"כשאני מתראיינת אני לא מסוגלת לשקר, לטייח. בדרך כלל כשאנשים מתראיינים הם לא אומרים הכל או קצת מייפים ומשנים, אני לא יודעת. זה או שאני אומרת את האמת או שאני לא אומרת כלום".
אורנה בנאי, 46, כנראה בכירת הקומיקאיות בישראל, לא שומרת בבטן. בין בדיחות על "כלוב הזהב" וביקורת נוקבת על מצב האומה שלנו, בנאי מציבה מראה בפני עמישראל, נבחריו וגם זכייניו.
>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק
הישראלים
"לפעמים אני מתביישת להיות ישראלית", אומרת בנאי בחיוך, "היחס שלנו לחלשים, איך שאוהדי בית"ר מתייחסים לשחקנים המוסלמים, איך שחברי כנסת ושרים בממשלה מדברים בצורה גזענית, אנשים חשוכים".
כדי להגיד את מה שיש לה על הלב, בנאי נכנסת למצב לימור, האלטר אגו שלה, זה שכבר קברה, אבל השיבה לתחייה במופע היחיד המצוין שלה, שרץ בימים אלה ברחבי הארץ. "לקח שנים עד שהפסיקו לקרוא לי לימור", היא מספרת, "אבל למרות זאת, בהופעה החדשה שלי אני מחזירה אותה אחרי שהות של חמש שנים בלוס אנג'לס. היא התגעגעה מאוד לארץ".
למה היא הכי התגעגעה?
"היא התגעגעה לזה שאין פה סדר וחוקים. לימור היא כמו שוטה הכפר שמותר לו להגיד הכל, גם את הדעות הכי פאשיסטיות, למשל 'ערבים מבינים רק כוח'. כשהיא אומרת את זה, סולחים לה. כשאני אומרת את זה כלימור, אני שמה מראה, כי ככה אנחנו נראים, ככה הרבה אנשים מדברים.
"אני בדיוק הפוך, שמאל לצד השני, אבל כשאני מדברת כלימור כיף לי להביא את הצד המאוד ימני הזה, שבעיניי הוא פחות רציונלי, פחות חושב, הוא מאוד יצרי ומהבטן. ההבדל בין שמאל לימין הוא שהימנים הם הרבה יותר מהרגש, נקמה, כעס, שנאה, והשמאל מסוגלים לחשוב קצת יותר".
הטיקט שלך הוא מזרחי, לא?
"נכון. ההורים שלי הם לא אריסטוקרטים מסביון. הם אקדמאים והכל, אבל מאוד עממיים. בכלל, כל המשפחה שלנו, יש שם עומק וחכמה ושורשים והם מאוד ישראלים, אבל יחד עם זאת הם גם עממיים ונגישים.
"באופי שלי אני מאוד ישראלית ומחוברת לשפה. ממש כמו יוסי (בנאי, דודה של אורנה, ש.פ), שהעברית שלו נתנה תחושה כאילו הוא מנשק כל מילה, גם אני מאוד אוהבת את המילה. לשמחתי, גם הילדים שלי יצאו אבשלום קור ונתיבה בן יהודה". היא צוחקת.
אז את לא שומעת מוזיקה מזרחית?
"אני לא אוהבת מוזיקה מזרחית".
בארץ זה משפט יותר קשה מלצאת מהארון.
"דווקא אין לי בעיה להגיד את זה. לא מתחברת לזה".
למה?
"מפריעה לי הרדידות. לפעמים כשקהל רוקד ומשתולל כשהוא שומע שירים כאלה, אני לא ממש גאה להיות ישראלית. זה נראה לי וולגרי ונמוך".
אימהות
"אני אמא לשני ילדים, אמיר בן 10 ומיקה בת 4, ולהפתעתי אני אמא ממש לא חרדתית. אפילו יותר מדי קולית, אני ממש סומכת על הילדים שלי".
איך את מסתדרת עם האמהות האחרות בשכונה?
"אנחנו גרים בצפון תל אביב ויש פה אמהות פלצניות, טחונות בכסף ומנותקות מהמציאות. באסיפות הורים כשאמיר היה בגן, אני זוכרת אמא שבאה ואמרה שבמקום ריתמיקאית רוסייה, בחנוכה צריך להביא את שלמה ארצי. היא גם הציעה שנחליף את הקייטרינג של העירייה בזה של אייל שני. זה בסך הכל תוספת של אלף שקל. לילד. ליום.
"יש גם את הצפוניות האלה שנותנות לך להרגיש שהילד שלה גאון, ושלך דביל. 'מה, אין לילד שלך אייפון? אייפד? קורקינט חשמלי? דירה משלו? מה, הוא גר איתכם?!'.
"מצד שני יש את האמהות שהן עממיות, אבל מפוצצות כסף. גם להן יש ביקורת על איך שאני מגדלת את הילד שלי. אחת שאלה אותי איך זה שהילד לא יודע לפצח גרעיני אבטיח. היא היתה בהלם: 'מדובר בלקות! וזקפת בוקר, יש לו? תבדקי לו את הערמונית'".
טלוויזיה
"אני לא אוהבת שעשועוני טלוויזיה. אחרי העונה הראשונה של 'האח הגדול' גם את זה הפסקתי לראות. אי אפשר לראות את זה יותר. זה נהיה גן חיות, קרקס, פריק שואו. זו פרחיאדה בלתי נסבלת, אנשים בעלי מום. היתה תחושה שאתה מסתכל על צער בעלי חיים, כמו להסתכל על תאונת דרכים, אתה מזועזע, בא לך להקיא, אבל אתה לא יכול להזיז את העיניים. עשיתי החלטה שאני לא רואה את זה יותר והפסקתי".
צפית ב"כלוב הזהב"?
"אוי, זה וולגרי. כל החזירות בפרצוף ואין אפילו ניסיון להראות משהו איכותי. אין פה שום דבר, רק להראות את הבהמיות. היא רצה והכלוב נופל עליה, וצרחות, בלגן, אני מקבלת פסוריאזיס מהתוכנית הזו".
אבל כולם אוהבים פרסים.
"אין, אני שמתי עין שם על הבייביליס".
וברצינות, לאיזה פרס את היית רצה?
"לא יודעת. יש שם טרקטורון, נכון? זה מתאים ללסביות. למרות שהיה יותר טוב אם היה בכלוב גם דחפור או טרקטור. רגע, יש מערבל בטון?".
קריירה
בנאי נמצאת בסביבה כבר לא מעט שנים. היא תחזקה פינה קבועה בתוכנית של דודו טופז בערוץ הראשון, שיחקה בסרטי קולנוע וב"מרחב ירקון".
אך מה שגרם לכולם להתאהב בה היתה אותה לימור, שהמציאה לטובת תוכנית הקולנוע "אקשן" בטלוויזיה החינוכית, ואיתה כבשה את הקהל במהלך חמש עונות של תוכנית הבידור "רק בישראל" עם ארז טל. משם הדרך לקאסט הנוצץ של "ארץ נהדרת", אליו הצטרפה ב־2003, היתה קצרה.
"לפני שהתפרסמתי עבדתי בניקיונות של משרדים בלילות, בשליחויות על טוסטוס, בקונדיטוריה. עבדתי גם במלצרות הרבה זמן, הייתי מלצרית מאוד לא טובה. מלצריות צריכות להיות ענייניות כאלה ויעילות, אני לא הייתי לא זה ולא זה. זה תמיד היה נגמר כשבעל המקום מזמין לי מונית ואומר לי לא לחזור. ממש סלסטה. עבדתי בהרבה עבודות קשות".
אז מה סוד ההצלחה שלך?
"קצת מזל, קצת כישרון והרבה אמביציה של הסוכנת שלי, זוהר יעקבסון. אבל אתה יודע מה אני לא מבינה? למה אני לא מקבלת קמפיין להלבשה תחתונה. אני מרגישה שמפספסים אותי. תכלס".
הפחד לפספס הריץ אותך מסיר הבשר של "נהדרת" למתחרה מבית רשת, "מצב האומה"?
"זה היה ללכת עם הלב שלי. ב'ארץ נהדרת' היה לי לא טוב. הרגשתי שאני שחקנית ספסל. את התפקידים הכי מגניבים של נשים קיבלו הגברים, והבנות עשו תפקידים פחות טובים. הרגשתי שאני ניצבת. במקביל, שליין אמר לי שאצלו אקבל המון מקום".
החלטה אמיצה.
"לא ממש. זה סוג של 'כלוב הזהב', גם שם יש פרסים מטורפים".
זוגיות
"אני בזוגיות כבר שנתיים, היה שווה לחכות 40 שנה", אורנה מחייכת לעצמה חיוך רחב, "אבל החברה שלי לא רוצה שאדבר עליה. אנחנו לא בארון, אבל היא לא תבוא איתי לפתיחות ואיפה שיש צלמים. היא פשוט לא רוצה להיות מפורסמת".
הכי לא רוסלנה רודינה.
"לא שלא הייתי מחליפה אותה לשעה ברוסלנה. אתה יודע, כדי לדבר לעומק".
מחשבות על התמסדות?
"איזה? תקשיב, אנחנו לא גרות ביחד! זה להיט, זה פורמט מנצח".
למדת מליאור שליין ומרב מיכאלי?
"שם זה קיצוני. הם גרים אחד מעל השנייה, זה משונה מאוד, אבל פה הכרנו כשלכל אחת כבר יש בית משלה. לשתינו יש ילדים ואין לנו עניין לאחד בתים".
וזה לא דוסקס אף פעם?
"העלינו את זה לדיון, היתה ועדה שישבה ושקלה וזה מיד נפסל. איך היא אומרת, החברה שלי, אנחנו רק בהנאות, אין לנו את הבירוקרטיה. אנחנו נפגשות כמה פעמים בשבוע ורק נהנות, רק עושות דברים נעימים. זה מומלץ בחום".
הומואים ולסביות
"אני מזדהה עם קהילה אחת וזו קהילת בעלי החיים. לא רוצה עוד קהילה. מספיק לי", אומרת בנאי, כשנתיים אחרי שיצאה מהארון בראיון למוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות". "יש משהו בקהילה שהוא קצת תוקפני ואגרסיבי לטעמי ואני לא כל כך מתחברת אליו. הומואים לפעמים נראים לי רעים, זה כמו דת. אני אמרתי את זה פעם על גל אוחובסקי, הוא מנהל כת. יש שם סממנים של כת".
עבר לך בראש להיות יותר פעילה בקהילה?
"כן, אבל אני חושבת שבעצם היציאה שלי עשיתי שירות. זה בונוס גדול שלא התכוונתי אליו. אבל אני שמחה שזה קרה. מגיעות מלא לסביות להופעות שלי. אני מזהה אותן בשנייה", היא צוחקת בכל הכוח, "הן יושבות בשורה ראשונה, מגיעות עם הריח של האפטר שייב, אתה רואה שהן התגלחו טוב טוב", היא צוחקת צחוק מתגלגל, "סתם! להפך! הן מרחו לק יפה, כדי להסתיר את הגריז על הציפורניים. סתם סתם".
בטח סתם, שלא יתעצבנו עלייך.
"אני מרגישה שאני נותנת להן לגיטימציה. אם אני כאמן עומדת על במה ומדברת על היציאה מהארון, אני עושה פה שירות נפלא. להגיע למקלטים ולדבר לילדות ובבתי ספר זה לא מדבר אליי. אני לא מסוגלת".
בעברך היית עם גברים?
"בטח. פעם יצאתי עם גינקולוג, זה היה החבר הרציני הראשון שלי, הוא היה מהמם, שבר לי את הלב. רציתי אותו עוד הרבה שנים אחרי. יצאתי עם מישהו ממש קמצן, וסלב חתיך שתוך כדי סקס אמר לי, 'את קולטת עם מי את במיטה?', הוא דיבר אל עצמו בגוף שלישי. זה בנאדם שעושה סקס עם עצמו".
** את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגיליון החדש של "פנאי פלוס"
________________________________________________________________________________________________________________________________________
עוד בפנאי פלוס :
- האם אורלי וגיא מצטרפים לפוליטיקה?