הדפסה
לכתבה באתר
מה זה חופש? יש יותר מתשובה אחת, אבל מה שבטוח זה שלעמוס תמם,
35, אין הרבה ממנו בזמן האחרון.
>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק
מי שהתחיל את הקריירה עם מה קשור, אבל עזב רגע לפני ההצלחה, המשיך ל"השיר שלנו", פרץ ב"סרוגים" שפתחה את הדרך ל"אחת אפס אפס", "עספור" ו"שביתה", רוכב עכשיו על גל מטורף בתפקיד הראשי במחזה של הקאמרי, "קזבלן", שרצה 31 הצגות בחודש, בצילומים לריאליטי השאפתני "אקסטרים מייקאובר" שערוץ 10 מגייר, בשיעורי פיתוח קול, בקמפיינים ומה לא.
לרגל פסח שבפתח והאביב שנחת, לקחנו אותו לשיחת "חירותנו לאן". הנה הממצאים.
זוגיות חופשית
"בזוגיות, רק טיפה לחץ, לא צריך הרבה - ואני מת לעוף. אני לא נשאר איפה שלא טוב לי. אני מקווה גם שהיום, בזוגיות, יש לי פחות ופחות רגעים שאני פוחד להביע מה אני מרגיש, כי לא חשוב כמה נורא זה נשמע לי בראש, זה תמיד משחרר אותי. ואם מישהו מחליט שהוא צריך לשחרר אותי בגלל משהו שאמרתי, זה סימן שאני אמור להשתחרר ממנו.
"עכשיו יש לי מערכת יחסים שנותנים לי בה המון חופש ואני מגלה שאני בנאדם שנותן חופש מוחלט, אני סומך, ואני תומך, דברים שבמערכות יחסים אחרות יכולתי להגיד על עצמי שאני ממש לא. מתברר שזה כמו הקלישאה, צריך בשביל זה שניים.
"לחברה שלי קוראים טל נוראבי. בת 33. שחקנית ומטפלת בפסיכו-דרמה. שנים היינו ביחסי 'שלום- שלום'. לפני שלושה חודשים נפגשנו ביומולדת של חבר משותף וזה קרה. אני מרגיש שהיא נותנת לי חופש להרגיש ושהיא מקשיבה לי באמת, ולא דרך פחדים, כפי שלפעמים אנשים מקשיבים. איתה אני יכול לאפשר לעצמי להיות עצמי ואני עומד יופי באתגר הזה.
"לפעמים קורה שאתה מחפש את הבנאדם שלא ייתן לך חופש, כי אתה בעצם מחפש את המאבק על החופש ולא את החופש עצמו. אם אתה בטוח שהמאבק הוא חלק מהחיים שלך, תחפש אותו. כנראה שהגעתי למקום שבו אני מבין שהמאבק לא הכרחי. שכבר אין לי צורך בו".
חופש הפולחן לאייפון
"אם יש לי מטען וסלולרי, זרקי אותי איפה שאת רוצה. למזלי לפעמים אין ברירה כי בעבודה שלי אין טלפון בכיס - בצילומים או בהצגות. אז בהפסקות אני הולך לראות מה איתו, אם הוא רוצה לאכול או לשתות. סתם. אני רק בודק אם היו שיחות.
"יום אחד הייתי אצל חברים בבית, היינו איזה תשעה אנשים ונכנסתי למטבח להכין קפה. כשחזרתי הם ישבו על הספות, כולם בנייד שלהם, אף אחד לא מתקשר עם השני.
"צילמתי את זה, קראתי להם ואמרתי להם, 'סתכלו איך אנחנו נראים'. זה מזעזע. כמובן ששתי דקות אחר כך הורדתי אפליקציות וגלשתי בעצמי. אני מודה שאני די מאוהב בו ויכול לבלות איתו שעות, כי אני כאילו לא לבד, דגש על כאילו".
