הדפסה
לכתבה באתר
בישראל יש שפע אנדרטאות הנצחה ומוזיאונים שעוסקים במלחמה ובזיכרון, אך העיסוק בהנצחה אינו קרוב לסיום: בעוד שאתר ההנצחה הלאומי בהר איתן
ממשיך להיבנות, בשנה הבאה ייפתח לא רחוק משם, בלטרון, "מוזיאון הלוחם היהודי"
שיוקדש לסיפורם של הלוחמים היהודים במלחמת העולם השנייה.
בזיכרון הישראלי של השואה, המלה "גבורה" נושאת את פועלם של הפרטיזנים ולוחמי הגיטאות. אלא שלא רק הם נלחמו בנאצים: כמיליון וחצי חיילים יהודים שירתו בצבאות כוחות הברית - בצבא האדום הסובייטי שירתו כחצי מיליון יהודים, בצבא הבריטי יותר מ-60 אלף יהודים, ובצבא האמריקאי כ-550 אלף יהודים. בעשור שעבר החליטה הממשלה לצרוב גם אותם בזיכרון הלאומי, באמצעות מוזיאון שעמותה ייעודית מטפלת בהקמתו. "למעט אזכור דל, של הפרטיזנים ולוחמי הגטאות, אף אחד לא מדבר על הלוחמים", מכריזה העמותה באתר האינטרנט של המוזיאון העתידי.
עמותת השריון הציבה תנאים
כדאי לשים לב למיקומו של המוזיאון, בשטח אתר ההנצחה "יד לשריון". האזכור של הלוחמים היהודים בתחומי אתר ההנצחה לחללי חיל השריון מציב זה לצד זה שתי פנים של ישראל – הישנה והחדשה: מיתוס הצבר השריונר אל מול מיתוס החייל היהודי הגלותי, שהושכח בעבר. ואמנם, מטרתו העיקרית של המוזיאון, שהכוח המניע בו הוא תת-אלוף במילואים צביקה קן-תור, היא להציג כיצד הלוחם היהודי השפיע על דמותו של צה"ל כבר השתתף במלחמת העצמאות ובהקמת הצבא. "יש כאן הרבה הפתעות ותגליות על גבורה יהודית בקנה מידה בינלאומי במלחמות העולם", מסביר האדריכל חיים דותן – השותף בתכנון - את הפרויקט. "מדובר בעשרות רבות של גנרלים יהודים וקצינים בכירים שהשתתפו בקרבות, וזו הפעם הראשונה שסיפורם נחשף בישראל באופן רשמי".
יש מי שיראו בהקמת המוזיאון, ובעיקר במיקום שלו, דוגמה לסדק שנפער באתוס הציוני-הצברי. במקרה או לא במקרה, דאגו בעמותת השריון להבטיח שהמבנה החדש לא יאפיל עליהם: במקור תוכנן המוזיאון לתפוס רק 120 מ"ר ולהתחפר מתחת לפני הקרקע, באופן שיאזכר בונקר. עם הזמן צמחה התוכנית ושטח המוזיאון הורחב ל-2,300 מ"ר בשני מפלסים. עמותת חיל השריון לא הסכימה שהבניין החדש יהיה גבוה מבניין משטרת הטיגארט ההיסטורי ולו בסנטימטר אחד, ולכן יתנשא המוזיאון לגובה חמישה מטרים בלבד מעל לפני הקרקע, וחמישה מטרים נוספים ייחפרו מתחתיה.
בגלל מגבלת השריונרים כבר עלה הרעיון להעתיק את המוזיאון לאתר אחר, במטרה לאפשר חופש אדריכלי, אך מתוך חשש שמהלך כזה יביא לביטול הפרויקט שנתקל בקשיים ממילא, נאלצו האדריכלים לקבל על עצמם את הדין. "אם לא הייתה מגבלת גובה לבניין, אפשר היה להגיע לביטוי אדריכלי שיהפוך לסמל", מסביר חיים דותן את משמעות המגבלה, "ברגע שעלול להיווצר קונפליקט עם ההיסטוריה והחשיבות של בניין משטרת לטרון, התפתח בניין הרבה יותר צנוע ושקט שנותן כבוד למבנה הקיים".
מה יראו המבקרים במוזיאון החדש?
