רותם סלע מבטיחה: "ילדים? כמה שיותר"

לפני כשנה, כשרותם סלע הצטלמה לשער שלנו, עוד קשקשנו על איך זה להיות נשואה טרייה ועל ההתמחות שלה במשרד עורכי דין, שהייתה אז בעיצומה. פגישתנו השנה עמדה בסימן שינוי משמעותי בחייה של סלע בת ה־28, שילדה לפני שלושה חודשים את אן, הבת המשותפת לה ולבעלה, אריאל רוטר (בן למשפחת "קסטרו").

עכשיו היא כבר עורכת דין מוסמכת, מנחת טלוויזיה משופשפת (שצילמה את התכנית "הסטייליסטים – קרב אופנה" כשהייתה כבר בחודש שמיני) ועדיין אחת הדוגמניות הבכירות בתעשייה, עם ותק של חמש שנים כפרזנטורית של לוצ'י. פגשתי אותה שוב, לשיחה על אמהות, דימוי גוף ומה שביניהם.

"'חוק הרזון' מטופש"

ההיריון של סלע, והגוף הדקיק שהציגה במהלכו ומיד לאחריו, זכו להתייחסויות רבות בתקשורת. "היה לי היריון קל יחסית", היא מודה. "בשלושת החודשים הראשונים היו לי בחילות והרגשתי את ההורמונים, אבל אחרי כן היה לי ממש קל. כל מה ששמעתי על בצקות, צרבות ועל נשים שלא יכולות לישון בלילה – לא היה לי מזה כלום. אני ישנתי מדהים בלילה, ועד לחודש השמיני אפילו ישנתי על הבטן.

"גם אני וגם אריאל מאוד אהבנו את השינוי של הגוף בזמן ההיריון. צילמנו את הבטן בשלבים השונים ונורא נהנינו מזה.

"בחודש התשיעי התחיל להיות לי קשה. גם כי זה כבר לא פשוט לסחוב את המשקל וגם כי הייתי סקרנית ולהוטה לראות את התינוקת. משהו זז לי בבטן וחי בתוכי, הרגשתי אותה בועטת ומגהקת, והייתי חסרת סבלנות לראות מי זה היצור הזה".

מה לגבי הלידה, גם היא עברה בקלות?

"בסוף הייתה לידה לא פשוטה, כמו הרבה לידות ראשונות שלא הכול הולך בהן תיק תק. אם יש מגזר אחד שאני מעריצה זה נשים שילדו ללא אפידורל. אני ילדתי עם אפידורל, ועדיין הוא לא השפיע עליי במאה אחוז והייתי 12 שעות בחדר לידה עם צירים שהרגשתי. אין כמובן מה להשוות, את לא מבינה באיזה כאבים מדובר.

"לא משנה כמה אמרו לי שלידה זה הדבר הכי כואב שיכול להיות, אי אפשר לתאר את זה עד שחווים את זה".

ומבחינת הגוף? בתקשורת דובר לא מעט על המשקל שלך במהלך ההיריון ובעיקר ביציאה מבית היולדות. מה דעתך, בהקשר הזה, על "חוק הרזון" שעבר לאחרונה?

"אני חושבת שהוא מטופש. מי הדוגמניות שאליהן מכוונים את החוק הזה? גל גדות? אז אני יכולה לומר לך שהיא עוברת, ה־BMI שלה נמצא בטווח הרצוי. את מבינה עד כמה זה אבסורדי? מישהי שנראית מאוד רזה עשויה לסבול מהחוק הזה למרות שהיא אוכלת מאוזן והיא אדם בריא.

"אני חושבת שאנורקסיה היא מחלה נוראית, אבל לחוקק חוק כל כך מטופש נראה לי פשוט מיותר. הוא לא באמת ניתן לאכיפה, מה גם שרוב הדוגמניות שהוא לכאורה יוצא נגדן עוברות את סף ה־BMI שהוא מכתיב, אז מה עשינו בזה?

"מעבר לזה, אם רוצים להילחם במחלה, זו לא הדרך. זה לטפל בסימפטום ולא בבעיה, כמו לשים פלסטר. צריך ללכת לבתי ספר, להעביר שיעורי תזונה נכונה. אגב, להיות רזה מסמל בעיניי משהו בריא, ולהיות שמן מסמל משהו לא בריא. בגדול, אדם רזה – לא באופן קיצוני, כמובן – מסמל משהו שצריך לשאוף אליו. המחלה האמיתית של המאה הזו היא השמנה.

