"את עטרי, את לא צריכה להתבייש לעולם"

היא זמרת נהדרת, ויש לה עוד הרבה רזרבות. בסינגל הראשון שלה היא לא הוציאה את כל האסים, יש לה עוד הרבה מה לתת. אין שום דבר שיכול לעצור אותה, היא זמרת כמו שזמרת צריכה להיות". את המחמאות הללו אמרה לי גלי עטרי, אחת הזמרות הגדולות שצמחו במחוזותינו, בשיחה שערכתי איתה.

עכשיו דמיינו שהמילים האלה היו נאמרו עליכם כשסך הכל חגגתם לא מזמן את יום הולדתכם ה־22. וכדי לסבך עוד קצת את העניינים, תוסיפו למשוואה את העובדה שהאגדה שחתומה על הפרגונים היא גם דודה שלכם. בלי לחץ, מה שנקרא.

שי־לי עטרי, 1.76 מטר של חמידות וביישנות מתולתלת, רק שחררה לפני כמה שבועות את סינגל הבכורה שלה, "סוסים שקופים", וכבר מחזיקה את משקל שבט עטרי על כתפייה. כאחיינית של יונה, גלי ושוש עטרי ז"ל ובת דודתו של מומי לוי, עומדת לה עכשיו שי־לי הצעירה ורוצה להילחם לבד, לצאת לשדה הקרב ללא הארטילריה של משפחתה ודורשת מכם לכבד אותה כאמנית עצמאית ומקורית.

אחרי כמה שאלות קלילות על הקריירה ועל החיים כתל אביבית טרייה יחסית ("עברתי לפה לפני שנתיים, ויש לי מערכת יחסים מסובכת של אהבה־שנאה לעיר הזאת"), כבר צף ועולה נושא פטירתה של דודה שוש.

בשנת 2008, כששי־לי היתה חיילת בלהקת חיל החינוך, נפטרה שוש עטרי מדום לב, והשאירה את הנערה המתבגרת להתמודד עם כמה שאלות לא פשוטות בכלל, במיוחד לגילה.

"לקחתי את זה קשה מאוד", היא מספרת. "גדלתי עם שוש, הערצתי אותה וברגע שהיא נפטרה בצורה כל כך פתאומית, פחדתי נורא מהתחושה הזאת שאתה יכול פשוט להיעלם מהעולם מחר, שיסתיימו לך החיים בבום, ועוד יישארו לך דברים שרצית להגיד, שרצית לעשות".

דודה שוש היתה זו שעזרה לאחיינית להיפטר מהתדמית השלילית שהיתה לה על עצמה ("עד גיל 16 הייתי ילדה שמנה וטום בוי"). כחלק מתוכניתו "המסיבה" ביקר המנחה יובל כספין בביתה של שוש, ודאג לראיין את כל בני הבית, כולל את שי־לי.

"שוש ראתה אותי יושבת כפופה בצד, ומיד ניגשה אליי ואמרה לי שאין לי ממה להתבייש, למה? אני פחות טובה ממישהו? פחות יפה ממישהו? היא יישרה לי את הגב, הרימה לי את הראש ואמרה משפט שלעולם לא אשכח: 'את עטרי, את לא צריכה להתבייש לעולם, את צריכה לאהוב את עצמך', וזה פשוט הרים אותי, גם פיזית, אבל בעיקר מנטלית".

איך התמודדת עם האובדן?

"אתה חייב להבין שיום לפני שהיא נפטרה היינו כל המשפחה בהופעה של מומי והיא רקדה והשתוללה, הכל היה בסדר. כשזה קרה, וקלטתי שיום אחד אנחנו פה ולמחרת יכולים להיעלם, התחלתי לעשות מעשים מהירים. אחרי כמה ימים נפרדתי מהחבר שהיה לי, חזרתי לעבוד כברמנית ושקעתי בחיי הלילה. חייתי על הקצה, לא ישנתי לילות שלמים והסתובבתי בין מועדונים שילדה בגילי לא צריכה להסתובב בהם. עשיתי הרבה שטויות".

