רוני מארה נישקה בחורה ואהבה את זה. ראיון

רוני מארה אוחזת בשתי כפות ידיה ספל תה מהביל, בתקווה שיעזור לה להתחמם ולהתמודד עם נזקי השפעת והג'ט לג, בעודה יושבת מולי במסעדה סואנת ורוחשת על שפת הים של קאן.

קשה להאמין שהבחורה העדינה, החיוורת והשברירית הזאת היא הכוכבת שעומדת מאחורי דמויות קולנועיות אפלות ומסתוריות, כמו ליסבת, ההאקרית הדו־מינית חובבת הקעקועים בגרסה דוברת האנגלית ל"נערה עם קעקוע דרקון", או הרעיה הרצחנית והמניפולטיבית ב"תופעות לוואי".

עכשיו מארה בת ה־28 עושה סרט נוסף שאפשר להגדיר אותו כאפל - "נאהבים מחוץ לחוק" של דייוויד לאורי, שהוצג בפסטיבל סאנדאנס וגם בפסטיבל קאן. עלילת הסרט, שיגיע למסכים אצלנו בשבוע הבא, עוסקת בזוג אוהבים - רות (מארה) ובוב (קייסי אפלק, אח של) - החיים בטקסס בשנות ה־70 ומשתייכים לכנופיית שודדים.

כאשר אחד המבצעים של החבורה מסתבך, רות יורה בשוטר (בן פוסטר) ופוצעת אותו. בוב, שזה עתה התבשר שרות בהריון ושהוא עומד להיות אבא, נוטל על עצמו את האשמה ונכנס לכלא במקומה. אך גם בכלא הוא לא מפסיק לעשות כל מאמץ כדי להיפגש עם זוגתו שמחכה לו בחוץ.

זאת הפעם הראשונה שאת מגלמת אמא.

"נכון, זו הפעם הראשונה שהתבקשתי לגלם אמא, וזו היתה בהחלט חוויה כיפית. ממש נהניתי ממנה. מאוד התקרבתי לתאומות שגילמו בסרט את הבת שלי".

אחרי שעבדת כבר עם יוצרי קולנוע מובילים כמו דייוויד פינצ'ר ("הרשת החברתית", "נערה עם קעקוע דרקון") וסטיבן סודרברג ("תופעות לוואי"), לא חששת לשחק בסרט ביכורים עצמאי עם תקציב קטן של במאי לא מוכר וחסר ניסיון?

"ראיתי סרט קצר של לאורי, הבמאי, וחשבתי שהוא מאוד מוזר ומעניין ושיש לו קול ונקודת מבט משלו. ואז קראתי את התסריט של 'נאהבים מחוץ לחוק' ומאוד אהבתי אותו, והשבתי בחיוב להצעה.

"בכלל, אני לא חושבת במונחים של 'אני רוצה לעשות סרט גדול' או 'אני רוצה לעשות סרט קטן'. זה תלוי מי עושה את הסרט, מי מביים אותו ואיך הסיפור והדמויות. בכל דבר שאני עושה אני לומדת משהו חדש ולוקחת איתי משהו לחיים. אתה לומד דברים שונים מבמאים שונים וממשחקים שונים, ובכל עבודה שהיתה לי למדתי משהו ששינה את חיי במובן מסוים".

איך היה להתנשק עם קייסי אפלק?

"אחרי שהתבקשתי להתנשק ב'תופעות לוואי' עם קתרין זיטה ג'ונס, אני כבר לא מתרגשת מכלום. מדובר בסך הכל בעבודה, ובשבילי זה לא שונה לנשק אשה מלנשק גבר מול המצלמה. אלוהים, למה שזה יהיה שונה? אני לא רואה בזה שום דבר מוזר או מביך או מצחיק. לא התכוננתי לסצנה עם קתרין בצורה מיוחדת, זה היה כמו להתכונן לכל סצנה אחרת. מבחינתי, לצלם סצנות סקס ונשיקות זה בעיקר מוזר".

"תופעות לוואי", שהגיע לאחרונה לספריות הדי.וי.די, מבהיר שוב למה מארה היא אחד השמות היותר מבוקשים ומדוברים כעת בהוליווד (במהלך השנה הקרובה נראה אותה בסרטים מסקרנים של ספייק ג'ונז וטרנס מאליק).

בסרט, שתוקף את השימוש הנפוץ בתרופות נוגדות דיכאון, מארה נעה בין שפיות לשיגעון בצורה מרשימה, ומפליאה לגלם אשה עם הפרעות אישיות. "האמת, תהליך העבודה על דמות מרתקת כזאת הוא מאוד משעמם ואפור. הרבה יותר קשה לשחק מישהו שיכור מאשר מישהו שסובל מדיכאון, מכיוון ששיכרות וסמים משנים את המצב המחשבתי של האדם".

את טובה במניפולציות כמו הדמות שלך ב"תופעות לוואי"?

"כן. אני הרבה יותר טובה במניפולציות מאשר בלשקר. אני חושבת שגברים הם שקרנים די טובים וכנראה שהם משקרים באותה תדירות כמו נשים, אם לא יותר. נשים טובות בהרבה בהמתקה של דברים ובמניפולציות, על מנת שהסיטואציה תהיה כפי שהן רוצות. אבל כל אדם הוא שונה. אני אשה, ואני לא שקרנית טובה כל כך".

