפי אפרת, עיירות הפיתוח היו דומיננטית במהפך הפוליטי של 1977 ובמהפכה התרבותית של שנות ה-90; כעת נראה שמייעדים להן תפקיד חדש: פתרון משבר הדיור. האם המדינה משחזרת את החטא הקדמון שלה, כאשר היא בוחרת לא לחזק את קרית גת מבפנים – אלא לבנות סביבה שכונה ענקית חדשה, שרק תנציח את הבעיות של העיר הוותיקה?
עוד מרכז ביג, עוד מזרקה
מהנדס העיר, משה יצחק, מצביע על מחסור בדירות בעיר ואומר ש"יש 10,000 איש שעובדים בעיר ושאין להם איפה לגור". אלא שאנשי השיווק של "כרמי גת" יצטרכו לעמול כדי לשכנע תושבים מערים אחרות לעבור אליה. לקרית גת אין שלד עירוני. אין בה שום רחוב מסחרי פעיל. רחובותיה המרכזיים – לכיש, הקוממיות והשופטים – הם כבישים ולא רחובות תוססים. בדומה לבעיה שממנה סובלות הרבה ערים ישראליות, הרחובות הוותיקים גוססים בגלל הקמתם של מרכזים מסחריים מחוץ לאזורי המגורים, על חשבונה של העיר הישנה. הפיתוח מתמצה בעיקר במזרקות ובספסלים כחולים אקראיים שפוזרו בסמוך למעגלי תנועה; גם זו לטובה, אומרים תושבים ותיקים שאיתם דיברנו, והם שמחים על פתיחתה של בריכה עירונית חדשה.
אוסדון אומר שכן מתרחשים דברים בעיר, ושצצו כמה בתי קפה חדשים (בעיקר של רשתות), אבל בעיניו זה לא מספיק: "צריך ליצור תוכן בעיר. בני נוער מסתובבים ברחובות ושותים. העירייה צריכה לעודד הקמת מקומות בילוי, כי פאבים זה אלכוהול מפוקח". הוא אומר שבשכונות החדשות שנבנות בעיר, כמו גם בשכונת מגוריו: "שכונת הבנים", חוזרים לגור תושבים שעזבו את העיר. לדעתו השכונה החדשה, תהיה עיר חדשה, "היה עדיף אם היו מעבירים חלק מהבנייה החדשה לתוך העיר, למקומות הריקים הרבים שיש בה. גם המחירים לא זולים כל כך, צריך לזכור שהשכר הממוצע בעיר הוא 5,000 שקלים".
שר האוצר הכריז על תוכנית ישנה
בינתיים הכריז שר האוצר, יאיר לפיד, על בניית 5,987 יחידות דיור ב”כרמי גת" שתוקם מצפון לעיר, והבטיח שמחיר ממוצע של דירה יהיה 850 אלף שקלים. זאת ספק-שכונה ספק-עיר חדשה, שתשתרע על פני 3,000 דונם ותכיל ארבעה סוגי מגורים: א' – 695 אלף מ"ר של צמודי קרקע; ב' - 128 אלף מ"ר בנייה רוויה עד 5 קומות; ג' וד' - כ-300 אלף מ"ר של בנייני 12 ו-22 קומות, שחמישית מהדירות בהם יהיו קטנות (עד 75 מ"ר).
חשוב להבהיר: לפיד הכריז על יוזמה ישנה. היא נדונה בוועדות כבר 15 שנים ואושרה לפני כשנה. את השלב הראשון החלו לשווק לפני כחודש, והוא כולל 570 יחידות בבנייה רוויה ועוד 127 צמודי קרקע. מנכ"ל חברת "מינהל מגורים ישראל", מוטי פלד, שמנסה לגבש קבוצת רכישה (שתיקרא "קרית האחדות"), טוען ש-600 איש כבר הצטרפו אליה, כשליש מהם משקיעים והיתר תושבי קרית גת.
