כשהם מצוידים בגישה מחשבתית אמנותית מובהקת, כיאה לבוגרי בצלאל, יצרו בני הזוג נועם צוקר ומיכאל ספרר דמות דמיונית של מעצבת אופנה ומינו אותה לעמוד בראש בית האופנה שלהם.

 

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

 

בסיום הלימודים המשיכו השניים לפתח את הצד האמנותי שלהם. ציור, פיסול ועיסוק בתערוכות היו לחלק משגרת יומם. בהמשך החלה נועם לפזול לתחום האופנה, ובשנת 2007 נרשמה ללימודי אופנה בשנקר. לאחר שנה אינטנסיבית, שבה רכשה בסיס טכני, הקימו מיכאל ונועם את המותג "אוה מנדלבאום", הקרוי על שם מעצבת הקיימת רק בדמיונם.

 

לדמות הבדיונית שהמציאו תפרו ביוגרפיה שלמה וביזארית ביותר. היא נולדה במינסק (31), ילדה יחידה לאב רוסי מאלף נמרים ואם גרמנייה משוררת. כשהייתה בת ארבע עברה משפחתה לברלין. את ילדותה היא העבירה בציור, ובגיל 16 התקבלה לבית ספר פרטי לאמנות בברלין, במלגה מלאה.

 

לאחר שסיימה את התואר החליטה אוה לקחת פסק זמן מעולם זה, ועברה להתגורר בסיביר הקרה למשך שש שנים. היא חיה שם עם אסקימואים, עד שיום בהיר אחד פגשה במקרה מטפס הרים שאיבד את דרכו, ולאחר חודש התחתנה איתו. הבחור הצעיר היה פסל יהודי בשם סשה מנדלבאום. בהשפעת הסביבה והנוף, בערב קסום אחד בערבות סיביר, חזתה אוה בדמיונה בחולצת טי לבנה ובסיסית, מודפסת בהדפס בהיר. באותו רגע הבינה שאמנות הלבוש היא מענה מושלם עבורה, והחליטה לחזור לברלין ללא שהות, וליישם את הציורים שלה על פריטי לבוש.

 

ובאמת המחשבה הראשונית הייתה להקים מותג טי־שירטים שיתבסס על הדפסים אמנותיים מעשה ידיה של נועם, אך הרעיון הלך והסתבך, ובמהרה מצאו עצמם זוג המעצבים יוצרים קולקציה קונספטואלית מבדים אורגניים ואף בגדי ילדים. לאחר שהבינו שהם מפספסים את המטרה, החליטו להתרכז בקולקציית קז'ואל לנשים, ובימים אלה הם שוקדים על הקולקציה השלישית שלהם, המורכבת מבדים נעימים בצבעוניות מרגיעה ומשלבת הדפסים ייחודיים.

 

למה קראתם למותג בשם של דמות פיקטיבית?

"כאמנים, אנחנו לא רגילים להיות בפרונט ולא הרגשנו בנוח עם זה שהשמות שלנו יעמדו בחזית המותג. זה גם פחות מעניין וכיף. השתעשענו עם הרעיון לבנות דמות פיקטיבית שתייצג את הדימוי של המעצב המושלם מבחינתנו. זה היה מין תרגיל שעשינו בשביל עצמנו, ופשוט לקחנו אותו רחוק והלכנו איתו עד הסוף. בנינו לאוה מנדלבאום ביוגרפיה שלמה ואנחנו מכירים אותה טוב".

 

איך הייתה תקופת הלימודים עבורכם?

"תקופת הלימודים הייתה לא פשוטה בכלל. היא הייתה מאוד אינטנסיבית מבחינת העשייה, והיה לא קל גם מבחינה נפשית ופסיכולוגית. המסגרת נותנת לך הרגשה שהלימודים הם הדבר הכי חשוב בעולם, והסטודנט נתון לביקורת 24 שעות ביממה. האקדמיה פשוט מתאכזרת אליך, עד שאתה לומד להתאכזר לעצמך. פגשנו לא מעט אנשים מעניינים ומורי דרך ולמדנו הרבה.

 

"מבחינת חשיבה, אתה מגיע לרבדים שלא היית מגיע אליהם בדרך אחרת. זה מסעיר ומרגש, אבל עדיין קשה להיות סטודנט לאמנות".

 

מה עומד לנגד עיניכם כשאתם מעצבים בגד, ומניין אתם שואבים השראה?

"אנחנו מתחילים מטריטוריה של דימויים וממשיכים לפתח אותם בראש. עולם הדימויים הזה מושפע מהחיים ומכל דבר שאנחנו רואים סביבנו, החל בבגד שלבשה ידוענית לפרמיירה כלשהי וכלה בירק שיש לו צורה משונה.

 

"מנקודה זו מתחיל תהליך של זיקוק, שממנו נוצרים האלמנטים השונים המרכיבים את הבגד בסופו של דבר. באופנה, בניגוד לאמנות, הבד, הגזרה והעיצוב צריכים להתחבר ואנשים אמורים להבין את ההיגיון שבזה. הבגד צריך להיכנס לארון ולהשתלב בחיים של הלובש, כך שמבחינתנו התוצאה חייבת להיות חדה, נקייה, מדויקת והגיונית.