"לי אישית יש יותר בעיה עם פוטושופ. לאחרונה מתגבשת בי יותר ויותר הסלידה מפוטושופ מוגזם ברמות. במקום למדוד BMI, אולי תנסו פשוט לא לטשטש את איך שדוגמניות נראות באמת? זה יכול לעזור. שיראו קצת בטן, טיפה ירכיים או איזה פצעון קטן. הכול ייראה הרבה יותר טבעי ואנושי ככה. למה את זה לא מנסים?".

"החיים שלנו הם יחסית אותו הדבר"

כאילו שסלע לא מעוררת די קנאה, היא מספרת שגם מבחינת תזמון, ההיריון שלה היה מוצלח במיוחד. "באופן לא מתוכנן, הטיימינג שבו ילדתי יצא מושלם", היא אומרת. "רציתי לסיים את ההתמחות ואת מבחני הלשכה, והספקתי לעשות זאת בזמן ההיריון. גם בעבודה הדברים הסתדרו. צילמנו את 'הסטייליסטים' כשהייתי בחודש שמיני, ואנחנו אמורים לצלם עוד עונה רק באוגוסט.

"על העונה החדשה של 'אבודים באפריקה' מתחילים לעבוד רק ביוני, מה שנותן לי מעין חופשת לידה מוארכת. חוץ מהצילומים ללוצ'י, באמת יצא שאני פנויה להיות כרגע אמא במשרה מלאה".

נשים רבות אומרות שאחרי הלידה הן תופסות את עצמן באופן אחר. זה משהו שאת יכולה להתחבר אליו?

"אני מרגישה שגודל האחריות שמוטל על כתפיי הוא אדיר, אבל חוץ מזה אני מרגישה שאני אותו האדם שהייתי קודם. מצד שני, יכול להיות שעוד מוקדם לענות על השאלה הזו, כי אן עדיין כל כך קטנה, היא עדיין לא אדם קטן שמתקשר. יכול להיות שבעוד שנה אני אתן לך תשובה אחרת".

ברמת השגרה היומיומית, איפה מורגש השינוי הגדול מאז שילדת?

"בלילה. מבחינה טכנית, השינוי הגדול הוא שאת פשוט לא ישנה. כמובן, מלבד העובדה שיש בבית אוצר קטן ומדהים שיש לי אליו אהבה אינסופית. בעניין השינה, היא מתעוררת לינוק כל שעתיים-שעתיים וחצי ואני פשוט מתעוררת איתה, וכל סיבוב הנקה הוא בין חצי שעה ל־40 דקות.

"ברור שבשלב מסוים אני אעבור לבקבוק, אני לא רואה את עצמי מיניקה במשך שנה. זו גם תלות נורא גדולה, כי זה אומר שהיא צריכה להיות איתי כל הזמן. אבל כל עוד הפרויקטים שלי בעבודה הם לא מידיים, אני אעשה את המאמץ בשבילה".

במה השתנה הקשר שלך עם אנשים סביבך אחרי הלידה?

"באופן כללי, מפני שאן עדיין ממש קטנה, החיים שלנו הם יחסית אותו הדבר. הייתי רוצה לחשוב שאנחנו הורים די זורמים וקלילים. אז החברים הם אותם חברים, אנחנו עדיין הולכים אליהם ויוצאים לבתי קפה בערב. אנחנו פשוט לוקחים אותה לכל מקום. השינוי מהבחינה הזו הוא לא דרמטי.

"מה שכן, נורא חשוב בעיניי להיות בסביבת אמהות אחרות, שחוות אותו דבר כמוך. לי היה מזל שגם גל (גדות) וגם יעל (גולדמן) ילדו יחד איתי, בהפרשים קטנים. אז אנחנו עושות לנו יום כזה פעם בשבוע שבו אנחנו נפגשות, יחד עם רז (שפירא), וכל אחת מספרת מה קורה איתה ואנחנו משתפות, מתייעצות ומקבלות קצת פידבק אחת מהשנייה".

ואיך היחס שלך לאמך, עכשיו שאת אמא בעצמך?

