>> ערוץ האופנה הישראלי ב-HOT - צפו בכל התוכניות

 

"מה הופך מעצב לייחודי? חשיפה וחידוש", אמר בפתח דבריו אמש בתצוגת הבוגרים של המרכז האקדמי ויצו חיפה, ראש המחלקה לאופנה רן שבני. "אופנה היא שוות ערך לחידושים: חומרים וצלליות, אבל גם שילוב האני העצמי של המעצב. בעגה המקצועית אנחנו קוראים לזה כתב יד אישי".

 

24 בוגרים סיימו אמש את מחזור תשע"ב של המחלקה לאופנה והציגו אל מול עיני תקשורת האופנה ובני משפחה פרויקט גמר המסכם ארבע שנות לימוד מפרכות, אבל בודדים הם הסטודנטים שמצליחים בזמן הלימודים לפתח סגנון אישי וקול ייחודי. אצל רבים, גם בקרב מעצבי אופנה בולטים וחשובים הפועלים כיום, מתעצב הסגנון במהלך הקריירה.

 

כך או כך, בויצו יש לטפל בכמה בעיות קריטיות, הרבה לפני הטיפול בכתב היד האישי. למשל, האופן בו מפתחים הסטודנטים את הקונספט שבחרו לפרויקט הגמר, או תהליך הלמידה של בניית גזרה ופרופורציות. רענון שורת המנחים של פרויקט הגמר ושיבוצם של מעצבי אופנה עכשוויים הפעילים בענף, עשויים בהחלט לתרום פה.

 

בסיום התצוגה סיפר שבני בהתרגשות כי זהו המחזור הראשון שקיבל לידיו לפני ארבע שנים. באותה תקופה נכנס שבני לתפקידו, וקיבל לידיו מחלקה מקרטעת עם דימוי אופנתי חלש. השינויים שהוא מבצע בה בהחלט ניכרים לעין משנה לשנה. ניתן היה לראות זאת גם בחלק הפותח של התצוגה, בו הציגו סטודנטים משנים ב' ו-ג'. אלו עוד זקוקים להכוונה מקצועית, אבל נראה כי ביצירות שלהם טמון פרץ של מקוריות שנעדר בעבר מהסטודנטים של ויצו.

 

ועדיין, ארוכה הדרך. מתוך 24 הבוגרים הצלחנו לדלות בקושי שלוש קולקציות נפלאות בעלות קונספט הדוק, שפה מגובשת, צלליות רלוונטיות ואותו ניצוץ חמקמק שהופך עוד ערימה של בגדים לקולקציה. יתר העבודות היו חלשות. מי בגלל צלליות וקונספט מיושנים, אחרים בשל חוסר הבנה בבניית פרופורציות של גוף או בחירת צבעוניות חסרת מעוף. 

 

 

פרויקט הגמר של לינה קויפמן (צילום: הרצי שפירא )
פרויקט הגמר של לינה קויפמן (צילום: הרצי שפירא )

 

 

מתוכם, ומעבר לבוגרים שבחרנו, ראוי לציין את הפרויקט של לינה קויפמן, שבחרה להציג מערכות לבוש לנשים מלאות שאף הוצגו על דוגמניות תואמות. למרות שהבגדים לא הצליחו לבלוט במקוריותם, הבחירה בדוגמניות מלאות על המסלול, הפכה את הקולקציה לזכירה, מקורית וחד פעמית, ועל כך היא זכתה ללא מעט מחיאות כפיים מהקהל. אחרי שביקרנו את הסטודנטים של שנקר ובצלאל - קבלו את שלושת הפרויקטים הנבחרים מהמגמה הצפונית בישראל.

 

 

פרויקט הגמר של אידה נודל (צילום: הרצי שפירא )
פרויקט הגמר של אידה נודל (צילום: הרצי שפירא )

 

 

מי: אידה נודל

מה: קולקציה המשלבת זוהר הוליוודי של שנות ה-40 עם מוטיבים הלקוחים מעולם המושגים הצבאי, בהשראת כוכבת מסך הבד מרלן דיטריך. נודל מסבירה כי הפרויקט מתכתב עם הופעותיה של דיטריך אל מול חיילים בחזית, ובהשראת נשים רבות שהתגייסו במהלך מלחמת העולם השנייה ומחזרו בגדים ממצעים, בשילוב עם הבגדים האזרחיים של החיילים הגברים. התוצאה הסופית מרהיבה.

