הדפסה
לכתבה באתר
עורכת "ווג" האמריקאי אנה ווינטור סומנה לפני כעשור כאחת הדמויות הדמוניות של תעשיית האופנה העולמית, כבוד מפוקפק לו זכתה בעקבות ספרה של לורן וייסברגר, "השטן לובשת פראדה",
שגולל את תקופת התמחותה במגזין כסיוט מתמשך. מוסר העבודה הגבוה של ווינטור, הכוח להרוס או לרומם בית אופנה, התשוקה הבלתי פוסקת לפרוות וקידום התעשייה האכזרית, וסיפורים על עורכים שיוצאים מחדרה עם דמעות – יצרו לה תדמית של אישה-שטן. מן הסתם, על גבר במעמדה ותפקידה היו אומרים שהוא נועז וממוקד מטרה.
עוד בערוץ האופנה
- ניקול ראידמן: "כשאמות, השם שלי ייחרט בהיסטוריה של ישראל"
- מראה, מראה שעל הקיר: מי הרזה בכל העיר?
- הדוגמניות החדשות: מעצבות האופנה עוברות אל מול המצלמה
אך למרות השונאים הרבים שקמו לה, תדמית המכשפה של ווינטור מסתכמת רק בקווי האופי שנקשרו בשמה, ולא בחיצוניותה ובאופן שבו היא מתלבשת. בניגוד אליה, תעשיית האופנה מלאה באינספור דמויות המתחרות על משבצת הביזאר. המרדף אחר מראה ייחודי, מקורי ושונה, המקרין החוצה את האישיות הצבעונית של האדם, מובילה רבים מאנשי התעשייה לברוא לעצמם תדמית המבדלת אותם משאר האוכלוסייה. אפשר לראות בכך הבעה אישית, אם כי במקרים רבים מדובר בקריאה נואשת לתשומת לב. במקרים קיצוניים במיוחד, המראה האקסטרווגנטי הופך אותם לקריקטורות, ואפילו למפלצות בשר ודם.
לרגל חג האלווין המתקיים היום (31 באוקטובר), סימנו עבורכם את שבעת המופלאים של תעשיית האופנה, המציינים בכל יום את ליל כל הקדושים באופן שבו הם מתלבשים. אומנם יכול להיות שמאחורי המראה המפחיד שלהם מסתתרות נשמות חמות לב, אבל אנחנו היינו חושבים פעמיים לפני שהיינו מבקשים מהם ממתקים.
1. הערפד
מי:
למה: תנו מבט בלגרפלד, האיש שבגיל 80 לא פוסק מלעצב, לחדש ולהפתיע מדי עונה. המראה החיוור, הראש התלוי על צווארוני הענק מבית דיור הום והעיניים שמוסתרות מאחורי משקפי שמש כהים – כולם מצביעים כי לפנינו ערפד, המבלה את רוב זמנו בארון קבורה ובלילה יוצא לצוד דם טרי. הידיעה כי את לגרפלד סובבים דוגמניות ודוגמנים צעירים, רק מוסיפה לתדמיתו הערפדית. הייתכן כי המעצב מוצץ את דמם כדי לשמור על רוח הנעורים הבועטת בו?
2. רוח הרפאים
מי:
למה: מאז פרצה לחיינו בעידן הסופר מודלס של אמצע שנות ה-80, קריסטן מקמנאמי התמקמה על תקן הדוגמנית המוזרה. תרמו לכך הגבות המגולחות והשיער הקצוץ – אנטיתזה מוחלטת ליפהפיות כמו לינדה אוונג'ליסטה, קלאודיה שיפר ומיכאלה ברקו. בראיון למגזין "הרפר'ס בזאר" ב-1993, סיפרה מקמנאמי כי איש לא האמין בה בתחילת דרכה: "הייתי יצור יוצא דופן, ברווזון מכוער. אני חבה את הצלחתי לקרל לגרפלד ולצלמים כפיטר לינדברג וסטיבן מייזל, שהאמינו בי למרות מוזרות המראה שלי". בשנים האחרונות נמצאת הקריירה של מקמנאמי בקאמבק. מצוידת בשיער לבן ארוך וסתור, שזוכה למקום של כבוד בהפקות אופנה ביזאריות להן היא מצטלמת, מקמנאמי נראית כמו רוח רפאים מהלכת על שתיים. מן הסתם, הלוק הזה עדיין שומר על ייחודיות, אבל הוא עלול להבהיל לא מעט לקוחות שמרניים.
3. המכשפה
מי:
למה: האישה שחתומה על המצאת אופנת הפאנק בשנות ה-70 (יחד עם בן זוגה לשעבר, מלקולם מקלרן), מעולם לא הסתירה את משיכתה לאסתטיקה אפלה. ווסטווד היא ללא ספק אחת המעצבות המקוריות והצבעוניות שיש, והמראה שלה סוגנן בהתאם. אלא שלגיל חוקים משלו: מה שהיה נראה חתרני בגיל 50, הופך בעשור השמיני לחייך למוזר ומפחיד. רעמת השיער האדומה, הגבות הדקות המצוירות ביד, עור הפנים הלבן, ניבי השיניים המחודדים – אם לגרפלד הוא הערפד של תעשיית האופנה, ווסטווד ללא ספק יושבת על משבצת המכשפה הרעה. זאת, כמובן, רק בקוויה החיצוניים. מי שצפה בסרט התיעודי האחרון שנעשה עליה, Vivienne Westwood – Do it Yourself, גילה סבתא לונדונית חביבה ודימוי הרחוק שנות אור ממה שניתן לדמיין על המכשפה מסמלסברי.