"תמיד הייתה לי הערכה ענקית לאמא שלי, עוד לפני שהפכתי לאמא בעצמי, אז במובן הזה לא היה לי מעבר חד. הבנתי את גודל האחריות שהיא נשאה כל השנים הללו. ידעתי את זה תמיד".

מה לגבי אריאל, איזה מין אבא הוא?

"הוא כל הזמן אומר לי 'איזה אבא אני, איך אני עוזר', והאמת היא שהוא עוזר המון. הוא שותף מלא. זה התחיל בהיריון - הוא היה מסתכל כל שבוע לראות באיזה שבוע אנחנו וקורא מה זה אומר.

"גם בלידה הוא היה נורא מעורב ועזר לי. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו. עכשיו הוא עושה בדיוק את הדברים שאני עושה בכיף ובשמחה – חוץ מלהיניק, כמובן. הוא נורא רצה להיות אבא והוא נורא מחובר, אז בינתיים הוא מקבל אצלי ציון 10".

איך בחרתם את השם יוצא הדופן, אן?

"השם הזה תקוע לי בראש הרבה מאוד שנים. תמיד כשחשבתי על שמות לילדים זו הייתה אחת האופציות. גם אריאל מאוד אהב אותו. היינו סגורים על השם במשך כמה חודשים וכבר סיפרנו לקרובים אלינו שזה הולך להיות אן. אבל חודשיים לפני הלידה, פתאום ההחלטיות שלנו התערערה.

"זה שם מקסים ואנחנו אוהבים אותו, אבל זה שהוא לא ישראלי בכל זאת קצת הפריע לנו. ואז חבר שלנו נכנס אלינו יום אחד הביתה ואמר לנו שאן ב'שיר השירים' זה ראשי תיבות של אהבת נפשי. זה התחבר לנו, כי זה גם בינלאומי ואנחנו אוהבים אותו וגם יש לו קונוטציה ישראלית, וככה חזרנו לבחירה המקורית שלנו. ובאמת, בימים הראשונים אחרי הלידה הסתכלתי עליה וממש ראיתי שהיא אן, לגמרי. לא היה בזה ספק".

ילדים? כמה שיותר

החיים המתועדים־מאוד של הסלבס נעשים בדרך כלל קשים יותר אחרי שהם הופכים להורים, עם הרצון להגן על הילדים מפני הפפראצי. אבל סלע מסבירה שמבחינתה חבל לבזבז על העניין אנרגיות מיותרות.

"זה נראה לי כמו משהו שכל רגע שאני חושבת עליו הוא בזבוז, בעיקר כי אין לי באמת שליטה על כך", היא מסבירה. "אני גרה בתל אביב, יש לי מתחת לבית פפראצי כמעט כל יום, מצלמים אותי בדרך לקפה השכונתי או לסופר. אם אני לא רוצה שיצלמו את אן, אז מה? מה אני אעשה? הרי יצלמו אותה. לכן נראה לי מיותר לחשוב על זה יתר על המידה או להקפיד על עמדה נוקשה בנושא.

"תמיד ניסיתי לשמור על גישה חיובית בכל הנוגע לפפראצי. ראשית, בגלל שאני באמת חושבת שאין לי ברירה. חוץ מזה, למרות שזה לא הדבר הכי כיפי בעולם, לכל עבודה יש את הצדדים הפחות חיוביים שלה. אם הייתי בוחרת עכשיו להיות עורכת דין במשרד, סביר להניח שהיו ימים שהייתי צריכה להישאר במשרד עד עשר בלילה ולעבוד על תיק שלא מעניין אותי. זו הבאסה שבאה עם עולם עריכת הדין.

"הבאסה שבאה עם עבודה כדוגמנית, שחקנית או מגישה זה שפעם בכמה זמן תופסים אותך בתמונה שאת לא נראית בה הכי מדהים, ברגע שבו לא בדיוק בא לך שיצלמו אותך. אז אם זו הבאסה במקצוע – אני קונה את זה ברגע".

וזו מבחינתך הבאסה הגדולה של המקצוע?

"בגדול, אני מאוד נהנית מהעבודה שלי. יש לי אופי מאוד רגוע, ובעולם הזה אם את בלחץ, מצבך לא טוב, כי הלחץ הוא בילט־אין: מה יהיה הפרויקט הבא שלי? מה אני אעשה עכשיו? מי ירצה אותי לקמפיין? אם אתה בלחץ, זה הדבר הכי גרוע שאתה יכול להביא לעבודה הזו. אתה צריך להיות רגוע".

