"בגיל 22 ג'ניפר לורנס היא כוכבת נדירה שנשמעת יותר כמו אדם רגיל מאשר כמו מוצר מאומן היטב". השורה הזו, שנכתבה במגזין "ואניטי פייר" על זוכת האוסקר לשחקנית הראשית הטובה לשנת 2013 על תפקידה בסרט "אופטימיות היא שם המשחק", מצליחה לתמצת חלק גדול מהחיבה שרוכשת אמריקה לסוויטהארט החדשה שלה.
מדובר בכוכבת עם אישיות, שמעזה לומר מה שבא לה, לצחוק על עצמה, להצחיק, וכל זאת למורת רוחם של סוללת היחצנים והסוכנים שלה. ואל תזלזלו, זה לא פשוט.
>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק
לורנס היא הכוכבת מהדלת השכנה, שאפשר לבוא לשאול ממנה כוס בירה ולהישאר לראות "עקרות בית אמיתיות". היא הודתה בראיון ש"אם אין לי משהו לעשות, רוב הסיכויים שאפילו לא אטרח ללבוש מכנסיים".
בניגוד לרוב בנות הוליווד, היא גם לא באובססיה על המשקל שלה, ונראית מעולה מבלי להלך על גבול האנורקסיה. אפילו כשהיא נתפסת עם בקבוק יין וג'וינט בידה בהוואי היא לא מעוררת תגובות שנאה או התחסדות. לכולם ברור שלורנס הקולית רוצה לכייף, וכולם מפרגנים לה את זה.
בשבועות האחרונים אמריקה לקתה בלורנסמאניה. עונת הטקסים העניקה ללורנס הזדמנות טובה לצעוד על שטיחים אדומים, שם היא נראית מדהימה, יפה ואלגנטית - בכל זאת, מדובר בפרזנטורית של דיור, אחד ממותגי הקוטור הנחשקים בעולם. אבל אז היא פותחת את הפה ואומרת דברים כמו "אכלתי כריך פילדלפיה לפני רגע והיחצנית שלי רצתה למות. יש גבול למה שמחוך יכול לעשות".
היא לא מנסה לשמר את האשליה של הכוכבות, כי היא מרגישה כמו אחת מאיתנו. לפני כחודשיים אמרה בראיון, "מבלי להעליב, משחק זה דבר מטומטם. אנשים תמיד שואלים אותי איך אני מצליחה לא לעוף על עצמי עם כל הכוכבות, אבל אני לא מבינה מה יש לי לעוף על עצמי. אני לא מצילה חיים, אני לא רופאה. אני עושה סרטים. זה מטופש".
שנת 2012 היתה שנה מדהימה עבור לורנס, שבהפרש של כמה חודשים בלבד כיכבה בחלק הראשון בטרילוגיית "משחקי הרעב", שובר קופות מעדות "דמדומים" (אך איכותי ומפורגן ממנו), ואז ב"אופטימיות" המוערך, לצד בראדלי קופר.
אפילו לריס וויתרספון לקח כמה שנים לעבור מ"לא רק בלונדינית" לאוסקר על "הולך בדרכי", ולורנס, רק בת 22, עשתה זאת בשנה אחת, ועל הדרך צברה מעריצים בכל פינה, חלקם גברים מבוגרים כמו דייוויד לטרמן ("עכשיו בא לי לראות את 'משחקי הרעב'. אני רוצה לראות יותר ממך") או ג'ק ניקולסון בן ה־75, שמיד אחרי האוסקר התגנב מאחורי לורנס כשהתראיינה, החמיא לה על הופעתה בסרט, אמר שהוא מחבב אותה ושהיא מזכירה לו אקסית שלו, והמשיך לחוג סביבה כמו כריש בזמן הראיון כאחרון הסטוקרים.
לורנס, אגב, הגיבה כמו שכל אחד מאיתנו היה מגיב במקרה כזה - במבוכה אותנטית והתלהבות לא מרוסנת, כולל פרצוף של "אני לא מאמינה שג'ק ניקולסון פלירטט איתי כרגע" למצלמה.
בהזדמנויות רבות אחרות סיפרה שהיא מתרגשת לפגוש כוכבים גדולים. באחד הטקסים למשל, ישבה ליד בראד ואנג'לינה. "לא העזתי לדבר איתם", סיפרה בראיון לג'ימי קימל, "הם כל כך יפים, הם צריכים להיות המלך והמלכה של אמריקה. הייתי משלמת להם מיסים".
מסעה של לורנס לצמרת התחיל כשהיתה בת 17, בצילומי סרט האינדי "קר עד העצם", גם עבורו זכתה במועמדות לאוסקר. מדובר בתפקיד קשה שחשף את איכויות המשחק שלה, שלא בהכרח נראו כאיכויות של כוכבת. לורנס החכמה הגיעה באותה שנה לאוסקר בשמלת Bombshell אדומה וצמודה של קלווין קליין, שהבהירה לכולם כי מדובר בכוכבת מוכשרת, אבל גם כזו שיכולה להיראות טוב.
שחקנית אלמונית שמגיעה לטקס האוסקר עם סרט אינדי באמתחתה יכולה לנצל אותו כמקפצה לקריירה (גם איימי אדמס עשתה זאת, עם "ג'ונבאג") או להיעלם - ולורנס ניצלה אותו היטב. היא בלטה על השטיח האדום בהופעות לא שגרתיות, וחיש מהר קטפה את התפקיד של מיסטיק הצעירה ב"אקס מן - ההתחלה" ואת הג'וב הנחשק ביותר באותו זמן, זה של קטניס אוורדין בטרילוגיית "משחקי הרעב".