למה אהבנו: חמש מערכות הלבוש שהציגה נודל תחת השם Mr. Dietrich היו בעלות קונספט הדוק ופיתוח רעיוני מעניין. אלה חשפו מעצבת צעירה שחושבת מחוץ לקופסה, ועל הדרך גם יודעת להרכיב מערכות לבוש בפרופורציות נכונות. היכולת שלה לאגד בפריט לבוש אחד אלמנטים אופנתיים וצבאיים אומנם אינו מהלך חדשני בעולם האופנה, אך הוא עדיין הצליח להלך עלינו קסם. למשל, במקרה של שמלת כפתורים בצבע חאקי עם אלמנטים של בד פרחוני כתום ששולב בה באופן הרמוני.

 

 

פרויקט הגמר של נטע בן שמעון (צילום: הרצי שפירא )
פרויקט הגמר של נטע בן שמעון (צילום: הרצי שפירא )

 

 

מי: נטע בן שמעון

מה: קולקציה בהשראת סיפור החיזור מהמיתולוגיה היוונית בין אפולו לדפנה, שהיתה מעניינת בעיקר בשל פיתוחי הטקסטיל שלה. בן שמעון יצרה סריגי ז'קארד שסרגה במכונה ידנית. חמש מערכות הלבוש שהציגה אומנם לא היו אחידות ברמתן, אבל הן בהחלט יצרו שפה אחידה, סגנון מגובש וצבעוניות מרהיבה.

למה אהבנו: כי אי אפשר היה שלא להתרשם מההשקעה המרובה של בן שמעון בסריגה הידנית, ובבחירת הצבעוניות הנכונה לקולקציה, שזכתה לשם הקיטשי "לנוח על זרי הזכרונות". מוצלח במיוחד היה האאוטפיט שחיבר בין שמלה לבנה עם הדפס כתב יד בעברית, לסריג לבן שבמרכזו ריבוע צבעוני שהזכיר את עבודותיו של רותקו.

 

 

פרויקט הגמר של נירית דמרי (צילום: הרצי שפירא )
פרויקט הגמר של נירית דמרי (צילום: הרצי שפירא )

 

 

מי: נירית דמרי

מה: חמש מערכות לבוש לגברים תחת השם "מרוקו ואירופה נפגשים בכחול-לבן". שם העבודה גם מעיד על תוכנה: קיבוץ גלויות אופנתי בין מוטיבים צפון אפריקאיים וסגנון לבוש גברי ים-תיכוני יחד עם האירופאיות. דמרי, סטודנטית דתייה, יצרה קולקציה צבעונית ומרהיבה, שמתכתבת עם מוטיבים עכשוויים מאופנת הגברים, ויצרה הדפסים מעניינים, שהיינו רוצים לראות יותר מהם בקולקציית הביכורים שלה.

למה אהבנו: אהבנו בהסתייגות אחת משמעותית. כל אחת מחמש מערכות הלבוש היו מרהיבות ומדויקות בעינינו - כאלה שהיינו מאמצים בכיף אל ארון הבגדים שלנו - אך חסרה שם חוליה קטנה מחברת. יתכן כי סטיילינג הדוק יותר היה עוזר לטשטש את הנקודה הזאת. ועדיין, דמרי הצליחה לנפק קולקציית גברים יפה, מעניינת, סקסית במידה, תוך פיתוח טקסטיל ייחודי רק לה, כמו סריגה של דמות סבתה על גופיית סריג כחולה, שנלבשה עם מכנסיים בהדפס אפריקאי. מדובר בקולקציית גברים עדכנית ומלאת אומץ, שהיינו שמחים לראות אותה הופכת לקו מסחרי.