אן עשתה לכם חשק לעוד? אתם מתכננים עוד ילדים?

"אריאל לגמרי מוכן לעוד. הוא מבחינתו נכנס להיריון עכשיו. יצא לנו לדבר על זה ממש לאחרונה. אני אמרתי לו שאם היו מביאים לי את הילד הבא שלי מוכן, בלי שאצטרך לעבור את ההיריון ואת הלידה, אני מוכנה לזה. אבל בגלל שבחודש התשיעי כבר היה לי ממש קשה, והלידה הייתה טיפה טראומטית, לא הייתי נכנסת להיריון שוב ברגע זה.

"מבחינת מספר ילדים, נראה לי שהיינו שמחים לכמה שיותר. אני מאוד מצטערת שאין לי עוד אח או אחות. זה רק אני ואחותי וזו משפחה נורא קטנה. משפחות עם יותר ילדים זה מדהים, זו שמחה. אני אומרת שאם החיים מאפשרים מבחינה כלכלית, ויש לך זמן ואנרגיה לזה, אז כמה שיותר. הלוואי, אני מאחלת לנו את זה".

שימי פס על כולם

הטיפים של סלע לאמהות טריות

• נסי לישון כמה שיותר, גם באמצע היום, מתי שאת רק יכולה, כדי לא להתמוטט.
  

• אל תילחצי מהלחץ שיש סביב עניין ההנקה. כל מי שתפגשי ברחוב תשאל אותך אם את מיניקה, אבל בעיניי זה ממש בסדר לא להיניק. שימי פס על כולם.
  

• זכרי שלא תמיד מתאהבים בילד בשנייה שהוא יוצא ממך. זה טיפ שנתנו לי ושמאוד עזר לי. חשוב לזכור שזה יכול לקחת זמן ושיש מדרגות באהבה. גם אם זה קורה לאט זה בסדר, את עדיין אמא טובה.
  

• תני לאנשים אחרים לעשות דברים כמו שהם רואים לנכון. לא כולם חייבים להיות כמוך. זה נכון הרבה פעמים עם הבעל: אם את מחתלת בדרך אחת והוא מחתל בדרך אחרת, אל תעירי לו. תשחררי, הכול יהיה בסדר.
  

לו הייתי לאה

סטייל בסיסי, חיבה לשורטס וחלומות על ביקור בארון של לאה שנירר. שאלנו את רותם על היחס שלה לאופנה

למלתחה של מי היית רוצה לפלוש?

"אני יודעת שזה יישמע מוזר, אבל הייתי רוצה לבלות בארון של לאה שנירר. רק בגלל שאני רוצה שפעם אחת יהיה לי את כל מותגי־העל האלה. אני הכי לא בן אדם של מותגים, אבל הייתי שמחה לראות את העולם הזה מבפנים ולחוות אותו ליום אחד".

במילה אחת, איך היית מגדירה את הסטייל האישי שלך?

"בסיסי".

אילו שלושה פריטים כל אישה חייבת להחזיק בארון?

"חזייה איכותית ומתאימה, שורטס שמחמיאים לרגליים ונעלי עקב טובות".

מהו פריט הלבוש בעל הערך הסנטימנטלי הכי גבוה שלך?

"יש לי שתי חולצות זהות בצבעים שונים שאמא שלי נתנה לי לפני הרבה שנים. הן היו שלה, היא הייתה לובשת אותן מגיל 16 בערך. הן מאוד וינטג'יות, עם צווארון וי מפוספס בצבעי גלידה, ויש להן ערך רגשי גדול עבורי. אני הולכת איתן בימים שאני מרגישה ממש רזה, כי הן מאוד צמודות".

מה לוק הקיץ המושלם בעינייך?

"גולגול בשיער, מטפחת ראש מדליקה, טי־שירט בצבע ניאון מגניב, ג'ינס קצר וקרוע עם פרנזים וכפכפי הוויאנס".

 _________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד במגזין GOstyle:

• המעצבת של נינט ואפרת גוש יוצאת לדרך חדשה
• שיעור בשיער: כל התספורות של סקרלט ג'והנסון
• זכרונותיה של גיישה: איפור ושיער בהשראה יפנית