אתר האינטרנט של "כרמי גת" מדגיש את הכדאיות התחבורתית של העיר החדשה: "במרחק דקות ספורות מכביש 6, מה שמציב אותה במרחק חצי שעה מתל אביב. 40 דקות מירושלים. שלא נדבר על מסילות הרכבת שמגשרות לכל מקום בישראל". אך מהו המרחק מהבית החדש לתחנת הרכבת, ומתחנת הרכבת למקום העבודה? זו שאלה יותר רלבנטית, שאין לה מענה.
איך השכונה חדשה תתחבר לעיר הקיימת? אחד הדיונים המרכזיים בוועדות התכנון עסק בהקמת מחלפים גדולים חדשים. ואמנם, שלושה כבישים יחברו את "כרמי גת" לקרית גת, וביניהן יינטע "פארק נחל לכיש" העצום (700 דונמים, חמישית מפארק הירקון). נשמע אקולוגי וחיובי לכאורה, אלא שלקרית גת כבר יש פארק שהיה נטוש בכל הפעמים שבהן ביקרנו בו, והפארק העתידי לאו דווקא מבטיח עתיד ורוד לעיר הוותיקה.
מה אומר מתכנן העיר החדשה?
אדריכל רפי רייש, לשעבר מתכנן בכיר במשרד הפנים, מזהיר כי הפארק והכבישים ינתקו בין שני חלקי העיר – הקיים והחדש. "כשאני רואה תוכנית עם שדרה ירוקה ובסוף עיגול – זה מחרפן אותי", הוא אומר בכעס, "ואם כבר בונים את השכונה החדשה, המאמצים צריכים להיות בהזזת הכביש כדי ליצור רצף עירוני בין חלקי העיר".
מי שאחראי לתוכנית הזו הוא אדריכל רפי לרמן, והוא משוכנע שאין דרך טובה יותר. לטענתו, יש מחסור במלאי של קרקע זמינה לבנייה בתוך העיר, ופרויקטים של פינוי-בינוי מסובכים למימוש בגלל בעיית בעלויות על הקרקע. מהנדס העיר מחזק את דבריו, וטוען שבפרויקטים של פינוי-בינוי היחס הנדרש הוא לפחות 10 דירות חדשות על כל דירה שנהרסת, מה שהופך את הפרויקטים למסובכים. לרמן ויצחק שוכחים לציין את המחיר העצום של הקמת המחלפים - מאות מיליוני שקלים מתקציב משרד התחבורה – כספים שהיו יכולים להיות מנוצלים לטובת פיצויים לבעלי הקרקעות ולפיתוח העיר הקיימת.
שותפתו של רפי לרמן, האדריכלית עדנה לרמן (שהיא גם יו"ר איגוד המתכננים), דווקא התבטאה לא אחת נגד הקמת ערים חדשות. ל"גלובס" היא אמרה ש"בישראל היו לנו קצת יותר מדי הזדמנויות כאלו (לתכנן עיר חדשה, נ"ר), שנוצרו בשנות 'גלי העלייה', כשהמדיניות דחפה לביסוס האחיזה במרחב (...) בתכנון הנוכחי ברמה הארצית יש מגמה לצמצם ייסוד של ישובים חדשים, ולצמצם התפשטות של ישובים קיימים". באותו ראיון היא כינתה את התרחבותה של ראשון לציון "אסון עירוני". לא ברור כיצד הפיקה עדנה לרמן את הלקחים מ"האסון" של ראשון לציון, שהיא עיר חזקה לאין ערוך מקרית גת.
הפיתוח לא ייעצר ב"כרמי גת". על תצלום האוויר במשרדו של מהנדס העיר מסומנת שכונה נוספת, שתקום ממערב לכביש 40 על שטחים חקלאיים נוספים. "המדינה מתכננת להגדיל את העיר ל-130 אלף איש", אומר יצחק, ובמסגרת זו תוקם שכונת הענק המתוכננת בימים אלה במשרד הוותיק "יער אדריכלים".
האדריכלית ד"ר הדס שדר, מרצה בכירה בטכניון וחוקרת השיכונים הציבוריים, סבורה שכשנכנסים לבנייה כה מאסיבית "צריך לבדוק אם יש לעיר מה להציע. לכאורה 'עושים ציונות', אבל אפשר להפיל עיר עם דבר כזה, כי מעמיסים עליה". כך, למשל, התושבים החזקים עלולים לעזוב את העיר לטובת השכונות החדשות, כפי שהתרחש ברמלה-לוד לטובת מודיעין, וכפי שאיבדה באר שבע אוכלוסיות חזקות לטובת להבים ומיתר בשנות ה-80 וה-90, מה שמפורר את העיר עוד יותר.
בניית דירות חדשות היא לא כל התמונה, אומרת שדר. "אף אחד לא בוחן את איכות המרחב הציבורי. התוצאה של השיטה היא שכל סביבות המגורים נראות אותו דבר, ואז כולם רוצים לגור קרוב לתל אביב. מה שחשוב לאנשים זו בעיקר החניה".
אפשר גם אחרת: לחזק את העיר במקום לפורר
עמותת "מרחב", בשיתוף המשרד להגנת הסביבה, מכינה תוכנית להתחדשות העיר. מתוך זיהוי פוטנציאל התחדשות ותוספת דירות בתוך העיר, אפשר לחזק את מרקם הרחובות המדולדל ולהשביח את העיר למען התושבים הוותיקים. "אני מאמין שניתן להוסיף 4,000 יחידות דיור בתוך העיר בלי לפנות אף תושב (וללא צורך בפינוי-בינוי, נ"ר)", אומר האדריכל דרור גרשון, מנכ"ל העמותה. שבעה מתחמים פוטנציאליים כבר אותרו ברחובות הבאים: המלאכה, מלכי ישראל, המגדים, השופטים, הקוממיות ובני ישראל.
מהנדס העיר סבור, בניגוד לדעה המקובלת של אנשי האקדמיה, כי ניתן לקדם את כל המהלכים במקביל. הוא מציין שבנוסף לתוכנית המתחמים, מתככנים פרוגרמה לעיבוי הצירים המרכזיים שבהם ישולבו קומות מסחריות. "רחוב הקוממיות יהיה אבן גבירול של קרית גת", הוא מצהיר.
אנשי "מרחב" הכינו תוכנית לדוגמה במתחם בני ישראל-הנביאים, ששטחו 400 דונמים ובו מתגוררים 4,900 תושבים ב-2,100 יחידות דיור. ההצעה היא לצופף את רשת הרחובות, ולבנות על שטחים ריקים ולא מטופלים - מגרשי חניה ושטחים פתוחים – תוך עיבוי יחידות הדירות ל-3,300: פינוי של 244 דירות ותיקות והוספת 1,444 דירות חדשות – הוספה של 1,200 דירות נטו.
מלבד פתרון מצוקת הדיור בתוך העיר מבלי להחליש אותה, יש כאן הזדמנות לבצע לה מתיחת פנים. המצב הקיים לא מעודד: ריהוט הרחוב מנותק מהמדרכה, המדרכות רעועות, אין צל, יש הזנחה; אבל יש פוטנציאל: "הרחובות בקנה מידה אנושי, אבל חסרים בו אלמנטים שיהפכו אותו לאנושי".
מיזם עירוני נוסף הוא הקמת רשת ביתנים טכנולוגיים ברחבי העיר, בתכנון אדריכל יואב מאירי, שעליהם פורסם לראשונה ב-xnet. מדובר בשלושה סוגים של ביתנים המוצבים בעיר הישנה: ביתן קהילתי, הנותן מענה לצורכי הקהילה בסביבת המגורים; ביתן עירוני, הנותן מענה לצורכי המשתמשים והעובדים בעיר; וביתן בין-עירוני, הנותן מענה לעובדי אזור התעשייה, מבקרים ומטיילים, ובו עמדות מידע, תצוגה ומקומות התכנסות.
עלותו של כל ביתן היא כמיליון שקלים, ועד כה לא נמצא תקציב להקמתם של כולם. למעשה, רק ביתן אחד באזור התעשייה נמצא בשלבי הקמה, למרות היומרות וההבטחות הגדולות שניתנו לפני כשנתיים.