4. הליצן המפחיד
מי:
למה: מותה של עורכת האופנה המיתולוגית אנה פיאג'י לפני כשנה וחצי, קידם את הקולגה מ"ווג" האמריקאי לין ייגר למשבצת הליצן של התעשייה. כמו פיאג'י המנוחה, גם ייגר נראית כמו קלושר העטוף באנסמבלים מורכבים של בגדי אופנת עילית. אולם בשונה מפיאג'י, לייגר יש איפור מיוחד, שלא לומר מלחיץ. את שפתיה היא נוהגת לחתום בליפסטיק בצבע בורדו עם שני משולשים מחודדים היוצאים ממנו, את לחייה היא צובעת בשתי נקודות סומק, ואת ראשה מעטר קארה אדום קצרצר. הרפואה משתמשת בשם המדעי קולרופוביה לתיאור פחד מליצנים, ואנו רק תקווה שאף ילד לא יפרוץ בדמעות כשהוא רואה את ייגר פוסעת בדרך לתצוגה בשבוע האופנה.
5. איש התיש
מי:
למה: אפילו זעקות "אמא'לה" לא יעזרו לכם אם תתקלו במועדון חשוך באנדרה ג'יי, שנראה כמו שילוב בין דוגמנית העל נעמי קמפבל לפעיל החמאס מוחמד אבו טיר. ג'יי, שלפי דעה אחרת מדמה במראהו סטיר – אותה דמות מהמיתולוגיה היוונית הנראית כמו חיבור בין אדם לתיש – אומץ על ידי תעשיית האופנה לפני כשש שנים ומאז כיכב בהפקות אופנה שונות. את פרסומו הגדול הוא חב לקארין רויטפלד, שהציבה אותו על שער "ווג" פריז בעריכתה בנובמבר 2007. ג'יי, עם שיער הפנים המוגזם, הולבש בבגדי נשים, והתמונה הובילה לדיון רחב בתעשייה על ג'נדר ואופנה. בסרט החדש שיצא על רויטפלד, "מדמוזאל C", נפגשו השניים בהשקת המגזין שלה בניו יורק. אבל אפילו רויטפלד עצמה, שראתה כמה דברים ביזאריים בחיים – הופתעה לראותו שוב, ובעיקר מהאאוטפיט איתו הגיע לפגישה.
6. האלמנה השחורה
מי:
למה: את דיאן פרנה, בעלת הבלוג המצליח A Shaded View of Fashion, קשה לפספס בשורה הראשונה בתצוגות האופנה. מאז התפרסמה כמעצבת בתחילת שנות ה-80, ועשור מאוחר יותר כמבקרת אופנה ובהמשך כבלוגרית משפיעה, פרנה היא אחת הדמויות הנצפות והמצולמות באירועים – לאו דווקא בגלל התכנים המעניינים שהיא מעלה בבלוג שלה, אלא בגלל המראה הקיצוני בו היא אוחזת. פרנה נוהגת ללבוש שחורים ואת ראשה מעטר כובע מוגבה, המזכיר כובעי אבלות של נשים מדרום ספרד. הסגנון האיקוני של פרנה מתכתב עם אלמנטים מהגותיקה האפלה והנצרות העתיקה, אבל אם תשאלו אותה – היא בכלל חושבת שהיא משדרת אלגנטיות, פשטות ואותנטיות, כפי שסיפרה לא מזמן בראיון שהעניקה לבלוג Fashion We Like.
7. איש המסכה
מי:
למה: בזמן שעבר מאז פרש (וחזר) מעצב האופנה טיירי מוגלר למותג הנושא את שמו (כעת הוא בתפקיד היועץ הקריאטיבי הראשי), הוא הספיק כנראה לתרום את פניו וגופו למדע. לא המדע שאתם מכירים, אלא למדעי הפלסטיק. בראיון נדיר שהעניק בשנת 2010 ל"ניו יורק טיימס", חשף מוגלר את הניתוחים הפלסטיים שעבר. בשנת 2007 הוא החליט באופן מודע לפסל את גופו מחדש: בנה לעצמו גוף שרירי עם זרועות עצומות, הצר את הפה, הרחיב את האף, כיסה את גופו בקעקועים והוסיף פירסינג עצום ממדים באוזן. מוגלר אולי חושב שהטרנספורמציה של הגוף שלו יפה ומעניינת, אך הוא נראה כמו אדם הסובל מתסמונת ליוניטיס, הפוגעת בגולגולת ובמראה הפנים. התסמונת הזו אף עמדה במרכזו של הסרט "מסכה" משנת 1985, בכיכובם של שר ואריק סטולץ, המבוסס על סיפור אמיתי.
