בארון של לאה פרץ: "סגנון אישי לא נמדד בבגדי מעצבים"

לקראת סוף המפגש בביתה של לאה פרץ-רקנטי, ראש המחלקה לאופנה בשנקר, היא מבקשת להעביר מסר לקוראים, ובעיקר לקוראות. "כדי להתלבש נכון וטוב", היא אומרת, "לא חייבים להיכנס להוצאה כספית גדולה. חשוב לי מאוד להעביר את המסר הזה הלאה, כי אני מאמינה שיש נשים שמרגישות תסכול מכך שהן לא יכולות לרכוש מותגי על בינלאומיים או פריטים שהן רואות בעמודי המגזינים. אני רוצה לבוא ולומר – ההפך הוא הנכון. סגנון אישי לא נמדד בבגדי המעצבים שיש לך בארון, אלא בבחירות נכונות ובהרכבה שאת עושה".

אז היא מתרוממת מהכורסה עליה ישבה לאורך כל הפגישה, מנערת מעט את שמלתה השחורה ומספרת כי רכשה אותה לא מזמן ברשת האופנה גאפ. "זאת ההוכחה שגזרה טובה פשוט מנצחת", היא אומרת, ומסדרת בקלילות את השרשרת שקיבלה במתנה ממעצב האופנה אלבר אלבז, ואשר אחראית לא מעט להפיכת השמלה השחורה מפריט פשוט למראה אופנתי ומנצח.

עוד בערוץ האופנה

• סודות מחדר הארונות של יוליה פלוטקין
• סודות מחדר הארונות של רון קדמי
• סודות מחדר הארונות של מיכל אמדורסקי
• סודות מחדר הארונות של פאולינה אלברשטיין
  

איך מתלבשת אחת הנשים החזקות ביותר בתעשיית האופנה הישראלית? אם שואלים אותה, הערך העליון הוא נוחות. ושהבגד יהיה שחור, כמובן. "נוחות היא השיקול היחיד שמלווה אותי בבחירת בגד", היא אומרת נחרצות. "לא אקנה בגד קצר מדי או הדוק מדי. אני מאמינה שאי אפשר להיות אלגנטיים כשהבגדים הדוקים מאוד. לפני שבועיים חזרתי משבוע האופנה בפריז וראיתי בתצוגה של לנוון את השחקנית קתרין דנב, שלטעמי היא ייצוג הולם של האלגנטיות. אבל אני יודעת, אלגנטיות אינה משאת נפשם של כולם".

"תמיד שואלים אותי מהיכן האביזרים שלי" (צילום: ענבל מרמרי)

"אם לצטט את הבת שלי, להיות צעיר זה לא להתאמץ. ככל שמתאמצים, זה נראה פחות צעיר. זה סותר את המהות. באופן אישי, מפריע לי מאוד שנשים לא מקבלות את הזמן שחלף. אני גרה ברמת אביב ג' ורואה כאן נשים בגילי שמסתובבות עם מכנסונים. אבל אני לא מעוניינת לבקר אף אחת".

מתי גמלה בך ההחלטה ללבוש רק שחור?

"זה תהליך שהחל כשהתמניתי בשנת 1994 לראש המחלקה לאופנה בשנקר. הייתי נוסעת לתערוכת האופנה פרמייר ויזיון בשנות ה-90 ורואה את להקות המבקרים בתערוכה – כולם בשחור. כך גם התוודעתי ליוז'י יממוטו ולכל המעצבים היפנים. יש משהו בשחור שמשחרר אותך. אי אפשר לטעות בו. לאט לאט התחלתי לארגן מחדש את הארון שלי, והיום, למעט שלושה-ארבעה פריטי לבוש צבעוניים, אני לובשת שחור. אני גם מאוד לבנה, כפי שוודאי שמת לב, אז בז'ים וצבעים בהירים לא עובדים עליי. מצד שני, אני לא אוהבת ורודים, כתומים וצבעים כאלה. אז השחור הוא ברירת המחדל שלי".

לאה פרץ. "יש משהו בשחור שמשחרר אותך. אי אפשר לטעות בו" (צילום: ענבל מרמרי)

סלון ביתה של פרץ-רקנטי ברמת אביב ג' פונה אל פארק ירוק ורחב ידיים, אשר היה הסיבה המרכזית לרכישת הדירה שאליה עברה בשנות ה-90, לאחר גירושיה מבעלה הראשון. הבית מעוצב בסגנון אקלקטי ומשלב בין ריהוט מודרני כמו ספה אפורה ומרובעת, לכריות עשויות בדים אתניים אשר ליקטה בסיוריה ברחבי העולם. על הקירות בבית עבודות אמנות רבות המשתלבות בהרמוניה עם החפצים הקולוניאליים והאתניים שמציפים את הדירה, ובהם בובת בודהה גדולה וכלי מוזיקה מאפריקה בסלון, מראה בצורת שמש הממוקמת בחדר האמבטיה ותיבת עץ גדולה שנמצאת בחדר האוכל.