היא היתה יכולה להפוך לעוד כוכבת נוער ריקנית כמו קריסטן סטיוארט, אבל האישיות הכובשת של לורנס החלה לצוץ בראיונות ולהפיל חללים.
בראיון לקראת צאת "משחקי הרעב" אמרה בתוכנית של לטרמן: "אל תלכו לראות את הסרט, אני ממש טרול. הסרט טוב, אבל אני איומה". אצל ג'ימי קימל סיפרה, "אנחנו משפחה נורמלית. אני שיכורה, אמא שלי בכיינית". המגזין "רולינג סטון" כינה אותה "America's kick ass sweetheart".
אבל ללורנס, תודה לאל, יש יותר מאישיות. היא גם יפהפייה. האתר askmen.com בחר בה לאשה הנחשקת לשנת 2013, וצילומי הלנז'רי שלה למגזין "GQ" בפברואר לא השאירו מקום לספק: היא נראית כמו כוכבת, היא מדברת כמו בעלים של בר שכונתי. ככה זה כשגדלים עם שני אחים גדולים באמצע שום מקום, קנטאקי.
עונת הטקסים העניקה ללורנס הזדמנויות רבות לבטא את החן הקלאמזי שלה. יש הטוענים שלמרות שלשחקניות אחרות - ג'סיקה צ'סטיין על "כוננות עם שחר", למשל - הגיע לזכות באוסקר, כולם פשוט רצו לראות את לורנס מקבלת אותו.
אצל לורנס לא תקבל נאום מהונדס כמו של אן האתאוויי, שהורגש כאילו עשו עליו חזרות (והיא קיבלה עליו ציון C ב"ניו יורק טיימס", וגל שנאה מהמכונים Hatha-haters), אלא נפילה במדרגות לבמה, הסיוט של כל שחקנית, ואז איזה נאום מגושם ומבולבל.
יומיים אחרי האוסקר התפרסמה ב"ניו יורק מגזין" כתבה שכותרתה: "למה נשים שונאות את אן האתאוויי (אבל אוהבות את ג'ניפר לורנס)?". התשובה בקצרה: האתאווי מעצבנת, מחושבת, הילדה המרגיזה מהחוג לתיאטרון, ואילו לורנס תמיד מספרת כמה שוטים הספיקה לשתות, לא לוקחת את הוליווד ברצינות גדולה מדי, ואפילו הצליחה לצנן את ג'ק ניקולסון בחיבה כשהפריע לה בראיון ("אתה מאוד חצוף!"). חייבים למות עליה.
לורנס, למעשה, שכחה להודות לשני אנשים מאוד חשובים בנאום הזכייה שלה. להארווי וויינסטין, נשיא אולפני מיראמקס, ולדייוויד או ראסל, במאי "אופטימיות היא שם המשחק". האופן שבו בחרה לתקן את העוול מזקקת את הדרך הייחודית שסללה לעצמה בהוליווד: היא פרסמה מודעה במגזין "אינטרטיינמנט וויקלי" והתנצלה בפני השניים.
"המוח שלך עושה דברים משונים כשאת מתרגשת ברמות כאלה", ציינה, "אני מאוד מצטערת על ה־Brainfart, ומקווה שתוכלו לסלוח לי". ליידי מצד אחד, פה מטונף של מתבגר מהצד השני.
איפה יש עוד כוכבות כמו זו? בעולם של אן האתאוויי, ג'סיקה צ'סטיין, נעמי ווטס וקריסטן סטיוארט העשויות חרסינה - לורנס מתבלטת כמו מטאור מחוספס. בקנה מחכה לה עוד סרט של דייוויד או ראסל, עוד "אקס־מן" וסרט אימה, וכולם בשנה הבאה. מה שברור - לורנס כאן כדי להישאר.
יש לה את המראה, הכישרון והאטטיוד הנכון. היא הכוכבת הכי מאגניבה שהיתה לאמריקה בעשור האחרון, ואמריקה יודעת את זה. לעזאזל, איך אפשר להיות כל כך קולית בגיל 22?
נפילה לצורך עלייה
הרגעים הגדולים של J-Law
- מועדת בשמלת הדיור קוטור שלה בדרך לקבל את האוסקר, ואז אומרת, "אתם עומדים כי נפלתי. זה מביך".
- מכריזה "ניצחתי את מריל (סטריפ)!" בנאום הזכייה בגלובוס הזהב. לורנס למעשה ציטטה מהסרט "מועדון האקסיות", מסצנה שבה בט מידלר מרימה פסלון שזה מה שכתוב עליו.
- מטנפת על שאר המועמדות באוסקר ב"סטרדיי נייט לייב": "ג'סיקה צ'סטיין - תפסת את בן לאדן? אז מה, ב'קר עד העצם' אני תפסתי בונה ואכלתי אותו. נעמי ווטס, אין שום סיכוי שתנצחי אותי. עמנואל ריבה, צרפתייה בת 85, אני אומרת לסיכוי שלך לזכות באוסקר - עמנואל אריבה־דרצ'י".
- מתארחת אצל לטרמן ונחנקת כשהוא שואל מה שלומה: "סליחה, זו היתה לחה. אני כמו דרקון".
- נשאלת על ידי עיתונאית על השטיח האדום באוסקר, "ספרי לי על החלקים שאת לובשת". במקום לענות את התשובה הצפוייה, לורנס משיבה: "למה את מתכוונת? כאילו, זה החלק העליון, וזה התחתון".
___________________________________________________________________________________________________________
עוד בפנאי פלוס :
- אחרי פסטיבל ברלין, יון תומרקין חולם על הוליווד
- מחטבים לגברים? הסודות השמורים של הכוכבים
