הדפסה
לכתבה באתר
"אם תשאלי את הבאר שבעים מה היה הופך את העיר למושלמת במלה אחת, כולם היו אומרים לך 'ים'", אומר ראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ', שזה עתה נבחר לקדנציה שנייה ברוב מוחץ (92% מהקולות). החזון שלו ליצירת "ים" בלב המדבר המאובק מתורגם לתנופת מים ואור: עשרות מזרקות, מעגלי תנועה מוארים, שלטים מנצנצים בכל צבעי הקשת, גשרים מסנוורים וסלעים מוארים – כל מה שיכול להסוות את המציאות האביכה של בירת הנגב.
הכניסה לשכונת הווילות פלח 7: ביקור חייזרים?
דנילוביץ' החל בתנופת העשייה הצבעונית והמימית אחרי שנבחר לראשות העיר לפני חמש שנים. הוא החליט על מהפך: במקום עיר של אדריכלות ברוטליסטית שנעשתה ממניעים נאצלים אך לא עמדה במבחן השנים, להעניק לעיר מלבושים נוצצים. מים זקופים ואורות בצבעים עליזים מסוגלים, לשיטתו של דנילוביץ', לטשטש את העובדה שמדובר בעיר חמה שמכוסה בשכבת חול ואבק בחלק ניכר מימות השנה. "רציתי להפוך את העיר לנווה מדבר חי ותוסס", הוא מדגיש, ומפרט את חיבתו לשמפניה של הטבע: "מים זה דבר נפלא שמעניק רעננות, ובמיוחד כשמשלבים אותם עם צבעוניות. זה יוצר שינוי מאוד דרמטי".
באר שבע בערוץ האדריכלות של Xnet
>> לגור בתוך ניסוי: מה שווה הברוטליזם במבחן הזמן
>> הגרנד קניון: המפלצת שתחסל את העיר? >> פארק קרסו למדע: שימור מוצלח בעיר העתיקה >> מרכז היום למוגבלים בשכונה י''א
המזרקה הענקית מאחורי בניין העירייה:
הקונספט: תכנון בעזרת מים
כדי להגשים את רעיונותיו של ראש העירייה, הוטל על משרד אדריכלות הנוף "מוריה סקלי" לגבש תוכנית אסטרטגית. העקרונות המנחים היו יצירת ייחודיות בשכונות המגורים, קידום אזורי עסקים ומרכזים מסחריים, שילוב אזורי פיתוח חדשים עם אזורים ישנים, ועירוב שימושים של מסחר ומגורים. אדריכלית העיר, יוספה דברה, מסבירה שקבלת ההחלטות מושפעת מצרכי הפיתוח של העיר: "אם מוקם קניון חדש, אנחנו חייבים להתייחס לסביבה שלו. הצירים המרכזיים בעיר חשובים, וגם העיר העתיקה. יש שילוב בין צרכי השטח לבין המטרות האסטרטגיות, שהן קידום הקונספט של העיר - תכנון בעזרת מים".
דנילוביץ' עצמו החליט לסייר בשתי ערים אמריקאית צחיחות, פיניקס וסאן אנטוניו, כדי לשאוב השראה בנוגע לרענון מרחב עירוני לוהט. מה הוא למד מהן? "התחלנו, כמו שם, בלפזר נקודות של מים ופינות חמד במהלכים שלא נעשו באופן אקראי", הוא מסביר. "זה יכול להיות סילוני מים, מפלים, מים מן הסלע". לטענתו, התושבים מעניקים גיבוי מלא לפכפוך המים המוארים: "כשתושב רואה ירוק, אור ומים בעין, זה עושה לו טוב. זה מעניק תחושה של גאוות יחידה".
איך מוציאים אנשים מהקניון
לבירת הנגב אין כיכר מרכזית כמו כיכר רבין בתל אביב, כיכר ציון בירושלים או קניון ערים בכפר סבא.
דנילוביץ' מודע לכך, ומאמין שהכיכרות - חלקן חדשות וחלקן משופצות - שהוכשרו בארבע נקודות לאורך הרחוב הראשי (רגר) יצליחו למשוך את הציבור לבלות בהן, מבלי לברוח אוטומטית לטלוויזיה בבית או לקניון הממוזג. מדובר ברחבת הקונסרבטוריון, במזרקה ב"חוף באר שבע" שנמצאת ממול, בגן שפריר שמאחורי בניין העירייה (בצד השלישי של אותו צומת) ובכיכר החדשה של התחנה המרכזית המשופצת.
