אף פעם לא התנשקה: כשהחנונית פגשה את היפות

אתה היית ב'הישרדות', נכון? נכון שהכול מבוים שם? אני לא מאמינה שעברתם את מה שמראים לנו בטלוויזיה. מה? בלי אוכל? בלי כלום? אתה רוצה להגיד לי שהבנות לא החליפו בגדי ים במשך כל העונה?".

סיגל זיידמן, בת 22, שיר ישר, בת 20, שתיהן מרחובות ודלית זריהן, בת 20 מאזור, שלוש מכוכבות העונה השלישית של "היפה והחנון" לא מאמינות בתוכניות ריאליטי, למרות שהן במרכזה של אחת.

שלוש הבנות מתנפלות עליי ולא מוכנות להרפות עד שאזרוק להן עצם קטנה על משהו שלא מראים לנו, איזו תחמנות של ההפקה, משהו עסיסי ובו־זמנית מסריח.

שיר: "אנחנו לא יוצאות טמבליות, אנחנו יוצאות מצחיקות. אני מסתכלת ונהנית לראות את זה. יש קטעים שאני לא זוכרת בכלל שאמרתי, ואני נקרעת".

סיגל: "לא באנו להוכיח משהו לאנשים. זאת תוכנית בידור, באנו ליהנות, נקודה. אולי באמת היו דברים שאמרנו שיצאנו בגללם פחות חכמות, אבל במקביל גם אמרנו הרבה דברים רגילים שלא נכנסו לפרק, כי זה לא מה שיביא את ההומור".

שלוש היפות מוכנות להישבע שכל מה שאתם רואים זה אמיתי, ולמרות דיבורים על השתלת משפטים על ידי ההפקה, תסריטים מוכנים מראש וחנונים שהם בכלל שחקנים ממש מוכשרים, הן מתעקשות שהיציאות המביכות־אך־קורעות שבוקעות מפיהן הן פרי יצירתן בלבד.

הכל אמיתי. היפות והחנונית (צילום: ליאור נורדמן)

בדינמיקה בין זיידמן, ישר וזריהן קל מאוד לשכוח את המרואיינת הרביעית שלי.

לראשונה בגרסה הישראלית של הריאליטי (נעשה כבר בגרסאות שונות בחו"ל) הכניסה ההפקה לווילה זוג הפוך - חנונית ובחור יפה. בחורה שתבלוט בזכות יכולות אינטלקטואליות ולא קימורים מפתים ופן מוקפד, שתעבור את החוויה בצמוד לחתיך, שבניגוד לחנונים בתוכנית, לא נכנס לפרפור חדרים כשהוא צריך לשאול בחורה מה השעה.

אחרי מאמצים מרובים היא מואילה לספר מה עבר עליה כשהגיעה לווילת טרה לה לה, שם הוצמד לה מייקל עצור, מדריך חדר כושר מתל אביב.

"כשהגעתי וראיתי את כל הבנות הרגשתי שלמרות שהוא ירוד בכל מקרה, הביטחון שלי הצליח לרדת עוד יותר. הן כולן היו מהממות, וישר ברחתי לחנונים. עם הזמן נפתחתי קצת והתחלתי לבלות עם הבנות בבית, ובאמת שהן קיבלו אותי יפה".

"הייתי בהלם מזה שאף אחת לא ירדה עליי. על החנונים הן כל הזמן ירדו, ועליי לא".

סיגל: "זאת היתה ירידה לצורך עלייה" (צוחקת). "גבר צריך להיות גבר, שירלי היא בחורה, היא פגיעה".

שירלי: "לקחו אותי בשלב מסוים לחדר ורצו לעשות לי מייקאובר, לשים לי לק ואיפור, ואני לימדתי אותן כמה צעדי ריקוד שאני מכירה".

"בימים הראשונים הייתי מאוד חסרת ביטחון ולא ידעתי איך לדבר איתו. בהתחלה הוא התייחס אליי כמו לבחורות אחרות שהוא פגש בחיים, שהן כמוני - לא חתיכות וכוסיות וצחק על הקול שלי ועל דברים שסיפרתי לו עליהם, שהם לא מהעולם שלו. גם נושא השינה המשותפת היה מאוד מביך ומלחיץ. עם הזמן התרגלנו זה לזה, ומאוד התחברנו".

"כשהגעתי לווילה החנונים קיבלו אותי מיד כאחת משלהם, סוג של אחות. עם הזמן התחילו קשרים יותר קרובים עם כמה מהבנים והיום אני בקשר עם כמה מהם".

