מה עובר בראשו של אבא שיוצא מהבית לכמה דקות, לנכש עשבים בגינה או להשקות את הכלב שבמלונה, ולפתע מגיעות לאוזניו צעקותיה של בתו בת הארבע?

הוא רץ הביתה מבוהל. חושש שהילדה נפלה תוך כדי משחק. מקווה שזה פצע קטן שניתן לרפא בנשיקה.

עכשיו, קחו את סרט האימה הרגעי הזה, תכפילו אותו פי מיליון ותקבלו סיפור מהחיים.

גבר מטקסס, שהוא בעל חווה, יצא בשבוע שעבר לאורווה. בעודו מאכיל את הסוסים שמע את זעקותיה של בתו וחזר לביתו בריצה. כשפתח את הדלת, ראה גבר בועל את הילדה בת הארבע. לא מלטף אותה, לא נוגע בה, לא מתחכך בה, אלא גוהר מעליה ומכניס לה. האם יש צורך להרחיב ולפרט?

אפשר להאשים אותו? (צילום: shutterstock)
אפשר להאשים אותו? (צילום: shutterstock)

 

דקות אחדות לאחר מכן כבר היה האנס בגדר בר מינן. האב חבט בראשו ובצווארו עד שהחזיר את נשמתו לשטן. האם יש להעמיד לדין את האב הזה, אשר באגרופיו החשופים חילץ את בתו מכלי הזין של סוטה מין האכזרי? האם יש להאשים אותו ברצח, בהריגה?

 

הפוסטים הקודמים של סמדר:

>>> "אבל את בכלל לא נראית יהודייה"

>>> מה אכפת לעצים שאני מתגעגעת?

>>> ככה להשפיל את חוזה המדינה?  

>>> עם כל הכבוד לאבא - אין אהבה כמו של אמא

 

התקשורת האמריקאית יודעת מה חשוב לה להבליט. האג'נדה שלה ברורה ועקבית. בינואר, לדוגמה, היא חגגה סביב שרה מקינלי, בת ה-18, אשר בחג המולד קברה את בעלה שנפטר מסרטן. היא התעוררה באישון לילה כששמעה שמנסים לפרוץ לביתה, בעיירה קטנה באוקלהומה. בקור רוח מופלא היא הציבה כורסה מול הדלת, דחפה מוצץ לפיו של תינוקה, לקחה שני רובים ואז התקשרה 911 ושאלה האם מותר לה לירות בפורץ.

"אני לא יכולה להגיד לך לעשות את זה", השיבה לה המוקדנית. "אבל תעשי מה שאת צריכה כדי להגן על התינוק שלך".

ברגע שנפתחה הדלת ירתה מקינלי והרגה את אחד הפורצים. השני נמלט. כשנעצר, התברר שהם נרקומנים שפרצו לבית בתקווה למצוא את התרופות שבהן השתמש בעלה של מקינלי לפני פטירתו. הרשויות הודיעו שמקינלי – אשר הוכתרה כ"גיבורה" – לא תואשם בשום עבירה מפני שהיא פעלה מתוך הגנה עצמית. ואילו היא, קטנה ושברירית, אמרה בראיון לסי.אן.אן: "אני לא מתחרטת. בחרתי בילד שלי. זכותו לחיות".

סיפורה של מקינלי נטחן מחוף עד חוף לא רק מפני שהיא אלמנה צעירה ונאה שהגנה על תינוקה, אלא מפני שהיא צלצלה למשטרה וביקשה רשות לעשות זאת. ארצות הברית סובלת מאינפלציה במקרי רצח שמתבצעים בטיעון של הגנה עצמית. גם ג'ורג' צימרמן מפלורידה – שהרג את הנער טריבון מרטין, אשר הסתובב בשכונה בחושך, עם בקבוק תה קר, שקית סוכריות וקפוצ'ון על הראש – טוען שבסך הכל הגן על עצמו, אם כי לא ברור ממי וממה. רצח טרייבון הצית מחדש את אפליית השחורים ורק בעקבות הפגנות ענק ולחץ ציבורי, צימרמן נעצר והועמד למשפט.

את מה שקרה בטקסס מנסה התקשורת להצניע, משום שזה עלול להיות תקדים מסוכן. שמו של האב לא פורסם כדי להגן עליו מנקמה, אך נמסר שהילדה שהותקפה נלקחה לבית חולים ושוחררה בתום בדיקות וטיפול. על התוקף ידוע שהוא באמצע שנות ה-40 ושהוא נהג לסייע לאבי המשפחה בחווה. השריף של העיירה שיינר, שבה התרחש האירוע, הגיר נחילי זיעה מול המצלמה. "אני אבא. גם לי יש ילדים", הוא מילמל במבוכה ולבסוף נשבר וגילה כי האב, אשר גרם למותו של בועל בתו, לא נעצר.

ארצות הברית פוחדת מתקדימים. ליתר דיוק, היא פוחדת מאנשים שירחיבו את התקדים כדי ליטול את החוק לידיהם. אם לא יוגש שום כתב אישום נגד האב שהרג את בועל בתו. האם זה אומר שמותר לאב אחר להרוג את מי שביצע מעשה מגונה בבנו? הרוחות מתחילות לסעור. מתקיימים משאלים בעד ונגד. אלה טוענים שהאב ראוי לצל"ש על שהציל את בתו הקטנה מחיה רעה – ואילו אלה טוענים שהיה על האב לצלצל למשטרה ולעכב את התוקף עד בוא הניידת.

אני מבקשת מהיושב במרומים שישמור על בתי הקטנה ועל כל הילדים ולעולם לא יעמיד אף הורה בניסיון, ועם זאת, אני מצדיעה לאב מטקסס, מצדיקה את תגובתו ומאחלת לו שבמהרה בימינו יצליח להחזיר את השקט לבתו ולביתו.

ומה אתם אומרים?