"נשים זה הסם שלי"

"בשנה וחצי האחרונות הייתי עם יותר מ־400 נשים", אומר לי נאור אורמיה, בן 20. לא בדיוק נתון ממוצע שכל חייל ישראלי צעיר יכול להתפאר בו, אבל כשמדובר בזמר מז'אנר הפופ המזרחי, זה כבר עסק אחר לגמרי.

"השיא שלי היתה אשה בת 38", הוא מפרט והרגל מתחילה לקפוץ בקצב מהיר. "הכרתי אותה באיזה פאב, אחרי שראיתי שהיא מסתכלת עליי כל הערב. ניגשתי אליה, הזמנתי אותה לדרינק, הדיבור התחיל לזרום וככה זה קרה".

"לא, יום אחרי. היא הזמינה אותי אליה לדירה, ואת השאר אתה כבר מבין לבד".

"דווקא לא. המשכנו את זה עוד כמה פעמים. אהבתי את הסקס איתה, היא היתה נקייה, מסודרת ואחלה בחורה

לצחוק ולדבר איתה".

"אני כבר לא יוצא עם בנות בגילי. אין לי כוח לדיבורים ולרצינות הזאת. אחרי הפרידה הקשה שעברתי אני מחפש להיות עם מישהי בוגרת יותר, שלא רוצה להתחייב אלא רק לנהל קשר קליל וכיפי, זהו".

"כיפי זה לא רציני. זה לעשות חיים וליהנות עד כמה שאפשר. למשל, הפעם שהייתי עם שתי בחורות ביחד, הן היו בסביבות גיל 25־26 כזה. אחת מהן היתה ידידה שלי, הגעתי אליה הביתה, ואיכשהו זה התגלגל שהייתי איתה ועם אחותה במיטה ביחד".

"כן, זה נקרא כיפי".

"מישהי בת 26! היא טוענת שאיזה רב אמר לה שאני הזיווג שלה ומאז כנראה שהיא אכלה סיבוב. היתה מגיעה אליי מתחת לבית, צופרת וצורחת מלמטה. ירדתי במדרגות יום אחד, היא חיכתה לי שם, בחושך. ניסיתי לדבר איתה, אמרתי שאני אעזור לה, כאב לי לראות אותה ככה וכלום לא עזר.

"אני מגשים לה את החלום בעצם", הוא מסביר. "היא היתה אמורה להתגייס ללהקת הנח"ל בזמנו, אבל סבא שלי לא הסכים. הוא פחד מהפרסום, ממה שיקרה לה, ואמר שהוא לא מאשר לה ללכת על זה".

לאחר שהוא מפרגן שוב ושוב לאמו ולא מפסיק להזכיר אותה, קל להבחין כי דמות האב חסרה בסיפור. נאור מסכם את הנושא ב"הם פרודים היום. אבל בלי קשר, אבא אף פעם לא פרגן. מצד שני, הוא גם לא ביטל את נושא השירה. הוא פשוט אדיש לנושא עד היום".

"אתה מכיר את ה'ידידים' האלה, שתמיד מסתובבים שם באזור ומחכים לאיזה ריב כדי לבוא ולנחם? אז בדיוק עם אחד כזה. זה היה ביום העצמאות, היה מופע 'רוק עצמאות' בעיר, ובזמן שאני הייתי מאחורי הקלעים לפני הופעה, התחלתי לקבל טלפונים מחברים שלי ושלה, שאמרו שהיא מסתובבת עם אחד הידידים שלה במתחם ההופעות.

"אחר כך כבר הגיע טלפון מחבר שלי ששאל אם נפרדנו, וכששאלתי למה הוא שואל, הוא ענה שהוא רואה אותה עכשיו מתנשקת עם מישהו אחר. הייתי בשוק. החלטתי לא לספר לה ישר שאני יודע. משכתי כמה ימים, כשכל פעם אני שואל שאלות שקשורות לאותו ערב, לנסות לראות אם היא תספר לי לבד.

"היא לא סיפרה כמובן, ואחרי שאמרתי שאני יודע היא התפוצצה עליי, התחילה להעלות את נושא ההופעות שלי, שאני מגיע מאוחר הביתה ומסתובב עם בחורות. עכשיו, אתה מבין, חלק מהחיים של זמר ים תיכוני זה ההופעות בלילות וכן, יש גם מעריצות. אתה חושב שזה תירוץ בשבילה לבגוד? שטויות, מה הקשר? מעולם לא בגדתי, זה לא באופי שלי וזה לא מעניין אותי".

לא צריך להיות מומחה לזוגיות כדי להבין שכשהאהבה הראשונה שלך בוגדת בך, תישאר עם כמה מטענים, בלשון המעטה. אבל לא הכל רע אחרי אותה פרידה קשה. כאמור, רבים מהחומרים באלבום החדש של אורמיה נכתבו בהשראת הטראומה, פלוס השראה מחוויית הגיוס. ויש אפילו מטענים שקשורים לשיער. כן, בדיוק, שיער.