האדריכלית ד"ר טלי חתוקה, מנהלת המעבדה לעיצוב עירוני באוניברסיטת תל אביב, סבורה שהשכונה החדשה "כרמי גת" היא עובדה מוגמרת שצריך לחיות עימה, וכי מוטב לנצל את משאביה הכלכליים לטובת האזורים הוותיקים מבלי לחזור על טעויות של ערים חלשות שהפרידו בין מערכות החינוך, למשל. שדר סקפטית ביחס לאפשרות שמשאבים יועברו בין שכונות: "תושבים חזקים לא מעוניינים שהארנונה שלהם תושקע בשכונה ותיקה, והתקציבים ממשיכים לזרום לאזורים החזקים. ככה זה בכל מקום".
"השכונות הוותיקות צריכות להציע אורח חיים שאין במקום החדש", מאמינה חתוקה, שנשמעת מפוכחת כאשר היא אומרת שישראל היא מדינה פרוורית: "החלום הנוכחי הוא על בניין עם מעלית וחניה, והוא עמוק. עד שלא תהיה מחאה של תושבי השכונות, לא יהיה שינוי בתודעה". רפי לרמן לא חושב שזהו תפקידו שלו כמתכנן, אלא "תפקידה של ההנהגה המקומית, כמו בירוחם ובדימונה, לעשות שינויים בתוך העיר ולהפוך את המרכז לאטרקטיבי".
מודדים את המרחק לתל אביב
בדרכם לטפל במשבר הדיור, נראה כי השרים וראשי הערים מחמיצים את צרכיהם של התושבים באזורים הוותיקים. הם מנסים לקצר את הדרך לתל אביב, במקום לטפל בשכונות ובמרכזי הערים הקיימים, ובחיבור הערים אחת לשנייה. קשה לבוא בטענות להנהגת קריית גת, שכמו ערים נוספות זקוקה לחסדיהם ולתקציביהם של מינהל מקרקעי ישראל ומשרדי הפנים והתחבורה. רק שיהיה קשה לחזק את העיר באמצעות בניית שכונות ענק מן הצד השני של הכביש הראשי, שנראות כמו עיר חדשה. רק בנייה בה ממש, בחורים הרבים שפעורים בה כבר חמישה עשורים, יכולה לחזק אותה באמת.
שורה תחתונה: קרית גת לאן
- חוזקות – קירבה לרכבת. קו גז שעובר בעיר ומאפשר למפעלים לצרוך אנרגיה באמצעות גז ולצמצם עלויות. עיר קטנה, אין הרבה בעלי עניין ויותר קל לקדם מהלכים. אוכלוסייה מגוונת ונעדרת מתחים חברתיים. אזור תעשייה שמנוהל באופן מוצלח, בראשותה של "אינטל".
- חולשות – מעמד סוציו-אקונומי נמוך (4 מתוך 10), תדמית של עיר חלשה, צעירים שמפקפקים בהצלחתה, עיר מזדקנת. מנותקת מכל המטרופולינים – ירושלים, תל אביב ובאר שבע. השטחים מסביב לרכבת לא מפותחים דיים. אין רחוב מסחרי ראשי, מרכז העיר מיושן ולא עבר חידוש עשרות שנים. אין די דירות חדשות בתוך העיר, הדירות החדשות כולן מאותו סוג – צמודי קרקע או דירות גדולות. אזור התעשייה מתפקד כמרחב אוטונומי.
- הזדמנויות – הרבה שטחים פנויים שאפשר לבנות עליהם בתוך העיר וגם באזור התעשייה. שלושה צירי תנועה מרכזיים ניתנים לעיבוי בקלות יחסית, במסחר ובבינוי. המדינה מעניקה מענקים ותקציבים לעיר. אזור עם שטחים פתוחים רבים בגבולותיו ואזורי עתיקות, שניתנים לפיתוח תיירותי.
- איומים – תחנת כוח עתידית. נמצאת בקרבת הגבול העתידי עם המדינה הפלסטינית. הקמת השכונות החדשות, ללא פיתוח ובנייה מקבילה בתוך העיר, עלולה לפורר את הגרעין ההיסטורי של העיר. כבישים ראשיים חותכים את העיר ומפרידים בינה לבין המרחבים הפתוחים ובין השכונות העתידיות, כשהתכנון העתידי לא מייצר רצף בנוי.