"אני לא פוסלת אחד כזה בעתיד הקרוב".

"אה, יופי".

פרט לטענות בדבר הקצנת הטיפשות המיוצגת על ידי הנשים, והנכות החברתית שבה אוחזים הגברים שבתוכנית למטרות רייטינג, סופגת התוכנית גם ביקורת נוקבת על המסר המעוות שהיא צופנת.

הקטגורים טוענים נגדה כי הילולת הבורות שהיא מאפשרת בפריים טיים מעלה את הטיפשות והנבערות על נס, כערך, כשאיפה, כמקור לגאווה, משום שמתמודדת טיפשה יותר היא מתמודדת טובה יותר עבור התוכנית.

"בטח שאני יודעת מה זה", נקרעת מצחוק הבלונדה שלא ידעה את התשובה באחד הפרקים ואולי לעולם לא תדע. "אני יודעת מה זה, אבל לא בדיוק את ראשי התיבות".

דלית: "נו מה, מביאים לך את זה אם זכית במשהו!".

 שירלי, תצילי אותן.

"זה ציון לשבח שמקבלים בצבא על מעשה אמיץ".

סיגל: "ידעתי את זה!"

אתן לא מרגישות שאתן מעודדות טיפשות בגלל הדברים האלו?

דלית: "אנחנו לא באות ללמד אנשים להיות טמבלים. כל אחת מאיתנו באה לתוכנית עם מה שיש לה ולפגוש עולמות אחרים. החנונים הגיעו ללמד אותנו דברים, וגם אנחנו את ההפך. פוגשים עולמות אחרים משלנו, וזאת התוכנית".

שיר: "זה כמו שתלך עכשיו לראש הממשלה ותדבר איתו על אופנה, הוא הרי לא יבין בזה כלום ויצא טמבל, לא? בדיוק ככה אני לא מבינה בפוליטיקה. מה אכפת לי בעצם? אנשים לא יורים בי, אף אחד לא שולח לי טילים לבית ואם אני אצטרך - אני אלמד את זה, זה פשוט לא מעניין אותי".

דלית: "אני מתעניינת בבגדים, באיפור ובפנים".

דלית: "זהו. אני עובדת בזה, אלה החיים שלי ופה זה נגמר".

שיר: "תבין, כל יום בשעה שמונה כשיש חדשות אני לא רואה את זה, רק כי מתחילה בדיוק תוכנית שאני מכורה אליה בערוץ האופנה".

אז אתן חיות בסוג של בועה.

סיגל: "אני לא חיה בבועה, אני פשוט לא רוצה לדעת. בגלל שאני יותר מתעניינת באופנה, אני פחות מתעניינת בידע כללי. אם יקרה אסון בעולם, אני אתעניין".

אוקיי, אז מה עכשיו בכותרות?

שיר: "הצונאמי, פרשת הנשיא קצב".

דלית: "ראש עיריית קריית מלאכי הוא אנס".

ומשהו עדכני יותר, סוגיית הפליטים למשל?

שתיקה ארוכה נופלת בחדר. לבסוף דלית פולטת: "אה כן! יש את הפרסומת הזאת של איזה אתיופי שמדבר, זה הוא?".

שיר: "זה סודני בכלל. אתיופי הם אלה שגרים בארץ שלנו".

דלית: "מה הקשר?! סודני לא יכול להיות אתיופי גם?".

שיר: "סודנים הם אלה שמרימים את הבקבוקים במועדונים. את מתבלבלת, את מדברת על הפרסומת לדיאודורנט. תכלס, היית קונה עכשיו את הדיאודורנט הזה אחרי שהוא השפריץ אותו על עצמו? את לא נגעלת?".

שירלי, עזרה, בבקשה.

"סודני ואתיופי זה משהו אחר".

שיר: "נכון! לסודני יש אף רחב, ולאתיופי יש אף מעוך כזה".

דלית: "ההפך!"

סיגל: "אני מעדיפה להימנע מהדיון הזה. למדתי בתוכנית שלא לדבר על נושא שאני לא מבינה בו. אני לא אגיד סתם דברים שאני לא יודעת".

שירלי: "הן לא הפכו לגאונות הדור אחרי הצילומים".

** את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגיליון החדש של פנאי פלוס

___________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס:

• מלאונרד כהן ועד מדונה: סלבס שהפכו לסופרים
• ביקורת: מה חשבנו על הסדרה החדשה "זנזורי"?
• מיכל אמדורסק מדברת על האהבה החדשה בחייה