הדפסה
לכתבה באתר
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
"לשחור שני ממדים. האחד מתייחס לבן הגזע שלו והאחר ללבן. השחור מתנהג אחרת עם לבן ועם שחור אחר. אין שום ספק שהפיצול העצמי הזה הוא תוצר ישיר של ההרפתקה הקולוניאליסטית". דברים אלו, שכותב בפתח ספרו "עור שחור, מסיכות לבנות" (הוצאת ספריית מעריב), הפסיכואנליטיקאי החשוב פנרץ פנון, מהוגי הדעות הפופולרים של הזרם הפוסט-קולוניאלי, יכולים לשמש כמדריך להבנה של הפולמוס שמעוררים בימים האחרונים שני קמפיינים בולטים לקיץ הקרוב, מאת בתי האופנה של המעצבים האמריקאים דונה קארן ומייקל קורס.
בימים אלה ראו אור תמונות ראשונות מתוך הקמפיין של מייקל קורס, המציגות את קולקציית אביב-קיץ 2012 של המעצב, שזכתה לשם Afriluxe - שילוב בין המלים אפריקה ויוקרה, בהשראת אתרי נופש בדרום אפריקה, שתמורת 1,500 דולר ללילה מציעים לינה במלון מפואר הממוקם בלב שמורת טבע פראית. בהשראתם עיצב קורס אוסף פריטים המיועדים לביקור בספארי: כפתנים רחבים בצבע חאקי במראה מלוכלך, מכנסי דגמ"ח רחבים לגברים וסריגי קשמיר דקיקים ומחוררים - לוק זרוק בכאילו, שיעלה לכם כמו חופשה משפחתית באילת.
הדוגמנית מתהדרת בקמפיין בשמלת מיני עם הדפס זברה ושרוולים קצרים מתוך הקולקציה. בתצלום ניצב לצדה דוגמן לבן ומאחורי השניים ג'יפ סיור עם אדם שחור, ספק נהג, ספק מדריך טיולים. הביקורות שהחלו זולגות עם פרסום הקמפיין, נעוצות בשיבוצו של הגבר השחור בתצלום: האם הוא סוג של אביזר המגלם את רוח המקום? ומדוע הוא מצוי מטושטש בגב התצלום ולא בפרונט? ואם כבר אנו חוגגים באפריקה, לא היה כדאי או ראוי לצלם דוגמנית שחורה?
למזלו של קורס, אף אחד עוד לא האשים אותו באופן פומבי בגזענות. לעומתו, מעצבת האופנה דונה קארן כבר יצאה למסע לטיהור שמה כגזענית. בתחילת החודש התפרסמו תמונות ראשונות מקמפיין אביב-קיץ 2012 שלה, שצולמו בהאיטי, בכיכובה של הדוגמנית הברזילאית אדריאנה לימה, לבושה בבגדים רכים ונוזליים בעלי ניחוח ניו-אייג'י. לצדה בתמונה, ישובים בצל, כמעט בהיחבא, שני צעירים שחורים ופניהם המבוהלות מישירות מבט אל המצלמה. על כל תמונה ותמונה מתוך הקמפיין צוין כי צולמה בהאיטי.
אז מה הניע את המעצבת היהודייה חובבת הקבלה להרחיק עד האיטי כדי לצלם את קולקציית הקיץ שלה? התשובה הרשמית היא הרצון הטוב של קארן לסייע בשיקום המדינה שספגה רעידת אדמה קטלנית לפני כשנתיים. מדוע, אם כך, בדומה לקמפיין של קורס, היה צורך בשיבוץ המקומיים בקמפיין שאינו מיועד להם כלל, ומטרתו לקדם שמלות שלעולם לא יוכלו להרשות לעצמם? האם סבלם של אחרים משמש בפועל כיופי הפנימי של דונה קארן, ש"חוויות אישיות מתוך היכרות עם מצוקת התושבים בהאיטי מאז רעידת האדמה היו השראה טבעית לקולקציית אביב קיץ 2012", כפי שהצהירה המעצבת עם התגברות הקולות המוחים נגד הקמפיין?
כמו אנשים רבים עם לב רחב ורצון עז לסייע, עושה רושם שקארן פספסה את הגבול הדק בין השראה, אמפתיה ואימפריאליזם. לסייע לפליטים זה מבורך, לשקם את האיטי תוך הזרמת סיוע לקרנות זה חשוב, אבל להפוך מצוקה של מדינה שלמה ל"השראה" ולצלם טופ-מודל לצד אנשים חסרי כל – זו כבר ציניות לשמה.
ודאי יהיו מי שיגידו כי הבחירה לצלם בהאיטי מכניסה כסף לתושבי המקום ובכך משפרת את מצבם, אולם חישוב גס מורה כי מדובר בלא יותר מכמה עשרות אלפי דולרים בודדים. הסכומים הגדולים בקמפיין מוזרמים לכיסם של הדוגמנית, הצלם ואנשי ההפקה, שחוזרים איתו לארצם המערבית. הכסף שנותר בהאיטי, לעומת זאת, הוא פרוטות ששולמו לניצבים, נהגים, אנשי קשר ואחרים.
בימים בהם הציבור האתיופי בישראל יוצא לרחובות במחאה על סירובם של בעלי דירות בקרית מלאכי להשכיר נכסים לבני העדה, נראה כי גזענות היא עדיין אחת הבעיות המרכזיות של החברה האנושית. גם בישראל הרב-תרבותית ומרובת העדות לכאורה, ניתן היה לראות דימויים אופנתיים בעלי ריח גזעני חריף, כמו קטלוג אביב-קיץ 2007 למותג האופנה אירית, בו כיכובה בר רפאלי כגבירה לבנה וזקופה, מוקפת שלוש נשים שחורות המשרתות אותה.
הקמפיינים של קורס וקארן חוגגים את הדימוי של האדם השחור דרך עיניים לבנות. דימויים אלו, שמוצגים תדיר במגזינים ובשלטי חוצות, מקבעים את הדימוי על הנחשלות של האדם באפריקה או בהאיטי, אל מול הנאורות והיופי של האדם הלבן. ישנן אינספור דרכים להציג באור חיובי את אפריקה ואת האיטי, אולם אף אחד מהתצלומים שהוצגו לא יוביל להרמוניה בין בני אדם בעולם.
