המלה "לונדון" מעוררת אסוציאציה גשומה וחורפית, אך ב-27 ביולי היא אמורה להיות המקום הלוהט ביותר בעולם למשך שלושה שבועות: טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים יחתום שנים של הכנות קדחתניות שהחלו ביולי 2005, עם הכרזתה של בירת הממלכה המאוחדת כמארחת של אולימפיאדת 2012. אך מבחינת הרשות האולימפית (ODA), המשחקים הם רק נקודת ציון בתהליך ממושך בהרבה. בכנס "הארכיטקטורה של האולימפיאדה", שנערך בחודש שעבר בבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE), הסביר פרופ' ריקי בורדט, מומחה ללימודים עירוניים ששימש כיועץ בכיר ל-ODA במשך חמש שנים, כי הגישה שעמדה בבסיס הקמת הפארק האולימפי של לונדון 2012 היא "ליצור פיסת עיר חדשה".

 

לונדון כבר מתחממת: הכוכבים של עולם הקולנוע, הטלוויזיה והספורט בפרסומת הרשמית לאולימפיאדה:

 

 

זה למעלה מ-20 שנה שלונדון מנסה להתפתח מזרחה, לעבר אזורים שמציעים יותר שטחים פנויים ופוטנציאל בנייה. השכונות במזרח העיר נחשבות לסביבות מגורים גרועות גם במונחים ארציים, עם שיעורי אבטלה גבוהים ותשתיות מוזנחות. מלכתחילה שאפה העירייה לנצל את אירוע הספורט הגדול כדי לחבר את מזרח העיר למרכזה, לנקות את השטחים המוזנחים הגדולים ולשקם את הרצועות הירוקות, כדי שבתום המשחקים ייבנו בהם שכונות חדשות, דיור ציבורי ופארקים שייתמכו על ידי רשת תחבורתית חדשה ויעילה.

 

הפארק האולימפי שהוקם בסטרטפורד נקרא "פארק המלכה אליזבת", והוא מהווה מסדרון ירוק - מדרום לצפון - שלאורכו פזורים מתקני הספורט. האזור, שהכיל בעבר שטחי תעשייה מזהמים, פונה ושוקם וישמש בעתיד כפארק עירוני של תושבי השכונות בסביבה. הוקמה מערכת של כבישים וגשרים, והאזור, שפעם היה מנותק ועבר בו רק כביש ראשי אחד, תוכנן כרקמה הומוגנית.

 

מרכז השחייה. יצומצם משמעותית אחרי המשחקים (צילום: gettyimages)
מרכז השחייה. יצומצם משמעותית אחרי המשחקים (צילום: gettyimages)

 

נדמה שהצוות הפיק לקחים מערים קודמות שאירחו אולימפיאדות, והבין שהמרוויחות הגדולות היו כאלה שהצליחו להקים מבנים ותשתיות שהולמים את הצרכים האמיתיים של העיר – לא רק בזמן התחרויות. ברצלונה ומינכן עברו מהפך של ממש בזכות המשחקים, ובשתיהן עדיין משתמשים במתקנים שהוקמו. באתונה, לעומת זאת, בנו אצטדיון שלא מתאים לשום שימוש אחר, גדול ויקר מדי לתחזוקה.

 

הכוח המניע בבייג'ינג, לפני ארבע שנים, היה הרצון לשים את סין על המפה ולבנות מבנים אייקונים שלא נבנו במדינה כבר 40 שנה. הדחף והשאפתנות הולידו כמה מהמבנים המדהימים ביותר בעשור האחרון ותרמו לאחת האולימפיאדות המוצלחות בהיסטוריה, אבל האצטדיון האולימפי המהולל "קן הציפור" (תכנון: הרצוג ודה-מרון, עם איי ווי ווי) ריק כמעט כל השנה, ומהווה בעיקר אטרקציה תיירותית. מומחים מעריכים שייקח לסין 30 שנה להחזיר את 480 מיליון הדולר שהקמת האצטדיון עלתה, בדיוק כמו מונטריאול, שרק ב-2006 הצליחה לכסות את חובות העתק שהיא גררה מאז 1976.

 

 

הבריטים החליטו להפחית את ההשקעה במבנים ספקטקולריים, והעדיפו להפנות את התקציב והאנרגיה לפיתוח האזור. לכן הוקמו רק ארבעה מתקני ספורט קבועים, והשאר תוכננו כמבנים זמניים. ההחלטה אילו מבנים יישארו ואילו יפונו לאחר המשחקים נבעה באופן מושכל מהשאלה: מה העיר באמת צריכה? ההשקעה במבנים שיכשירו את ספורטאי העתיד של אנגליה, וראייה סביבתית הצופה קדימה אל העשורים הבאים, הגדירו את אופי הבנייה ואת הסיסמה של צוות התכנון: "reduce, reuse, recycle" (צמצום, שימוש מחדש, מיחזור).

