>> לפרויקט "הישראלי היחיד ש..." לחצו כאן

 

זה קרה לפני כמה שנים, כששלמה בראבא החליט שמעכשיו הוא אומר "כן" להכל, ובהכל הוא מתכוון לפרויקטים שמציעים לו, כי אי אפשר לדעת מאיזה דרום תיפתח הטובה הבאה.

 

ולא, לא אכפת לו מה אתם חושבים על זה, או במילים אחרות "אני בתקופה של 'פאק אוף', אני אומר לכולם 'כן'. ואני שומע כל מיני הרמות גבה וזה לא נעים ומה הוא עושה, זה נאה, זה לא נאה, ואני אומר, דווקא תרגיל טוב לאגו. כי אתה לא יודע איפה המתנה הבאה מצפה לך. ומי אמר שזה מכובד וזה נחות?

 

"ראיתי את הראיון האחרון עם אורסון וולס (הבמאי של "האזרח קיין", בין היתר, ס.ש), איש שכבש את העולם. בשנים האחרונות שלו כל מה שהוא עשה היה ללכת בצהריים למסעדות בשר, ואז ב־16:00 ללכת למסעדת תופינים ולאכול שעה שוקולדים.

 

"הוא ישב בכיסא הגלגלים שלו, וחשבתי שנשמע איזה סיפור חיים. נשבע לך שחצי ראיון הוא דיבר על זה שהוא עשה 'מקבת' בגיל 25, ואיזה עיתונאי ב'ניו יורק טיימס' כתב עליו ביקורת וקרע אותו לחתיכות. והוא אומר 'למה הוא היה צריך לכתוב את זה? זה היה ניסיון אמיץ, עשינו אקספרימנט'. הבנאדם עוד רגע נפרד מפה. אמרתי 'אלוהים, רק לא להזדקן ככה'. אפרופו מה יגידו, מה יכתבו".

 

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

 

מאז שבראבא למד להגות את המילה "כן", נפל עליו שפע מטורף. הוא אימץ תפקידים שפעם הלב שלו רצה לקחת, אבל הראש העמיד קטגוריה מסודרת ובלתי סדיקה: זה לא מכובד, הקהל לא יאהב את זה כי הוא מצפה להצחקות ודגדוגים, אין בזה מספיק כסף, לא באנו לפה כדי ליהנות.

 

כשהוא מתאר את הוועדה שיושבת אצלו בראש ומקבלת את החלטות חייו, אפשר ממש לשמוע את הפטיש של השופט שנועל את הישיבה. פסק הדין: לקחת תפקידים בטוחים בתיאטרון. להימנע מקולנוע כי אין בזה כסף. להדחיק את הלב. לשרוד, לתפקד.

 

אבל לא עוד. לפני כמה שנים החליט בראבא לקצץ בעלויות השכר ולפטר את הוועדה.

 

מאז הוא הספיק להגיד "כן" לתפקיד דרמטי ב"הערת שוליים", שהביא אותו לפסטיבל קאן ולטקס האוסקר (אחרי שלא שיחק בקולנוע מאז "נישואים פיקטיבים" ב־1988), לסדרת האימה הקומית "מגיפה" (שתעלה השנה ב־HOT), לתפקיד הראשי בהצגה "מעגל הגיר הקווקזי" של תיאטרון הקאמרי, וגם להנחיית "הצחקתם אותנו", ריאליטי הבדיחות העגום של קשת, ועכשיו להתמודדות בעונה החדשה של "רוקדים עם כוכבים" של רשת (חמישי, 21:00, ערוץ 2). השורה התחתונה ברורה: בראבא פה. עכשיו. בכל מקום. כדי להישאר

 

עוד מעט נדע איך הוא ירגיש בלב הפריים טיים, אבל בינתיים בראבא מתמודד מצוין עם החיבוק הקונצנזואלי. את שריר המינגלינג מהאוסקר הוא ממשיך לתרגל גם בארץ.

 

כשבונו היה פה הוא הוזמן לארוחה חגיגית שיזם גיא עוזרי, ע. מדונה, עם הסולן הבלתי נלאה ועוד כמה מובילי חברה ותרבות מקומיים. בראבא התבקש על ידי יוסי ורדי, אושיית אינטרנט בינלאומית, לשלם את דמי הסוס, "ואז בונו מגיע ואמר חכה חכה, אני עושה יותר טוב. ונתן אחת משלו".

 

זהו. רשמית הוכשרת לעבודה בחו"ל.

"אני נשבע לך שאין לי עניין לעבוד שם. הזמן שלי קצר, אני מאוד זקוק לשפה העברית, ואני ממש בחרמנות לעשות פה בעשר שנים הקרובות המון דברים. בעיקר על במה.