חופשי מכור
"אני אוהב סדרות ריאליטי. אני לא יודע למה זה נחשב רדוד. אותי זה ישר מחבר אותי לרגש חזק, אמיתי, ומדויק. זה מרכך אותי כבנאדם כי בסוף אני רואה שכולנו פאקינג אותו הדבר. לא משנה מי אתה. בעיניי התפקיד של תוכניות ריאליטי זה לתת לך אפשרות להתבונן על עצמך.
"אהבתי את העונה האחרונה של 'LA LA לנד'. אהבתי שם את כולם, ובעיקר את אלי זולטא, כי היה לו אומץ להיות חופשי, להיות הוא.
"עכשיו אני מכור ל'משפחות', הדוקו של האחים הימן. ראיתי שלושה פרקים ומאז אני נכנס כל כמה שעות ל־VOD לבדוק אם יש עוד. טל שואלת אותי, 'אתה חושב שאם תיכנס שוב יהיה עוד פרק?'. אני עונה לה, 'אני חייב עוד פרק, תביאי עוד פרק'".
כולנו קזבלן
"זה נכון ש'קזבלן' הוא מחזה על אפליה, אבל הוא גם מחזה על החופש לבחור. אחרי שמגלים במחזה שאני, קזבלן, לא אשם והמפקד מבטיח לי שעוד עשר־עשרים שנה כבר לא תהיה אפליה במדינת היהודים - וזה קורה בשנות ה־50, כן? - אז אני שר את השיר 'תרד ממני קזבלן'. שהדמות בעצם מבקש מקזבלן לצאת מתוכו.
"העבודה שלי כשחקן היתה להעביר את זה שהוא יכול לבחור אם להישאר עם התדמית של קזבלן, מרוקאי סכין, חמום מוח, נבער ולא תרבותי, כי בעצם זה הוא בעצמו שרואה את עצמו ככה.
"אני זוכר את עצמי בבית ספר למשחק - ילד מרמלה שכולם נראים לו נורא חכמים וגדולים, באים מבתים נורא תרבותיים. ורק אני לא מכיר ציירים, לא מכיר מחזות. היו ימים שניסיתי להסתיר ולהיות הכל חוץ ממה שאני, ותמיד הרגשתי שבזה אני נכשל. אבל הגיע שלב שזה התהפך ופתאום אני מבין שמזל שנכשלתי.
"כל מי שהגיע למשהו בחיים היה חייב להרגיש קזבלן באיזו שהיא צורה. קזבלן זה הכוח המניע. החוסר שמתוכו אתה פועל".
תיכנסו כבר לסטיישן וניסע
"כילד לא כל כך יצאנו לחופשות. אני בא ממשפחה עם שישה ילדים, ההורים שלי עבדו מאוד קשה כדי שיהיו לנו כל הדברים הבסיסיים, וחופשה נחשבה מותרות. בפסח אבא שלי היה מביא מונית סטיישן גדולה, היינו נוסעים לסבתא באור יהודה, אוכלים אצלה צהריים וחוזרים, זו היתה החופשה".
איים אבודים
"לא עשיתי טיול אחרי צבא ולא לפני צבא, אבל ביומולדת 30 פרגנתי לעצמי חופש, כשהתחלתי להבין שהמלחמה היא בפנים ולא בחוץ. אז למרות שלא עבדתי המון ולא היה לי כסף, החלטתי שאני טס חודש לתאילנד, לבד.
"אני זוכר שנחתתי בבנגקוק עם ערימת דיסקים, לקחתי מונית לאיזה קניון, קניתי אייפוד והעברתי אליו את כל המוזיקה. חזרתי לשדה וטסתי לאיים.
"בדיעבד זאת היתה תקופה מאוד משמעותית בחיים שלי. אפילו לא ידעתי למה, וזה קורה לי הרבה. אני לא יודע מה מנהל אותי, רק מסתובב עם תחושה פנימית וזה קורה. אז לא ידעתי למה בעצם נסעתי לבד. הבנתי שאני כבר איש גדול ומצד שני עדיין הרגשתי שהרגע סיימתי י"ב. לפעמים אני מפחד שגם כשאהיה סבא ארגיש ככה.