אחד השינויים הגדולים ביותר שחוותה שי־לי בשנים האחרונות הוא ההחלטה להפסיק להיות ביישנית. השילוב של אותו משפט מהדודה הדואגת, פטירתה בטרם עת וההתמודדות עם החיים בלעדיה, גרם לשי־לי לצאת מהקונכייה שבה התעקשה להסתתר במשך שנים, לרדת במשקל, להתגאות סוף סוף בגובה שלה ובעיקר להפסיק לצנזר את עצמה.

"התחלתי להיות חצופה ולאהוב את זה. נפטרתי מכל הפוליטיקלי קורקט ולא שמרתי דברים בלב. אם למשל היינו עושים חזרות בלהקה, ולא אהבתי משהו, יכולתי להגיד לאנשים סביבי שלא בא לי להיות פה, שאני לא רוצה לראות אותם, וזאת היתה הרגשה נהדרת. פעם ראשונה בחיים שלא התביישתי אלא התגאיתי בעצמי. שוש היתה סמל לאשה חזקה, דעתנית ולא מתפשרת, ככה רציתי להיות גם אני".

עטרי טוענת שכזמרת מתחילה היא לא מוכנה לקבל שום עזרה מהדודות. במנטרה שהיא מדקלמת כמה פעמים בזמן הראיון, שי־לי חוזרת ומבהירה שהיא רוצה להצליח רק בזכות עצמה. אני מניח שזה בגנים של המשפחה - גם דודה גלי התחילה את הקריירה שלה בצל האחות הבוגרת יותר, יונה, וכפי שהיא מעידה בעצמה,

"גם אני התחלתי עם מטען לא קטן", לאט לאט ביססה את עצמה. אבל כששי־לי אומרת לי בפעם החמישית ש"בחיים לא אשתמש בקומבינות של הדודות שלי", אני מתחיל לאבד אמון. יש כאן פרוטקציה משפחתית שזה יהיה כמעט פשע לא להשתמש בה.

"תבין, בגלל שהשם 'עטרי' מלחיץ אותי מילדות, הבטחתי לעצמי שאני חייבת להיות קודם כל שי־לי, ורק אז שי־לי עטרי" היא מסבירה. "רק בן אדם שנמצא במקום מסוים בזכות שם המשפחה שלו יכול להבין מה ההרגשה לדעת שאתה שם בזכות זה, ולא בזכות עצמך, זה מאוד לא נעים".

לא תתחרטי בהמשך על האמירות האלה?

"זה די מפחיד לבוא עכשיו בהצהרה שלעולם לא אבקש עזרה מהמשפחה, זאת אמירה קשה מדי כי, בכנות, עדיין לא עמדתי בסיטואציה שאני באמת צריכה משהו ולא יכולה להשיג אותו לבד. אני כל הזמן פועלת ועובדת קשה כדי ליצור לעצמי את הקשרים, כדי שכשיגיע היום ואצטרך עזרה באמת, אלה יהיו הקשרים שלי, ולא של מישהו אחר".

מה בנוגע לדואט עם דודה גלי למשל?

"אני יכולה לבקש בעיקרון, אבל אני לא רוצה. אני גם לא בטוחה שהיא היתה מסכימה", היא מחייכת. "בכל מקרה, זה לא משהו שהעליתי בפניה. בכל פעם שנבחנתי למשהו, לא משנה מתי, אף פעם לא אמרתי שאני עטרי, לא רוצה שזאת תהיה הסיבה שקיבלו אותי".

אגב, גם כשניגשה והתקבלה ללהקה הצבאית, השמיטה עטרי הקטנה את שם משפחתה, ובחרה לא להתרברב בעובדה שהיא מעבירה את המלח בארוחות משפחתיות לשכנה יונה מ"רחוב סומסום".

אני לא יודע עד כמה זה הוגן מבחינת המרואיינת החביבה שלי, ובאמת שהיא חביבה, אבל אני לא מצליח להימנע מלחזור להשוואה לזמר צעיר אחר עם ייחוס משפחתי, אביהו שבת. גם הוא התחיל את הקריירה בשם פרטי בלבד, השתדל למתג את עצמו כאמן שונה מוזיקלית מאביו המפורסם והצהיר שדואט עם אבא יגיע רק "כשארגיש מוכן". "אמונה" המשותף לאב ולבן יצא כמה חודשים לאחר מכן. עתיד זהה מחכה לעטרי? רק הזמן יגיד.

מה עם לקבל טיפים?

"זה בסדר גמור, ואני עושה את זה כל הזמן. אני אוהבת להגיע להחלטות לבד ואז לגשת ולהתייעץ עם גלי או עם יונה. אין לי בעיה עם זה, כל עוד ההחלטה הראשונית היא שלי. למשל עכשיו, לפני ששחררתי את הסינגל, התייעצתי איתן, ולא בפעם הראשונה. גלי מייעצת לי על בחירת שירים לדוגמה. היא יכולה להגיד, 'השיר הזה יותר מתאים לך', או 'תנסי לבחור משהו שיהיה לך יותר כיף איתו', וזה אחלה".

שי־לי, ילידת ראשון לציון, בתם של אביבה עטרי ויוסף עטרי, דוקטור להנדסה גרעינית והאח הרביעי במשפחה בת שבעה ילדים שכוללת את גלי, שוש ויונה, קיבלה את טבילת האש הבידורית הראשונה בגיל עשר, בדיוק כמו במיטב הקלישאות: בטקס יום הזיכרון של בית הספר.

"זאת היתה הפעם הראשונה שעליתי על במה ושרתי מול קהל", מספרת עטרי. בניגוד לרוב הזאטוטים שכמעט בורח להם פיפי מרוב התרגשות כשהם עולים על במה, שי־לי הרגישה בבית. "ישר הבנתי שפגעתי פה במשהו, היתה לי הרגשה שזה הדבר הנכון בשבילי, אפילו כמקצוע".

הופעה בלתי נשכחת זו, לפחות בשביל הצאצאית לבית משפחת עטרי, הובילה באופן טבעי ללהקת נוער ("קול ראשון"), וכעבור כמה שנים לרגע המכונן בקריירה הלא קיימת דאז של הנערה.

"בגיל 16 שיחקתי את אניטה מ'סיפור הפרברים'", היא מספרת בהתרגשות. "זה היה שואו אמיתי. יצא לי לשלב בין משחק לשירה, וזה הרגע שהבנתי סופית שמצאתי מקצוע לחיים, הבנתי שאני רוצה לעשות בדיוק את זה".

כאילו שלשחק בתפקיד ראשי במחזמר כנערה מתבגרת וחסרת ביטחון זה לא מלחיץ מספיק, עטרי קיבלה בונוס בדמות כל משפחתה בקהל, על שלל הדודות המנוסות. גם את המבחן הזה היא צלחה בגבורה, וזהו, מפה הדרך לקריירת שירה ומשחק נסללה, לפחות כך היא מאמינה.

סינגל הבכורה שלה זוכה להשמעות בתדירות לא רעה ברדיו ועם לחן קליט וטקסט בגובה העיניים שאפילו יוסי גיספן יתחבר אליו, נראה שהזמרת הצעירה עלתה על הדרך הנכונה כבר בצעד הראשון. גם את קריירת המשחק שלה ממשיכה עטרי לבנות לאט ובזהירות, ומסכמת כמה חודשים ראשונים בבית הספר של ניסן נתיב.

אז מה את יותר, זמרת או שחקנית?

"גם וגם. למרות שקריירת המשחק שלי רק בחיתוליה, ועשיתי כמה אודישנים בודדים, אני מרגישה שאני רוצה ויכולה לעסוק בשני התחומים במקביל. ככל שאני משקיעה באחד התחומים, בא לי לחזור לשני, והפוך".

לא משנה כמה אני מנסה להזכיר לה שהתחום שבו היא בחרה הוא הפכפך, בוגדני ולעיתים גורם לאמנים להשחיז את כישורי הגשת כוסות הקפה שלהם במקום להקליט באולפן, היא לא משתכנעת.

אם לא תגמור את החודש? שטויות, היא מוכנה לכל דבר: לעשות קולות רקע לזמרים שהיא אפילו לא מכירה ("עבדתי תקופה ארוכה באולפן, והייתי עושה קולות לאחרים בשביל הכסף"), לברמן בין חזרה לחזרה וגם לשרוף את כל החסכונות שאגרה מגיל 16 כשהתחילה לעבוד.

"זה הגנים של העטרים", היא מכריזה, "אנחנו פייטרים".

_____________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס:

• צפו: יעל שרוני נגמלת מהריאליטי  
• הרגעים המסעירים של עידן הסרט האילם
• שיק או שוק: מה דעתכם על הלוק של סנדי בר?