ראית איך אני צריך את הקהל. אין לזה תחליף. בסרט ובטלוויזיה מרתק, אבל אין את החוויה של הקהל, ואני מכור לזה.

 

"היה כיף נורא להתחכך בלוס אנג'לס, אחוזות פאר מטורפות, אולמות הקרנה פרטיים, הם אדוני הארץ. מקום מוזר, לוס אנג'לס. בטקס האוסקר עצמו יש באולם 200 איש עם פפיונים, שהתפקיד שלהם זה למלא את הכיסאות של האנשים שיצאו לבר בהפסקת פרסומות ולא חזרו בזמן, כדי שהאולם לא ייראה ריק. כמו ארבה, הם פושטים על הכיסאות ומתיישבים.

 

"הכל מסודר שם. נורא מנומסים. זה לא מתאים לנו. איך שירדנו בארץ והתחילו לזרוק מזוודות ואנשים דרכו עליי, היתה לי הקלה נורא גדולה".

 

היית בהלם?

"אתה פוגש את הכוכבים הגדולים והם אומרים לך שהם ראו את הסרט, כי מתברר שבשבילם הסרט הזר זה הסרט האיכותי, הלא מסחרי. אז הם קצת גרופים.

 

"פגשנו את הבמאי של 'בלייד ראנר' ואת ההוא שביים את 'איש הגשם', שהתחיל לחקור אותי על איך סידר עובד. וודי אלן ביקש שישלחו לו את הסרט כשהיינו שם, אחותו היתה בארוחת ערב חגיגית בהקרנה פרטית. הרעיון שהאנשים האלה יושבים בבית שלהם ומלווים אותך במשך שעתיים באיזו אינטימיות, הוא רעיון הזוי".

 

על השטיח האדום הוא אמר לגלן קלוז שהיא "מיתולוג'יק הירו" בישראל, "והיא אמרה לי 'למה אתה מתכוון?', כי כנראה לאשה לא אומרים את זה, זה כאילו אמרת לה שהיא דינוזאור ("היא באה עם שמלה מגוחכת, אני חייב לומר"), ופגש את ג'ורג' קלוני שברגע שהוא שמע שהם מישראל, מיד פצח בסשן בדיחות ביידיש.

 

"שאלתי מאיפה הוא יודע יידיש, הוא אמר שבילי קריסטל לימד אותו. הוא היה לבבי באופן מפתיע. אחר כך סיפרו לי שהוא היחיד שהולך ומביא לפפראצי בירות, כי כולם צועקים עליהם וכועסים עליהם. הוא מוציא להם ארגז בירה. והוא כמובן חתיך עוצר נשימה".

 

לידו הסתובבו סטיבן ספילברג ובראד פיט, "שהוא פשוט אל רומי, אי אפשר לעמוד בפניו", ואנג'לינה ג'ולי, ש"מקרוב נראתה להפתעתי ממש אנורקסית. וזה היה מוזר ולא נשי, זה נראה כמו הפרעה נפשית, כי בעיניי היא נפלאה".

 

בבר הוא התווכח עם ניק נולטי מי ייתן לשני את הכבוד לקבל קודם אלכוהול ("הוא באמת שיכור. אני וניק נולטי. אי אפשר להבין את זה. ומריל סטריפ הגיעה, אצילה כזאת, אבל מה אני עושה עכשיו בדיוק?").

 

ניים דרופינג קוראים לזה.

"זה פאן. היינו שם חמישה ימים ולא רציתי שזה ייגמר, אז ביטלתי פה שתי הופעות, שזה משהו שלא עשיתי בחיים, נשארתי שם עוד שבועיים וחרשתי והלכתי לפגישות עם סוכנים ובמאים ומשכתי את זה עוד קצת, וזה היה רעיון נהדר. יש שם אוויר צלול, עצים ישרים. והאנשים - לא משנה שזאת העמדת פנים - הם נורא נעימים ונחמדים ו'האב א נייס דיי'. הלוואי ויום אחד בחודש היינו כאלה. של 'תנק יו' ו'האב א נייס דיי'".

 

היית מסוגל לחיות שם?

"הייתי נשוי לאמריקאית שגרה בממפיס. נסעתי איתה לשם, אבל הייתי מבוהל וצעיר ופטריוט. אמרתי, אם אני נשאר פה עוד חודש אני מת. ישראלי מטומטם. היום כבר לא הייתי מסוגל לחיות שם לטווח ארוך".

 

מה לגבי אהבה? אתה פרוד פעמיים, אתה חושב על עוד זוגיות?

"בזה אני לא עוסק. אני כל כך מלא ביצירה עכשיו, שאני נורא מסופק וזה לא חסר לי".

 

** הראיון המלא בגיליון החדש של פנאי פלוס

_____________________________________________________________________________________________________________

 

עוד בפנאי פלוס: