ימית סול חולמת בגדול

במקצוע הפכפך ובתעשייה שבה לרוב אין לדעת מה ילד יום, ימית סול (31) נהנית מפריבילגיה שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו. היא דואגת להיות עסוקה תמיד ולא מסתפקת בטייטל אחד. "בסופו של דבר הייתי רוצה לעבור אל מאחורי הקלעים", היא מצהירה. "אני רוצה לכתוב יותר, לערוך ולהוציא סדרת מופת".

אם השילוב של שחקנית ותסריטאית לא מספיק, סול עמלה בימים אלה על התזה שלה, העוסקת בסימנים מוקדמים לסכיזופרניה, לקראת תואר שני בפסיכולוגיה קלינית.

במקביל היא חוסכת כסף לקראת ההתמחות כפסיכולוגית. "תמיד הרגשתי שאני יכולה לעשות יותר", היא מסבירה איך קרה שבחרה בשתי קריירות מקבילות, שכל אחת מהן היא עולם ומלואו.

איך מסתדרים עם שאיפות מפוצלות כאלה?

"נכון שיש אצלי פיצול, אבל אני מרגישה שעם השנים הוא התרכך. פעם, אם ילד היה מבקש ממני חתימה, הייתי מסובבת את הראש לראות אל מי הוא מדבר. מבחינתי הייתי מפורסמת רק בזמן שהייתי מופיעה ולא הייתי לוקחת את זה אחר כך הביתה.

"עם השנים נהייתה אינטגרציה של 'ימית של החוץ', שכוללת את האלמנטים היותר שטחיים כמו יופי וחיצוניות, עם האלמנטים היותר מורכבים של העומק והחפרנות שלי".

ניכר שאת לא מרגישה נוח עם העובדה שמזהים אותך. מאיפה זה מגיע?

"אני מאוד מודעת לזה שאנשים מסתכלים עליי, ועם השנים הפרסום הפך אותי לפחות חברותית ויותר חשדנית. זה באמת מבאס. אף פעם לא באמת הרשיתי לעצמי ליהנות מהמקום שהגעתי אליו, כי יש משהו בתעשייה הזאת שהוא חולף וזמני. לפעמים אפילו הרגשתי אשמה על תשומת הלב שאני מקבלת.

"ניסיתי להיות בלתי אמצעית וישירה כדי שלאנשים יהיה יותר נוח איתי. הבעיה היא שזה מאפשר לאנשים לגעת בך ולזרוק עלייך את הבעיות שלהם, וזה גרם לי להיסגר. אנשים גם שואלים אותי שאלות שאי אפשר להאמין, כמו 'למה את לא מביאה כבר ילדים? מה, לא הולך לך?'".

לאיזו רמה של בוטות זה מגיע?

"מישהי במכון כושר אמרה לי שגדל לי הציצי ושאני צריכה לבדוק אם אני בהיריון. אני אפילו לא מכירה אותה. אני גם לא יודעת מאיפה היא בכלל יודעת שגדל לי החזה. כנראה שהיא מסתכלת.

"אלה לא כל התגובות כמובן, אבל יש בפרסום משהו חודרני, ובי כנראה יש משהו מזמין. אני בדרך כלל מגיבה בשוק, אפילו מתחילה לבכות. בראש יש לי תשובות שנונות לכולם, אבל רוב הזמן אני פשוט משתנקת".

זה מכעיס אותך?

"אם אני שמה רגע בצד את ההתנגדות שלי לפולשנות, אני מבינה שבסופו של דבר שואלים מתוך דאגה, ואז אני אומרת: 'כן, בעזרת השם, הכול יהיה בסדר, למה לא, בטח, בינתיים מתאמנים, הנה, עכשיו אנחנו בונים את הקן שלנו' וכל אלה. זה כמו כל ה'בקרוב אצלך' ששומעים לפני שמתחתנים

"אנשים אומרים את זה ממקום טוב, אז אני לא נפגעת. עוד לפני שהתחתנו שאלו אותי מה עם ילדים. האמת היא שאני ממש רוצה, מגיל שבע אני טוענת שאני מוכנה להיות אמא".

יש מצב שתישברי מכל זה ותפרשי כדי להיות פסיכולוגית פעילה?

"ההתמחות בארץ נמשכת ארבע שנים. בזמן הזה לא מקבלים משכורת אלא מלגה של משרד הבריאות, שמסתכמת ב־3,000-2,000 שקל בחודש. אני לא יכולה לחיות מסכום כזה.

"למזלי יש לי עבודה שמאפשרת לי להתפרנס היטב ואני חוסכת כדי שאוכל להתחיל בהתמחות. זה גם מה שאִפשר לי ללמוד, כי אני לא באה ממשפחה עם כסף".

"מגיל שבע אני טוענת שאני מוכנה להיות אמא". ימית סול (צילום: גורן ליובונצ'יץ)

"בחיים לא אמרתי על משהו שכתבתי שהוא שווה"

עד שתחליט לצאת להתמחות, מככבת סול בסדרת הקאלט לילדים "הפיג'מות", שבקרוב תעלה עונתה השמינית, וב"סברי מרנן", ששוברת שיאי צפייה זו העונה השנייה. לאחרונה גם קיבלה תפקיד בסדרת ההמשך של "השמינייה" לצד עדי הימלבלוי, דון לני גבאי, שירה וילנסקי ואחרים.

"על התסריטים כתוב 'סודי ביותר'", היא מספרת. "אפילו לאמא שלי אני לא יכולה לגלות מה קורה שם, אבל ממש כיף לי. הם חבורה מגובשת, אבל נראה לי שהצלחתי לכבוש את לִבם. אני מתה לספר מה העלילה, אבל עוד לא יכולה. בואי נגיד שהילדים הולכים להישאר עם פה פעור, כי יש הרבה מתח ואקשן".

אחרי שהצלחת להשתלב בכתיבה של חלק מהסדרות שבהן את משחקת, מה הדבר הבא על הפרק?

"כבר לפני שנתיים היה לי רעיון לסדרה על בית אחד ובו שלושה דורות של נשים, שלכל אחת מהן מטען משלה. זה התחיל בתור דרמה קורעת לב, ואז הנחתי את זה בצד. אחר כך חשבתי להפוך את זה לסרט בורקס, הנחתי את זה שוב בצד, וכשחזרתי מטיול בפריז (שבו קיבלה הצעת נישואין מבן זוגה ישראל, קנ"ו) התיישבתי וכתבתי את זה כסדרת דרמה קומית.

"זה עדיין לא שלם, אבל עכשיו אני ממירה את זה למסמך מכירה והולכת פשוט להתחנן שיקנו את הסדרה. בחיים לא אמרתי על משהו שכתבתי שהוא שווה, כי לא יכולתי לקרוא לעצמי אדם כותב, אבל זה סיפור שאני מרגישה שצריך לספר כי הוא טוב".

נראה שדרמות קומיות זה בכלל הכיוון, אז אפשר להגדיר אותך כבחורה מצחיקה?

"הייתי רוצה לחשוב שכן, בכל זאת כתבתי בסיטקומים. את עצמי אני בטוח מצחיקה. אני יכולה לפעמים לקרוע את עצמי מצחוק, בבית, כשאני שולחת כל מיני דברים לחברות שלי או כשאני ובעלי עושים חיקויים".

הבעל הוא ישראל נוטס, אדריכל בן 33, שהכיר את ימית דרך חברה משותפת. סול הייתה אז בדיוק אחרי פרידה ולא חיפשה קשר חדש אלא דירה, ואחת כזאת בדיוק התפנתה אצלו בבניין. היא התקשרה כדי לקבל פרטים, הבינה תוך זמן קצר שהדירה המדוברת לא בשבילה והשיחה החלה לגלוש לכיוונים אחרים.

בהמשך נפגשו השניים לבירה של אחר הצהריים. לקראת חצות, כשסגרו סביבם את בית הקפה, כבר היה ברור שיש שם קליק. "בדרך הביתה סימסתי לו 'איזה כיף היה לי'", היא מספרת. "התחלנו להיפגש כל יום. היה רגע ביחסים שבו ניסיתי לקחת כמה צעדים אחורה, אבל הפסקתי עם זה, פשוט כי היה לי כל כך כיף וטוב. הוא המתנה שלי, אני חולה עליו".