 

"השאיפה שלנו היא שכאשר אנשים יסתכלו על הבגד, לא יתעורר בהם רצון לפרק אותו ולשנות אותו, כי הוא נראה שלם ומדויק, כמו באמנות. ביצירת אמנות טובה סיפור הרקע וההיגיון לא באמת חשובים. מה שחשוב הוא האימפקט הוויזואלי הראשוני שממנו הצופה נהנה".

 

מהי חלוקת התפקידים ביניכם?

"נועם היא ה'סיי' האופנתי, ואני אמון על הלוגיסטיקה ועל כל מה שמסביב. עם הזמן אני לומד ועוזר בבחירת החומרים, בקומפוזיציות, בצבעוניות. המיתוג שלנו וכל החזון האמנותי הוא משהו שאנחנו עושים יחד. בכלל, אנחנו רגילים לעבוד יחד. בהתחלה זה היה קצת קשה, אבל כשדברים מצליחים זה כיף ומספק".

 

איך אתם מגדירים את הסגנון שלכם?

"אנחנו קוראים לזה 'סמארט קז'ואל' - פשטות לבישה עם אקסטרות. אלה בגדים לכל שעות היום, ללא הפרדה מובהקת בין יום לערב. ההדפסים שלנו הם משהו שמייחד אותנו ומאוד חשוב לנו. אנחנו שואפים ליצור דגמים בעלי שיק מתוחכם למבינות עניין, שתהיה להם ייחודיות ואמירה. אנחנו גם משתדלים לתת תמורה בעבור הכסף שאנחנו גובים".

 

בגד שלם ומדויק, כמו באמנות. אוה מנדלבאום (צילום: ינאי יחיאל)
בגד שלם ומדויק, כמו באמנות. אוה מנדלבאום (צילום: ינאי יחיאל)

 

שבוע האופנה התל אביבי עשה לכם חשק להשתתף בו?

 

"אנחנו מעריכים את היוזמה המבורכת הזו. כל אור זרקורים על עולם האופנה הישראלי הוא מבורך. בעיקרון היינו שמחים להשתתף, אבל הרגשנו שזה עוד מוקדם. אנחנו צריכים לחכות קצת, שיהיה לנו מספיק מה להגיד. יש גם את ההיבט הטכני והלוגיסטי שאנחנו עוד לא בשלים מספיק להתמודד איתו, אבל בהחלט נשמח להשתתף באירוע כזה בעתיד".

 

מיהם המעצבים האהובים עליכם בארץ ובחו"ל?

"בארץ - שרה בראון, ששון קדם ורונן חן, שאותם אנחנו מעריכים על הדיוק והמקצועיות. בחו"ל - פיבי פילו, המעצבת של סלין, המותג Acne ולורנצו מרטון, המעצב של קלווין קליין".

 

מדוע בחרתם להתמקם דווקא באזור שיש בו בעיקר מוסכים, ולא במקום מרכזי יותר ומגניב?

"אנחנו רגילים לסטודיואים שלנו, שהיו ממוקמים בדרום תל אביב. הפונקציה העיקרית של המקום שלנו פה היא הסטודיו, החנות הצמודה היא רק תוספת של נקודת מכירה. כמובן שיש לנו שאיפות עתידיות לפתוח חנויות משלנו במיקומים יותר מרכזיים, אבל אנחנו לא ממהרים. אנחנו עדיין לומדים ושוקלים כל צעד בכובד ראש".

 

איפה אתם רואים את עצמכם בעוד עשר שנים?

 

"אנחנו רוצים שאוה תהפוך לשם דבר, שיהיו לנו חנויות משלנו בארץ ובחו"ל ושיהיה לנו קהל לקוחות נאמן שיאפשר לנו לעסוק במה שאנחנו אוהבים באמת".

 

>> את הקולקציה של אוה מנדלבאום ניתן להשיג בקטלוג של Xnet

____________________________________________________________________________________________________________________________________________

 

עוד מעצבים:

____________________________________________________________________________________________________________________________________________ 

 

אוה מנדלבאום, תעודת זהות:

 

מעצב אהוב: פיבי פילו.

 

מוזה: פלורנס וולש. כרגע.

 

פריט מאסט בארון הנשי: אין דבר כזה.

 

לעולם לא אלבש: אין דבר כזה, הכול תלוי בהקשר.

 

האדם עושה את הבגד או הבגד עושה את האדם? האדם עושה את הבגד. לגמרי. אבל הוא גם בוחר אותו.

 

בארון של נועם:

 

1. מטפחת של אמא

 

2. צמיד משוק הפשפשים

 

3. תיק מתנה מאחת העובדות שלי

 

4. מגפיים מאנגליה

 

5. נעליים מנומרות משופרא

 

רוצה חולצה של אוה מנדלבאום במתנה?

 

   (צילום: ניר יפה)
(צילום: ניר יפה)

 

כתבי אלינו ושכנעי אותנו למה את זאת שצריכה לזכות. צייני כתובת ומס' טלפון.