 

 

על הטענות שהמבנים משעממים ודלים עונים המתכננים שזוהי המסורת של האדריכלות הבריטית – שילובים חסכוניים ויעילים בין הנדסה לאדריכלות, כמו בימי המהפכה התעשייתית, ושהאולימפיאדה הזו תוכיח שאפשר לעשות יותר עם פחות. לא ברור לכמה פחות הם מתכוונים, שכן התקציב שילש עצמו עם השנים מ-3 מיליארד ליש"ט ל-9 מיליארד ליש"ט, אך לטענת המתכננים יש לראות בחריגה זו השקעה לטווח הארוך, ובכל מקרה, לדבריהם, זהו מחיר סביר ביחס לחריגות שנעשו בערים אחרות בעולם.

 

המשחקים יתקיימו במתקנים החדשים שהוקמו בפארק האולימפי, אך גם ביתר חלקי העיר, כמו במתקני הספורט הקיימים שיש ללונדון להציע כמו ה-O2 ארינה ומגרשי הטניס של ווימבלדון. הנה כמה מהמבנים החדשים שיככבו בקרוב גם על מסכי הטלוויזיה בכל רחבי תבל. בורדט התלוצץ, אגב, שהבריטים מצליחים לזכות במדליות רק אם הם יושבים – אופניים, רכיבה על סוסים, חתירה ושיט. אולי זה מתבטא במבנים שהוקמו.

 

המטווחים

 

אדריכלים: Magma Architecture

 

במקביל לכביש ברובע ווליץ', בדרום-מזרח לונדון, צצו מבנים מלבניים בעלי קצוות מעוגלים. צבעם לבן בוהק והם מנוקדים במפתחים ססגוניים, שנראים כמו כפתורי ההצמדה שעל זרועותיו של התמנון. הבניינים המסקרנים האלה יארחו את תחרויות הקליעה של אולימפיאדת לונדון 2012.

 

המתקנים הייחודיים, בתכנון המשרד הבריטי-גרמני Magma Architecture, נבנו במיוחד למשחקים. מדובר במתחם עם מטווחים לתחרויות קליעה למרחקים של 10, 25 ו-50 מטרים. בניגוד למתקנים אחרים שממוקמים בכפר האולימפי, המטווחים הוצבו מחוצה לו, ב-Royal Artillery Barracks (בסיס חיל התותחנים המלכותי) ההיסטורי.

 

גומרים הולכים: המטווחים יפורקו בסוף המשחקים, ומשרד ההגנה יקבל את השטח בחזרה (צילום: Anthony Charlton, London 2012)
גומרים הולכים: המטווחים יפורקו בסוף המשחקים, ומשרד ההגנה יקבל את השטח בחזרה (צילום: Anthony Charlton, London 2012)

 

מתחם הקליעה בנוי משלושה חללים מודולריים, שהורכבו מכ-1,200 טונות של פלדה וכוסו במעטפת שעשויה 18,000 מ"ר של יריעות PVC לבנות, שבתוכה ממוקמים גם 3,800 מקומות ישיבה. הקונספט האדריכלי שלהם נועד לתקשר את הפונקציה שימלאו: "המטרה", הסבירו אנשי Magma, "הייתה להעניק לצופים חוויה של זרימה ודיוק, המדמה את ספורט הקליעה באמצעות חלל מעוגל ודינמי".

 

גם לבליטות המעוגלות בצבעי כחול, אדום וורוד, שמעטרות את החזיתות, יש תכלית: חלקן משמשות ככניסות לאולמות, אחרות מסייעות באוורור ובתאורה וכן מעניקות חיזוק ותמיכה לקונסטרוקציית הפלדה. המפתחים, שקופים למחצה, מחדירים אור טבעי פנימה ומאפשרים להחדיר אוויר נקי.

 

הצורה המוארכת, שנמתחת עד 107 מטרים, מתכתבת עם בניין ה-Royal Artillery Barracks - המבנה בעל החזית הארוכה ביותר בבריטניה - ומעניקה לו פרשנות עכשווית. "המראה הקליל והרענן הולם את האופי החגיגי של האירוע, כאשר המטרה היתה ליצור עיצוב יוצא דופן, שייחרט בזכרונם של המבקרים גם בתום האולימפיאדה", מקווים במשרד האדריכלים.

 

כחלק מהדרישה לבנייה בת קיימא, שלושת המבנים זמניים וניידים לגמרי: היסודות נוצרו מצינורות גז ממוחזרים שחוברו במסגרת פלדה, כדי למנוע נזקים לסביבה. כל חיבור עוצב כך שניתן יהיה לפרק ולהרכיב אותו ולא נעשה שימוש בתרכובות או בדבקים. המתחם כולו יפורק מיד בתום המשחקים, אז יורכב מחדש בגלזגו לצורך משחקי ה-Commonwealth 2014 (חבר העמים) שייערכו בעיר. לאחר הפירוק יוחזר השטח לבעליו - משרד ההגנה הבריטי. התקציב לפרויקט, אגב, עמד על כ-18 מיליון ליש"ט.