באוגוסט בשנה שעברה הם החליפו טבעות בטקס שנערך בקיסריה. לצִדה בחופה עמדה מי שבמקרה הייתה שם גם במהלך שיחת הטלפון ההיסטורית, החברה הטובה דנה פרידר.

"דנה הייתה אצלי באותה שיחת טלפון ראשונה עם ישראל. השיחה התארכה מעבר לצפוי, אז היא כתבה לי על פתק שאני מפלרטטת, וכתבתי לה בחזרה שמותר לי".

איך בכלל נהייתן כל כך צמודות זו לזו?

"דנה היא כמו אחותי הקטנה, אחת משלוש החברות הכי טובות שלי בעולם. הקשר נוצר כשהיא הגיעה לעונה החמישית של 'הפיג'מות' והייתי איתה על הסט כל יום מחמש בבוקר עד שבע בערב. יצא לי בתכנית לשבור לה ביצים על הראש, לזרוק עליה קמח, לתקוע לה עוגה בפרצוף – אין מה לעשות, זה שובר את הקרח.

"במהלך הצילומים קבענו להיפגש יום אחד בים ולראשונה הייתה לנו שיחה מאוד אמיתית, לא רק כקולגות. אחר כך הייתה תקופה שגרנו קרוב אחת לשנייה, אז היינו עובדות יחד במהלך היום ונפגשות גם בערב. זה כיף לפגוש אנשים טובים באמצע הדרך".

"גם אני הייתי ילדה שעשו עליה חרם"

את הקשר הבלתי אמצעי עם מעריציה, בעיקר הצעירים, היא מקיימת באמצעות חשבון אינסטגרם. נכון לרגע זה יש לה יותר מ־18,200 עוקבים. היא מעלה אליו תמונות מחיי הזוגיות ומסטים של צילומים, לצד תמונות של האחיינים ושל החתולים שלה, ומנהלת דיאלוגים משעשעים עם הגולשים.

לדבריה, היא רואה בפלטפורמה הזו גם דרך לשמח ילדים שסובלים מקשיים חברתיים: "גם אני הייתי ילדה שעשו עליה חרם. היו לי המון קשיים כשההורים שלי התגרשו. הרבה פעמים מספיק שאני רק מסתכלת על תמונות של ילד ועושה לו לייק, וזה מרים אותו.

"אני בכלל אוהבת ילדים. תמיד כיף לי לפגוש אותם ואני נהיית מהר מאוד חברה שלהם ולא נשארת בגדר מישהי מהטלוויזיה".

לאחרונה העלית תמונות של נעליים מבית נרסיסו רודריגז וג'ימי צ'ו שאת חושקת בהן. אמירה אופנתית?

"אני ממש רוצה אותן. צחקתי עם החבר'ה שאני יכולה לקנות מקסימום את השרוך. אני חולה על בגדים ואופנה, אם כי לא תמיד מחברת נכון. בכל מקרה, אין מצב שהייתי מוציאה סכום כזה על נעליים או מגפיים, זה נראה לי מופרך.

"פריטי מותגים כאלו יכולים להיות מדהימים, אבל בואו נודה, אנחנו גרים בישראל, ועם כל הכבוד לנעליים באלפי שקלים, יש המון דברים אחרים שאפשר לעשות בכסף הזה".

מה שבטוח זה שהחיים באינסטגרם תמיד נראים מושלמים, במיוחד עם פילטרים.

"החיים של כולם נראים שם מעולה. לא רואים למשל שהלימודים לא באים לי בקלות, כי אני צריכה לקרוע את התחת. אני לא אחת כזו שמקבלת מאיות בלי להתבלבל.

"בכלל אני עובדת קשה בשביל להשיג דברים, גם דברים חומריים וגם כדי להיות אדם טוב יותר, שזו הבטחה שנתתי לעצמי לפני יותר מעשור ומאז אני גדלה איתה לאט־לאט".

_____________________________________________________________________________________________________________

עוד במגזין GOstyle :

• איך יעל בר זוהר שומרת על זוגיות יציבה?
• איך להתלבש בהשראת המזרח הרחוק?
• איך לעצב את הגבות בצורה מושלמת?