תנופת הפיתוח האסתטי מתחלקת, באופן גס, לשלוש קבוצות: מזרקות ואלמנטי מים שמלווים מעגלי תנועה וכבישים, פרויקטים שמשפרים את המרחב הציבורי (כגון כיכרות, רחבות ושטחים ירוקים פתוחים); ואייקונים מפונפנים כמו "מתחם הקטר" בתחנת הרכבת הטורקית וה"אמפי-פארק" על גדות נחל באר שבע.
עם כאלה אורות, לא צריך סמים
מעגלי התנועה, המוארים בהתלהבות מוגזמת על גבול הסכנה לחולי אפילפסיה, הם פריט חובה בכל שכונה מבחינת ראש העירייה, וכל פריט כזה מנסה להיות יצירתי יותר, מה שהופך את הביקור הלילי בבאר שבע לחוויה פסיכדלית שעוד תיכנס למדריכי "לונלי פלאנט": המזרקה בשכונת נחל עשן עוצבה בהשראת נבל; מפל פסיפס מפכה במפגש הרחובות שדרות יוהנה ז'בוטינסקי ורחוב חטיבה 8 בכניסה לנווה זאב; במפל "צבעי הקשת" בכיכר מונטריאול, בכניסה לשכונת רמות, קשת הצבעים רצה מסביב למעגל התנועה ולא מחמיצה אף גוון זרחני; ובכיכר Jnf, לצד טיילת אימבר שבשולי העיר העתיקה, יש "מזרקת אבנים". יש מזרקות שמכריזות על הכניסה למבנה ציבורי סמוך, כמו זו שהוצבה בכניסה למכללת סמי שמעון בשכונה א', או "מזרקת כדור הארץ" שבמרכזה גלובס ענקי בכניסה האחורית לבית החולים "סורוקה". ועוד לא הזכרנו את כיכר ה"כפיר" וכיכר הטנק, תרומתו הצבאית של ראש העירייה הקודם, יעקב טרנר, לאישיות החדשה שהוגדרה לבאר שבע.
סטופ כדור הארץ: הכניסה האחורית ל''סורוקה''
יש גם תאורה שמשמשת חלק אינטגרלי מפרויקט ציבורי. האמפי-פארק (שהוא אגב תיאטרון ולא אמפיתיאטרון, משום שהטריבונות אינן משלימות עיגול מלא) הוא מתחם המופעים החדש והענקי של העיר, עם 12 אלף מקומות ישיבה ושטח כולל של 104 דונם, והוא נראה למרחוק הודות לאלמנט התאורה שמתרומם מעל הבמה ושמזכיר (כדי לא לטעון שהוא מעתיק בבוטות) את גשרי המיתרים של האדריכל הספרדי סנטיאגו קלטראווה. שניים מפורסמים כאלה נמצאים בישראל – האחד בכניסה לירושלים, והשני מעל בית החולים בילינסון בפתח תקווה.
גם "מתחם הקטר", הוורסיה הדרומית למתחמי התחנה של ירושלים ותל אביב, שם הוצב קטר טורקי שמספרו 70414 לצד תחנת הרכבת ההיסטורית המשוחזרת, כבר מואר מכל כיוון אפשרי. נקודת הציון החדשה, שנמצאת על דרך טוביהו שחוצה את העיר ממזרח למערב, תכלול בית קפה, מוזיאון ופארק.
מה כאן שינוי אמיתי ומה יחצנות
מרחב ציבורי משמעותי שנחנך לאחרונה הוא כיכר התחנה המרכזית ותחנת הרכבת, שנועדה לסתום את החור השחור בין קריית הממשלה ואזור העירייה לבין מרכז התחבורה של העיר – תחנת האוטובוס המרכזית ותחנת הרכבת הראשית. הכיכר מורכבת מ"חדרים" המיועדים לשהייה, למנוחה או לפעילות ספורטיבית. במרחב משולבים אלמנטי תאורה תלויים במזרקה וכאלה שנטמנו בקרקע.
שדרות רגר עוברות "תהליך התחדשות" מיוחצן, בזמן שהעבודות ההנדסיות שמתבצעות לאורכן לא מסתיימות כבר שנים רבות וגורמות סכנה לנהגים ולהולכי רגל, בלי כל סיבה נראית לעין. בשנה האחרונה הן זכו לאלמנט מעוצב שנקרא city park, המכונה ביחצ"נית "חוף באר שבע" (בהשראת החוף המלאכותי שמוקם בקיץ על גדות נהר הסן בפריז). במציאות, מדובר בנקודה נחמדה בסגנון נמל תל אביב, עם סילוני מים שמתיזים מהקרקע על הילדים הצוהלים, ספסל ארוך ומוצל היטב – ושוב האורות הצבעוניים שאי-אפשר להחמיץ.