 

Magma Architects הוקמה ב-2003 על ידי האדריכל מרטין אוסטרמן ומעצבת התערוכות לנה קליינהיינץ, שלדבריהם "מתמחים במידול גיאומטרי מורכב ושואפים להיות חלק מפרדיגמה חדשה באדריכלות, כזו המאופיינת באקספרסיוניזם וצורות לא לינאריות (קוויות), המתאפשרת באמצעות חומריות חדשה וטכנולוגיות מהשורה הראשונה".

 

   

אולם הכדורסל

אדריכלים: Wilkinson Eyre Architects

 

הבריטים אינם חובבי כדורסל גדולים. הם מעדיפים כדורגל או קריקט, יודעים שאין להם סיכוי לזכות במדליה ולא זקוקים לאולם כדורסל נוסף בלונדון. לכן החליט משרד האדריכלים הבריטי ווילקנסון אייר להקים אולם זמני, שיפורק בתום המשחקים כלא היה.

 

האולם, שמיועד להכיל 12 אלף צופים, הוא אחד המבנים הזמניים הגדולים ביותר שנבנו בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים. הוא מבוסס על מסגרת מסבכי פלדה בצורת ריבוע, התוחמת שטח של 9,900 מ"ר. על גבי המסגרת נמתחו 215,000 מ"ר של ממברנות – יריעות PVC גמישות בצבע לבן הניתנות למיחזור. קשתות פלדה שמורכבות על המסגרת בזוויות שונות מותחות את הממברנה, והופכות את חזית האולם למעין טופוגרפיה אנכית. המבנה מרשים עוד יותר בלילה, כשהוא מואר בצבעים שונים ומתפקד כמיצג אמנותי. ג'ים אייר הסביר בכנס כי האסטרטגיה של תכנון הבניין נבעה, כמו ביתר המתקנים, משיקולי עלות, פשטות הבנייה, והיכולת לפרק את המבנה ולהשתמש מחדש במרכיביו. אפילו היסודות שנחפרו בקרקע מולאו בסלעים ולא בבטון, כדי להשאיר מינימום סימנים באתר.

 

המעטפת של אולם הכדורסל: יריעות ממברנה מתוחות על קשתות (צילום: LOCOG, London 2012)
המעטפת של אולם הכדורסל: יריעות ממברנה מתוחות על קשתות (צילום: LOCOG, London 2012)

 

אך הביטוי המובהק ביותר של הגישה התכנונית מתגלה בהחלטה לחלק את המבנה לשישה מרכיבים נפרדים (מסגרת הפלדה, המעטפת, היציעים, היסודות וכך הלאה), שקבלני-משנה נפרדים מקבלים אחריות להקמתם, ויותר חשוב – לפירוקם ולשימוש החוזר בהם. למשל, המשרד המבצע (ווילקינסון אייר) שכר את הכסאות לתקופת המשחקים האולימפיים, ולאחר מכן יהיה זה האינטרס של הקבלן למצוא להם שימוש נוסף. כבר עכשיו נבחנת האפשרות להעתיק את המסגרת והממברנות לברזיל, לקראת המשחקים של 2016.

 

מרכז השחייה

אדריכלית: זאהה חדיד

 

בריכת השחייה היא אחד המוקדים הדרמטיים ביותר בכל אולימפיאדה, והשנה, מלבד המאבקים הצמודים על המדליות בשחייה ובקפיצות למים, היא תצטלם טוב במיוחד. המתקן הזה, שהושלם כבר בשנה שעברה, הוא יוצא הדופן באדריכלות של המשחקים הללו. האדריכלית הנודעת זאהה חדיד לא צייתה לסגנון הקפוץ יחסית של מתקנים אחרים במשחקים האלה, ושמה - כהרגלה - דגש על עיצוב איקוני שאין אפשרות להתעלם ממנו.

 

מרכז השחייה לא יישאר כפי שהוא בתום המשחקים. המבנה יצטמק וייפטר משני האגפים הצדדיים שלו - שנראים ממעוף הציפור כמו זוג כנפיים - כדי לקבל ממדים חגיגיים פחות ושימושיים יותר, לטובת הלקוחות העתידיים שלו: תושבי לונדון. מדובר, למעשה, בטריבונות הגדולות שעליהן יישבו 17,500 המאושרים שהצליחו לרכוש כרטיס לתחרויות השחייה. הטריבונות האלה יוסרו בסוף המשחקים, והאגפים שבהם הן ממוקמות יפורקו כליל.