למי שלא זוכר, בתחילת דרכו המוזיקלית נערכו לא מעט השוואות בין אורמיה לבין סנסציית הנוער ג'סטין ביבר. לא חסרים אלמנטים דומים בין השניים, אם זה הגיל הצעיר, הדרך של שניהם שהחלה ביוטיוב, קהל היעד שבבירור כוון להיות מורכב מנערות צרחניות, או הסממן החיצוני המשותף לשניהם באותם ימים - רעמת השיער והבלורית המתנופפת, שהיום אין לה כל זכר.

"ההשוואה הזאת ביני לבין ביבר היא לא משהו שאני והסוכנים שלי ניסינו ליצור, זה משהו שקרה באופן טבעי", מספר אורמיה. "אני חושב שזה קרה בגלל היוטיוב והשיער בעיקר, ותכלס, זרמתי על זה. זאת היתה אחלה מחמאה. שתדע לך שכשהתגייסתי והייתי חייב להסתפר קצר, זה הרס אותי. היה לי קשה להסתכל על עצמי במראה. לא זיהיתי את עצמי וכך גם האנשים ברחוב.

"אם פעם היו מזהים אותי ויודעים ישר מי אני בזכות התספורת - פתאום אנשים לא הבינו מה קרה, לא ידעו שאני זה אני, וזה פגע לי מאוד בביטחון העצמי. עם הזמן למדתי לאהוב את התספורת החדשה. אנשים התרגלו, ואפילו שמתי לב שבנות אוהבות את זה יותר. אני נראה יותר בוגר עכשיו".

"בכל מקום. אם אלה אירועים פרטיים בווילות של אנשים, ועדי עובדים, חתונות ובעיקר במועדונים".

"אולי יש ירידה בתחום. יכול להיות שהיום המצב לא חזק כמו שהיה לפני שנה, נגיד, אבל בשורה התחתונה אפשר להתפרנס, יש עבודה ופשוט צריך לעבוד קשה ולהשקיע. אותי לא כל כך מדאיגה הירידה בתחום, כי בניגוד לזמרים אחרים אני גם יוצר את החומרים שלי. אני לא תלוי במישהו שיכתוב לי או ילחין לי, וככה אני יכול לשמור על החומרים שלי מקוריים ובלתי תלויים".

"לא ניכנס לשמות, אבל ברור שיש זמרים ים תיכוניים שבאים להופעות, שרים והולכים. זהו. אין להם מעורבות כמו שלי בהכנת האלבום, החל מהפרטים הקטנים כמו בחירת הפונט לחוברת של האלבום, בחירת הנגנים ועד כמובן יצירת החומרים. בכלל, אני לא מגדיר את עצמי כזמר ים תיכוני נטו, אני עושה מוזיקת סול־ים תיכוני".

"כל הכבוד לו על ההצלחה".

"אייל גולן הוא חבר שלי".

"אני לא פוסל את זה, אבל דואטים זה משהו מורכב שחייב להיות נכון מוזיקלית לשני הזמרים, ואייל לא קל בדברים האלה, הוא לא לוקח כל שיר, הוא מאוד בררן וקשה לתת לו משהו".

בשיא ההצלחה, כשפוסטר ענק עם דמותו (באדיבות הסוכן הנאמן) מעטר את מחלף השלום של כביש איילון, ושמועות על הופעה של נאור בקיסריה רצות להן בתקשורת, עלה הזמר על מדים ונעלם אל תוך לשכת הגיוס.

"כבר סגרנו את קיסריה ומכרנו 2,000 כרטיסים. מתוך 3,700 המקומות של אמפי קיסריה, מכרנו יותר מחצי, אתה קולט את הכמות?" הוא מבהיר. "אני יודע שהיה דיבור על זה שהצעד הזה מוקדם לי, שאני עוד צעיר ושזאת קפיצה מעל הפופיק, אבל בשורה התחתונה, זאת עובדה, יכולתי למלא את קיסריה בזמנו.

"היום, אחרי שעברה שנה ומשהו מאז, אני מבין שמזל שלא עשינו קיסריה. אם אתה רוצה להופיע שם כמו שצריך, אתה חייב שיהיו לך לפחות שני אלבומים ברקורד, אם לא יותר. כל הגדולים עולים לשם עם רפרטואר עשיר, ואני, מה היה לי אז? אלבום אחד כולה".

אז אפשר להתפרנס ממוזיקה בארץ.

"בטח שאפשר. נכון, לא קל ולא תמיד יש עבודה כמו שאתה רוצה. יש תקופות קשות יותר, כמו בחורף למשל, שכמות ההופעות יורדת, אבל בשורה התחתונה, אם רוצים - יכולים".

מילה לסיכום?

"אני אוהב אותך".

** את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגיליון החדש של פנאי פלוס

___________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס :

• חגית יאסו לא ממהרת להוציא אלבום ראשון
• "הנסיכה הקסומה": איפה הכוכבים היום?
• מאיה בוסקילה מודה: לא פשוט להיות בהריון