בעוד ארון הבגדים של פרץ-רקנטי מורכב בעיקר משחור, אוסף התכשיטים והאביזרים שלה צבעוני ועשיר בטקסטורות, חומרים ושילובי צבעים. מתוקף עבודתו של בעלה יאיר רקנטי כאיש משרד החוץ ושגריר ישראל לשעבר בקולומביה, טיילו השניים רבות במדינות מרכז ודרום אמריקה, משם הרכיבה אוסף תכשיטים ואביזרים גדול. כמו כן, מדי שנה נוסע הזוג לטייל במקומות אקזוטיים, וגם מהם היא לא חוזרת בידיים ריקות. "אני אוהבת מאוד להסתובב בשוקי פשפשים. אני מחפשת אחר תכשיטים שונים, מקוריים, שהם לא בהכרח יקרים. ותאמין לי, אני גם תמיד מוצאת".

לפניכם הממצאים מארונה של פרץ-רקנטי

ז'קט מבד ארוג בשחור וזהב. "קובי הלפרין יצר ז'קט אחד ויחיד כזה לתצוגה של קנת' קול, ושלח לי אותו בסיומה" (צילום: ענבל מרמרי)

1. ז'קט מבד ארוג בשחור וזהב, קנת' קול בעיצובו של קובי הלפרין. "לפני כשנה הלכתי עם בוגר שנקר קובי הלפרין לסיור בעיר העתיקה בירושלים. קובי התעניין בטקסטיל פלסטיני, ויחד עם רות דיין התחלנו במסע ארוך. בין היתר היא המליצה לו על הספר Trades of Identity. כשהגענו לרחוב הנוצרים בעיר העתיקה בירושלים, קובי מצא את חתיכת הבד הזאת, שנראית כמו איקט בשחור עם חוטי זהב. הוא יצר ז'קט אחד ויחיד כזה לתצוגה של קנת' קול, ושלח לי אותו בסיומה".

2. תיק ערב שחור עשוי עור, לנוון בעיצובו של אלבר אלבז. "זהו אחד התיקים האהובים עליי, בגלל העור האיכותי שלו והסוגר בסגנון אר דקו, מהתקופות האהובות עליי ביותר בהיסטוריה של האמנות, שאני גם מלמדת אותה".

נעלי נוחות מתאילנד. "יש פה יופי של צבעוניות ופס זהב רחב מעור. מודה, אני אוהבת נוצץ" (צילום: ענבל מרמרי)

3. נעלי נוחות צבעוניות שרכשה בתאילנד. "אלו נעליים עשויות במלאכת יד של עמותת Lofti Bamboo הפועלת בתאילנד. קניתי אותן כי הן נראו לי נוחות. מתוך בחירה, אני לא שמה על עצמי שום דבר שהוא לא נוח. בנוסף, כיוון שאני לובשת בעיקר שחור, אני אוהבת לשלב אביזרים ונעליים צבעוניות. יש פה יופי של צבעוניות ופס זהב רחב מעור. מודה, אני אוהבת נוצץ".

שרשרת אדומה עם תליון הלב הקדוש. "יש לי שתי שרשראות שנרכשו במוזיאון למלאכות יד שבמקסיקו סיטי, לדעתי היפה ביותר מסוגו בעולם" (צילום: ענבל מרמרי)

4. שרשרת אדומה עם תליון הלב הקדוש. "יש לי שתי שרשראות שנרכשו במוזיאון למלאכות יד שבמקסיקו סיטי, לדעתי היפה ביותר מסוגו בעולם. לאחרונה שלחתי את בעלי יאיר שיביא לי משם שרשרת נוספת עם תליון 'הלב הקדוש', מהסמלים הנפוצים ביותר בנצרות הקתולית, המסמל את אהבתו של ישו לאנושות והסבל שהוא עבר".

5. אוסף תכשיטים אתניים. "אני לובשת בעיקר שחור, כך שאני מקפידה לרוב לתבל את המראה שלי בתכשיטים ואביזרים צבעוניים. אני מביאה תכשיטים אתניים מכל מקום אליו אני נוסעת. גם אם אני לא עונדת אותם, אני שמחה שיש לי אותם בבית. מטיול בהודו הבאתי מספר שרשראות של כלות הודיות, אבל לא מהסוג היקר, אלא דווקא משהו זול שעולה אולי 100 שקל. בקולומביה רכשתי מסוחר עתיקות שרשרות חמר אינדיאניות בנות 500 שנה, יש לי צמידים מסנגל, ומווייטנאם הבאתי צמידי כסף עם עבודות יד רקומות".