"בלילה של 24 באפריל 1997 נסענו בעלי ואני עם זוג חברים, אורחים מחו"ל, ליד הטיילת של תל אביב, סמוך לים. עמדנו להחזיר אותם למלון 'דן'‬ שם השתכנו, ולחזור הביתה לאחר מכן. כשהיינו לא הרחק מבניין האופרה הישן, בדיוק בשעה 11 וחצי בלילה, ראינו לפתע אוטובוס פוגע באדם. האיש ממש עף באוויר מול עינינו, ונחת על הכביש.

 

>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק

 

"עצרנו בו במקום, וכאזרחים טובים רצנו למקום התאונה. בעלי דיבר עם נהג האוטובוס, שהיה המום ומבוהל מאוד, ועזר לו להזעיק עזרה, ואילו אני, שעברתי בעבר קורס החייאה, ניגשתי אל הפצוע.

 

"גשם חזק ירד באותו לילה. הפצוע שכב על הכביש הרטוב, צדו השמאלי של ראשו מדמם, גופו קר כקרח, עיניו מגולגלות לאחור, וכבר קשה היה לחוש בדופק שלו.

 

"אמי המנוחה, שהייתה אחות במקצועה ושירתה ב'הגנה'‬ לימדה אותי לא לפחד מדם. ממנה גם למדתי כיצד לטפל באנשים פצועים. ידעתי כי עיניים 'הפוכות' מסמנות אפשרות של פגיעה מוחית, וכשאדם נמצא בלי הכרה, כל שנייה חשובה להצלת חייו.

 

"לחצתי ועיסיתי את ריאותיו, אך הוא לא הגיב. המשכתי בתהליך ההחייאה, אבל כשראיתי שהוא עדיין לא מגיב, לא הייתה לי ברירה והתחלתי להנשים אותו מפה לפה. זו הייתה הפעם הראשונה שהחיים העמידו אותי למבחן כזה.

 

"לפחות ארבעים אנשים עמדו סביבי, ואף אחד לא הבין מה אני עושה. אני זוכרת שבקהל היה גם רופא, אבל לא נתתי לו להתקרב. רק צעקתי שלא יזיזו את הפצוע. כל הזמן הזה המשכתי להחיות אותו. הרגשתי כאילו מישהו מלמעלה מנחה אותי.

 

"אחרי כעשר דקות הוא גנח לפתע, פלט צליל עמום, ועיניו התגלגלו בחזרה למקומן. האיש, שנראה בר-מינן דקה קודם, ממש קם לתחייה לנגד עיניי.

 

"הסתכלתי, וראיתי שמדובר בבחור צעיר, שחום עור, שנראה לא ישראלי. ניסיתי לדובב אותו, אבל הוא לא ענה ואני הנחתי שאינו דובר עברית. אמרתי לו באנגלית 'אל תדאג, מיד תגיע עזרה'‬ וראיתי שהוא מתחיל להבין. אחר כך שאלתי אותו באנגלית איך קוראים לו, והפעם הוא הגיב ואמר: פרננדו. אולי אמר גם איגלז, שזה שם משפחה, אבל אני לא בטוחה. הוא הוסיף עוד: 'איי אם פרום צ'ילה' (אני מצ'ילה).

 

"עשרים דקות אחרי תחילת האירוע הגיע סוף סוף האמבולנס. ביקשתי מהחובשים להרים את הפצוע בזהירות, בגלל המכה שחטף בראש. כשהעלו אותו לאלונקה והוא התחיל לצאת קצת מההלם, שמעתי אותו פתאום זועק אליי 'דונט ליב מי' (אל תעזבי אותי). זה היה קורע לב כל כך. עניתי לו שלא ידאג, אמרתי לו שהוא בדרך לבית החולים, והבטחתי לברר מה שלומו ולהיות איתו בקשר.

 

"אחרי שהאיש פונה לבית החולים 'איכילוב' שבתי הביתה, שמלתי היפה ספוגה בדם, ובקושי הצלחתי לעצום עין. יש לי חמישה ילדים. הבכור היה אז ביחידת חילוץ בצבא והשני הוא מדריך טיפוס, גלישה וחילוץ. שניהם עודדו אותי והזכירו לי שזכיתי להציל חיי אדם, שזה לא משהו שקורה לכל אחד.

 

"למחרת התקשרתי לבית החולים וביקשתי לברר פרטים על הפצוע. שמעתי ש'פלוני 'אלמוני'‬ כך הם כינו אותו, ברח מבית החולים לפנות בוקר. הוא אמנם הגיע עם האמבולנס ואף קיבל טיפול רפואי, אבל לא אמר את שמו וכנראה שלא היו לו תעודות. בבוקר, בעת ביקור הרופאים, הוא נעלם.

 

"הייתי המומה. הבנתי שמדובר בשוהה בלתי חוקי, אבל רציתי לבדוק מה עלה בגורלו. מצד אחד ידעתי היטב שאם לא הייתי שם לצדו באותו לילה, הוא היה מת על הכביש הרטוב בטיילת של תל אביב. מצד שני, אמרתי לעצמי שיש פה גם סימן של ברכה. אם היה לו כוח לקום ולברוח, סימן שהוא חי ומרגיש טוב יותר. זה שימח אותי.

 

"כתבתי מכתבים להנהלת חברת האוטובוסים בנוגע לפרשה, אבל אף אחד לא טרח לענות לי. אחרי כן כבר לא התעסקתי בכך. מה שחשוב זה שזכיתי להציל אדם ממוות ברגע של מצוקה. הלכתי בעקבות צו הלב".

 

השורה התחתונה:

 

"אני עדיין מקווה שיום אחד אפגוש את האיש שהציג את עצמו בשם פרננדו (ואולי פרננדו איגלז) אולי בזכות המדור הזה אצליח לאתר אותו וליצור קשר. משהו בי רוצה לסגור את הסיפור הזה ולדעת מה עלה בגורלו. אני רוצה לדעת מי הוא, מה הוא עשה כאן בארץ, איפה עבד, מה הסיפור שלו. אני יודעת שיש סיכוי סביר בהחלט שאיננו מתגורר יותר בישראל, ומן הסתם חזר לצ'ילה, אבל אולי מישהו מכיר אותו ויכול לספר לי עליו". 

__________________________________________________________________________________________________________________________________________

 

ומה הסיפור שלכם?

 

אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו - צלצלו אלינו ל- 03-6386951

או שלחו מייל: farkash33@gmail.com

 

__________________________________________________________________________________________________________

 

 

 

לכל אדם יש סיפור:

  • סיפור בגדים: יורם כרמי יצר מופע בהשראת אמו