לא כולם ממהרים לקפוץ למים מרוב התלהבות. דני בלר, עיתונאי ותיק, טוען שמדובר במהלך של יחסי ציבור: "המזרקות הן לא חזות הכול. שמו מזרקות, כשמסביב חלק מהשכונות נראות כמו עזה. המזרקות יוצרות אשליה". אדריכלית העיר מציינת כי העירייה מודעת לבעיות הקשות בשכונות ופועלת בנושא, בהתאם לתוכנית אב שנועדה לשקם אותן.
איך נראה גן יוני נתניהו בשכונה ד':
התחזוקה תתגבר על ההזנחה?
השאלה על חשבון המים של עיריית באר שבע מתעוררת באופן טבעי, כשמביטים במים המתיזים בחום של סוף נובמבר 2013. ידוע שמערכות המים של המזרקות ממחזרות את עצמן, אך האידוי המואץ בחום המדברי משמעותו בזבוז מים ניכר.
מזרקה בשכונה ט', ליד בית החייל:
המאמץ התכנוני ניכר, אך בסיור שערכנו השבוע בשכונות ברחבי העיר, ניכר שהמזרקות זקוקות למאמץ לוגיסטי מיוחד - ולא תמיד הן מקבלות אותו. כבר עכשיו לא כולן פועלות, חלקן פועלות רק לפרקים, וכשחושבים על רמת התחזוקה בישראל העתיד אינו מזהיר כמו האורות בלילה של באר שבע. בעירייה מתנצלים ומסבירים שהתחזוקה של שלל מיצגי המים סובבת סביב השעון. לצורך כך הקצתה העירייה מחלקה מיוחדת, שאחראית לתחזוקה, לתפעול ולפיקוח על קבלני הנדסת המים.
לכל מיצג מים יש בקרים אלקטרוניים שמאפשרים שליטה מרחוק, ממרכז בקרה ושליטה שמפקח על כל המזרקות בעיר. כל מיצגי המים מצולמים 24 שעות ביממה, ובהתאם למזג האוויר יודע מרכז השליטה כיצד לכייל, לכוון ולהפעיל את מופעי המים. המזרקות דורשות תהליך לא פוסק של איטום, החלפות קווי מים וטיפול בחדרי מים, ותחזוקה של מערכות ההכלרה.
האתגר: להפוך את באר שבע לעיר
30 אלף מתושבי העיר הם סטודנטים, ואחת הבעיות של העיר היא שחלק ניכר מהם ממהרים לעזוב עם סיום לימודיהם. העיר התפזרה בעשרות השנים האחרונות לכל עבר מבחינה גיאוגרפית, והיא לא הצליחה לשקם את המרכז שלה כדי לייצר תחושה של עיר אמיתית - כמו פיניקס, למשל, שאותה מנסים לחקות בתחום המים. המאמץ הנוכחי יצליח להשאיר את הסטודנטים? דנילוביץ' מאמין שכן: "המדינה רוצה שנמשיך לבנות שכונות חדשות, אבל אנחנו מבינים שצריך לשקם את מרכז העיר ולהוסיף קומות, להפוך את רגר לשדרה מרכזית, להגביה אותה ולהפוך אותה למסחרית".
דנילוביץ' רוצה שהעיר תהפוך לנווה מדבר והוא מתעקש שזה אכן יקרה: "יהיו בבאר שבע עוד עשרות, אם לא מאות, אלמנטים של מים, מזרקות ואגמים, עם אגם בשטח של 90 דונם שיקום בנחל באר שבע. זו רק ההתחלה".
אדריכלים ומתכננים
- מתחם הקטר: איל זיו אדריכלים
- פיתוח נוף מול הגרנד קניון: אריאל סדרה
- אמפי פארק: גדעון שריג
- מזרקה בנחל עשן: ליואי דבוררייסקי אדריכלים
- מזרקה ברמות וליד מכללת סמי שמעון: אמירה ברמן
- גן שפריר: יעקב כהן
- מזרקת אבנים: נחמיה ארי – ירון ארי תכנון נוף
- גשר הצינורות: רמי מרש אדריכלים
- מזרקת יוהנה ז'בוטינסקי: מוריה סקלי
- תחנה מרכזית, כניסה לעיר, שילוט כניסה לעיר וסיטי פארק: אסיף ברמן נועה ברוט אדריכלי נוף בשיתוף שרה גנזל ארכיטקטית (לשעבר קוטוק גנזל ברמן ארכיטקטים)