מוזיאון הלוחם היהודי משלים את המעגליות, שכל אתר לטרון מתוכנן על פיה. המבקרים ייכנסו לאולם המבואה ודרכו ירדו אל מתחת לפני האדמה, בדרך המדמה את הלחימה בשוחות ובבונקרים. בסופו של המסע עולים דרך רמפה מתונה, הממוקמת במסדרון המואר באור טבעי. הדרך העולה אל פני הקרקע מדמה את היציאה מהחושך אל האור, מהעבר הגלותי אל העתיד של מדינת ישראל. צפו במצגת של המוזיאון:
לבניין שלושה חלקים עיקריים: מבנה עגול ועיקרי בקוטר 30 מטרים, המאכלס מערכת אולמות תצוגה. באולמות אלה יוצגו זירות הקרב שבהן לקחו הלוחמים היהודים חלק משמעותי: ברית המועצות ומזרח אירופה, לוחמי הגטאות, המחנות, המחתרות והפרטיזנים. לסיום יוצג סיפור התנדבות היישוב היהודי בארץ ישראל ומלחמת העצמאות, עם דגש על תרומת מתנדבי יהודי חו"ל ללחימה ב-1948 ולהקמת צה"ל. במרכזו של המבנה העגול מתוכננת כיפה בקוטר 12 מטרים, שעליה יוקרנו תמונות וסרטים, ובצדדים ממוקמים שני אגפים דמויי כנפיים – אולם המבואה הוא כנף אחת, ובשנייה ישוכן מרכז מחקר ועיון. על הגג השטוח עוצבה "כיכר התכנסות" שתאפשר עריכת טקסים והדרכה לקבוצות.
את התצוגה החווייתית מעצב ירון מאירי ממשרד אורפן, המתמחה בעיצוב תצוגות. בכוונתו להדגיש את החוויה באמצעות "מיצגים חדישים המציגים טכנולוגיות מתקדמות, תפאורות מתחלפות, הולוגרמות ומסכי מגע". באופן מוזר, המבנה עצמו יחופה באבן ירושלמית, בניגוד לבניין משטרת הטיגארט המודרניסטי המטויח. על העיצוב הפנימי מופקדת עינת קליין.
בנו את הווילות של משה דיין ואריאל שרון
את מוזיאון הלוחם היהודי מתכננים האדריכלים זלמן ורות עינב, יחד עם חיים דותן
(אדריכל אחראי: אבי ארבל). שיתוף הפעולה המפתיע בין בני הזוג עינב לדותן אינו רק מפגש דורות (זלמן עינב לחם בפלמ"ח) אלא גם מפגש של תפיסות עולם. כאשר בוחנים את התוכניות והמודלים, קשה למצוא בהם מימוש לניצוץ הפוטנציאלי שיכול היה להתקבל מהמפגש הזה. מאז שסגרו בני הזוג עינב את משרד האדריכלים שלהם, הם המשיכו לאחוז בקשריהם, לקבל עבודות וליצור את הסקיצות הראשוניות לפרויקטים. את מלאכת השרטוט ופיתוח הפרויקט הם מעדיפים לתת למשרדים אחרים שאיתם הם משתפים פעולה, וכאן מדובר במשרדו של חיים דותן. אולי בגלל ההתנהלות הזו, כמעט ולא מורגשת ידו הייחודית של דותן בפרויקט.
בני הזוג עינב תיכננו, בין השאר, את בתיהם הפרטיים של כמה מהגנרלים הבכירים בישראל, ובהם משה דיין, רחבעם זאבי, אריאל שרון ועזר ויצמן. במקביל הם עסקו בתכנון מבני ציבור, כמו בניין מתמטיקה באוניברסיטת תל אביב ובניין מוזיקה והמכון למדעי היהדות בבר-אילן. זלמן עינב (85) החל את דרכו כאדריכל צעיר ב"חבר האדריכלים" שהקים דב כרמי, ובאופן עצמאי הספיק לתכנן ברחבי המזרח התיכון והעולם - אתיופיה, סין, תימן, זמביה, טורקיה, מצרים ואיראן. בני הזוג משמשים כיום כאדריכלים ראשיים באתר ההנצחה בלטרון, שם הם מתכננים את המרכז הבינלאומי לחקר נדידת הציפורים. מבנה זה, שעתיד לכלול אודיטוריום, מוזיאון ומכון מחקר מדעי, אמור להתחיל להיבנות בקרוב.
חיים דותן (57) הוא מהאדריכלים הבולטים בישראל, לא מעט הודות למבנים גרנדיוזיים כמו המשכן לאמנויות הבמה באשדוד, ביתן ישראל בתערוכה העולמית אקספו 2000, וקמפוס מכללת סמי שמעון בבאר שבע. בשנים האחרונות הוא פועל בעיקר בסין, והוא משתף פעולה בפרויקט נוסף עם בני הזוג עינב: מרכז חינוכי במוזיאון ארץ ישראל. השנה הוא הוציא ספר שירה, שעליו כתבנו כאן.
- תקציב ההקמה מוערך ב-10 מיליון דולרים, שנתח עיקרי מהם ממומן מתקציב המדינה, ומתרומה בסך 1.5 מיליון דולרים שהעניק איל הקניונים דוד עזריאלי.