"היה לי מאוד קשה. מצד אחד לא באמת היתה בדידות כי יש ישראלים בכל מקום, וקצת הייתי מוכר מ'השיר שלנו'. אז היתה לי תחושה שמישהו נמצא איתי, אבל הייתי מאוד לבד, ואני בדרך כלל בנאדם של אנשים. שחררתי שם הרבה דברים וחזרתי לארץ בנאדם אחר.
"ברגע שחזרתי הודיעו לי שהתקבלתי ל'סרוגים' ודברים התחילו להתגלגל עם הקריירה כי הרגשתי ששחררתי לרגע. כל הזמן אני מחזיק, כי אני מפחד שאם לא אחזיק אפול".
חופש דת
"כילד, לא היה לי חופש בכלל. אבא שלי חזר בתשובה לפני שנולדתי, אחרי מלחמת יום כיפור. הוא חווה טראומה קשה באחד המוצבים בתעלה, אז גדלתי בתוך בית שאני חייב ללכת לבית כנסת בשישי ושבת ואני חייב להניח תפילין ואבא שלי בודק אם אני עושה את זה, וחברים בשישי יוצאים, אבל אתה לא יכול.
"ואז היו לי שנים של אנטי לדת. שנסעתי בשבת ועשיתי מה שרציתי, ו'אתה לא תגיד לי מה לעשות ואני כן אסע לים' ואחר כך ויכוחים בלי סוף. ואז אבא שלי שחרר. הוא הבין שהוא רוצה את הבן שלו פה, וזה לא משנה מה הוא עושה. ובסופו של דבר הוא גם קנה לי את האוטו הראשון למרות שידע שאסע איתו בשבת".
שחקן חופשי
"חופש במשחק זה לא 'תעשה מה אתה רוצה', ממש לא, אלא 'בוא ביחד נסתכל מה צריך ואז תעשה את זה בדרך שלך'. אני חושב שכל פרויקט שעשיתי בו תפקיד טוב זה פרויקט שבו הבמאי ידע להסביר ולתחם לי מאוד טוב מי זאת הדמות, אבל אז לתת לי חופש.
"כמעט כל שחקן שאני מעריך או אוהב, נותן לעצמו חופש. ג'ק ניקולסון למשל. אפשר לראות בעבודה שלו את החופש שהוא נותן לעצמו מעצמו. את החופש מהעין הביקורתית שבודקת אם הוא בסדר או לא בסדר. כששחקן לא פוחד להיכשל, רק שם תכלס הוא באמת חופשי.
"אני ממש לא טיפוס שהולך על בטוח, בטח לא בשנים האחרונות. לשחק ב'קזבלן' זה לא ללכת על בטוח. לשיר מול אלף איש זה מבחינתי להסתכן מאוד. פחדתי מזה, אמרתי, 'מה אתה פאקינג צריך את זה?' הרי כולם יבואו ויגידו 'יורם יורם' וישוו את זה להצלחה הפסיכית שהיתה לו. אבל אני משתדל לפרוץ את הגבולות שלי איפה שאני יכול".
תעמיס כרפס
"את סדר פסח אני תמיד עושה אצל ההורים. אני אוהב בעיקר את האוכל - זה דבר נורא מרכזי בחיים שלי. בשנים האחרונות חזרנו עוד לקרוא גם אחרי הארוחה, אבל האוכל הוא המרכז, אין ספק בכלל. אני שותה את כל הכוסיות, לא מחכה לאליהו הנביא. אף פעם לא חיכיתי לו.
"אני לא בנאדם של בשר. גם עוף אני אוכל מעט, כי חייבים. בחיים לא הזמנתי סטייק במסעדה. בשר אני אוכל רק אצל אמא שלי, כי שם זה האוכל שאני רגיל ואוהב מילדות".
** את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגיליון החג של "פנאי פלוס"
_____________________________________________________________________________________________________________
עוד בפנאי פלוס :
- ראיון בלעדי עם כוכבי הסדרה "בית קלפים"