בכלל לא חושבת שזה סרט אפל. "נאהבים מחוץ לחוק"

הצצה בביוגרפיה המרופדת של מארה מקשה להבין למה היא נמשכת לדמויות כל כך מורכבות ואפלות. משפחת מארה היא אחת הידועות והאמידות בעולם הספורט האמריקאי (אביה הוא בכיר בקבוצת הפוטבול ניו יורק ג'איינטס). מארה אומנם סיימה לימודי פסיכולוגיה ומדיניות סוציאלית בינלאומית באוניברסיטה, אבל לבסוף החליטה שהמשחק הוא הייעוד שלה.

"אמא שלי לקחה אותנו לראות מחזות בברודוויי וצפינו בסרטים ישנים. תמיד ידעתי שאני רוצה לשחק, אבל לא רציתי להיות ילדה־שחקנית. העדפתי לחיות קודם כל חיים נורמליים, כך שלא התייחסתי למשחק ברצינות עד גיל 20-19".

אחרי שעשתה תפקידונים בסרטים נטולי חשיבות, מארה פרצה ב־2010 עם "הסיוט ברחוב אלם" - סרט אימה שחידש את הסדרה על מעללי פרדי קרוגר - ועם "הרשת החברתית" על הקמת הפייסבוק, שם גילמה את הבחורה שזורקת את מארק צוקרברג כבר בסצנה הראשונה.

דייוויד פינצ'ר, שביים אותה ב"הרשת החברתית" והתרשם מיכולותיה, החליט להעניק לה את התפקיד הנחשק שכל הוליווד הצעירה נלחמה עליו - ליסבת, בעיבוד לרב המכר "נערה עם קעקוע דרקון". התפקיד הזה אף זיכה אותה במועמדות ראשונה לאוסקר.

איך היתה חוויית האוסקר שלך?

"מה שלקחתי מהטקס זאת תחושה של קהילה מאוחדת והכרה על ידי העמיתים שלך".

מארה היא לא השחקנית היחידה במשפחה - אחותה היא קייט מארה, מכוכבות הסדרה המוערכת "בית הקלפים". השתיים מדווחות על קשר חברי, תומך ומפרגן. "כמו כל אחיות, אנחנו קרובות", אמרה בעבר רוני בראיון. "זה נחמד ועוזר שאנחנו יכולות לדבר ולהתייעץ לגבי העבודה שלנו. אנחנו מאוד שונות אחת מהשנייה - קייט הרבה יותר חברותית ופתוחה ממני".

ואכן, בעידן בו כמעט הכל חשוף וגלוי, מארה מצליחה לייצור סביבה הילה של מסתורין, גם הודות לסירובה העיקש לשתף את התקשורת בפרטים על חיי האהבה שלה. "אני עדיין קצת שומרת על עצמי", היא מתוודה בפניי. "אני לא מדברת בצורה פתוחה לחלוטין, ואולי אני צריכה קצת להיפתח, או לפחות לנסות".

בשנים האחרונות נקשר שמה בזה של הקולנוען והבלוגר צ'ארלי מקדאוול, שגם הוא בחור בעל ייחוס: אביו הוא מלקולם מקדאוול, כוכב סרט הפולחן האלים "התפוז המכני", ואמו היא השחקנית האיכותית מרי סטינבורגן.

לפני כמה חודשים צצו שמועות שמארה ומקדאוול התארסו, והכל בגלל שמארה נראתה כשהיא חמושה בטבעת חדשה. כמובן שבני הזוג לא טרחו לאשר או להכחיש את הרכילות המשמחת, והתעלמו מהתקשורת. נודניקים.

לעומת זאת, על מפעלות הצדקה שלה מארה מוכנה לנאום בלי סוף. אולי בגלל שהיא נולדה, כדברי הקלישאה, עם כפית של כסף בפה, היא מרגישה צורך לתרום לנזקקים.

"פעולות הצדקה שלי מתרכזות בקיברה, משכנות העוני של ניירובי, קניה. כשלמדתי באוניברסיטה נורא השתעממתי ולא יכולתי לשבת יותר בכיתה, ומאחר שאני אוהבת טיולים ומאחר שלמדתי על אפריקה, החלטתי לנסוע לקניה. בעקבות החוויה שעברתי שם החלטתי להתחיל לפעול למען הילדים. הייתי שוב בקיברה בדצמבר האחרון ושמחתי לראות שהפעילות מתנהלת ממש טוב. זה עושה שינוי בחיים שלהם, וגם בחיים שלי".

אבל עם כל הכבוד לפעילותה ההומניטרית, ובאמת שיש כבוד, מארה הצמחונית מושכת הרבה תשומת לב וסיקור תקשורתי בזכות גזרתה הדקיקה (היא הצהירה החודש ב"ניו יורק פוסט": "אני אוהבת לאכול. אני אוכלת המון. נכון, אני צמחונית, אבל זה לא אומר שאני לא נהנית לאכול. אני אפילו אוהבת לחם, במיוחד כשהוא איכותי ובחינם").

גם הופעותיה על השטיח האדום והטעם האופנתי הטוב והאלגנטי שהיא מפגינה זוכים לסיקור רב. מארה נוהגת להתעטף בבגדי מעצבים (רצוי קלווין קליין, היא גם משמשת פרזנטורית של אחד הבשמים שלו), בצבעים האופייניים לאישיותה ולדמויות שהיא עושה: שחור ולבן.

"אני לא יודעת למה אני הולכת בעיקר בשחור ולבן. אני פשוט עושה את זה", מתקשה מארה להסביר. "אני מניחה שזה בגלל שאני לא כל כך אוהבת ללבוש צבעים".

________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס :

• מאחורי הקלעים עם כוכבי הסרט "מי מפחד מהזאב הרע"
• שומרת בבטן: ג'ניפר אניסטון מבקשת שתצאו לה מהרחם